למה נדחות הפגישות?

זו לא אני, זה אתם.
היומן החדש שלי מלא פגישות של אחרי החגים, כי הרי, כידוע, מי עובד בישראל בחגים? כלומר ביניהם? או באוגוסט, שאז חם מדי? למעשה, זמן העבודה בישראל מוגבל לחודשים ספורים בשנה, לחמישה ימי עבודה ברוטו. אני משוכנעת שמתוך יום עבודה שלם שמבלה אדם במשרדו, חצי מהזמן הוא מבזבז על בהייה, גלישה באינטרנט ושיחות טלפון עקרות. במה באמת בהו, או איך עבדו אנשים לפני פרוץ הרשת? הרי אני לא חושדת בהם שעבדו יותר שעות. הם בטוח התבטלו אותו מספר שעות כמו היום.

ונחזור רגע ליומן שלי. על כל פגישה מתוח קו המסמל שבוטלה, ואחר כך חץ המכוון קדימה, לתאריך הייעודי הבא. ואז, כשכבר יש תאריך משנים את השעה שלו. ואז, כשכבר נדמה לך שהכל תקין וממשמש ובא, ערב לפני הפגישה הגורלית שנקבעה לפני שלושה חודשים ונדחתה לשלושה מועדים שונים, ובתוך יום הפגישה סומנו והוזזו מגוון אינסופי של שעות ביממה, מגיע המייל המודיע לך שקרה משהו בלתי צפוי, והפגישה נדחית בשבוע. טוב, שבוע זה לא חודש, מה אני מתלוננת.

שאלות קשות
1. למה אנשים דוחים פגישות שהם עצמם קבעו?
2. מה קורה בין פרק הזמן שהפגישה נקבעה ועד המועד בו היא צריכה לצאת לפועל?
3. האם איש מהדוחים לא חושב על כך שתהליכים מתעכבים בשל הדחייה, שהתוצרת לא מיוצרת, שהזמן מבוזבז למוות?
4. האם רק הפגישות איתי נדחות, או שמא גם איתכם?
5. ואם אתם בין דוחי הפגישות, מה מביא אתכם לדחות אותן?

13 מחשבות על “למה נדחות הפגישות?

  1. זה הכל עניין של כלכלת זמן. מה חשוב יותר ומה פחות, מה אפשר לדחות ומה לא, מה אני חייב להספיק ומה יכול לחכות. קורה לא פעם שאני קובע משהו אבל אז נכנס משהו דחוף יותר ואז היומן כבר מלא וצריך להזיז משהו אחר.
    אל תקחי את זה אישית. לא שזה עוזר, כמובן.
    במיוחד בחגים…

      • בניו יורק אדם שלא רוצה לפגוש אותך יקבע אתך 20 פעם ויבטל 20 פעם. אם תתעקש? גם שלושים. אחרי שנה הוא יום אחד יצלצל אליך ויגיד שהוא מאד מצטער שלא הצלחתם להפגש והוא מזמין אותך לבר ביקיו אצלו בבית שלו בלונג אילנד בשבת. שאתה מגיע מסתבר לךש זה פגישת מכירה של אמויי ואתה אמור לרכוש סבונים ולמכור אותם לחברים שלך….

  2. אל תקחי את זה קשה מדי, אבל אני למדתי מנסיוני, שאם הצד השני מבטל / דוחה / משנה את הפגישה שלנו (ובודאי אם זה קורה יותר מפעם אחת), אזי הוא לא באמת רוצה להפגש, וכנראה שאין לו ממש אינטרס בקיום הפגישה או שהאינטרס שלו מנוגד לשלך.

  3. אצלי זה לעתים קרובות התנגשויות ודחיות שאנשים אחרים גורמים להן, וגם סדרי עדיפויות. לא נעים, אבל יש דברים שחשובים לנו יותר.
    ובלת"מים בלי סוף, בגלל המשפחה. זה נתון שאי אפשר בכלל להתווכח איתו.

  4. הזכרת לי לפתע בחור אחד שהתקשר אליי והזמין אותי להפגש לקפה כשיסיים לעבוד, ואמר שייתקשר שוב בשעת סיום העבודה, בערך בשעה זאת וזאת. עד היום לא התקשר, אבל מה זה התעצבן שמחקתי אותו מחבריי בפייסבוק!

    אנשים מוזרים, נו. אם להשליך מעולם הדייטים – יש כאלה שקובעים רק כדי לבדוק אם הם יכולים, יש כאלה שאת עוד אחת במגוון אפשרויות פתוח ואינסופי, וכאשר חלה בלונדינית יותר אז הם מעדיפים וגו'.

    חוץ מזה מרקורי בנסיגה.

    ומי שממש רציני יפגוש אותך בזמן שקבע, מקסימום דחיה סבירה מסיבה ממש טובה, אבל לא 7 דחיות ושלושה חודשים. כך בעיניי.

  5. 1. למה אנשים דוחים פגישות שהם עצמם קבעו? כי צץ להם משהו חשוב יותר
    2. מה קורה בין פרק הזמן שהפגישה נקבעה ועד המועד בו היא צריכה לצאת לפועל? לא קורה משהו מיוחד. אין חדש תחת השמש.
    3. האם איש מהדוחים לא חושב על כך שתהליכים מתעכבים בשל הדחייה, שהתוצרת לא מיוצרת, שהזמן מבוזבז למוות? לא בשבילם. הם הגשימו חלומות אחרים.
    4. האם רק הפגישות איתי נדחות, או שמא גם איתכם? נו, אנחנו חיות באותה ארץ, לא?
    5. ואם אתם בין דוחי הפגישות, מה מביא אתכם לדחות אותן? רק חולי של ממש (כמו היום)

  6. קצת אסרטיביות לא תזיק. לקבוע פגישות רק טלפונית ולא לאפשר לבטל פגישות במייל. ברגע שביטול הפגישה מצריך קצת מאמץ מעבר להזזת הריבוע ביומן, זה ימנע מרוב האנשים לשנות מועד של פגישה. זו חוצפה להזיז פגישה ביום עצמו ואפשר להגיד בטלפון ש "אני כבר באזור" כדי שהפגישה לא תידחה סתם.

  7. אני יכולה להעיד רק על עצמי.

    כשדחיתי פגישות זה היה מפני שהייתה לי אשליה שהזמן הוא רק שלי ושיש לי שליטה עליו.
    (ואני לא מדברת על מקרים של מחלה או כוח עליון ), שיש לי תחושת שליטה באיך ומתי הדברים צריכים להיות או לקרות על פי הבנתי.
    לא לקחתי בחשבון את הצד השני כי הייתי מנוהלת או על ידי פחד מהפגישה, מכישלונה או מחשיפה כלשהי או שזלזלתי בסדר יומו וחייו.
    דחיינות זה בעיניי ממש כמו סיפוק מידי-הצד השני של אותו מטבע.

    היום כשאני מזהה את הנטיה הזאת שלי בעבר אני משתדלת לקיים את הפגישה בזמן-ממש כפי שהייתי רוצה שינהגו בי.

    • כשאני מתלבטת ביני לביני אם לדחות פגישה, זה לרוב לא משנה אם אני יזמתי או הצד השני.
      לרוב חלה "ירידת ערך" בנחיצות הפגישה, בין הזמן בו היא נקבעה, לבין הזמן בו היא אמורה להתממש. שפע של חסמים מציפים אותי ואני משתוקקת לעשות כל דבר אחר, חוץ מללכת לפגישה הזאת. מעכשיו אני אחבר את זה לדחיינות שלי. דחיינות אני מכירה. תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s