מילים משומשות, ריקות, מטופשות או מגרדות
מתברר ששני פוסטים לא הספיקו כדי לכסות את כל המילים שיש להיפטר מהן.
אז הנה, בזכות תרומתכם, שוות מחיקה (3)
1. לגמרי (עוד אחד מחטאיי המרובים. מילת הסכמה גורפת, אם כי מעצבנת במיוחד)
2. ממש (ע"ע לגמרי)
3. בא לי (גחמת הטף/ ע"ע דנה ספקטור. אכן, קשה לחצוב את זה החוצה מפיותיהם. הכל בגלל שיר הפריחה של המנוחה)
4. לסיים (כל כך הרבה יותר בלתי נסלחת, שזה נורא. לגמור זה מספיק טוב בשביל כל דבר. האמינו, ניסיתי)
5. לעשות [את] (כלומר לסקסס. או סמים. יאק יאק יאק) וגם עשה לי (במקום אמר לי, אבל זה באמת שכונה לגמרי. אופס)
6. מזעזע (כל דבר הוא מזעזע. גם אותי. אני מזדעזעת עשר פעמים ביום. נדמה לי שהכל בגלל גולדה מאיר, או בגלל טוביה צפיר שחיקה אותה בניקוי ראש)
תוס': לבקשת הקהל, טליה שפירא מזדעזעת באופן אחר לגמרי בסיבה למסיבה.
7. שיהיה לך יום קסום/ נפלא/ המשך יום מהנה (לא יכולה לסבול בשום פנים ואופן. זה כזה מעושה)
8. ניתן/ לרכוש/ תמתין (מילים גבוהות לכאורה, מחליפות את אפשר/ לקנות/ חכה, אבל מגרדות נורא)
9. מלח הארץ (כבר ולווטתיו, אבל אני רוצה לחדד ותחזק את סלידתי. לא יכולה לקרוא אותו יותר בשומקום, או לשמוע אותו מפי קריינינו)
10. תביא/ באתי (חיבוק, כסף, סטירה; או למשל כבתפלץ: באתי ללכת, באתי לקום)
תודות רבות לחיים, מיקי, צפריר, צ'יוואווה, ליאור, יויו, עירית, מיטל, מיכל, א.ב, שירי
אני חייבת להודות שרוב המילים בשלושת הספיישלים הללו לא ממש מטרידות אותי (אם כי אני לא זוכרת את כולן. "ממקום של" היה?), ולעומת זאת לא מצאתי פה את שתי המילים השנואות עליי – ללגום ומהביל – ובחורף, אויה, הן לרוב מופיעות באותו משפט. פיכסה.
"ממקום של" הייתה בתחילת שוות 2
בעניין הלגימות המהבילות, את צודקת, אבל זה בגלל שאת, מתוקף תפקידך, נתקלת בהן יותר מדי
והעובדה שאת לא מוטרדת מרוב המילים מטרידה עד מאוד
התרככתי 🙂
עם כל הצרימה שב"לעשות סקס", "לקיים יחסי מין" זה יותר גרוע, ולהזדיין נבדק ונמצא פחות מתאים בנסיבות רשמיות למחצה. אבל אני פתוחה להצעות. לפעלים הולמים, זאת אומרת.
לא הסברתי את עצמי ומיד אתקן: התכוונתי לעשות את— לא לעשות סקס. כלומר זה כן לעשות סקס, אבל באמירה הראשונה.
"לקיים יחסי מין" זה כמו להזדיין עם פינצטה.
אחלה פרויקט!
אפשר להציע המשך?
השגיאות הכי מעצבנות, שהפכו לרווחות כל כך שלרוב השוגים (כולל קריינים, באמצעי התקשורת למרבה הזוועה) כלל אין מושג שמדובר בטעות.
השתיים שזוכות אצלי בתואר המעצבנות ביותר: זכרונו לברכה (במקום זכרו) ומסתבר (במקום מתברר).
לשקר את – השגיאה השנואה עלי מכל.
זכרו וזכרונו – שתי הצורות תקפות.
ממש לא.
אנחנו לא מברכים את הזכרון שלו (טוב או גרוע ככל שהיה. אולי האיש מת בנילי?)
אלא את הזֶכר שלו!!
הידעת? מקור הביטוי "מלח הארץ" בברית החדשה.
כן, תודה. רבקולית כתבה את זה ב-ולווט
לעומת זאת, אולי הגיע הזמן להחזיר את ההזדעזעות בגרסתה הטליה שפיראית (ולו כתחליף לעשיית אנשים)?
בדיוק! רעיון גדול
הוספתי את הזדעזעותה בפוסט.
…מוכרחה לציין שממקום מושבי בצפון היינקי המושלג, מילים כמו "ללגום" ובמיוחד "מהביל" הולכות די טוב כאן בחורף 🙂
לעומת זאת, המילה "לבלוס" (unless מדובר בשיקמים) היא בעלת מקדם גרוד עז במיוחד.
שתהיה לכם האזנה מצויינת,(גל"צ)
לשים: נעלים, סודר,כובע,
מתים לי(מתאים לי)
יאק?
צ-צ-צ-
לשים – הופיעה כבר באחד משני הפוסטים הקודמים.
יאק!
אפרופו – 'מתים לי', השיבוש הכי חינני בעיני הוא: 'בּצֶפֶר'.
מהביל – דווקא מלה יפה, שיפה עוד יותר להשתמש בה לדברים אחרים ולא אוכל (מוסף הדינוזאורים זצ"ל של דודו גבע זצוקלל"ל תיאר תקופה שבה "העולם היה טרי ומהביל", למשל).
ותרומתי הצנועה – ביטוי שאני אישית שונאאאאת – האינגלוז "בסופו של יום". פעם זה היה חם בטירוף, כל מי שדחפו לו מיקרופון לפה שרבב אותו בצורה זו או אחרת וכל דבר קרה בסופו של יום גם אם התרחש בצהריים, במקום הביטוי הפשוט "בסופו של דבר" – לא ולא!!! "בסופו של יום" נשמע להם משום מה יותר אינטליגנטי. פחחחח. כיום, תודה לאל, זה קצת התקרר.
מה שאותי הכי מעצבן זה העדר "כ" השימוש. אין יותר כש… אלא רק ש….
גם בכתבות בעיתונים. עיתונאים צעירים לא יודעים עברית.
קריינים בטלוויזיה, פרשנים, כתבים – דוברים עברית איומה. אין כל סנקציות.
פעם קריינים היו נענשים כששגו.
ומה עם מדאים (מדהים)?
סבבה?
אחלה?
אלליי, אני רואה שיהיה גם פרק 4???? 😯
פינגבק: זעם מילים « דגש קל | כי שפה אנושית זה כיף גדול
"מפנק", כמו בצירוף "מזרן מסמרים מפנק" (ר' שוודיה).
שיהיה לך יום טוב פשוט החליף את שתיחנק הארכאי