10 דברים על רומניה, כלומר בוקרשט

אני נמצאת כאן כבר כמה ימים. בוקרשט לא הייתה אף פעם ברשימת היעדים המועדפים עלי לחופשה, אבל הוזמנתי לכנס הבלוגרים הבינלאומי הראשון שנערך כאן, אז נסעתי. על הכנס כתבתי פה ופה ופה ופה ופה ופה, למי שבמקרה לא מגיע לשם. בקיצור, כמה תובנות חפוזות, של מי שמגיעה לעיר on a mission, ולא ממש חווה אותה מנקודת המבט של תיירת מהמניין.

WBFdvorit

Photo: Dana Popa

1. סיגריות א'. מותר לעשן, והרומנים מעשנים בכל מקום ואתר, אף שעל קופסאות הסיגריות שלהם מופיעים, בנוסף להצהרות הידועות על הסכנה שבעישון, גם ציורים/תצלומים מפחידים במיוחד של גרוגרות מלאות גידולים וכנהלאה. לא מזיז להם. כך שבילוי של יומיים עם אנשים המעשנים בלי הפסק הפך אותי למעשנת בעל כורחי. תל אביב היא גן עדן מהבחינה הזו, כך מתברר.

2. סיגריות ב'. מילא הרומנים מעשנים, ניחא, אבל הבלוגרים, הבלוגרים הפעוטים, רובם בני 30 ומשהו, חלקם פחות, מעשנים בלי הפסק. הייתם מצפים ממתקני עולם, מצילי סביבה ואלו הדואגים להגן על ההמונים ולמנוע עוולות חברתיות להיות מודעים? לא לא לא. פשוט לא. בכל רגע נתון הם שולפים קופסאות.

3. פקקים. בוקרשט פקוקה מהבוקר עד הלילה, בלי הפסק. אף שיש פה אוטובוסים וחשמלית, כלום לא זז. תל אביב הפקוקה בשעותיה הקשות היא גן עדן לעומת בוקרשט בשעותיה הקלות. וזה למה? אין בעיר כמעט קטנועים. ואף לא אופניים. במשך כל הימים בהם הסיעו אותנו ממקום למקום באוטובוס ראיתי אופנועים ספורים ברחובות. על כף יד אחת אני יכולה לספור אותם. אבל ממש. כשאני נזכרת בכל שורות הדו גלגליים העומדות בתל אביב תחת כל רמזור מעונן, אני רואה את ההבדל העצום. למה לא מעודדים פה את התופעה? לא יודעת. קל וחומר אופניים. אף זוג אחד לא ראיתי פה לרפואה. לא קשור ולא מתגלגל. כלום.

4. בשרים. בשפע והמון. אף שאם מתאמצים אפשר לגרד פה ושם איזה סלט או פיצה צמחונית. כלומר בסופו של דבר בהחלט דאגו לצרכיי המועטים. האוכל, רובו ככולו כבד. המון בצקים ממולאים, וכאלה. באשר לאלכוהול, לא פחות משמעשנים פה, גם שותים, הרומנים כמו גם הבלוגרים. חיי שתי הישויות האלו ידועים כקשים עד בלתי אפשריים. אני לא יכולה להביע את דעתי על האלכוהול, מאחר שהשתדלתי להיצמד ליין ולא להציק לגופי עם כל מיני תזרימים שבהם 70% אלכוהול.

5. יופי. ליווה אותנו מקבץ לא ייאמן של נשים יפות עד יפהפיות. על אמת. מצד שני, אין לי אפילו מילה טובה אחת לומר על יפי תוארם של הגברים ברומניה.

6. שפות. מי שליוו אותנו היו סטודנטיות לשפות. כך שנוצרה הרגשה שכל הרומנים דוברי אנגלית שוטפת, הולנדית מהממת וגרמנית מדהימה, שלא לומר ספרדית. כך היה בשיחות עימן, וכך גם במהלך התרגום שלהם (היו גם כמה מתרגמים) את הכנס למי שלא דיברו או הבינו אנגלית. בהחלט תופעת טבע.

7. אירוח. אולי בחרו באנשים נעימים במיוחד אבל הסברת הפנים שלהם הייתה פשוט מדהימה: דאגה אינסופית לכל צרכינו, מהתחלה ועד הסוף.

8. המוני מוכרי פרחים יש פה בכל קרן רחוב. ליתר דיוק מוכרות פרחים, נשים מבוגרות עם מטפחות על הראש, בדיוק כמו שהייתם מצפים לראות.

9. היכל (ארמון) הפרלמנט, אותו בנה צ'אוצ'סקו ירום הודו, כדי לכנס שם את כל הוועידות המקומיות והכלל עולמיות. אלפי מטרים רבועים, אולמות ענק מרופדי שטיחים ונברשות עצומות. כמה עלה ההיכל הפלאי הזה? עוד לא הגיע הזמן לגלות, כך אמרה לנו המדריכה. אבל חפשו בגוגל, יש כמה וכמה הערכות.

10. אינטרנט חינם בשדה התעופה, בזכותו יכולתי לעדכן.

9 מחשבות על “10 דברים על רומניה, כלומר בוקרשט

  1. אכן קב"ה יש לו הרגלים מוזרים לשלוח צמחונית לא מעשנת לבוקרשט? אכן חמד לו לצון קב"הינו אם כי למיטב זכורני אפשר למצא שם פתרונות צמחוניים לא רעים. רומניה היא בהחלט פוטנציאל להיות הדבר הבא. ארץ מרהיבה אנשים נחמדים אוכל נהדר , מה רע?

  2. גם אני הייתי בכנס בבוקרשט. אפילו כאורח הממשלה. התרשמותי מהעיר הייתה שונה במקצת. אכן, רבים מהגברים ברחובות נראים כהכלאה שבין הכיעור בהתגלמותו ובין הבטלנות לשמה. פעמים רבות נדמה היה לי שאני מטייל באזורים נדחים של הודו. מאפיין בולט – התגודדיות של חסרי מעש. מאפיין נוסף ברחובות – חבורות רבות של ילדים/נערים המשוטטות ומשחרות ל…. וכן – להקות של כלבים משוטטים. אכן יש פקקי תנועה, אך מדובר בארבעה רחובות במרכז העיר, באזור המשתפץ והולך. רחובות צרים יחסית שכל האטרקציות העירוניות מרוכזות בהם. לעומת זאת העיר מרושתת ברחובות/שדרות ענק (לאורך ולרוחב) הגורמות למונה המונית לטקטק את הליי בלי הכרה. (ואולי לשם כך נועדו…). האוכל, לא זכיתי לאכול ברחוב, נו, בכל זאת אורח הממשלה והקהילה היהודית… אבל ממה שראיתי בשוטטות (אני אוהב לחוש דופק של מקום ברגליים, אם כי בבוקרשט הייתה זו הפעם הראשונה שפחדתי!!), רצוי לאכול רק במסעדות, קונדטוריות ובתי קפה באזור המשופץ. התרשמות נוספת. גם המקומיים לא נגמלו משלטון הפחד הקומיניסטי וכן החשש מכנופיות הרחוב הוא ממשי ביותר. אתה יוצא מהמרכז המשופץ, או יורד לתחתית כל חנות נראית כמו מבצר. המוכרים יושבים מבוצרים מאחורי שבכות מתכת ואת הסחורה אתה מקבל דרך פשפש שבקיר. טוב, נקצר, הביקור הותיר בי רושם קשה ביותר. המקומיים עמם שוחחתי טענו, שמלבד 2 – 3 מקומות מתויירים, רומניה הכפרית היא במצב עוד יותר גרוע.
    ומילה אחרונה לגבי ארמון העם. הפרלמנט. ארמון צאוצסקו. תערובת של טעם נורא ואיום וטמטום אדריכלי. איני יודע אם זכית להכנס לקרביים של המבנה, אני כן. אינך יכול לשוטט לבד, כי ללא מדריך לא תגיע לשום מקום. המעליות לא עולות את כל הקומות ברצף, אלא קומה אחת בלבד. המעלית המקשרת לא נמצאת בסמוך לקודמת. אין כמעט מזגנים, ובשביל לשתול מזגנים וטכנולוגיה מתקדמת צריך להרוס את התפאורה הזוהרת. הם מעדיפים שלא. ולכן אולמות הכנסים נראים כמו חזית אחורית של בית תל-אביבי של פעם עם חוטים משתלשלים.
    יאללה ביי.

    • כן, ההבדל הוא שלא הסתובבנו לבד, מאחר שכל דקה מזמננו הייתה ממושטרת (באופן חיובי, אני מתכוונת)
      ביום האחרון שוטטתי קצת בקרבת המלון, ואכן העזובה הייתה רבה, אבל זה לא היה ממש אזור מסחרי, כך שלא נתקלתי בדברים שאתה ראית.

      בכל מקרה, שמחה לביקורך בצל קורתי.

    • אינני יודע מאיפה לקחת את התאורים המוזרים שלך (אתה בטוח שהיית בבוקרסט?)
      אין בעיר הזו שום מראה הדומה לתאור שלך ואין כלל פשע ברחוב.

      גודל העיר הוא כמו כל גוש דן ואינני מבין על מה אתה מדבר (3-4 רחובות?)
      בעיר הזו בטוח להסתובב בלילות ובימים יותר מאשר בת"א .

      תאוריך הזויים לחלוטין ………

      • סלח לי אריק שאיני מרחף בבלוגוספירה באופן תדיר יותר ולכן לא עניתי לך מוקדם יותר. אני בחור הזוי והוזה מטבעי. הסימנים הכחולים על עורי אינם פרי התעללות הורים, אלא צביטות שנועדו לאפשר לי לדעת האם אני קיים.

        תגובתך מעליבה אותך, וזה בלשון המעטה. זו אינה ביקורת הנאמר, כי לא הגבת לגופו של עניין לשום עניין אותו העלתי. ורק ניסית לרמוס את התרשמותי מהעיר.

        או-קיי, איני חבר בסקוריטטה, ואיני יודע מהם נתוני הפשיעה האמיתיים של בוקרשט, או לחילופין, מהם הנתונים המדווחים של העיר. ותמיד יש פער 'קטן' בין אלה. אני הייתי תייר מזדמן. אורח הממשלה בכנס. מי כמוני העוסק בביקורת מקורות יודע שמראה עיינים יכול להטעות. אבל אם אוסיף לזה את הנתונים שקראתי, את התדרוכים הרשמיים בכתב ובעל פה שקיבלנו, ואת שיחותי עם מקומיים ועם חברי הקהילה היהודית בבוקרסט, הרי שהמצב הוא הרבה יותר גרוע משתארתי לעייל.

        מה לעשות, ערים – עבור תיירים – הם בדרך כלל מקבץ של כמה רחובות משמעותיים ולא כל העיר. כל מהגר לתל-אביב, מגיע עבור משולש טשרניחובסקי – ביאליק – אלנבי. מעניינת אותו כקליפת השום העובדה שגם יד אליהו שייכת לעיר. כאלה יש לו בדימונה. לפני הבחירות העירוניות האחרונות קיטרו 'הצעירים' בפני חולדאי שאין בעיר דירות זולות. הוא ענה להם, ובצדק, יש – ביפו ג'. אני מניח שהם בהו בו מבלי לדעת על מה הוא מדבר. מי סופר את פרברי פריס, מלבד שוטרים שצריכים לסייר שם. כמה פעמים טיילת בברונקס, וברגל. הלו … הרי נסעת בוודאי לניו-יורק.

        אתה רואה, אני עונה לך באריכות כי התבטל לי שיעור ויש לי קצת זמן פנוי להשתעשע. ובכל זאת, ראוי שתשיב לתגובה מנומקת באופן מנומק ולא טוקבקיסטי!

        ולמה יש לי תחושה, שאם אזכה לתשובה, היא תהיה בנוסח, אני חי/עובד/לומד שם. במקרה זה, תגובתך טובה כשלי, כי היא מתבססת על מראה עיינים וניסיון אישי בלבד.

  3. בזמנו שיחק במכבי ת"א (ואחכ בהפ. י-ם) שחקן רומני גבוה מאד בשם קונסטנטין פופה.
    יש קשר לצלמת?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s