פסטיבל סרטי נשים?

כתבתי את זה כבר לא פעם: אני לא אוהבת ספרות נשים. וסרטי נשים. ואמנות נשים. ועיתוני נשים. ובכלל, כל מיני הפרדות למיניהן לטובת נשים, או גברים, לצורך העניין, לא עושות טוב לאיש. לא לנשים, לא לגברים.
ובכל זאת, השבוע מתרחש פסטיבל סרטי נשים ברחובות.
בין היתר מוקרן שם גוגל בייבי, שכבר שודר בטלוויזיה פה, וכך גם כלות מאוקראינה, ההמשך.
אולי זה לא בסדר שאני יוצאת נגד כל הסיפור הזה, מאחר שידוע הרי שמשקלן של נשים בתעשייה בטל בשישים. מקסימום, הן כותבות תסריט, במקרה הטוב, אבל לביים? כמעט ולא.
ברור שזה לא רק בארץ, גם בהוליווד המצב דומה. יש מעט מאוד נשים שמביימות.
מדהים שדווקא הקולנוע, שהוא אמנות כל כך צעירה, מקובע בדפוסי עבר.

ובכל זאת, צפיתי בסרט של ישראלה שאער מעודד, המלכה חנטרישה.
לא סרט שקראתם עליו, או כזה שזכה ליח"צ (מה כבר זכה ליח"צ מהפסטיבל הזה, נראה שעורכי עיתונים או תוכניות בוקר לא מוצאים בכך שום דבר סקסי).
צפיתי בו בתדהמה: נשים קשות יום, שלכודות היו בכבלי המסורת, אבל הרגישו את הצורך ליצור, לכתוב שירים, מצאו להן את הדרך להתבטא. גם אם זה לקח להן עשרות שנים.
כך שבעוד אנחנו נאנחים למקרא הידיעות על נשים בסודן שנכנסות לכלא כי לבשו מכנסיים, או מתעצבנים על ששכר הנשים עדיין לא שווה לשכר הגברים, פה, בישראל, שווה לראות את הנשים האלו, שקראו תיגר והצליחו.
המלכה חנטרישה יוקרן מחר בשבע, אם אתם בעיר.

בטוח שיש עוד מיליון דברים מעניינים, עיינו בתוכנייה.
כשלעצמי ויתרתי על פסטיבלים, אבל בטח יש מי שלא.

יאיר ממליץ.