מצאתי אותו

פעם כתבתי קצת על הראשון שהוא האחרון, ולא עלה בדעתי לחפש את עקבותיו. אולי זה היה מפחיד מדי, לחזור אחורה לאפלה שנותרו בה רק שלדים. אבל דווקא היום נתקלתי בשם שלו, זאת אומרת, במישהו שנושא שם זהה, והחלטתי לחפש. נו, לא צריך להגזים, גם כן חיפוש. תוך שני אנטרים בגוגל מצאתי.
מה מצאתי? הכל. תמונות עדכניות ותמונות מהעבר. ייתכן שאפילו אחת שאני בעצמי צילמתי. אולי אותה, אולי דומה לה.

מהתמונות התברר לי שהוא אכן נשאר עם אהבת נעוריו, אותה אחת שנטש לפרק זמן מצומצם מאוד בו היינו, באיזשהו אופן מעורפל ולא ברור לי, ביחד.

זה היה אחרי הצבא, שם היכרנו. לא ממש הבנתי אז (ולא שהיום אני מבינה) איך אנשים חיים ביחד, אבל ניסיתי. אלא שתוך זמן קצר הוא מאס בי ובתל אביב, וחזר לחיק הטבע. עדיין ניסיתי לתחזק את הדבר איזו תקופה. נכשלתי.
אחר כך חלמתי עליו ודיברתי עליו שנים. שנים. בסוף גם זה נמוג. נשכח.

מהתמונות אפשר ללמוד הכל: כמה ילדים יש לו, ובאיזה מקום טייל בקיץ האחרון, ובקיץ של לפני שלוש שנים. ובמה מצטיינים הילדים שלו. ובני כמה הם. ואיפה הוא עובד.

ואיך הוא נראה (בדיוק אותו דבר, רק עם קרחת שקיומה העכשווי היה כבר אז צפוי גנטית).
ומה, הייתי יכולה לחיות חיים אחרים אִם?
ברור שלא. כי לא הייתה שום אופציה לאף "אם".

נקלעתי לאיזשהו סדק בזמן ובמהלך החיים המתוכנן שלו, פרפרתי כמה פרפורים, תוך שאני יודעת, כנראה, שימיי קצובים, וזהו, נפחתי את נשמתי דאז.

הכי נורא זה לדעת שלא הותרתי אפילו בדל זיכרון שם. סתם הבהוב קצרצר וחסר משמעות.

dvorit22
אני. שם. אז

עדכון, 3.9: עוד שני פוסטים על פרידות שכתבתי בעבר.
(פרידות, ובעקבותיו עוד אחד, על רוח רפאים).

21 מחשבות על “מצאתי אותו

  1. איזה יופי של נגיעות חיים. חבקי את עצמך מגיע לך. כנראה שלא היה יכול להיות אחרת. על זה נכתבה אולי השורה אם יהה זה שנית אל יהה זה אחרת.

  2. א. אני מתפלאה שהיום גיגלת לראשןנה.
    (אני מחפשת ומחפשת את האחרון… 😉 ולא מוצאת. האדמה בלעה אותו והסקרנות גוברת.)
    ב. הפוסט שלך כל כך אמיתי ונוגע. קילפת קליפות, ריככת את חרצובות לשונך, העזת בכל כך אישי וכל הכבוד לך.
    ג. התמונה בפוסט המלונקק מתוקה אמיתית.
    ד. חבל שויתרת…

  3. מרגש. יש מישהו שלא חווה זאת? צריך להודות על אותה נגיעה רגעית של האחר בחיינו, גם אם לא השפענו עליו כמו שהוא השפיע עלינו- למרות שלעולם לא נדע.

  4. אני תמיד נדהמת מחדש (כאילו זה לא קורה פעם אחר פעם) שמישהו שהיה רלוונטי כל כך הרבה זמן, פתאום נהיה זר ובלתי רלוונטי בעליל, ולהיפך… כלומר בעיקר להיפך 😥 איך יכולתי להיות עבורו משמעותית כל כך ואז בשניה בלתי רלוונטית כאילו אני לא קיימת? 🙄

    אחרי שנושמים ובוכים קצת, זה מתפוגג לעוד תקופה. עד הפעם הבאה שזה שוב עולה

    ובאמת יפה הבאת…

  5. פוסט נוגע ללב.
    אני אישית נמנע מלחפש אנשים מהעבר, מפחיד אותי להסתכל עליהם ולראות כמה הזדקנתי

  6. דבורית- מכל הדברים שפרסמת (שרבים מהם עוררו בי הערכה, שעשוע, עניין וכו') זה ממש נגע.
    בלב וכו'.
    ועשית לי קצת קוועץ'.
    באמת.

    והתמונה נהדרת. קפסולת זיכרון.

    נועה

  7. מקסים. למרות שהדבר האחרון שהכאב של מישהו אחר יכול לעורר הוא קסם. אבל לזיכרונות יש כח כזה. עלי לפחות. ואני מתרגשת מגילוי הלב שלך, הנדיר ככ והאמית. מקווה שהוא לא בבחינת ראשון ואחרון 🙂

  8. "הכי נורא זה לדעת שלא הותרתי אפילו בדל זיכרון שם. סתם הבהוב קצרצר וחסר משמעות."
    למה, באמת, זה הכי נורא? למה זה כל כך כואב לנו, אפילו כשבכלל לא אכפת לנו מהאדם הזה יותר? למה זה כל כך כואב אפילו כשלפעמים מעולם לא באמת היינו מאוהבים(ות) בו? מישהו שאורח חייו בכלל לא מהווה משאת נפש, מישהו שאנחנו יודעים שלא היינו יכולים להיות מאושרים איתו מסיבות שונות. למה חשוב לנו שאנשים מסוימים ראו, שמעו, זכרו אותנו?

    דבורית, ריגשת. אני מקווה שהתאוששת בנתיים.

    שלך,

    דנה

  9. טוב, אני לא יודעת מה להגיד לכולם, חוץ מתודה.
    אבל כמה דברים קטנים:
    לדנה: "בכלל לא אכפת לנו מהאדם הזה"? לא נכון. אכפת גם אכפת. באבוה אכפת.
    לחגית: נכון, אז נכון שהשנים הקהו את הכל, ובכ"ז, ההתכווצות הזו בחדרי הלב קיימת.
    לימור: אכן, אני לא היחידה שחוויתי את זה.
    טל: הדבר הזה היה חד פעמי לגמרי. היו אחר כך עשרות ומאות, אבל זה לא היה דומה אפילו בשיט.
    וכאמור, עדי, רוגל עטרה, נועה, אורי, אריאל, אילנה, בועז – תודה.

  10. מקסים, מרגש
    מצטערת על הקלישאות אבל זה באמת כך.
    כמה מעט אנחנו יודעים עליך.
    אני גם חושבת שצריך לברך גם על הזכרונות הכואבים הם יוצרים את חיינו.
    עוד נדמה לי שאהובייך אוהבייך שהתרחקת מהם (או הם התרחקו ממך) – זוכרים אותך

  11. נוסטלגיה זה מרגש.

    אצלי כל האקסיות (והוואנאבי אקסיות) לוטות בחוסר אינטרנטיות. מתסכל לגמרי לחובב רכילות כמוני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s