למה אין אתר למודעות אבל?

הרי כל מי שיקים אתר בו אפשר לפרסם מודעות אבל במחיר שיהיה נמוך מהרבה ממחיר הרצפה של המודעות בעיתונים, יקרע את השוק וירוויח הון. רבים אינם מפרסמים מודעות בעיתונים המודפסים מאחר שהן יקרות מאוד. מי לא היה לרוצה פרסם את דבר מותו של יקירו ברשת?

התעריפים יכולים להיות ממש נמוכים, אפשר לספק שירותים נלווים, כמו פרטים על מיקום בית הקברות, עם ציון המקום בו עומד להיקבר המנוח, תזכורות על יום השנה, ומה לא.

זה נראה לי סטארט אפ הכי מתבקש במדינה מוכת יגון כמו ישראל, שהפטיש למוות ולפולחני אבל פה מרקיע שחקים. ההוצאה להקמת אתר כזה היא מינימלית, והמודעות לא יישטפו עם הזרם וישמשו מצע לאוגרים למחרת היום, אלא ייוותרו לנצח. מנגנון חיפוש פשוט יכול להועיל לכל. אינכם יודעים כמה אנשים חובבי מודעות אבל יש פה. למעשה כולנו. למה לעיתונות המודפסת יש עליהן מונופול? ומי ירים את הכפפה, יתעשר ויודה לי מאוד (או יחבור אלי, אני מה זה טובה בשיווק המוות)?

ואגב, ח"ח לאתר המושקע של חברה קדישא, שיש בו המון שירותים, רק לא כזה.

עדכון: מתברר שיש אתר דומה, אנדרטה (לתחזוק קברים ומצבות). עכשיו צריך רק ליצור גרסה מוצלחת יותר.

55 מחשבות על “למה אין אתר למודעות אבל?

    • לא ממש הבנתי:

      זאת ההצעה שלך
      אנחנו רוצים ש (סוג של אנשים) שמגיעים מ (מקום באינטרנט או מחוצה לו) על ידי כך ש (ביצעו שם פעולה מסויימת) יבחרו לעשות (משהו באתר שלנו) בעקבות כך שיש לנו באתר (תוכן, תכונה) ואז אנחנו (נעשה משהו).

      ההשלמות שלי
      אני רוצה שכל אדם שמגיע מגוגל על ידי כך שכתב "מודעות אבל" יבחר לפרסם אחת, בעקבות כך שיש לנו באתר את התוכנה המתאימה לעיצוב מודעות אבל, ואנחנו נפרסמה עבורו.

      ומה עכשיו?

      • הבעיה היא לא בכתיבה, אלא בקריאה.

        אף אחד לא קונה עיתון בשביל מודעות האבל. אנשים קוראים/קונים עיתון בשביל דברים אחרים ובהזדמנות קוראים את מודעות האבל.

        אנשים רגילים שמודעות האבל נמצאות בעיתון. אנשים לא רגילים למודעות אבל באינטרנט.

        בשביל שאנשים יקראו מודעות אבל באינטרנט הם צריכים לשנות הרגלים.

        בנוסף לכך, יש מעט מודעות אבל בעיתון בגלל שהן עולות הרבה כסף. ואנשים (בייחוד חברות מסחריות) מפרסמים מודעות אבל על אנשים מפורסמים כדי שכ-ו-ל-ם יראו שהם השקיעו את הכסף הזה.

        אם מודעות אבל היו עולות פחות, היו יותר מודעות ואז היה מעיק לעבור על כולן כדי למצוא שם שמכירים.

        בקיצור, כדי שאתר כזה יצליח הוא יצטרך להתגבר על הרבה הרגלים תרבותיים.

        • צ-צ-צ, חנן, כזו שמרנות? 🙂
          1. אנשים נכנסים לאינטרנט, גולשים ממקום למקום. בין היתר, יגיעו לאתר מודעות אבל, שיהיו לי קישורים נניח, בכל אתרי החדשות המרכזיים. וגם אם לא. "מודעות אבל" – מספיק אטרקטיבי
          2. לשנות הרגלים? אנשים אימצו את הסלולרי. את האינטרנט. זרקו את העיתונים. וכנהלאה. אנשים משנים הרגלים כל הזמן.
          3. נכון, יהיו הרבה מודעות, הן יהיו מסודרות באופן אטרקטיבי (סליחה על המילה), ואנשים יוכלו להתמצא בקלות. אתה יודע כמה אנשים מתים ואין לכך זכר בשומקום? גם לא באינטרנט, כי לחלוץ בן 89 שמת לפני שבועיים (שכן שלי) אין בלוג, הוא לא חבר בפייסבוק, ובשוב ארכיון דיגיטלי לא כתבו עליו. אבל מה לעשות, הוא מבוני הארץ. לא שווה להשקיע בו מודעה אינטרנטית פלאס עמוד לזכרו שתכתוב המשפחה ויישאר לנצח?

          • אתר "אנדרטה" אתר למודעות אבל ואתרי הנצחה באינטרנט קיים מזה כשנתיים.
            האתר מכיל את כל הנושאים הקשורים באבלות.
            ניתן ליצור מודעות אבל, אזכרה, השתתפות בצער וכו' ואף לעצב את המודעה לבד כולל
            רקע צבעוני.
            כרגע הוא חינמי, עובד בשיתוף עם "יד לבנים".
            אורי שלו.
            http://www.andarta.co.il

    • יבקרו באתר אנשים שיקירם נפטר. יפרסמו בו הם, וכל מי שקשורים למעגל הקרוב והרחוק שלו. בדיוק כמו בעיתונים היומיים.
      הקרובים רוצים ליידע את הציבור על כך. ועל מועד ההלוויה. יבקרו באתר מי שקוראים מודעות אבל ביומיום, שרוצים לדעת מי נפטר. יבקרו באתר מי שלא קוראים עיתונים מודפסים.
      בדיוק אותו קהל שמשלם הון עבור הדפסת מודעות אבל בעיתונים.
      לכל מודעה אפשר יהיה להוסיף תנחומים. במקום סמס. במקום להתקשר. למשל. חברים רחוקים שלמדו איתו בבית הספר לפני שלושים שנה.
      או ליצור הנצחה קטנה.
      הפריקס יעשו מנוי רסס.
      לדעתי זו תחנה הכרחית בסיבוב היומי שכל אדם עושה באינטרנט, ותשובה ניצחת לשאלה, למה מי מת.
      כן, זה מידע שאנשים רוצים לדעת. אני משוכנעת בכך במאה אחוזים.

    • תתפלאו, אבל כן, זו אינפורמציה שאנשים מחפשים בעיתון, ולא רק קרובי המשפחה של הנפטר. זה מעדכן אנשים מהמעגל הלא מיידי של הנפטר. אגב גיל מסוים ומעלה ממש מחפש ועובר על מודעות האבל.

      אני לדוגמא לא קוראת את הארץ בפרינט, ולכן פיספסתי מודעת אבל של אדם שעבדתי איתו שהקשר בשנתיים האחרונות איתו היה רופף, ולכן לא ידעתי שהוא נפטר עד חודשיים אחרי זה (והרגשתי נורא שלא הגעתי להלוויה).

  1. לפני הרבה שנים (כלומר, 5), בטרם צץ בחיי הפיירפוקס וחוסמי הפרסומות שבו, ידעתי איזה פרסומות מציפות את אתר "הארץ". אחת מהן, מאלו שנראות כאילו הן סוג של פינה שקשורה לאתר עצמו, היתה בדיוק לסוג כזה של אתר. אני לא זוכר את שמו, לצערי. יכול להיות שהיה שם משהו עם המילה 'נר', אבל אני לא בטוח.
    ובעודי מקליד את טוקבקי, מצאתי גם את זה, אם כי למרבה הצער אני לא רואה שם אפשרות עדכון ברסס.

    • או, נו, אז מישהו כבר חשב על זה. משמע, יש שוק.
      אלא שהוא לא מספיק טוב, ומתברר שהמודעות, אותן אפשר לפרסם בחינם, זה ביי פרודקט לאתר שמציע שירותי ניקיון ותחזוקת קברים.
      זה אומר שצריך לשכלל את הרעיון ולשפר אותו.

      • למה, בעצם, זה משנה אם האתר שמפרסם את מודעות האבל מתפרנס מהמודעות עצמן, משירותי פוסט-מורטם נלווים (דוגמת תחזוקת קברים) או מפרסומות בצד העמוד? העיקר שיש שירות כזה, מה אכפת לי מהמודל העסקי?
        (אני לא מקנטר. אני שואל ברצינות.)

        • לך בטח שלא אכפת, לי אכפת, כי אני רוצה מודל אחר, ואנשים יחליטו איפה הם רוצים לפרסם את המודעה שלהם, כמה הם רוצים לחשוף אותה.
          זה האתר שלי. אתה הלקוח הפוטנציאלי (טפו טפו חמסה חמסה), אתה תחליט איזה שירות מתאים לך יותר.

  2. אני אהיה הקוראת הראשונה שלו, מכיוון שמודעות אבל זה כמעט הדבר היחיד שאי אפשר בכלל לקרוא באינטרנט (טוב, חוץ מהמדורים של רענן שקד ודנה ספקטור) וחסר לי מאוד, כמי שהיתה תמיד פותחת עיתונים מהסוף.

    בעיתונות הצרפתית (ולדעתי באירופאית כולה) החלקים האלה מרתקים תמיד, במיוחד שבאותו עמוד ובאותו פורמט (די טקסטואלי אגב, בלי מסגרות שחורות) מפרסמים לידות, נישואים, אירוסין, ימי הולדת עגולים, קבלות תארים חשובים, תודות ואפילו סליחות וגם כמובן פטירות. מעניין, עם זאת, שהיישום האינטרנטי והציבורי, כפי שהצעת, של החלק החשוב והנרחב הזה בעיתונות המודפסת, כולל את כל מה שתיארתי לעיל, חוץ מ, כן, פטירות.

    אבל אפשר להכנס לראות את כל ההכרזות על התינוקות החדשים, לעומת זאת. חמוד מאוד ומיד בלה מונד:
    http://fairepart.lemonde.fr/faire-part/accueil.html

  3. http://www.legacy.com/gb2/default.aspx?bookid=132859315

    בעייה אפשרית. הרבה מקוראי מודעות האבל הם אנשים מבוגרים (נשים וגברים ולתחושתי נשים יותר) שממש, אבל ממש, לא מתעסקים בענייני אינטרנט. מביקורים שלי בבתי אבות או מוסדות למבוגרים לא זכור לי שפע של מחשבי אינטרנט. יש, כמובן שיש, אבל דל יחסית.

    בעייה נוספת היא שרבים התרגלו לקבל שרותים ברשת ללא תשלום. אולי להתחיל עם פורום פטירות בתפוז ולראות איך זה מתקבל.

    צריך לחשוב על מודל עיסקי ושאלה חשובה היא איך הציבור ידע על זה, יגיע לזה, ישתמש בזה וירכוש מודעות (יש כזה מקצוע? רוכש/ת מודעות אבל?) לא רק הפריקים למודעות אבל אלא כולם.

    האתר של חברת קדישא ת"א הוא אכן לא רע אבל הוא רק של אזור ת"א. פליאה שגופים עשירים כאלה, ושלא תהיינה ספקות הם מאוד עשירים, לא מספקים שרות מלא כזה על בסיס ארצי (אולי אפילו דרך שער הממשלה). אולי בכלל הם המקום הנכון לפתח מיזם אינטרנטי כזה. במחשבה נוספת – זה ווינר אמיתי. (כולל סגירת השרת בשבתות וחגים).

    "משווקת המוות" נשמע נורא. יש לך גם חרמש?

    • טעות. זו לא שאלה של גיל. אחד מחבריי לשעבר קורא בשקיקה מודעות אבל מגיל 15.

      כנרת שלנו עלמה רכה בשנים היא.

      אני אומרת לך, כולם קוראים מודעות אבל. זו ממש לא שאלה של גיל.

      זאת ועוד, גם אנחנו, עולי הימים (פחחח פחח פחח) נגיע מתישהו לגיל בו נבלה רבות בדרך לבית קברות ירקון או דומיו). מה גם שהמוות אינו מחוסר עבודה בכל גיל שהוא.

      יש לי סכין גילוח, לא צריך חרמש.

      וההלוויות בארה"ב – נו, אני בוגרת מצטיינת של עמוק באדמה.

  4. ברוך השם!! לפני 6 שנים בערך הצעתי לחבר מובטל ואשף-אינטרנט לעשות אתר כזה, והוא בדק ומצא שיש כבר אחד ברשת (לא זוכרת אם זה היה "אנדרטה" או אתר אחר), לא הבין למה אף אחד לא שמע עליו, עשה סקר שוק וחזר עם תשובות דומות לשל חנן דלעיל. ואלמלא הייתי אז עסוקה מעל לראש בדברים אחרים, יש מצב שהייתי מרימה את הכפפה שהוא זרק. אני אישית דווקא קוראת אובססיבית של מודעות אבל, עוד מאז שהייתי קטנה (סטייה, נו). ולפעמים אתה שומע שמישהו מת ולא יודע למי לבלבל את המוח כדי לשאול מתי זה קרה ואיפה ומתי תהיה/ היתה ההלוויה ואיפה השבעה ומי מתאבל וכו'. ולפעמים גם אתה רוצה לפרסם השתתפות בצער אבל אין לך מספיק כסף. בדיוק בשביל צרכים כאלה ואחרים נדרש אתר כזה.
    רוב הסיכויים שהשוללים כיום יאכלו את הכובע (או את מודעות הנייר) מחר, ואם עוד לא מחר אז מחרתיים.
    כל שנה אני מתעצבנת לאללה שבשביל מודעונת אבל זערערת בהארץ לכבוד כך וכך שנים למותו של אבא שלי ז"ל, אני צריכה לשלם כ-1500 שקל (בשנה שעברה לא עשיתי מפאת חסרון-כיס, בינתיים זה בטח התייקר עוד יותר).
    אם צריך עורכת לשונית לאתר הזה (וצריך), יש לי מישהי מצוינת.

      • כמה תהיות.

        – הערכה כספית של ה"פרוטות". הקמה ותחזוק – נניח לשנה קדימה לאחר הבנייה. מה זה כולל ומה לא?
        – תקופת הבנייה.
        – האם יש דרך להשיג רשימת נפטרים יומית טריה?
        – האם יש דרך להשיג יותר פרטים על המשפחות ברשימה? התזמון הוא קריטי.
        – פרסום לפרוייקט? מה מי מו?
        – שת"פ הכרחי ועלותו? חברות אמבולנסים, בתי חולים, בתי אבות, יצרני מצבות, חברות קדישא וכו'. שת"פ עם עתונים?
        – עיסוק קרוב/משלים לנושא כגון בניית אתרי זכרון אישיים לנפטרים (בלחיצה על המודעה). עלות הקמה ותחזוקה.
        – האם פרסום בתשלום קביל בכזה אתר?
        – שם לאתר? moreshet.co.il כבר תפוס, גם modaot-evel.co.il תפוס.

        על מה לא חשבתי, מה חסר להשלמת התמונה?

        • בעניין פרוטות – מוטב שלא אני אהיה זו שתכתוב את התוכנית העסקית. או שתחשב עלויות.

          אנחנו לא צריכים "להשיג" רשימת נפטרים טרייה. אנחנו צריכים להיות אלו שמקבלים את השמות ישירות מהמשפחות.
          לא נהיה ambulance chasers.

          באנדרטה, האתר אליו לנקקתי זה בחינם, כי יש שם תוכנה להפקת מודעות, וזה בעיקר מיועד שמודעות שאנשים רוצים לתלות מחוץ לבית, אבל גם לחפצים להתעדכן.

  5. דבורית ,
    אני חושבת שהרעיון שלך מצוין .
    כל הבעיות שהועלו כאן – ניתנות לפיתרון .
    רק צריך למצוא את זה שירים את הכפפה .

  6. יש לי שם לאתר: למה מי מת?
    ובעברית –
    http://www.lamamimet.co.il

    אם עוד אין דומיין כזה אני קונה.

    ופך קטן בנושא – מיד אחרי הצבא הייתי פקידת הקבלה של מכון הכושר בבריכת גורדון. זה היה טרום עידן הסלולריים. שחו שם כל המיומי, לפעמים אנשים חשובים מאוד, שלפעמים היו מקבלים שיחות טלפון דחופות, ואז הייתי קוראת להם בכריזה לטלפון.

    אחד הלקוחות היה איש אחד, נקרא לו שלמה, ולחֶברה שלו, שעסקה בשירותי מוות מא' ועד ת' (לוויות, מודעות, זרי פרחים, מצבות וגו') קראו קדיש. קרה לא פעם שכרזתי "שלמה מקדיש, שלמה מקדיש, טלפון!" כשברור היה שזה טלפון מוות שכורז את כל הבריכה.

    דבורק'ה אני אתך, לטעמי זה שירות שצריך לקשר אליו מאתרי העיתונים הגדולים + כמהמודעות מתחלפות לדוגמא. ככה מי שרגיל ייכנס מיד.

    להתחיל להפיק?

  7. רעיון טוב.
    מעל שרשור הנצחה ותגובות החברים, וליד המודעה עצמה, אפשר להוסיף ביקורת הלוויה (יותר בעייתי במקרים של "ציווה לתרום את גופתו למדע"): מי נצפה? האם היו שירים? באו יריבים? היו סולחות? וכן מדד התייפחות וציון על אמירת הקדיש.

  8. הרעיון מצויין לטעמי בעיקר מהטעם שמודעות אבל כאלה ישארו לנצח וינציחו את היקירים שהלכו לעולמם.
    מודעת אבל שהיא גם מצבה; בצירוף תמונה של הנפטר וכמה מילים עליו, כדי שאם בעתיד הנינים יעשו עבודת שורשים הם יוכלו למצוא את המידע באינטרנט.

    עלתה כאן השאלה מי יגלוש לאתרים כאלה וכיצד "ניתקל" במודעה רלוונטית אם היא לא מופיעה באתרי חדשות.
    כאן התשובה, לדעתי, היא פשוטה: כל מי שקרוב משפחה שלו הלך לעולמו יפרסם קישור למודעה בפייסבוק / טוויטר שלו, ומכאן זה כבר יגיע לכל מעגל החברים.

    • לא יכולהיות. אני חושבת שזו שאלה של זמן. מתישהו זה יקרה. מתישהו הם, הישראלים, יבינו שזה מתבקש.

      • זה שעד-עולם לא הצליח לא אומר שלא ניתן לעשות קונספט אחר שכן יצליח. זה פחות קשור לישראלים. יותר למיזם.

  9. evelnet.co.il
    דבורית,
    את חייבת להסתכל על אבלנט ולתקן את הרושם שלך ושל הגולשים…כל מה שציינתם "ברשימת החלומות" שלכם ועוד הרבה יותר..ומאוד פעיל, עם אלפי קהילות חדשות.
    והכי חשוב: תסתכלי על הפעילות בתוך הקהילות – מרגש מאוד.. הכי אמיתי שיכול להיות..

      • זה שם של אזרח, ערבי, שנהרג במלחמת לבנון השניה. כן – זה השם שלו. שלחתי לך במייל דוגמאות לקהילות פעילות רבות ומרגשות. החיפוש הוא לפי שם הנפטר. על ידי כניסה לאירועים ומלחמות שונות ניתן לאתר אותן. מדובר במאות קהילות ואלפי מגיבים ועוד.
        אורן

  10. לפני כשנתיים זימנתי את גדי שמשון לפגישה באורנה ואלה, תוכן הפגישה היה בדיוק הרעיון הזה. נדמה לי שהוא חשב שזה רעיון מעניין אבל שצריך לחשוב מאיפה יבוא המודל העסקי כמו שקוראים לזה היום ולא היה לי כוח לחפש אותו.

  11. שלום,

    כל הנושא הזה של פרסום המודעות ברשת במקום באינטרנט הוא לשנות את התנהגות השוק.
    גם אם היה משהו יותר רציני ממה שיש היום אני לא חושב שהביקוש מצדיק שתהיה חברה שתשקיע בזה כסף. אנשים לא אוהבים לשלם ברשת וממה שידוע לי כל מי שניסה להקים אתר למודעות אבל באינטרנט לא הצליח.

    • בהחלט מצער אותי שהכל קיים, כי כך אני שוב לא יכולה להתעשר, אבל הנה, זה לא מספיק. יש מודעות ספורות ביום. אני רוצה לראות אתר בו אפשר יהיה להתעדכן בכל המתים בישראל בכל יום נתון.

  12. הי דבורית. מזה מספר חודשים אני שוקד על הקמת האינטרנט אבלים. האתר מושק רשמית היום – http://www.avelim.co.il כל בוקר ניתן למצוא באתר מידע חדש אודות מודעות האבל שהתפרסמו בעיתונים באותו יום. ניתן להגיב למודעות, לשתף אותן בפייסבוק וטוויטר ולפרסם חדשות. כבר יש פעילות של מנחמים באתר. אני אעדכן אותך לגבי ההתעשרות. כרגע זה רק עולה לי. מי שזה מוצא חן בעיניו מוזמן לעשות לייק בעמוד הפייסבוק של האתר (כן אני יודע שזה קצת משונה).

  13. היי דבורית, מאז פרסום פוסט זה קמו מספר אתרי אינטרנט למודעות אבל. ישנם אתרים המתמקדים במידע
    אודות מנהגי אבלות וישנם אתרי מודעות אבל המתמקדים בהדפסה והדבקת מודעות אבל ופרסום מודעות אבל בעיתונים המובילים בארץ.
    באתר של "כוכבית המודעות"- http://www.pirsumot.co.il/planning-and-building/obituaries/

    ניתן לקבל מידע על פרסום מודעות אבל בעיתונים והדפסה והדבקת מודעות
    אבל

    • הפוסט הזה אמנם נכתב לפני שנתיים וחצי, אבל הכוונה הייתה לאתר שאנשים יצרו מודעות שם, ושאפשר יהיה לדעת על כל הנפטרים. לא לאתר שדרכו אפשר להזמין מודעות אבל בעיתונים המודפסים
      בכלמקרה, אכן, קמו כמה אתרים. הבעיה: השימוש בהם עדין לא נרחב.

  14. פינגבק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » קשה להיות עיתונאית‏

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s