סופו של טכנאי המזגנים

אני שונאת שקרנים. אלוהים, כמה אני שונאת שקרנים. כן, כולם שונאים שקרנים, והשקרנים, הם הכי שונאים שקרנים. אבל אני שונאת שקרנים במיוחד.

כזכור למי שעוקבים אחר מהלכיי בעולם, לפני כמה שבועות התחיל המזגן שלי לפכות. ואולי לבכות. לכי תביני מזגנים.
הוא די חדש, יש לציין, עוד לא בן שנה.
אחרי תלאות טלפוניות מרובות (הקש 1, הקש 2, הקש 3, הקש 4, הקש מיליון, תפווווס, וכנהלאה) הזמנתי טכנאי ממי שאחראית עליו, חברת ברימאג דיגיטל אייג'.

בפעם הראשונה, נדחה הביקור שלוש פעמים.
ביום שצריך היה הטכנאי להגיע הודיעו לי שנפצע בתאונת דרכים.
אוי אוי אוי, הבעתי אמפטיה למוקדנית המסכנה.
לבסוף הוא הגיע, אמר שצינור הניקוז סתום, נשף לתוכו והלך.
יומיים אחר כך שוב החל מזי המזגן להרטיב.

ושוב התקשרתי (הקש, הקש, הקש וכו').
ברור שקבעו לי תור לעוד שבוע, כלומר להיום.
אחרי המתנה של כשעתיים, מצלצל הטלפון.
שלום, את הזמנת טכנאי?
כןןןןן, איפה הוא?
הייתה לו תאונת דרכים.

פרצתי בצווחות, כאילו, כמה טיפשה אני, לדעתכם? אבל ההיא בשלה, לא, באמת, הייתה לו תאונה.
מה, לא עדכנו אותה שבתירוץ הזה השתמשו כבר לפני שבועיים?

העיקר שהסלוגן של החברה הוא "שמות שמגשימים חלומות".
ברור, חלומות ביעותים.
איכס, להקיא, להקיא מנותני השירות כאן. הלוואי שיבלו הטכנאים והמוקדניות שלהם ובעלי החברה את החודשיים הקרובים בסאונה אחת נצחית.
אמן.