חודש ביפו

הכל התחיל ב-15 בנובמבר. בעלי הבית הודיעו לי שהם מוכרים את דירת החלומות בה גרתי.

ב-2 בינואר, דקה אחרי שהיא נמכרה, התחלתי לתור אחר חווילה חדשה.
הייתי ממוקדת מטרה מאוד. ידעתי שהיא תהיה קטנה. ידעתי שאין לי שום סיכוי למצוא דירה בתקציבי בלב תל אביב. זכרתי שברשותי שני גלגלים מהירים שיכולים לשנע אותי לכל קצוות העיר בשניות ולכן הרחבתי את גבולות המעטפת.

ב-6 בינואר מצאתי דירה. מה זה מצאתי דירה, מצאתי את ה-דירה. הזו הזו. ביפו. כן, נראה לי מתאים להווייתי לגור פה.

ואז התחיל תהליך הניפוי והאריזה. ידעתי שאצטרך להיפטר מחלקים נכבדים מרכושי.

זרקתי את רייטינג, הנצחתי את הריאות הירוקות שמעבר לחלון דירת החלומות, תיארתי יום בחיי המקפלת, האורזת והזורקת, צילמתי את אלף התיקים שלי, הצעתי את רכושי למכירה.

גמרתי לארוז. עברתי!

התחברתי, הקמתי את הספרייה שבית אריאלה מחווירה לידה.

ביליתי בארבעה בתי מאכל בסביבה:
יאפא קפה (לחבריי השמאלנים), קפה פוריה (אורז וירקות מבושלים, רטרו שברטרו), רוז'ט לצורכי מיץ גזר, וליימך בשוק הפשפשים (בלילה).

יצאתי לטיול בוקר על הטיילת החדשה ואירחתי מלא מעצבי פנים.

מה חסר לי?
וילונות מצלילים לגמרי. הבדים השחורים על החלונות זעזעו את המעצבים. האמת, גם ספריית איקאה (ע"ע "הספרייה").

היום חגגתי חודש בעיר החפורה לה יחדיו בחברת אופניי המתקפלים ברכיבה של לפני השקיעה בטיילת בה השתבצו כבר כמה דייגים.

hafo17.2

שמפניה וחנוכת בית – בהמשך. אולי.

מרוצה? השתלבת? מאוד מאוד מאוד.