חשבת אולי להיות………..

….מורה לרכיבה על אופניים?
או
מסיע/ת אנשים שיכורים לבתיהם (במכונית שלהם, הכוונה)?
או
קואוצ'ר/ית לכותבים?

על מנת לתרום את חלקי למיגור האבטלה במשק, ומאחר ששמעתי על/ המצאתי שלושה מקצועות די חדשניים, החלטתי, כהרגלי, לחלוק את הסטארט אפים שלי עם העולם. שמישהו יתעשר לפחות, אם לא אני.

מורה לרכיבה על אופניים

כן, גם אני פערתי אוזניים כששמעתי על כך לראשונה, שהרי אני ושכמותי למדנו לרכוב לבד על אופניים. נפלנו וקמנו, או שכלל לא נפלנו, או שכלל לא קמנו, אבל בסוף הצלחנו.

אצלי זה היה קצת מסובך: נכון יש ילדים שמעשנים ומסתירים זאת מהוריהם? אני נאלצתי להסתיר את תשוקתי לאופניים ולרכוב על אופניים של אחרים מאחורי גבם של הוריי, שסירבו בכל תוקף לרכוש לי אופניים ואו לאשר לי לרכוב עליהם, מחשש שארוצץ את גולגלתי. התוצאה הייתה שבגיל 20 קניתי לי אופניים לראשונה, ומאז החלפתי כשמונים מיליון זוגות, ועד שלא עשיתי רישיון על הקטנוע דהרתי עשרות שנים ברחבי העיר והסביבה על אופניים, פיצוי על ילדותי העשוקה.

אבל למה אני מדברת על עצמי? מה שהתכוונתי בכלל לספר זה שלהורים היום לא תמיד יש זמן או יכולת ללמד את הילדים שלהם לרכוב על אופניים, ולכן הם מפקידים את השליחות בידי אחרים. הילדים, מצדם, כנראה לא צריכים להילחם יותר על הישרדותם בשכונה, פשוט כי אין יותר שכונה, ואת חייהם הם מבלים בחדרים ממוזגי מחשב, ולכן כנראה התעורר הצורך, במקומות מסוימים ובשכבות מסוימות לכונן מורים לרכיבה על אופניים, ולחלקם יש כבר אימפריות קטנות. מה שכן, אני בטוחה שבדימונה למשל הילדים לומדים לרכוב על אופניים לבד.
תוס': המורים מלמדים גם מבוגרים. כמובן.

נהגים לשיכורים

קראתי על כך בתקציר לאיזשהו סרט. אני לא יודעת אם יש מקצוע כזה בעולם, אבל לדעתי, כל מי שיפתח לעצמו עסק שכזה, ויעבוד אפילו רק בחמשוש, יוכל לעשות כסף נאה ביותר. הרעיון הוא כזה: עומדים במרכזי בילוי, במקום מרכזי ובולט, אולי אפילו קושרים את עצמך לבעלי המקום, שיציעו את שירותייך, ואלו עוקבים אחר לקוחותיהם, ומציעים את השירות הזה למועדים לפורענות.
מעין מונית, אבל באוטו שלך. כמה משלמים? עלות מונית בחזרה לנקודת המוצא, X 2, למשל. והנה הצלתם את חייכם וחיי עוד מישהו בכביש.
בעצם זה יכול להיות פרויקט משותף למשטרת ישראל ולבעלי ברים בעיר. לא שווה?

קואוצ'ר לכתיבה

מאחר שאני מתייסרת, כלומר נהנית מכתיבה בשנה האחרונה, אני יודעת כמה צריך מישהו שיכוון אותך ויאיר את עינייך. כמו שהסביר לי הקואוצ'ר שלי, רוב האנשים הכותבים (לא משנה אם ספרים או תסריטים) עסוקים רוב הזמן ב"סידורים": הכנות או תחקירים או כל מיני ענייני החיים השוטפים.

תפקידו של הקואוצ'ר הוא לטלטל אותך. להגיד לך למשל, אוקיי, די עם הסידורים. או: די עם התחקיר: או די עם ספורט ההגשות שפשה בתל אביב (הכוונה הגשות לקרנות ולתחרויות ומה לא). פשוט תתחילו לכתוב. די להתאמן על הסינופסיס המושלם שיעבור את הלקטורים האלו והאלו.

הקואוצ'ר צריך גם לדעת לכתוב בתחום הרלוונטי, ולעזור לכתוב בפועל, אחרי שהתגברת על מכשלת הסידורים, ולדובב אותך, ממש כמו פסיכולוג, מה הסיפור, ומה את רוצה לומר, ומי הגיבורים ועוד.
עד שיצוצו קואוצ'רים כאלו כפטריות אחרי הגשם של אתמול, יש לי אפילו להציע אחד כזה.

27 מחשבות על “חשבת אולי להיות………..

  1. נהג שיכורים – שירות שכבר קיים בלונדון (או לפחות היה קיים לפני כשנתיים). אם אני זוכר נכון מכתבה שראיתי אז – גם היה להם סידור של קטנוע מתקפל או משהו כזה, להכניס לבגאז' של המזמין ולחזור איתו הביתה.

  2. יש כבר כמה וכמה שעושים קואוצ'ינג לכותבים, אחת המעניינות היא רונה רענן שפריר שאפילו כתבה על זה ספר עכשיו (לא קראתי).
    ומורה לרכיבה על אופניים אני מאוד מאוד צריכה, למבוגר דווקא. טוב לשמוע שיש. מכירה מישהו?

    את כותבת. איזו שמחה 🙂

      • זה הספר אינדיד. אנשים שעובדים איתה מספרים עליה פלאות.
        אני אשמח לקבל את הפרטים.
        (הנהג לשיכורים זה סטארטאפ. זק"א צריכים לספק את השירות הזה כדי להוריד את הביקוש לשירותיהם מהצד השני)

      • רונה רענן שפריר שונאת את המילה קאוצ'ינג… על החשבוניות שלה כתוב "ליווי תהליכי יצירה".
        הגעתי אליה לפני כשנתיים בעיצומו של בלוק כתיבה/איור משתק. היא אכן מלווה אותי בפגישות שבועיות או דו-שבועיות, במיילים ושיחות טלפון ולאט לאט הבלוק מתמוסס. אני מתרגלת איתה תרגילי יצירה שונים (ולפעמים גם משונים), היא שם כשאני מביאה לפגישות יצירות שלי ויש לה גם הרבה מה ללמד אותי על פרקטיקות והתנהלות במרחב הציבורי.
        בנוסף היא משלבת בפגישות שלה שיטת טיפול שהתמחתה בה – התמקדות (אבל גדול עלי להסביר מה זה).

        אני ממליצה עליה בחום.

  3. לגבי נהג לשיכורים: יש כבר מקצוע כזה, והוא נקרא נהג מונית. כל אדם אחר שיסיע תמורת תשלום אנשים יעבור על החוק, לא יהיה מבוטח (הביטוח הסטנדרטי שולל במפורש הסעה בתשלום), ויסכן את הרשיון שלו. אפשר לנסות למסד את זה, אבל בטח שלא סתם להתחיל בזה בצורה חאפרית.
    חוץ מזה – המחשבה על שיכורים מקיאים באוטו דוחה בעיני, וזו כנראה אופציה ריאלית בהתחשב באופי האוכלוסיה שתזדקק לשירות.

    • א. הרי מלכתחילה הצעתי למסד – בעזרת המשטרה.
      ב. מקיאים באוטו שלהם, מה אכפת לך? בעלי המקצוע יהיו חסינים ולא יצטרכו לנקות אחרי המקיאים.
      ג. כל הרעיון הוא שלוקחים אותך הביתה באוטו שלך, כדי שלא תצטרך למחרת בבוקר לנסוע לחפש אותו איפה-שלא-החנית.

  4. לגבי מורה לאופניים – יצא לי להכיר אחד כזה, שעובד דווקא באחד מהאזורים היותר אמידים בארץ, ורוב עבודתו היא לא בהכרח לימוד ילדים שלהוריהם העסוקים אין פנאי או חשק ללמד את ילדיהם רכיבה (מה גם שלא כל ההורים יודעים לרכב על אופניים, וללמוד ממישהו שלא יודע זו קצת בעיה) אלא לימוד ילדים עם צרכים מיוחדים או, להבדיל, מבוגרים שעקב ילדות עשוקה לא למדו לרכב על אופניים בילדותם (מבוגרים קצת קשה ללמד לרכב בשיטה הקלאסית של ריצה אחריהם עם אופניים מוחזקים במקל).

  5. ונשאלת השאלה למה שאנשים שיוצאים לשתות יקחו איתם מלכתחילה את הרכב. בטח במקומות נטולי חניה כמו ת"א. בקיצור, אני גם בעד נהגי המוניות.

    אבל מורה לרכיבה על אופניים זה מצוין.

  6. קצת מביך, כי בגדול תופעת הקואצ'ינג עושה לי אלרגיה רבתי, אבל למען האמת, למרות שהייתי בטוחה שאת צוחקת, אני ממש צריכה שמישהו יעביר לי את הפחד מאופניים שנבט בי איכשהו, ומאוד מעריכה את כל פועלה של הרענן-שפריר, אז הנה, שתי התנגדויות קטנות הוסרו.

    ואפרופו, במקום קואוצ'ינג, ראית את המייל שרץ לאחרונה ברשת? מישהי חיפשה שותף לכתיבה, במובן של קבוצת עידוד והתייעצות ופיקוח, וזה, אם בוחרים את האדם הנכון, יכול לעבוד ממש טוב.

    • לא, לא הגיע אלי המייל הזה.
      אולי בחירת המילה, קואוצ'ר לא נכונה. השתמשתי בדבר האופנתי הזה אבל התכוונתי למשהו מקצועי לחלוטין

  7. לגבי הקואצ'ינג לכתיבה- במקרה שלי הוא דווקא יצטרך להכריח אותי לשפץ סינופסיסים ולעשות הגשות, כי זה החלק השנוא עלי.
    דווקא הכתיבה עצמה היא סבבה לגמרי, והלוואי שאפשר היה לעשות רק את זה בתשלום, ובלי הגשות, וסינופסיסים שיקלעו ללקטורים סציפיים וכד'.
    אבל ניסיתי. זה לא הולך.

    אולי צריך להציע מקצוע של סינופסיסאי… מישהו שיבוא ופשוט יכתוב סינופסיס טוב.
    אני טובה בכתיבה למרחקים ארוכים, בניית דמויות, המורכבות של העולם שלהן וכד'. מרחקים קצרים זה בעייתי מבחינתי.

    • אחלה רעיונות.
      בתור משתתף פעיל בספורט ההגשה לקרנות- בסינופסיסים לעלילתי אחוזי ההצלחה שלי קלושים (וסביר להניח שהאחוזים נמוכים באופן כללי), אבל בסינופסיס לדוקומנטרי אני עם אחוזים גבוהים וכותב גם לאחרים. מי שצריך מוזמן לפנות אלי.

  8. לרכוב.

    איזה יופי! בעולם של "שלושת הדתות" ושאר טעויות מביכות שעוברות את סף העורכים והמרקעים, פשוט התענגתי על מילה אחת בודדת.

  9. פינגבק: » מתנה ליום האהבה אורי בר-און

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s