למה נדחות הפגישות?

זו לא אני, זה אתם.
היומן החדש שלי מלא פגישות של אחרי החגים, כי הרי, כידוע, מי עובד בישראל בחגים? כלומר ביניהם? או באוגוסט, שאז חם מדי? למעשה, זמן העבודה בישראל מוגבל לחודשים ספורים בשנה, לחמישה ימי עבודה ברוטו. אני משוכנעת שמתוך יום עבודה שלם שמבלה אדם במשרדו, חצי מהזמן הוא מבזבז על בהייה, גלישה באינטרנט ושיחות טלפון עקרות. במה באמת בהו, או איך עבדו אנשים לפני פרוץ הרשת? הרי אני לא חושדת בהם שעבדו יותר שעות. הם בטוח התבטלו אותו מספר שעות כמו היום.

ונחזור רגע ליומן שלי. על כל פגישה מתוח קו המסמל שבוטלה, ואחר כך חץ המכוון קדימה, לתאריך הייעודי הבא. ואז, כשכבר יש תאריך משנים את השעה שלו. ואז, כשכבר נדמה לך שהכל תקין וממשמש ובא, ערב לפני הפגישה הגורלית שנקבעה לפני שלושה חודשים ונדחתה לשלושה מועדים שונים, ובתוך יום הפגישה סומנו והוזזו מגוון אינסופי של שעות ביממה, מגיע המייל המודיע לך שקרה משהו בלתי צפוי, והפגישה נדחית בשבוע. טוב, שבוע זה לא חודש, מה אני מתלוננת.

שאלות קשות
1. למה אנשים דוחים פגישות שהם עצמם קבעו?
2. מה קורה בין פרק הזמן שהפגישה נקבעה ועד המועד בו היא צריכה לצאת לפועל?
3. האם איש מהדוחים לא חושב על כך שתהליכים מתעכבים בשל הדחייה, שהתוצרת לא מיוצרת, שהזמן מבוזבז למוות?
4. האם רק הפגישות איתי נדחות, או שמא גם איתכם?
5. ואם אתם בין דוחי הפגישות, מה מביא אתכם לדחות אותן?