מחוברות כפיפ שואו

כמו שהבטיחו אנשי הוט בשבוע שעבר, פרקים חדשים של מחוברות יועלו לאוויר, והנה הועלה פרק 15, יום המשפחה, ובו דנה רבה עם אלכס העומד לטוס לסין לשבוע במסגרת עבודתו, ליאת חושפת מותניים חטובים, מתבכיינת על רווקותה והולכת להתנחם אצל חברה שלה, ענת בן-משה, רווקה ואם חד הורית לשעבר, וחנה מנסה להיזכר מתי היומולדת של אמא שלה, ולשכנע את אבא, בטטת הכורסה, שיחליף איתה כמה מילים.

תקציר הפרקים הקודמים: בעשרת הימים הראשונים לשידור הסדרה הועלו הפרקים לרשת מדי יום. לאחר מכן הוחלט שדי, אנחנו בטח פוגעים בפרנסתנו.
אחרי שהופעל לחץ ציבורי על הוט, ואחרי שראו, כנראה, שאף שהסדרה צברה פופולריות שיא תוך ימים ספורים, כמו שחזיתי בדיוק לפני חודש, מספר המנויים לא עלה, חוזרים הפרקים לאוויר.
אני לא יודעת באיזה אופן זה יקרה, בינתיים כאמור יש רק פרק אחד חדש, 15.

אחת השאלות המעניינות שעולות במהלך הצפייה וקריאת הראיונות עם הכוכבות והיוצרים היא מידת ההתערבות של דורון צברי, הבמאי. אז כן, הוא מעורב מאוד: הוא מנחה את הגיבורות שלו, לעתים מפעיל אותן, משגיח עליהן שלא ילכו לאיבוד, נוזף ומעודד, מסביר ומבקר, מחמיא ומחנך, נותן להן פידבקים, מסביר להן אחרי כל קלטת שהן שולחות לו מה טוב ומה רע, ובקיצור, המאסטר.
תשאלו, זה ריאליטי זה, והתשובה היא כן, מה חשבתם?

mehubarot

מאוד קשה לי לכתוב על דנה ועל ליאת, כי אני קרובה אליהן יותר מאשר לאחרות. אבל רק כמה תובנות: יש הטוענים כלפי דנה שחלקים גדולים מאשר קורה לה בסדרה הם כבר קראו במדור שלה ב-7 ימים. זה נכון, והסיבה שזה כך היא  שהמדור שלה, המדור הכתוב, עובד לסדרת טלוויזיה, מחוברות.

אני לא יודעת לאן נושבת הרוח ומה חושבים בהפקת מחוברות, אבל יש לי השערה (או רצון?) שאף שהיא תוכננה ל-45-50 פרקים, היא תימשך הרבה יותר. אולי באמת לאורך שנים? זותומרת, הצופים המכורים (באמת שקשה לדעת מספרית בכמה מדובר, ואיש לא יחשוף בפני, עם כל הכבוד לי, מספרים, כך שאני מסתמכת על הבאזז ועל כמות הטוקבקים ב-ynet) לא ירצו להיפרד מהגיבורות שלהם. הם ירצו לדעת מה קרה הלאה, מה נהיה, איך זה מתקדם. כל סגירה של הסדרה בנקודת זמן נתונה תיראה מלאכותית.

להבדיל מיושבי בית האח הגדול, ששנייה אחרי שיצאו מהמכלאה הפסיקו לעניין בשוטף, כי גורם העניין היה האינטראקציה שנוצרה בין כל היושבים בבית, הרי שכאן, החיים של כל אחת מעניינים, והצורך לדעת מה יקרה הלאה, ומה יהיה, לא יפחת. אם כבר העניקו לנו חורי הצצה ענקיים בפיפ שואו הכי מסחרר שנוצר בישראל, קשה יהיה להתיק את העיניים משם. חיים של אחרים, מה יכול להיות יותר מעניין מזה?

האם יהיו עונות נוספות עם גיבורים אחרים?
יש לי חברה שרוצה להגיש את מועמדותה לעונה השנייה, ואני בטוחה שהיא לא היחידה, ויש עוד אלף כמוה.

שאלו אותי, בפוסט הקודם שכתבתי על הסדרה (שהוא הפוסט הכי נצפה בבלוג הזה, עם הכי הרבה תגובות, ואני משערת שזה בזכות גוגל – טוב נו, הנה שוב הלינק, אם לא נכנסתם בראשית הפוסט) אם יש מצב שהציעו/יציעו לי להשתתף.
הסברתי שלא, מה פתאום, זה לא עלה בדעתו של איש וגם לא בדעתי. לא הייתי מסוגלת לצלם דקה מחיי היום יום שלי, ואת כל התהיות שלי עם עצמי על חיי אני שומרת לעצמי. אבל את כותבת בלוג אישי, תהו. נו כן, אישי עד שהוא מגיע לגדר החשמלית שמקיפה אותי. משם אין מעבר.
רוצה לומר שאם צריך לחשוב על מישהי שלא מתאימה למחוברות בשום פנים ואופן, הרי שאני היא דוגמה מצוינת לכך.

14 מחשבות על “מחוברות כפיפ שואו

  1. יש בטיוטות שלי איזה פוסט שאמור לדבר על הקשר שבין הריאליטי לבין פייסבוק (שאריות ממנו דלפו לכאן).
    בינתיים את פייסבוק החליף (אצלי לפחות) טוויטר ואת 'האח הגדול' החליפו חמש המחוברות.
    נראה לי שאת צודקת בנוגע לפוטנציאל האינסופיות של 'מחוברות', אולי הגיע הזמן לחזור לטיוטה ההיא, לגמור לכתוב ולשנות את הכותרת ל"ריאליטוויטר".

  2. 15+16 עלו לרשת. אז אולי יחסרו לנו כמה פרקים. לא נורא. כאילו מפסידים את פרקי התוכן השיווקי.

    בנוגע אליך דבורית. לא אתפלא אם תצוצי באיזה פרק או שניים. מזכיר קצת את מוכר הארטיקים בים עם ה"אני הולך, אני הולך" שלו.

    אגב, בנוגע לבאז. המלצתי לכמה אנשים לצפות ולהפתעתי רק חלק קטן מהם נשארו לצפות מעבר לפרק מזדמן שאותו ראו. הייתי ממש בטוחה שהרוב ילך שבי אחרי הסדרה. אני צופה רק ברשת ולא בשידור בהוט בעיקר בגלל השעה שלא נוחה לי.

    עוד אגב. להערכתי פוסט כזה בקפה היה מביא הרבה הרבה תגובות, בעיקר מנשים.

    • תודה רבה על ההשוואה המחמיאה למוכר הארטיקים.
      לא, אני לא אצוץ.

      אכן מוזר שאין כמעט תגובות. לא ברור לי.
      אולי הפוסט הזה יהיה לייט בלומר. כי דווקא יש לו צפיות נאות.

  3. כן אבל עד הגדר החשמלית את כותבת נטו ולכן זה מעניין. בחיי התורה רק בגלל שכתבת הלכתי לראות מחוברות. סליחה אבל אני לא אומר ששהן לא כנות אבל הכנות שלהן היא בקונטרול (או לפחות כככה היא מגיעותהחוצה.) הבלוג שלך? הוא נטו את זה שאת לא מראה הכל? זה לא חשוב. מה שחשוב שמה שאת מראה הוא אמיתי 100% את (לפחות ככה זה מגיע הנה) ולא משנה כמה זה עולה ללך.

    זה טעות גדולה לחשוב שכנות צריכה ללכת לכל העומק. אי אפשר להפתח ולתת אם לא שומרים משהו בפנים כי אז בסוף אין גבול ואז אין כלום. תתפשטי אני מבטיח לך ריטיניג אבל זה בוודאות לא יהה את זאת אומרת זה יהה העור שלך אבל לא את.

  4. בעיניי הסדרה הולכת ונחלשת ואני בכלל לא בטוח שהבאז לא מקורו בקבוצה מאוד (מאוד) מצומצמת של ארבעה אנשים בתל אביב שעוקבים אחרי הסדרה.

    אבל גם לי, אין נתונים.

  5. ויתרתי אחרי הפרק הראשון (שהומלץ על ידי דבורית ולכן צפיתי בו) – למרות שנהניתי.

    הרגשתי שאני מבצע עבירה מוסרית. שהסדרה הזו בדיוק מסמלת את הקו, שבו איכות מועדפת על פני אתיקה ומוסר.

    לא רוצה להציץ לחיים של אחרים – מכאן ועד עולם, ולא משנה עד כמה איכותית, פילמאית ואוונגרדית תהיה ההצצה הזו.

    • לא ביקרתי ולו לרגע את החלטת המשתתפות לחשוף את חייהן. לאדם יש זכות לוותר על הפרטיות שלו או לחשוף כל מה שביכולתו מעצמו.

      התייחסתי רק אליי ולהחלטה שלי אם לצפות בזה.

      מצד שני, אין לי בעיה לצפות בתוכניות דוקומנטריות שחושפות אנשים שלא למטרות "עלילה" ובידור, או למטרות חדשנות מדיומית.

      אפשר לראות עד כמה מתעתעת הסדרה הזו. בפרק הראשון שצפיתי, הזדהיתי הרבה יותר עם הוריה של חנה מאשר עם חנה. לא בגלל שיש לי דבר נגד חנה, אלא בגלל שהוריה הם לא "שחקנים", אלא אנשים שמייצגים בעיות חברתיות אמיתיות. כמובן שבתוכנית כזו, הדגש האבסולוטי יהיה על הסיפור האישי וה-"איכותי" של חנה המעניינת, ולא של אנשים משעממים כמו הוריה, והפוקוס יהיה על כל מיני תובנות ז'רגוניות שכאלה שקשורות למדיום עצמו ולהאדרתו. ואכן, כולם מדברים על "פריצת הדרך" של התוכנית הזו במונחים של המדיום, כשעיקרון המארגן היחידי הוא אותו מדיום.

      • האמת שגם לי יש בעיות כאלו ואחרות עם האינטימיות שנכפית עלי. והתחושה הזו הולכת ומתעצמת ככל שחולפים להם הפרקים. מה שלא הרגשתי הארחי חמשיה ועשרה אני מרגישה אחרי 15

  6. ככל שהסדרה מתמשכת – הולכת ונחשפת המוטיבציה של כל אחת מן המשתתפות: ליאת משתמשת בפרוייקט כאתר שידוכין; דנה – כמדור פרסומת למדור שלה; זרוב – כשופר לַבלוג שלה; מירי – כאמצעי שיווק לספר המתהווה שלה; וחנה? חנה שלא מצליחה לחלץ בבית מילה טובה, למרות כל זעקותיה; חנה שגדֵלה אצל אמא שזקוקה דחוף לבי"ס להורים – חנה פשוט זקוקה למבט של כולנו, ואולי גם מקווה להשתמש בתוכנית כמקפצה לעולם הקולנוע, העולם היחיד שבאמת מלהיב אותה.

    כן, גם אני הולך ונשאב "מחוברות", אבל מסתבר לי יותר ויותר שבעצם זו רק הרחבה של התוכניות של ליאור שליין, ולשתיהן – אותו מניע: לשַווק, ליחצ"ן ולמכור! בכל מחיר!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s