בנק דיסקונט משתולל (עוד קצת ולווט)

(רציתי לכתוב את זה בבלוג החדש, טוב אולי עוד אכתוב), אבל בגלל שזה כזה סיפור לוהט, לא יכולתי להתאפק כמה שעות.

בנק דיסקונט יצר פרסומת באורך של שיר (כמעט 2 דקות. פרסומת נמשכת ברדיו, לרוב, 29 שניות). זו הפעם הראשונה מאז יוסף מלך השטיחים (והנה השיר) של דני סנדרסון ב-1977-8, שלקוח מסחרי מייצר פרסומת אבל מסווה אותה בתוך שיר.

השדרן בן רד (מגיש כל יום ב-14:00 את "נותן ברוק" ב-88MF)  ביקר את הפרסומת בתוכניתו וירד בהומור על סגנונה המוזיקלי והמילולי.

תוך שעה מהשידור פנו נציגי דיסקונט לקול ישראל ולשפ"מ ולמנהל הרדיו יובל גנור, והפעילו לחצים כבדים להעניש בחומרה את השדרן שהעז להשמיע ביקורת על הפרסומת המזעזעת שלהם.

התוצאה: בן רד הושעה עד הודעה חדשה בידי מנהל קול ישראל ומנהל 88FM. במערכת הענישה המצויה בידי מנהלי תחנות הרדיו משתמשים בהשעיה על מעשה רשלנות קיצוני במיוחד.

רד, אגב, הוא החבר הטוב, על תקן סגן מנהל ויד ימינו של גנור, והנה, שיקולים מסחריים תוקפניים גורמים לגנור לפעול ללא משוא פנים.

עד עכשיו אסור היה לבקר את הממשלה ואת הצבא בקול ישראל (בועז כהן הושעה אחרי שהעביר ביקורת על עופרת יצוקה ברדיו 88). מאתמול אסור לבקר גם גורמים מסחריים.

אמש שלח מפקד, כלומר מנהל התחנה מייל לעורכי ושדרני 88:

ערב טוב,
אבקש מכולכם, בכל לשון של אזהרה, לא להעיר שום הערה ולא להתייחס בשום אופן לפרסומות המשודרות במהלך התכניות שאתם משדרים.
בדיוק כמו בעיתון – יש אצלנו אזור תוכן ויש אזור מסחרי, ואין קשר בין השניים, וטוב שכך.
את עמדותיכם ודעותיכם לגבי הפרסומות או הודעות החסות המשודרות ב"קול ישראל" – אתם מתבקשים לשמור לעצמכם, ולא להביע מעל גלי האתר.
תודה.
יובל גנור

גם במזבלה ירדו על פרסומת (אחרת) של דיסקונט. וויי וויי, תתכוננו, מה שמחכה לכם.