הגהה רפואית

אחד הדברים שבגינם נוהגים לקנטר אותי כאן הוא על כך שאני "מגיהה". והכוונה בכך היא כמובן להוכיח את רדידותי.
יש לי וידוי. העובדה שעיתונאים (כתבים/עורכים) לא יודעים לכתוב עברית תקנית, וליתר דיוק סבירה או קריאה, נראית לי עכשיו שולית למדי. אז הם לא יודעים, לא נורא. לא צריך לקרוא עיתונים, לא צריך לצפות בטלוויזיה, זה באמת לא חשוב.

ואיך הגעתי להכרה הזו? בחודשים האחרונים יוצא לי לקרוא כמה פעמים בשבוע דוחות רפואיים שכותבים מיטב אנשי מערכת הבריאות בישראל, ולמקרא כל מכתב או סיכום מחלה, אני מתחלחלת מחדש. כמות הטעויות המאכלסת כל מסמך לא תתואר.
מילא, הם לא יודעים עברית, שטויות, הבעיה היא טעויות בעובדות ובשנים. למשל, האין זה קריטי לכתוב אם החולה אובחן בשנת 2007 או 2009? או אם המחלה שלו היא בשלב 1 או 3? או מה השם המדויק של התרופה שקיבל וכמה? לא חשוב?

בעבר התלוננו על שכתב ידם של רופאים ושות' אינו קריא. היום, משאפשר להבין כל מילה כי הם מדפיסים את דבריהם, אפשר רק לשמוח על שלא הבנו את דבריהם, כי מי יודע מה היינו מגלים שם.

קחו לדוגמה מכתב שהגיע אלי היום, אותו אני צריכה להעביר מחר לרשויות נוספות, ובו מופיע המשפט הבא:
nizol

האינטליגנטים שבכם מוזמנים לפענח ולמצוא את המשפט הנכון, ואני אצטרך רק להתמודד מחר עם פקידת כך וכך ולהסביר לה למה הכוונה במשפט הדגול הזה.
אין איזשהם סטנדרטים בסיסיים של הגהה ועריכה אחרי שגמרתם, לובשי החלוקים הלבנים, לשרבט משפטים המתארים את מצבו של חולה?

אני רוצה להבין: גם בחו"ל, לא משנה איזה חו"ל, מקבלים חולים מכתבים כאלו?
למה יש לי תחושה שלא?

ומה קורה בבתי ספר לרפואה, סיעוד, עו"סיות, אין שום קורס בכתיבת דוחות? ואם אין, לא כדאי שיהיה? לא רחמים על החולים או על קרוביהם מעורערי העצבים שנאלצים לקרוא את הזוועות, לפענח אותן ולהסביר הלאה, לבאים בתור?