לא עוברת יותר

השנה עברתי פעמיים, שני מעברים קשים במיוחד.
המעבר הראשון היה מלב תל אביב הצפוני והשבע לדירת-ארון זעירה ביפו (הנה כל הפוסטים על המעבר). המעבר הזה לא ממש היה תלוי בי. הדירה נמכרה, ומאחר שמאז שעברתי בפעם הקודמת מחירי הדירות התל אביביות הרקיעו לשחקים שלא יכולתי לעמוד בהם, הדרמתי מאוד.
אני לא מתלוננת על הדירה, כמובן, או על האזור, אבל כל התהליך היה קשה, פיזית, נפשית, קונספטואלית.

המעבר השני, המסתיים בימים אלו ממש, הוא של הבלוג המקצועי שלי, ולווט, מאורנג' לאייס.
למה עברתי? מאותן סיבות שמישהו מחליף מקום עבודה. לא פחות, לא יותר. האם אני מרוצה? מאוד מאוד מאוד.
אבל המעבר הזה הזכיר לי כמה העניינים הטכנולוגיים הכרוכים בכך סבוכים.
למעשה, רק אני  יודעת את כל צורכי הבלוג, המאסטים הטכנולוגיים, צורכי הגולשים והמטקבקים. מאוד קשה להעביר את כל רשימת הקניות הארוכה הזאת לאחרים.

אחרי שני המעברים האלו החלטתי סופית, חד משמעית ונחרצית: אני לא עוברת יותר לשומקום, אלא אם זה מקום שלי בלבד.
זה אומר, אולי, שאשאר עכשיו שנים ארוכות בשני המקומות האלו, בדירה ביפו ובמשכן החדש של הבלוג, אבל זו ההחלטה הכי נכונה לי.

כמו שהחלטתי בדיוק לפני שנתיים שאהיה רק עצמאית בעבודתי, ושעידן השכירה בחיי הסתיים, כך אני מרגישה עכשיו בעניין הבלוג והדירה.
מעכשיו, למעשה לא מעכשיו, מעוד – מי יודע כמה זמן – רק למקום משלי.

17 מחשבות על “לא עוברת יותר

  1. זה תיק. גם לעבור דירה וגם להעביר בלוג, מבין אותך לגמרי. שזה יהיה לטובה. מאחל לך את מה שאת מאחלת לעצמך. מאחל לעצמי את אותו הדבר בערך, האמת.

  2. דבור, כמו בכל בית חדש יש הרבה באגים, אבל עושים הדברה מלאה לדבורה…
    באשר ליפו – זה יהיה בסדר עד האינתיפאדה הבאה, שאני מקווה שהיא לא תפרוץ, אבל יודע שכן

  3. ואפרופו מאסטים טכנולוגיים – מה יעשו קוראי הבלוג שמעונינים לקבל גם את הרשימות באתר החדש לתיבת הדואר שלהם..?
    בכל מקרה, אני שמח לשמוע על המעבר של הבלוג לאתר החדש ושיהיה בהצלחה ובכיף!

  4. דווקא מהתר הלא מאוד משוכלל הזה אני מקבלת באופן סדיר את הפוסטים. את הבית הכתום לא חיבבתי בגלל …. לא חשוב זה באמת לא אישי, ממילא תמיד אני אשמה. ראיתי השבוע את הבית החדש. יפה לך מאוד גם באפור. כולנו אפורים רוב שעות היממה, ואני השתלבתי בכיף. ברכותי. מחכה לשבוע הבא על מנת להירשם. יעבוד ? אני מקווה. תגידי לסיגלר שאני אמרתי "שזה מוכרח לעבוד".
    את חוזרת וכותבת על מעבר הדירה, הקירות, השינוי, הצמצום, נראה שהדינמיקה של המעבר טרם רפתה/א.
    הנוכחות בבית חדש כרוכה בהסתגלות, הבזקים של האקס הם תופעה מוכרת, מיון החפצים הוא פרק בפני עצמו, הייתי אומרת שהתהליך מעורב בנוסטלגיה.
    עזבתי את בקעת הירדן אחרי 32 שנים, את הנוף המשכר של הסרטבה והבתרונות, את קו החיבור האמיתי בין האדמה לשמיים, את גלישת רוח הערב מההרים, צלליות חולפות של ניצים… מעניין שהטבע הזה חסר לי יותר מכל דבר אחר. געגועים הם לא סתם מילה, הם פצע.
    בכל פעם שאת כותבת על המרת משכן מוריק בלב ביצה אחת בשכונת אבן אחרת ועל התמורות שהתחוללו בך , אני איתך.
    ניצה

    • תודה ניצה
      לא, אני לא חושבת שאני חופרת עם המעברים, ונוסטלגיה זה לא אני, אבל שני מעברים קריטיים בשנה, זה לא פשוט.
      בכל מקרה, כנראה שלעזוב את הבקעה זה הרבה יותר קשה, או לפחות יפה, כי תיאורים כאלו אין לי פה. וגם לא שם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s