המירוץ לדירה מתחיל

הדירה נמכרה, ותוך שבועיים אני יכולה לעבור מפה, בלי לחכות עד סוף החוזה.

הדירה הנוכחית הייתה (ועדיין) ענקית: הרבה יותר מדי גדולה בשבילי. באותם ימים, לפני כמעט חמשנים הייתי משוכנעת שאהפוך אשת רעים להתרועע, שאערוך בביתי התכנסויות לרוב. זה לא קרה. מתברר שמטראז' לא משנה את אופיו של אדם.

לא רק זה: ככל שחיי הרשת שלי הלכו והתרחבו, הצטמצמו המפגשים החברתיים שלי. אני לא אומרת את זה בעצב או בצער, בביקורת עצמית או כשבח. רק כציון עובדה.

השורה התחתונה היא שאני רוצה דירה ממש קטנה. קטנטנה אפילו. המטרה שלי היא להיפטר מכמה שיותר חפצים ורהיטים, ולעבור להתנהלות נזירית יותר (יש יגידו: נזירית יותר מהיום? איך אפשר? שכרי לך קופסת קרטון וזהו). ובכן כן, אני יודעת בוודאות שאני רוצה לצמצם שטחים, ולא חייבת לגור יותר במרכז העיר, כמו שכבר כתבתי. מצד שני, גם חיק טבע זה לא משהו מעורר השתוקקות מבחינתי, ומצד שלישי, החיים בשולי העיר יגרמו לי בוודאות להתעורר בימי שישי עם ריחות מטבחים שאני לא יכולה לסבול, ויזכירו לי דברים שאני מעדיפה לשכוח.
הדירה הבאה שלי שצריכה להיות איזשהו יצור כלאיים שאינו זה, אף לא זה. משהו שלא יתאים לאיש, כנראה, מלבדי.

הייתי צריכה לסכם פה את השנה, את העשור, משהו, אלא שאני לא כל כך רוצה, או יכולה. יותר מדי דברים להתעמת איתם, יותר מדי חשבונות שיש לי לעשות עם עצמי.

את השעות האחרונות של השנה עברתי בהליכה מהירה במסלול הקבוע. כרגיל, היו בו כלות וחתנים. לא רציתי לצלם אותם, כי מה, נו באמת. אבל מיא התעקשה שפה נמצאת הדרמה האמיתית. יכול להיות, אבל אני מעדיפה דרמות שאני יכולה להתחבר אליהן.
בכל מקרה, הזוג הזה הצליח להעביר את הלך הרוח שלי יותר מהמשוער.

31.12.1

21 מחשבות על “המירוץ לדירה מתחיל

  1. התמונה קשה, דרמטית, מעציבה. אין ספק שהיא מבטאת משהו מדעתך הפסימית על יחסים קבועים, אבל זה לא חייב להיות ככה, ואת זה אני אומרת בתור אחת שחושבת שאין דבר כזה, לנצח.
    בהצלחה עם מציאת הבית שלך.

  2. אכן אחלה תצלום. בהצלחה במציאת דירה. והלוואי שהייתי מצליחה להצטמצם כמוך, אצלי זה ההיפך, בכל מעבר דירה יש לי יותר חפצים ואני צריכה למצוא דירה גדולה יותר.

    • קראתי על הקיוביקלס האלו לפני שנים. אני לא מבינה למה הסיפור מופיע היום בכל העיתונים כאילו הוא חדש.

      תתחיל לפנות מקום. אתה לא יודע כמה דברים יש לי לתת לך, כולל רמקולי ענק.

  3. במקום הזה שבו אנחנו צועדות יש אולם שמחות שבאופן קבוע מפקיע חלק מהטיילת הציבורית של תל אביב למען ה'שמחה' המפוקפקת של חתונות.

    מזל שאני נובחת על השומר שמנסה לסלק אותנו משם!

    ותן וכלה – לא מקנאה בהם… מסכנים….

    ולך – שתהיי מאושרת במקום החדש. התחלה חדשה זו תמיד התרגשות שמובילה למשהו טוב. אני חושבת שהתאבנות והיתקעות במקום אחד תמיד שלילית. שיהיה במזל!

  4. אני לא יודע מהי המציאות ובגלל זה שואל אותך אם בגילך זה כבר לא מתיש מידיי לעבור שוב דירה.
    ובלי קשר. יש כאן איזוהי עשת (מה זה לכל הרוחות עשת?) שהתגובות שלה ממש מצבנות (מביאות חרארה למען הדיוק). יש מצב של חסימה?

    • למה הכוונה "בגילי"? מה בדיוק אתה רוצה לרמוז בזה?
      מהו גילי? מה בכלל אתה יודע עלי? ומה אתה רוצה ממני?

      אנשים עוברים דירות בעולם בכל רגע נתון ובכל גיל שהוא. רק בישראל אנשים רוכשים דירה עם משכנתא לכל החיים בגיל 25 ומתים בזרועותיה.

      העובדות, אם היית קורא את הפוסט וגם מבין – ואתה לא – היא שהדירה השכורה שבה אני גרה נמכרה ושעלי לעבור דירה. מה מסובך להבין בזה?

      אני מעדיפה לחסום אותך מאשר כל אדם בעולם.

    •  עשת זו פלדה מותכת, וכיוון שפלדה היא חומר מאוד חזק וקשה להתכה, זה דימוי של כוח.

      אבל אימבציל כמוך שלא מבין עברית, מאיפה שיידע את זה?

      יש גם גדוד שריון בשם עשת מאותה סיבה.

      חררה, כמו עלוקה, אמבה ושאר יצורים חד-תאיים ריריים, זאת המחלקה שלך. בדיוק ההיפך מעשת. רכים כאלה.

  5. נו באמת. ברור שתעוברת דירה בעל כורחך ועדיין. בגיל 20 עברתי דירה בקלות ובגיל 30 כבר התבאסתי. השאלה לא היתה למה אלא איך מרגישה כשנכפית עלייך העברה. מעריך שאם אאלץ לעבור דירה ב40 זה יבאס תי אז סתם תעניינתי איך תמרגישה. למה התוקפנות?
    ועשת זו פלדה מותכת? לא דעתי. אבל אם כן, לעניות דעתי בעברית, אם משו מותך, להבדיל ממוצק, הוא רכיך לא? ואם יש כזה גדוד שיריון, אני אמור להצדיע למישו עכשיו?
    תמחקי אותה כבר, היא מצבנת.

  6. תקשיב, חתיכת רכיכה – היתקעות במקום, סטגנציה בלעז, מבאסת ת'תחת. כי כשאתה נתקע סופית, זתומרת שאתה מת. סטיף. נבלה. קפיש?

    לעבור, לשפץ, זה תמיד להתחדש.

    הנה, כאן
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1372731
    כתובת הפוסט שלי שכתבתי על העניין הזה, ופרסמתי גם כתבה ב'את'. זה היה כיף לא נורמלי. גם כשלא משפצים דירה מהמסד על הטפחות – לזרוק את כל המיותר, לקנות חדש, לצבוע, לעבור לשכונה חדשה – זה מגניב ותמיד – אבל תמיד -אם אתה (לא אתה, דבורית ואני) בנאדם יצירתי, תפיק משהו מהמעבר עצמו. התחדשות, כוח יצירה, הנאה, שמחה, קשרים חברתיים חדשים.

    • טוב. הייתי ממושמע והלכתי לקרוא. רפרפתי בפוסט ואני חוזר בי. את לא מצבנת ומצידי דבורית יכולה שלא לחסום תך. יש משו יותר מידיי נוגע ללב במי שבאמת מאמינה שגוף לא הולך ונחרב שמקשה עלי תעצבנות בריאה. בכל מקרה. שיטת "ההוכחה" שך קצת משונה והיא מהסוג שרבים נוטים לטעות בה. לפי "ההיגיון" הזה אם את שונאת תה וגם אני שונא תה אז ברור ששנינו אוהבים קפה. לכאן. אנלא מכיר תך ולא את דבורית אבל ברור לי שכל עניין השיפוץ המתואר בפוסט שך מעניין את דבורית בדיוק כמו שהוא מעניין אותי ולא כמו שהוא מעניין תך. לא נראה לי שהיא רואה משו כיפי בלעבור דירה, או שהיא רואה בזה הזדמנות לשפץ תחייה.

  7. פינגבק: לחיות את חייה - דבורית שרגל » בדרך לצד השני של פסי הרכבת‏

    • בלי להיכנס לדיאלוג בין יוחאי למיא עשת, אני די מסכים עם יוחאי: ככל שיותר התבגרתי, כך מעברי הדירות השכורות נהיו יותר מבעסים בשבילי ויותר מעצבנים. לכאורה הייתי מצפה שתתרחש למידה, ושכל מעבר יהיה חלק יותר מקודמו, אך בפועל – יותר עצבים ומצב רוח רע וזועף.
      עד שהגעתי לביתי הנוכחי, דירה הרשומה על שמי בטאבו. דירה קטנה ומבולגנת שאני אוהב. חלק מהשמחה והאהבה זה לדעת שבעתיד הקרוב לא אעבור יותר דירה, ושאם אעבור – זה יהיה רק מתי שאחליט, בלי תלות באנשים אחרים.
      דבורית – אני מאחל לך מעבר קל ומקווה שתאהבי את הדירה החדשה שלך. ואגב – כל הכבוד על ההחלטה האמיצה לזרוק דברים. בתור אוגר כפייתי אני מוריד בפנייך את הכובע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s