מוכרת בלבד. לא קונה יותר כלום

מעבר הדירה הזה קשה כשאול. וזה למה? מאחר שאני נוכחת בכל שנייה בכמויות החפצים המיותרים בחיי. המונים. אני חושבת שזרקתי מהבית כבר עשרות קילו זבל ושטויות, ועוד היד נטויה.

קחו למשל את ארון המטבח. נדהמתי למראה הכלים המשונים שהיו בו. אין לי שמץ של מושג למה קניתי אותם, איפה, ומה עשיתי בהם אי מתי. כל כך הרבה פריטים מיותרים קניתי בחיי, שבאמת, אין לתאר. המונים. אני חושבת לעצמי: מה, הייתי תחת השפעת חומרים משני תודעה? מישהו כפה עלי משהו? לא, לא ולא. אני משוכנעת. איזה בזבוז נורא של כסף, ועמידות בתורים וסחיבות. זהו, no more. חי נפשי שלא אקנה מאומה בעשור הקרוב.

סיבוב נוסף בבית החדש עם מטר ביד הביא אותי למסקנה שאני חייבת להיפטר מעוד כמה חפצים:

שולחן שחור וכיסא משרדי
יום יבוא ותוכלו להתגאות כשתראו את היצירות שנכתבו פה על המסך.
80X120
400 ש'
tablechair

מכונת ייבוש 58X45
לא פרגית אבל תותחית.
קריסטל c222
400 ש'

drier

כיריים קטנטנות שתי להבות
26X48
100 ש'

אל תשאלו אילו ארוחות גורמה בושלו עליהן: קישואים וחציל חתוכים. בימי קדם קינואה במים.
בימים מיוחדים מרק ירקות.
טוב, אם להודות על האמת, לקנות כיריים ממני זה כמו מכונית יד ראשונה מרופא. יענו לא נהגתי עליה כמעט: עמדה בשממונה חודשים לא פעם.
ciraiim

ואל תגידו "מסרי".
אני לא נוסעת לשומקום. נכון לעכשיו, אפילו למייבש הכביסה חסה לא הצלחתי למצוא ארון קריר לשכון בו לבטח ליד קרש חיתוך וסיר צ'ולנט.
וכל התיקים עוד עמי. מחר – לפח.
נראה שקוראי הבלוג הזה כולם אנשים מסודרים לגמרי, שדבר לא חסר להם בחיים.