איך יוצאים הבקבוקים מהכלובים?

שבועיים? שבועיים? לא הגזמת?
כן, כן, אבל היו לי מיברג וברנע על הראש, אל תשאלי, שאב אותי לגמרי.
ומה עכשיו? זו לא השעה של היוגה? מה את עושה פה?
או. טוב ששאלת. יצאתי מהבית בעשרה לחמש ו- הקטנטנוע לא מניע!@#$
מה זה זה, הוא לא עול ימים?
עול לגמרי. הייתי בהלם. פעם ראשונה שזה קורה לי, ואני, לא יודעת יותר לתכנן את סדר היום שלי אלא רק לפי זמן-אופנוע. בכלל שכחתי שהיה עידן אחר בחיי עד לפני חצי שנה.
אז מה עשית?
נו, התחלתי לייבב, לשאול מה עושים (כלום), להתקשר למוסך, אמרו לי תכף יתקשרו אלייך, לחכות למתאם קשרי לקוחות דו גלגליים כדי שיחזור אלי, ובינתיים להתעצבן ולקלל. בסוף זה קרה. ההוא התקשר, ירדתי למטה שוב, ניסינו להתניע ביחד דרך הסלולרפון, ומתברר שזה לא עובד.
פאק.
לגמרי. התקשרתי לגרר וביקשתי שיבוא עכשיו (לפחות יש לי מנוי חינם), אבל מה פתאום. לא גוררים בלילה.
מה לילה?
לדעתו חמש וחצי אחר הצהריים זה לילה. בחיי.
טוב, נו, שעון חורף.
כן, טפו, כ@#$%^&*)_)(___.
קבענו שמחר עד שבע וחצי בבוקר הוא פה. ברור לך הרי שיש לי שבוע מלא נסיעות, כן?
לא חשבתי אחרת. וחוץ מזה מה ככה?
כיף, הטמפ' ירדה – כך אני רואה על סרגל המחשב – מ-38 מעלות בצל ל-36. אופס – 34.
באמת הקלה.
למרות שנשאבתי בין שני הכוחות העצומים המוזכרים לעיל תכננתי לכתוב פוסט על השכלה כללית ואי נחיצותה בעידן הגוגל.
למה תגידי ככה?
כי אנשים ממש לא עושים מאמצים לזכור שום דבר. רואה מונית הכסף?
לא, השתגעת?
טוב, אז אני רואה. רואה ורצה לספר לחבר'ה. למשל בשבוע שעבר שאלו שלושה נערים מיהו חוזה המדינה. הם לא ידעו. רק אחד מהם חיטט ככה בנבכי מוחו והצליח לדלות – בני! צעק בשמחה. בסוף בעזרת הנהג טוב הלב הוא הצליח להגיע לתשובה הנכונה.
די.
נשבעת לך. ושבוע קודם שאלו שלושה נערים (אחרים) באיזו מדינה הייתה המהפכה הצרפתית. לא ידעו. אחד מהם התקשר לאמא לשאול. מזל שהיא ידעה.
לא מאמינה.
באמשלי. רוצה שאלה?
נו.
איך אוספים את הבקבוקים מהכלובים?
אמממ.
הנה.
bakbuk

פועל על עיקרון של שואב אבק, ומצד ימין מחובר למשאית כזאת. כשראיתי את זה הייתי מוקסמת לגמרי, ותהיתי איך לא שאלתי את עצמי את השאלה הזו אף פעם: איך יוצאים הבקבוקים מהכלובים?
לא נראה לי שזה יעזור לך למונית הכסף.
נכון, לפני שבוע שאלו מישהו – נראה מהנדס תוכנה – מי היה החבר של חומוס בזהו זה

בורגול!
בחיים לא הייתי יודעת.