יומולדת של פורענות

עיתות היומולדת בחייו של אדם מסוכנות הן. אנשים, נכון שיותר גברים מנשים, נוטים למות לקראת היום הזה.
מאחר שהגעתי לשבוע היומולדת, אני יודעת שחיי בסכנה, ואם לא חיי הפיזיים, במיידי, הרי שלפחות הנפשיים, ושצרות יתרגשו עלי מכל כיוון שהוא. מאחר שמזיקין ביתיים (מפלי הניאגרה עולים באש) כבר עברו עלי בחודשים ובשבועות האחרונים (סגול בעיניים) הגפתי את החלונות, נעלתי את הבריחים, התיישבתי עם הגב לקיר וציפיתי בחרדה לעתיד לבוא.

הבוקר התחוור לי שהזוועות יקרו באמצעות מכתבים (או מיילים, או יונות דואר) שיועברו אלי ועלי. ודאי יודעים אתם (ואם לא, כדאי שתדעו), שבהעבירכם מיילים בין אנשים, אתם עלולים לשגר מייל שאינו במיילו למישהו שלא צריך היה לראות אותו. בין אם באמצעות "השב לכולם" או "העבר" (שזה קצת יותר אקטיבי).

וכך זכיתי לקרוא את המשפט הבא שנכתב על אודותי:

…לפני כחודש (פגשתי את) דבורית שרגל המכונה גם ולווט אנדרגראונד, אשה שהופעתה ודיבורה בחיים עומדים בניגוד גמור לכתיבתה האנרגטית.

הייתי המומה. המשפט הזה הופיע בתוך מייל שכוונתו הייתה לחבר ביני לבין איקס, בעניין מיזמים כאלו ואחרים. מה מצא לנכון הכותב להביע את דעתו בעניין הפער לכאורה בין שתי הדמויות? אני לא יודעת.
כשלעצמי, אני לא רואה את הפער הזה, מה גם שההיא שכותבת היא גם ההיא שנוכחת, בין אם תרצה ובין אם לאו, משמע, אותה אנרגיה, סמויה מן העין לכאורה, הרי היא שם, כך למיטב הבנתי.

מה שנורא זה שאם הייתי צריכה לחוו"ד איך התנהלה אותה פגישה בינינו הייתי אומרת שמצוין, שקיבלתי המון מידע, ששיתפתי בכוונותיי ובלבטיי, וכנהלאה.

אחרי תדהמה, בכי, תשובה לכותב (שיידע שאני יודעת ושיפסיק לפזר את חוות דעתו המקצועית ברחבי העולם), וסיפור לחברים על הטרגדיה – הם בהחלט היו חמודים וניפקו לי פרשנויות וירטואוזיות על למה אסור לי להיעלב – החלטתי שבאין לי פסיכותרפיסט לתנתן בפניו, לא נותר לי אלא לכתוב על כך.
זהו, הוקל לי. אני מוכנה לטרגדיה הבאה.