מתקזזת עם אלוהים

1. אני מאמינה בשיטת הקיזוזים: אם קרה לי משהו ממש טוב, אני יודעת שבעקבותיו יבוא משהו רע. לא תמיד רע במובן נורא, אולי יותר מבאס או מטריד. זו לא גישה בריאה לחיים, לחשוש תמיד מהדבר הרע הבא, אבל התרגלתי, וזה מוכיח את עצמו. על כל דבר אני משלמת. במשהו, אבל משלמת. חיים המתנהלים על מי מנוחות, דילוג מהצלחה להצלחה, מפיק אחד למשנהו? הו לא. לא אצלי. החבילה לא יכולה לכלול אף פעם גם ממתקים, גם תפוחי פינק ליידי וגם תכשיטי זהב.

2. אני פחדנית. מאוד. אבל פחדנית מזן מיוחד. אני לא מפחדת לרכוב על אופניים או על קטנוע, אני לא מפחדת ללכת לבד בחושך או לנסוע לחו"ל או לכל מקום בעצם all by myself, אבל אני מפחדת מטיסות, מחלות, ומקומות שנדמים לי כמסוכנים. או מאנשים שכאלו. פעם, במלחמת המפרץ 1 פחדתי גם מטילים מעופפים. היום לא, בשום פנים ואופן, על אפו וחמתו של אחמדינג'אד.
דוגמה? אני מהאנשים שמבקשים מזה שיושב לידם במטוס שיכבה כבר את הסלולרי, כי הדיילת אמרה, והמטוס כבר גולש על המסלול. לא כיף לשבת לידי בטיסות. ראו הוזהרתם.

ואז נסעתי לכנס מדע בתקשורת בירושלים. הנסיעה הייתה במונית ספיישל שהזמנתי מהבית. לאורך כל חיי היו לי יחסים מאוד נוקבים עם נהגי מוניות. הם שנאו אותי ואני אותם, וכמעט כל נסיעה הסתיימה בתקרית דמים. אבל מאז שהפכתי לבעלת זבוב אני נפגשת עם מוניות מעט מאוד, והריחוק, מתברר, הועיל ליחסינו.

וכך חלפה לה הנסיעה בבוקר בתענוגות. הנהג היה נעים ביותר ולא פיתח אלי עוינות מהרגע הראשון, התחשב בכל צרכיי ואפילו שאל איזה מוזיקה אני רוצה לשמוע. האוויר בה היה ממוזג, לא חם ולא קר, הוא נהג במהירות קבילה, וגם כמה פקקונים בדרך לא הטרידו את שלוותי המופרת בקלות.

היום חלף בנועם, והגיעה העת לחזור. כאן כבר הזמינו לנו מונית מקודשת מירושלים, ובמקם הנסיעה המלכותית של הבוקר הצטופפתי בה עם עוד שלושה בני משפחה אחת. היה כבר ערב מאוחר, הטמפרטורה צנחה, והמונית הייתה סגורה ואטומה. חיש קל נגמר לי האוויר: שילוב של קלסטרופוביה, הרבה אנשים ומחנק אמיתי.

הסתכלתי החוצה ושמתי לב שאני לא מכירה את הדרך. מה זה, איפה אנחנו? אה, כלום, הנהג החליט לנסוע דרך 443, כדי להימנע מהפקקים של כביש 1. לאט לאט התחילו לצוף בזכרוני כל הדברים שידעתי על הכביש הזה, והפחד עלה וחלחל בכל כולי. התחושות הקשות התעצמו ככל שהנהג הגביר מהירות ועבר לטיסה על הכביש: הנה כל איברי מתקפלים לשניים, מתהפכים ומתכוונים לפרוץ מעורי ולהתפזר בחלל הקטן והדחוס. ואז הגיע הריח החרוך, גומי שרוף באוויר, וויברציות משונות מתחת למושב האחורי, כאילו נתקעו עשרות מקלות בין הגלגלים. תוך כמה דקות של ריח נורא, מהירות מטורפת ורעשים מגונים החליקה המונית לשוליים הצרים ודממה. זהו, הלך מנוע (ברור, נו, עם נהיגה כזו?)

חושך נוראי מסביב, המכוניות חולפות בוויש – סוף סוף פתחנו את החלונות, ומתברר שלא דמיינתי את הריח השרוף. הנהג התחיל לחפש גרר וכן נהג חלופי מהתחנה, שיבוא ויגאל אותנו. באופן מפתיע לא היו נהגים מהתחנה על 443, ואני כבר צפיתי את הסוף. התקשרתי לע', כדי להסביר איפה כדאי יהיה לחפש את גופתי במהלך הלילה, וישבתי רועדת מקור, מפחד ומייאוש במונית (אי אפשר היה לצאת החוצה, השול צר ביותר, ולילה וחושך, וזה). תוך כדי הצקתי לנהג המונית אם הציב את המשולש (הרי אני בוגרת טרייה של האקדמיה לתיאוריה). הנהג טען שאין צורך ושההבהוב שהפעיל מספיק, וגם דיעותיי הנוקבות בעניין לא הזיזו לו. הטרדתי את הנוכחים במונית, אנשים רגועים ושלווים, וחזיתי את הקץ באינספור סצנות ביעותים.

חלפה לה שעה בנעימים, ולא ברור לי איך לא התעלפתי במהלכה. פתאום נראו מאחור אורות מונית שעשתה דרכה לשול. זהו, הגאולה הגיעה, השארנו את הנהג הסורר מאחור, והפלגנו למחסום מודיעין.
הודעתי לע' שאפשר להסיר את הכוננות ושכל היחידות יכולות לשוב לבסיסיהן.


עדכון, 29.12 – פלסטינים יוכלו לנסוע בקטע הכביש האסור לתנועה, וצה"ל יצטרך לגבש פתרונות.

קשה בחורף

1. להתיישב על האסלה.

2. לחמם את המיטה לפני שנכנסים.

3. לצאת ממנה בבוקר.

4. להרטיב את הגרביים בעת צעידה גשמית לעבודה ולשבת איתם כל היום.

5. לזכור להדליק את הדוד, בעיקר בעלי דו"ש ברגיולר.

6. להיזהר בכבישים החלקים והשמנוניים (לבעלי דו-גלגל).

7. להשגיח על הפן מפני כל טיפת גשם.

8. לקנות עוד ועוד מטריות בעשרה שקלים היחידה.

9. להתפשט. להתלבש. למדוד בגדים בחנות. בעיקר בחו"ל, כשמחממים בטירוף וצריך להסתובב עם השכבות ביד.

10. להתבאס שאין פה שלג, אם כבר קר ורטוב.

dead-umbrellas-in-tel-aviv-photo-by-ido-kenan-cc-by-sa-0

צילום: עידו קינן

מה שכחתי?

איך "יהודי טוב"? רוצו

הגיבור, לארי גופניק (מייקל סטולברג) על גג העולם. כלומר הבית שלו. זה לא נגמר טוב

לארי גופניק (מייקל סטולברג) על גג העולם. כלומר הבית שלו

אין לי מושג למה שם הסרט, A Serious Man תורגם ליהודי טוב. זה מקומם אותי, כי הגיבור הוא אדם טוב, בלי שום קשר להיותו יהודי.
ההפתעה הגדולה הייתה בפתיחה – מעשייה מהעיירה, דוברת יידיש.  צריך אומץ לעשות את זה בסרט אמריקאי ב-2009, אבל זה השתלב נפלא עם שני הסרטים האחרונים שראיתי, עג'מי וממזרים חסרי כבוד, שגם הם אתגרו את דוברי שפת האם המיידיים שלהם וחשפו אותם לשפה/ות של השכנים הקרובים והרחוקים.

יש לי רגשות מעורבים ליידיש. מצד אחד אני מבינה הרבה מילים בסיסיות, והצליל שלה לא זר לי. בעיקר כשאני קוראת תרגום תוך שאני מקשיבה, הכל נעשה ברור פתאום. מצד שני, ריח העיירה ומאפייניה מדכדכים אותי (אף שאני מגדולי המעריצים של מוטל בן פייסי החזן, ועוד). ועדיין, לשבת בלב דיזנגוף בצהרי יום ולשמוע יידיש במשך כמה דקות ברצף? טלטלה תרבותית ורגשית.

אין כמעט שחקנים מוכרים פה (אני מיודדת רק עם ריצ'רד קינד ואדם ארקין), אבל לפי השמות שרצים ברולר נראה לי שליהודים מקרב גלדת השחקנים ההוליוודית היה פור על השאר. אפילו פרנסס מקדורמנד, אשת ג'ואל איננה (מה לעשות, נראית שיקסע), אבל זה לא מפריע, אולי אפילו להפך.

השאלה העיקרית של יהודי טוב היא מה נכון לעשות. מה האמת. מי חי ומי מת. ואיך לבחור. הגיבור (למעלה, בתמונה) הוא פיזיקאי יהודי, השנה 1967 (שנה טעונה גם לנו), וכל העולם שלו מתפרק: אף אחד בסביבתו לא מתפקד כמו שצריך היה. הוא כשלעצמו בקושי מבחין בכך. אומנם יש לו משפחה, אבל הוא לא ממש יודע מה קורה בה. יש לו שני ילדים, אבל הם מתייחסים אליו כאל שיפוצניק וארנק אנושי. יש לו אישה, אבל. יש לו משרה באוניברסיטה, אבל. הוא מניח הנחות, לאו דווקא נכונות. הכל בעיניו (ובעינינו) בלבד. אחד הסטודנטים שלו, מדרום קוריאה, דובר אנגלית, אבל לא ממש, זה לפחות מה שהוא חושב. השכן שלו, ממש לא יהודי, אפילו רד נק, אנטישמי? הוא שונא אותו? אולי להפך? הכל מתהפך, ושום דבר הוא לא כמו שנדמה בהתחלה. המתים חיים, הבריאים חולים, הכאוס הוא סדר.

כדי להסביר את העולם ההפוך הזה האחים משתמשים בחתול של שרדינגר, שבא לתאר את המוזרות שבמכניקת הקוונטים.

מניחים חתול בתיבה אטומה; בתוך התיבה נמצא מתקן ובו אטום בודד של חומר רדיואקטיבי, שיש לו הסתברות של 50% בדיוק להתפרק במהלך הניסוי. אם יתפרק החומר, ירגיש בכך חיישן המצוי במתקן שבתיבה ויגרום לפליטת רעל שימית את החתול; אם לא יתפרק החומר, יישאר החתול בחיים. בתום הזמן הקצוב לניסוי פותחים את התיבה ואז יודעים אם החתול חי או מת, אבל מה מצבו כל עוד התיבה סגורה? התשובה המתבקשת, לשיטתו של בוהר, היא: "לא חי ולא מת, אלא חצי מזה וחצי מזה" (מתוך ויקי).

השיר המככב בפסקול. מה כבר אנחנו מבקשים, אם לא מישהו לאהוב

ואם לא ברור עדיין, אהבתי מאוד. ספרתי בחרדה את הדקות, מקווה שלא ייגמר, אבל הוא בכל זאת נגמר מהר מדי. כל שנייה, כל סצינה הייתה מרגשת בדיוק כמו לפתוח עוד עטיפה מרשרשת שאת לא יודעת מה תמצאי בתוכה. טעים ומקסים.

שאלות למי שצפו כבר.

– הסיפור על רופא השיניים היהודי שמצא מסר נסתר באחורי השיניים של אחד ממטופליו, גוי גמור. מצד אחד, סוריאליסטי כזה, פנטסטי, מיסטי, עם רעיון הומאני חשוב מאחור, מצד שני, מה בדיוק רציתם להגיד? מה המשמעות של שיניים ביהדות, בקבלה?
ככל שאני יודעת מהשכלתי הפסיכולוגיסטית אובדן שיניים הוא חשש מאובדן הנשיות (בחלומות).

– מה בדיוק הסיפור של הדוד ארתור?

– למה הילדה חופפת את הראש בלי הפסקה?

– מה יעולל הטורנדו?

– ולאן יוליך הגביע הקדוש את דני?

– שלחתי את החבר-הפיזיקאי שלי לסרט. נראה אם יחזור עם תובנות.

שוות מחיקה (3)

מילים משומשות, ריקות, מטופשות או מגרדות

מתברר ששני פוסטים לא הספיקו כדי לכסות את כל המילים שיש להיפטר מהן.

אז הנה, בזכות תרומתכם, שוות מחיקה (3)

1. לגמרי (עוד אחד מחטאיי המרובים. מילת הסכמה גורפת, אם כי מעצבנת במיוחד)

2. ממש (ע"ע לגמרי)

3. בא לי (גחמת הטף/ ע"ע  דנה ספקטור. אכן, קשה לחצוב את זה החוצה מפיותיהם. הכל בגלל שיר הפריחה של המנוחה)

4. לסיים (כל כך הרבה יותר בלתי נסלחת, שזה נורא. לגמור זה מספיק טוב בשביל כל דבר. האמינו, ניסיתי)

5. לעשות [את] (כלומר לסקסס. או סמים. יאק יאק יאק) וגם עשה לי (במקום אמר לי, אבל זה באמת שכונה לגמרי. אופס)

6. מזעזע (כל דבר הוא מזעזע. גם אותי. אני מזדעזעת עשר פעמים ביום. נדמה לי שהכל בגלל גולדה מאיר, או בגלל טוביה צפיר שחיקה אותה בניקוי ראש)
תוס': לבקשת הקהל, טליה שפירא מזדעזעת באופן אחר לגמרי בסיבה למסיבה.

7. שיהיה לך יום קסום/ נפלא/ המשך יום מהנה (לא יכולה לסבול בשום פנים ואופן. זה כזה מעושה)

8. ניתן/ לרכוש/ תמתין (מילים גבוהות לכאורה, מחליפות את אפשר/ לקנות/ חכה, אבל מגרדות נורא)

9. מלח הארץ (כבר ולווטתיו, אבל אני רוצה לחדד ותחזק את סלידתי. לא יכולה לקרוא אותו יותר בשומקום, או לשמוע אותו מפי קריינינו)

10. תביא/ באתי (חיבוק, כסף, סטירה; או למשל כבתפלץ: באתי ללכת, באתי לקום)

תודות רבות לחיים, מיקי, צפריר, צ'יוואווה, ליאור, יויו, עירית, מיטל, מיכל, א.ב, שירי

כאן גרה בכיף

בדרך כלל אני מתעצבנת מכל הפוסטרים הענקיים שתולים לי על ידית הדלת מפרסמים כאלו ואחרים, ואחת דינם, הפחה.
אבל השבוע הגיע זה, והייתי מוקסמת קשות:

cef

וויי, איך הם ידעו את זה עלי? מה, באמת רואים? ומי, מי אלו האנשים החביבים שתייגו אותי, ורק אותי, כמובן, כך?
הכל בזכות היוגה, האורגני וכל זה?
(יחי הפאתטיות, אמרתי לעצמי על עצמי, וחייכתי בעונג).

אז זהו, חידון נושא פרסים: מי תלה לי את השלט-בית-מלון הזה?
ההשתתפות אסורה לדיירי השכונה.

והפרס – השלט.

נ.ב חלק 3 של שוות למחיקה עוד יגיע.

שוות מחיקה (2)

מילים משומשות, ריקות, מטופשות או מגרדות

שוות מחיקה (1)

1. תרגיע/י/ו (לכאורה מילה נחוצה ותמימה, למעשה, סובלת משימוש יתר)

2. ממקום של ("אני באה ממקום של אהבה". אהה, מי שישמע)

3. תרשמי, רשמתי, לרשום ("כתבתי" נעלמה, מתה בייסורים, במקומה קמה הרשמומית הזאת)

4. מעוצב (חבר, בית, תיק)

5. מרגיש לי כמו (תרגום מאנגלית, מעצבן בעברית)

6. הזוי (כל מה שחורג מהסטטוס קוו, מהקונצנזוס או מהשגרה המבורכת)

7. ב-ררררור (אני חוטאת בזה מדי יום, כלומר עשר פעמים ביום)

8. איכותי (תאומתה האיכותית של יוקרתי, לא עלינו, מקובלת בעיקר באתרי היכרויות או ברשתות חברתיות)

9. קונספט (מה הקונספט שלך, אחותי, אין לך אחד כזה, את סתם מברברת, כלומר מלרלרת)

10. מנחם (כמו באוכל מנחם. זוועת עולם. גם באנגלית זה נשמע רע. אוכל לא צריך לנחם, אלא להשביע ולהזין)

11. עושה שכל (תרגום מ-make sense. ובעברית זה עושה לי חררה)

12. שמתי עלי (בנונשלנט: צעיף, סוודר, שמלונית. תרגום מאנגלית)

13. אוחזת ב (לרוב בחבר. הגיעה ממדורי הרכילות של מקומוני הניינטיז ונשארה עימנו אף שבלתה היא עד מאוד)

* הכי הרבה התנגדויות עוררה המילה לפרגן, שאנשים מאוד אוהבים בגלל המשמעות שלה, ואילו אני לא יכולה לסבול בגלל המצלול, ובגלל שיש בה מן התחינה. חוצמזה, מילים שמקורן יידייש (כנראה) עלולות לצמרר אותי.
ובאנגלית? אין מילה כזאת. אז מה, רק היהודים מבקששים נואשות מאחיהם וגיסיהם, פרגנו לנו, באמש'כם?
כך היא מתורגמת במורפיקס, למשל:

(Yiddish) (colloquial) to treat favorably, to treat with equanimity, to bear no grudge or jealousy against

תודה לאבישי, רוני, טל, נתן, רבקולית, גריידון, עילם, גלית, מיא.

* עוד משהו?

שוות מחיקה

מילים משומשות, ריקות, מטופשות או מגרדות

1. להכיל (אני לא יכולה להכיל אותה יותר, לא רוצה להכיל אף אחד ושום דבר, ולהפך)

2. לפרגן (מציקה בפה)

3. לזרום ("תזרמי, תזרמי, מה אכפת לך")

4. מדהים, מהמם, מעולה (בתשובה למה קורה)

5. רכב ("אני יקח אותך ברכב שלי")

6. מתחזק/ת ("הוא מתחזק, בגלל זה לא סימס לי כל השישבת")

7. לתחזק (את הקשר. עדיף לנתק מלתחזק)

8. להתנהל (כבמשפט: "מה עניינים? מתנהלים")

9. יוקרתי/ת (דירה, חבר/ה, מכונית, ארוחה, שמלה, חתונה)

10. לצמוח, להתפתח, לגדול, לעבור חוויה מעצימה (לעשות רייקי, לידה מחדש, סיינטולוגיה, שיאצו, ויפאסנה)

* תִּרמו לרשימה הבאה!

על שפת הנחל

ידעתי שהתקיפה על גדות הירקון הייתה במסלול ההליכה שלנו, אבל מכל השחזורים שראיתי בטלוויזיה לא הצלחתי להבין איפה זה בדיוק קרה.

עד שחזרנו למסלול היום. חמש היא שעה מצוינת להליכה. כבר חושך, אבל כולם עסוקים בלחזור מהעבודה, בקניות, או בלטפל בילדים, כך שהמסלולים ריקים לגמרי. פתאום, בעיקול, לפני שנגמר שטח הנמל ומגיע גשרון העץ עמדה ניידת של זק"א. למה זק"א? לא הייתה צריכה להיות פה ניידת מז"פ?

ליד הניידת עמד צוות מזוקן בשחור לבן, ועל שפת הירקון, במקום שהשיחים פתחו רווחים עמד אחד מהם, אפודו הצהוב זוהר, והשתין למים. כלומר הטיל את מימיו. מכנסיו לא היו משולשלים. רציתי לצלם אותו מאחור אבל ויתרתי, לא נעים.

מטרים משם, על אחד הספסלים, בחושך, ישבו בדממה כמה צלמי עיתונות. מחכים.

לפני הגשרון הבנו שאנחנו בשטח הסטרילי, או לפחות היה סטרילי, רק שמישהו שכח לגזור את הסרט.
חצינו את הגשר והתקרבנו לרחוב.

einmaavar

מ' לא מתרשמת מהסרט

gesher צו איסור פרסום מוטל על חלקים נרחבים מהפרשה. מחר או מחרתיים יחזרו דגימות הד.נ.א מהמעבדה