זוכרים את "החיים האלה"?

זה היה לפני יותר מעשור. טסתי לניו יורק. אולי הייתה זו הפעם הראשונה שלי. אולי. למשך לילה או שניים התארחתי בבית של חברים. דירה קטנטנה במקום שבו גרה לימים סמנתה של קארי. בלילה, בשוכבי פרקדן על הספה בפסאודו סלונצ'יק שמעתי את העכברים (או חולדות) מכרסמים איפשהו מתחת לכיור. שניהם היו בתחילת הדרך שלהם בניו יורק. היא הייתה שחקנית שגיששה את דרכה בעיר, שזה אומר לשחק בתיאטרון אוף אוף אוף ברודווי, לשפר את האנגלית ולהתפרנס מעבודות מזדמנות. הוא ניסה ליזום חברת תקשורת גרנדיוזית. בינתיים נפרדו דרכי כולנו. החלומות שלהם היו פחות או יותר בשמיים. החלום שלי? להיות בניו יורק כמה שיותר.

אחד האירועים הטלוויזיוניים המלבבים באותה תקופה, 1996, היה פריצתה של הסדרה  החיים האלה (בישראל היא שודרה כמה שנים לאחר מכן). חמישה עורכי דין שנונים, ארסיים ולא מרוצים שחלקו דירת ענק בלונדון. פיתרון כלכלי ויצירתי גם יחד. התחברתי אליה עד כדי כך ששקלתי להמיר את הפנטזיה הניו יורקית שלי בלונדונית. בעיקר הייתי מאוהבת במיילס (ג'ק דוונפורט) ובאנה (דניאלה נרדיני) הבעטנית.
לפני  כמעט שלושנים יצר הביביסי פרק איחוד של שעה וחצי, מעין פיצ'ר למעשה, שנקרא החיים האלה, 10+.  ועכשיו, עם מיתוגו מחדש של ביביסי פריים, שיושק  כביביסי אנטרטיימנט (ב-11 בנובמבר), יזכו גם האנשים שהאח הגדול חוזר לחייהם עוד פחות משבוע לחזות בפלא. אוקיי, לא ממש פלא. מיילס התחתן עם ויאטנמית צעירה, אנה רוצה לשדוד את בנק הזרע, אג (אנדרו לינקולן) נשוי למילי (אמיטה דהירי), שהפכה לאם במשרה מלאה, בעוד הוא הפך לסופר מצליח ("לשאול סופר איך מתקדם הספר החדש שלו זה כמו לשאול חולה סרטן איך מתקדמת המחלה שלו", הוא אומר לאנה בעצבים).

הם נפגשים בבית הכפרי של מיילס, כשאת האירוע מתעדת דוקומנטריסטית צעירה. כל התקוות מתנפצות שם אחת אחרי השנייה, כולל זו שהודה של הסדרה ישוחזר, אבל מה לא עושים (לפחות אני) למען הנוסטלגיה, וכדי להחזיר את הגלגל קצת לאחור, או לפחות לגנוב איזה עשר שנים שנעלמו כמאות בקבוקי מים מינרליים שהושלכו לפח המחזור.

במלאת עשור לעליית הסדרה הם רוקדים בלילה, בברביקיו על גדות בית האחוזה של מיילס את המניק סטריט פריצ'רס (שיצא בסמוך להולדת הסדרה). ואם יש משהו שממיס אותי מיד זה שירים מהפסקול הפרטי שלי שמשולבים בסרט או בסדרה.  כך שמחלתי על האכזבה.