לא פקפקתי בפיקה

בשבוע האחרון של אוגוסט כיביתי את המאוורר בלילה.
יומיים אחר כך התחלתי להתעורר מצינת הבוקר. חמש כזה. אופס, איזה באסה, דווקא בחלק האחרון של השינה, שאמור להיות הכי מתוק, אני מתעוררת כי קריר לי עם הפיקה. כן, הנסיכה על העדשה.

pike

שמיכת פיקה היא אחד החפצים היחידים שלא החלפתי אף פעם, מילדותי. זאת אומרת כן, מדי כמה שנים אני משדרגת את שמיכת הפיקה הלילית, ואז אחיותיה המקשישות עוברות לכל מיני תפקידי כיסוי והתפרקדות אחרים. למעשה יש לי תמיד במלאי כמה שמיכות פיקה: אחת משובחת, רכה וענקית, חדשה יחסית, אחת ישנה יותר, להחלפה בימי כביסה, ועוד כמה לעת צרה, כמפורט.

הריבועים הקטנים האלו, הרכים, הם אחד התענוגות של הקיץ. למה היא עשויה כך, לשם מה ריבועי הוופלים האלו? כדי שיהיה לה כמה שפחות מגע עם הגוף, שלא תעיק. הבעיה היחידה היא כשישנים על הריבועים (בדיחה: איך משיגים ריבועים בבטן? ישנים על פיקה) עם הפנים, או עם הכתף, ומתעוררים עם טקסטורה חדשה על העור שעוברת רק אחרי שעות או שפשופים נמרצים.

לא ידעתי, אגב, שאומרים פיקה גם באנגלית –  pique, בעצם זה מצרפתית בכלל, piqué (הגרש צריך להיות מעל ה-e) ולא הצלחתי להתחקות אחר עקבותיה, זאת אומרת, מה מקור השם ואיפה נולדה זו. בוויקיפדיה כתוב עליה מעט מאוד, רק שמדובר בצורת אריגה מסוימת.

תכף נגמרת העונה שלה, ואחת, ללא תואר והדר, כבדה יותר וחסרת סטייל או ריבועים תחפה עלי עד בוא הפוך.