האני הרוחני שלי/ rebirthing

אני לא בנאדם רוחני. גם לא גשמי במובן נהנתני. אני יודעת שאני צריכה לטפל באספקטים הנפשיים שלי באיזשהו אופן, רק לא ברור לי איזה. כידוע או שלא, נגמלתי מפסיכותרפיה לפני כארבע שנים, ומאז אני מקרטעת לי בחיים, סובלת יותר או פחות, מתמודדת כך או כך עם תקלות שונות ומשונות בחיי, עם אנשים ועם אירועים.

במישור האינטלקטואלי אני מצליחה לא רע. במישור הרגשי – הרבה פחות. להתמודד, אני מתכוונת. מאחר שלא נפל בחלקי האושר לשמוע ישויות המדברות אלי, או לראות ולשמוע חזיונות וקולות, או להיתקל בגורואים בעומדי ברמזור עם קסדה על הראש, או לראות את בתולת הים, אני נוהגת להקשיב לסיפורים שמספרים לי קומץ חבריי, על דברים שהם עושים למען עצמם. למען נפשם, זותומרת.

יום אחד, ביושבנו על ספסל בדיזנגוף סנטר, מתבוננות בתימהון בקהל האינסופי, שמעתי מחברה על rebirthing, כלומר לידה מחדש. הסיפור שלה היה חי וסוחף – היא ממש חוותה את הלידה שלה – כך שמיד הוקסמתי. לקראת היומולדת אותו אני נוטה לא לחגוג החלטתי, כמדי שנה, לרכוש לעצמי מתנה, משהו שאני לא עושה או חווה ביומיום. כלומר לא חולצה או ספר.

אז קבעתי לי תור, והגעתי מפוחדת כדבעי למקום. הנולדת דלעיל תיארה לי את התהליך, וגם קראתי קצת קודם לכן, כך שידעתי שמדובר בתרגולת נשימה בלבד. לא משהו שאני לא יכולה לעמוד בו. כלומר לא קל לי לתרגל נשימות, בשיעורי יוגה אני עושה את זה בחוסר חשק רב. אלא ששם התרגול הוא נשיפה ושאיפה דרך האף, לעתים בהחלפת נחיריים, ואילו בלידה מחדש, הנשימה, הנקראת נשימה מעגלית היא רק דרך הפה, בטכניקה של שאיפה ונשיפה בלי הפסקה.

אחרי ששמעתי הסברים, וסיפרתי על הפחד שלי מפני התהליך – אני הרי אדם חרדתי – והשתכנעתי שזה תהליך בלתי מזיק, ובטוח לכל, כולל אנשים מבוגרים, חולי לב, תינוקות ונשים הרות, תהליך שלא יגרום לי להיפר-ונטילציה, מצב אליו אני עלולה להגיע בהתקף חרדה, נשכבתי על המזרן, והתחלתי לנשום מהפה כשעל התהליך מפקחת המטפלת.

אוקיי. איך היה? מה חוויתי? אפשר לומר שפחות או יותר במשך כל ה-45 דקות שנמשך התהליך ייבבתי. הנשימה הזו היא לא תהליך מפנן בשום צורה שהיא. לפחות לא עבורי. חוץ מזה ראיתי שלוש סצינות מחיי, משלבים שונים שלהם. סצינות טראומטיות של ניכור ופרידה מאנשים קרובים (הו', ר'+י', נ'). החברה הנולדת דווקא חוותה בסופו של תהליך איזושהי סגירת מעגל חיובית ומנחמת. אני לא. אולי כי אני לא מאמינה בסופים טובים. פחות או יותר באמצע ההתנשמות הזו קמתי בבהלה מהמזרן, בהיסטריה ליתר דיוק, הרגשתי שאני לא מסוגלת לנשום. המטפלת הרגיעה אותי, וביקשה שאחזור לשכב, וכך עשיתי. וכך זה נמשך, עד הסוף. הצלחתי לנשום כמתבקש. היציאה מהסשן דווקא הייתה די קלה, ולחזור לנשום כרגיל זה ממש פשוט. או אז סיפרתי לה מה ראיתי, איזה סצינות – אגב, ראיתי אותן בצד שמאל שלי, על פני מסך לבן כאילו, in no location.

על פי דברי המטפלת, החוויה הזו שחוויתי היא חוויה מטהרת, זאת אומרת, הטראומות הללו נצרבו בי במהלך חיי וכתוצאה מהתהליך, יסורו ממני. אני לא יודעת אם זה יקרה, מאחר שזה לא אמור להיות טיפול חד פעמי. אלא שאני לא רואה את עצמי חוזרת על זה. לפחות לא היום, כשאני זמן קצר לאחר מכן. זה היה סיוט עבורי. אולי זה כמו טיפול שיניים ומחר ארגיש נפלא? אולי. אם כן, אדווח.

28 מחשבות על “האני הרוחני שלי/ rebirthing

  1. וואי. דהמת אותי לגמרי..

    למרות הקושי נראה לי שזה עובד וכדאילך לחזור על זה.

    אני מקווה שמעגלים יסגרו, פצעים יגלידו ותהיה צמיחה.

    נשמע נורא ניו אייג'י אבל אני מקווה שיהיה יותר טוב ויותר קל.

  2. הפתעת אותי. ממש הפתעת
    כנראה זה כן עשה משהו
    כי בתור קוראת שלך כבר שנים, הצלחת להפתיע אותי
    שיהייה בהצלחה, גם אם לא תמשיכי בזה

  3. איזה יופי! אני מקנאה, מתה על דברים כאלה, מיד הולכת להתנשם בחצר האחורית.
    סתאאם, הלוואי שידעתי איך. לפני עשרות שנים קראתי ספר על שיטת Primal Scream (הצווחה הראשונית) שגם היא כמדומתני מבוססת על נשימות כאלה כמו של רברסינג, ונדלקתי על הפשטות הגאונית והיעילה שלה.
    גם ג'ון לנון עבר טיפול כזה (פריימאל סקרים) ובעקבותיו כתב את השיר המצמרר "אמא"
    (Mother, you had me/ but I never had you)
    שמסתיים בצעקה ראשונית שכזאת.

    בהצלחה כפרה, מה שלא תעשי.

  4. מאוד לא אופייני לך החוויה הזאת. מקווה שתתחזקי ממנה. פרידות לפעמים מחזקות – אני יודעת מעצמי. לא כולן, כמובן. לפעמים זו שטות שאחר כך את לא זוכרת בכלל למה התנכרת ונפרדת מאנשים קרובים, כפי שאת אומרת. ובאמת ייבבת? אני מתקשה להאמין ולדמיין.

  5. קראתי את הפרידה שלך מהפסיכותראפיה ותאמת? נקרע לי הלב. כיוון שהשארתי יותר מדירה אחת אצל התראפיסטיות שהלכתי אליהן (ולגילוי נאות אני נשוי לאחת ככה שאצלי אולי הכסף חוזר) אבל זה באמת קורע לב. כי זה ניראה שאת כלכך רוצה וצריכה וכמעט מגיעה. יש בדיחה של תראפיסטים על אחד שמגיע לשמים והמלאך הקולט שולח אותו לשתי דלתות גן עדן והרצאה על הגן עדן ויש אנשים שהתמיד ילכו להרצאה. אני בדיוק כזה. רבתי עם התראפיסטיות שלי במשך שנים היה לי סיבובי סטאנדאפ מהסוג של הסיפור הזה שלך אבל בסוף יום אחד למדתי לבכות מהם במקום לצחוק עליהם.

    את מבינה בתראפיה אף אחד לא יכול לסדר את ההקרירה שלך אבל אם היית יודעת לעבד ולהבין אתה למה זה כל הרגיז אותך השאלה שלה לגבי עיסוקך, סביר שהיה לך הרבה יותר קל בקרירה שלך. למה ? בעבור זה לומדים פסיגולגיה אבל הנסיון המצטבר מראה שאם היית מבינה את המקורות של הכעס שלך עליה? זה היה בכלל לא רע לגבי הקרירה שלך.

    אני יודע שזה לא נשמע הגיוני אבל זה ככה עובד. כי כנראה זה דבר שקורה לך גם בקרירה. אני יכול לעשות לך כאן פסיכולוגיה בשני גרוש בחינם ולהגיד לך שאת אולי מרגישה שלא שומעים אותך. שלא מקשיבים לך אבל זה באמת אל רק פסיכולוגיה בגרוש זה גם חסר כל ערך כי את צריכה לבד להגיע לתובנות שלך לא שלי ולא של הפסיכולוגית שלך. וזה מגיעיםמ רק בעבודה קשה ובדמעות . הכעס הזה ששבו עזבת אותה? בסבירות גדולה זה סיפור חייך. אם תחזרי למקום הזה? לכאב הזה לעצבים הללו שהיא חירפנה אותך (ולא דוקא איתה) עד כדי שארבע שנים אחרי זה את כותבת NO F WAY ? אם תוכלי לעבד את זה באמת לא ברמה של מי עשה לך מה בעבודה אלא מה באמת גרם לך לכעוס ככה? את חצי הדרך הביתה. אם לא ? למרבה הצער את עוד פעם יורדת את כל ההר חזרה למטה ומתחילה לגלגל את החבית מהתחלה למעלה כמו סיזפוף.
    קורע לב.

    • אממ, תודה על התשובה המשתתפת, אבל אני לא בטוחה שהבנת.
      ולמה אני אומרת את זה? בגלל המשפט הבא:

      "את מבינה, בתראפיה אף אחד לא יכול ל ס ד ר את הקריירה שלך"

      אתה מבין, לא באתי שיסדרו לי את הקריירה. אבל אחרי שהסברתי למה כ ן באתי, לא סביר שישאלו אותי "במה את עובדת"?
      זה כל העניין. קשב אלמנטרי.
      משיחות עם אחרים למדתי שיש פסיכותרפיסטים שבאמת מקשיבים. במקרה, לא נפל בחלקי.

      • נן? אז מחליפים סטארטר. הדבר הכי נורא זה להתקע עם תראפיסטית אחת. גם אם היתה מצוינת מגיע יום שהית צריכה אולי להיות אחראית להפסיק ולהחליף. זה חלק מהתהליך הזה. אבל זה שאת פנית בעבור משהו ספיציםי זה לא מחייב את ההתהליך. זה לא משנה בכלל מה את רצית או חשבת או ידעת מה שמשנה בגדול זה מה הרגשת ביחסים שלך עם המטפלת שלך. לוקח זמן לעכל את זה. יש אנשים שצריכים להבין דרך הראש, אני פעם לאחר אחת המריבות שלי עם התראפיסטית שלי שהיא לא הקשיבה לי ולא שמעה מה אני מדבר ולא הבינה כלום ואני היה לי דוקטרואט בלספר כמה היא לא מקשיבה) הלכתי ורכשתי ספר מקצועי על האובססיב קומפסלסיב פרסונאליטי כזה עבה כזה עם כריכה ירוקה שעולה 200 דולאר והתחלתי לקרא בו ולאט ולאט חוץ מזה שהבנתי כמה אני לא מבין מצאתי את עצמי שם בכל סיפור. את מבינה היא מספרת בכנסים אולי את הסיפור שלך בתור דוגמא להתנגדות של פצינט. והולכת לעניניה. ואת תקועה באותה הרגשה שביטאת כאן כל כך יפה.

        הכעס שלך עליה למה היא לא הקשיבה, או חוסר האמון שלך במקצועיתה חסור האכזבה שלך ממנה ואו מאלה שהמליצו לך עליה. זה כל הסיפור שלך שאותו צריך לעבד. לא להבין לא לדעת לא להסביר אלא לעבור אותו. וזה רק פרוג'קשן שלי הדוגמאות שהבאתי זה אני לא את. את צריכה לבד (איתה כי לבד ממש אי אפשר) לעבד את זה. ולעבור בעיקר את הכאב שבאכזבה העצמית איך כל כך הרבה זמן נתקענו בחיים בגלל שטות כזאת. זה מהתהליכים הכי כואבים שיש בחיים אבל הכי מתגמלים.
        גם לבד לא יכולתי לחזור אליה. מישהו טרח לשבת ולנסות להסביר לי בערך את מה שכתבתי כאן. תזכרי שרוב האנשים לא מתחילים בכלל את התהליך הזה ועסוקים בדרך כללל בלהאשים מישהו. חלק גדול תקועים בדיוק בשלב שאת נתקעת בו שהם התקרבו לאש וחזרו אחורה ומעטים מעטים עברו הלאה. את קרובה קרובה ולא מגיעה בגלל זה קורע לב.

        יום טוב
        עדי

  6. דבורית
    בסופו של דבר – את בת אדם סופר רוחנית
    אחת מהכי רוחניות שאני מכיר
    את צועקת "אני לא" על כל מה שאת כן
    ולא נוח לך עם זה
    הלא כן?

  7. מצחיק. באופן ממש מפתיע ושלא קשור לאישיות שלי בשום צורה. גם אני עשיתי את הדבר הזה לאחרונה. זה לא היה מהנה במיוחד, בעיקר הופתעתי שאפשר להתמסטל מנשימות וחלק ניכר ממה שהעסיק אותי תוך כדי היה מותו של עמוס קינן…

  8. פינגבק: לחיות את חייה - דבורית שרגל » שוות מחיקה‏

  9. היי דבורית
    "נפלתי" על הכתבה שלך על רברסינג ועניין אותי לדעת, איפה את היום? באיזה שלב בחיים? מצאת מזור לכל הבעיות שהעסיקו אותך או שאת עדיין מחפשת?
    את נשמעת לי בחורה (אישה) מדהימה, שמוכנה לנסות (לפחות פעם אחת!!) כל דבר שנראה לך יכול לעזור..

    מחזיקה לך אצבעות,
    רחלי

    • מה שמעניין זה שעם כל האנשים אותם ראיתי בזמן הריברת'ינג נסגרו ונפתחו מעגלים בזמן שעבר מאז האירוע הזה.
      אבל כאמור זה היה אירוע מפחיד מכדי שאחזור עליו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s