לבן על לבן

האחים (הרחמנים) הטובים ביותר הם "הערבים". אלו עושים את עבודתם מכל הלב, במיומנות ובמקצוענות.
האחיות הגרועות ביותר הן "הרוסיות". אלו מחלטרות כיוצאות ידי חובה, בהבעת מרירות נצחית ותוצאה קלוקלת.

נתקלתי באמירות האלו לאחרונה ומיד קפצתי: איך אתם מדברים, הזדעזעתי מהקובעים נחרצות, אבל כל מי ששמע אותי חוזרת עליהן אמר שמן המפורסמות היא. ככה זה וזהו. רק אלו יודעים לעשות את העבודה, רק אלו מצ'קמקות אותה עד מוות. ליטראלי. כששאלתי את הדוברת אם עכשיו, לאור הגילוי על האחים הערבים היא תצביע מרצ, ענתה לי אל תגזימי.

הרעיון הזה, של חלוקה מקצועית על פי מוצא די מחריד ואני מתקשה להבין את המקור שלו.

אבל זה עוד כלום: מעבר הדירה מפגיש אותי עם בעלי מקצוע רבים, שלא באשמתם. אחד מהם, עולה ישן מבריה"מ סיפר לי שהמשפט הנפוץ ביותר שהוא שומע זה "מי בכלל הביא אתכם לפה" או "למה באתם לפה". כן, היום, אתמול, עכשיו במלאת 20 שנה לעלייה הגדולה.

ואז אני צופה בסדרה כמו מגדלים באוויר ששודרה בערוץ 10, ולמרבה התדהמה אין בה אף דמות שמקורה אינו מזרח אירופי. אפילו השיפוצניקים הם מיטב בחורינו צחורי הצוואר וזהובי הזקנקן בדרכם למסע ליפן או לתאילנד או לא משנה לאן. שלא לומר הרופאים בבית החולים, והמתמחים. והמתמחות. והשכנים, והבויפרנדז, והמאהבת לשעבר. כולם כולם ישראל אחת הומוגנית, שום טיפה כהה מעט יותר בחלב הצח הזה. כלום. אפס מוחלט.

תוספת, 4.2: קלטת המופת של יהודית רביץ לפעוטות, גם אני רוצה חיבוק, באמת מוצלחת, והתינוקת הצופה בה אוהבת אותה עד כלות. רק בעיה אחת קטנה: גם שם כל הילדים לבנבנים וצהבהבי פדחת. אולי היא צולמה בשוודיה? כן, בטח. חבל.

ואיפה כן תמצאו מזרחים, כלומר קריקטורה שלהם? בארץ נהדרת.

ולעומת כל אלו סרוגים, שהעונה השנייה שלה מצוינת כמו הראשונה, וזה לא פשוט בכלל, ובה, אף שהיא עוסקת במגזר מאוד מובהק יש לפחות יוצא טוניסיה אחד לרפואה, אמיר (עמוס תמם) המתחתן עם יפעת (יעל שרוני), ואף אחד לא עושה מזה רבע עניין, וכשמציינים משרד עורכי דין הוא נקרא גרוסמן-צוברי. אז כן, מישהו חשב על הפרטים הקטנים האלו, וזה משמעותי, בחברה כל כך מפולגת ומפוצחת ומחולקת על פי צבעים.