ילדים, כן או לא?

דיברתי וכתבתי והצטלמתי והפסקתי מזמן לדון בכך.
פעם אחרונה, קישור ללא רוצה, גרסת הבמאי.

היום, בשיחה עם חברות התברר לי שכל מי שלא רוצה הייתה נתונה מתישהו למתקפת הלחץ החברתי.
זה לא קרה לי מעולם, ואף פעם לא הופעל עלי אפילו בדל לחציץ משום כיוון שהוא. משונה, לא?

במהלך השיחה סיפרו לי על תרשים הזרימה המשעשע הזה, בחסות momlogic ממנו תוכלו ללמוד חד משמעית אם ילדים זה בשבילכם.
נסו ותיהנו. יותר טוב ממונופול.
shouldyouhavekids12

14 מחשבות על “ילדים, כן או לא?

  1. איזה כיף 🙂
    טוב שלא פגשתי את זה לפני 11 שנים. לא הייתי עושה ילדים!
    (יצא בסדר, למרות התחזיות הקודרות)

    וזה שלא ליחצצו אותך? זה בדרך כלל כשמישהו משדר שהוא לא פתוח לדיון. בטחון עצמי או שלמות עם הדרך שלך.
    (או שכל מי שמקיף אותך חושב ממילא שאת קוקייה מכדי 🙂 )

  2. פסקה שניה, שורה שניה "לי" – הגהה
    ילדים זה שמחה, דבורית, שמחה! (נסי לדמיין 25 מהם בבית שלך במסיבת יומולדת. שמחה!! מזלם של 21 מהם שאני חולה על האמהות שלהם ושל ה-4 הנותרים שהילדות אוהבות אותם. אולי נהגר לפני היומולדת של הקטנה)

  3. רוני – קוקייה אכן
    בת-עמי – אני בפירוש אוהבת שתי ילדות תמימות
    אורלי – את יכולה לנסוע לשם לבד
    אריאל – אתה לחוץ?

  4. אני נופלת בסעיף הראשון של תרשים הזרימה הזה.

    וגם עליי לא מופעל שום לחץ, או לפחות לא כזה שמתפרש אצלי כלחץ. אנשים שואלים, אני עונה ובזה נגמר הסיפור. כמו שרוני אמרה, אצל מי שלא סגור על עצמו כל שאלה כזאת עלולה להתפרש כלחץ.

  5. ג'אסט-די-אדר-דיי שחתי לעצמי מתוך שרעפי הבוקר איזה סבבה לי בלי בנזוג (אחרי שני פרקים וילדה אחת).
    ברשותך, אני גוזרת ומדביקה אל חיי את הרפליקה מגרסת הבמאית – "השקט שבו מתנהלים חיי הוא האושר הכי גדול שיש לי".

    נסכים ששקט זה דבר יחסי, כן? :mrgreen:

  6. מה? מה?
    לרגע לא חשבתי שאת פדופובית
    (אם שמים רפרנס לשיר הזה זה לא ברור שמדובר באירוניה?)

    עכשיו תגידי לי, מי עוד יכול להגיד לך (או לי, לצורך העניין):
    "את יפה לתפארת"
    מלבד מי שמתחיל את המשפט הזה ב"אמא"?

    לא שזאת סיבה באמת מספיק טובה

    • ועל כל רבע שעה של נחת, כמה שעות עבודה יש? ומילא עבודה, בתור מי שמתעוררת בהתנדבות בשש בבוקר העבודה לא מפחידה אותי, אבל מה עם החרדות? איתן לא הייתי יכולה לחיות בשום אופן.

      • אני הראשונה להודות שזה לא רציונלי, גם כתבתי שנחת זאת לא סיבה מספיק טובה. בכל מקרה, החרדות הן באמת סיוט, אפילו בשביל בחורה עמידה למדי, כמוני. אגב, אותי העבודה כן מביעתה, אני מעדיפה לעבוד בחומר ובלבנים ורק לא לעשות כביסה ואלוקים יודע, יש ערמות של כביסה בשלל מצבי צבירה בכל פינה של הבית.

        • האמת שנכון. החרדות. אני לא הייתי עומדת בזה דקה, וכמו שאני נוהגת לומר, היו מאשפזים אותי בכפייה אחרי יום (אם היה לי ילד והייתי מטילה עליו את המטען החורג של החרדות שלי, שיכול להפיל הרקולס עמיד במיוחד).

  7. פינגבק: לחיות את חייה - דבורית שרגל » התגעגעתי אז באתי‏

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s