שששששקר!

כל בנאדם סביר שנתקל בשקר של מישהו ממשיך הלאה. כאילו מה, אז שיקרו, אפשר לחשוב.
אנשים לא רואים בשקר מעשה מגונה, והסיבה לכך היא שכולם משקרים. עשרים פעם ביום. בין אם בעניין הסיבה לאיחור שלהם, בין אם בשאלה "איפה את". בכל דבר.
לפעמים, כך טוענים בפניי, לא מדובר לכאורה בשקר אלא בסתם שכחה. בשאר המקרים קוראים לזה שקרים לבנים, ואיש לא מתרגש.
מעגלים פינות, לא מדייקים, כל מיני ניסוחים שונים ומשונים יש לשקרים.

איך מבדילים  בין שקר לשקר? מתי זה קביל ומתי לא? מתי אתם יודעים איפה לעצור? מה כן, מה לא?
למה איקס נחשב שקר ו-ווי לא?

מבחינתי אין הבדל. אני מתחרפנת מכל שקר. אני לא מבחינה בין שקרים, אין מבחינתי שקר קטן או גדול. הכל אותו דבר. ולכן, שלוש פעמים ביום אפשר למצוא אותי צועקת/ קובעת נחרצות: "שקר", "שקרן" ואנשים נבהלים.
הם לא מוכנים להיות מתוארים כך. ויש פה פרדוקס. אם כל כך קל לשקר וכולם עושים את זה כל היום, מה אכפת להם שאני מציינת את העובדה (הכמובן נכונה) הזו, ומגדירה אותם כך או אחרת?

כנראה שהמילה שקר על הטיותיה מזעזעת בכל זאת. אולי זה הצליל השרקני של השקר, אולי זו השין הארוכה. למעשה כל הפונטיקה של המילה שקר, וגם של שקרן, שקרנית, היא בעלת אפקט חובטני. בום, טרח, אגרוף, חבטה.

לא ידעתי את זה, עד שלא העירו לי. חרצובותיי משוחררות לגמרי בעניין, וכל שקריר קטן, אי דיוקון, המשהו הלבן הזה שכולם מדברים עליו, מוציא אותי מדעתי.

אני לא יכולה לסבול שקרים. לא יכולה. אולי זה משהו גנטי, אולי איזו מופרעות אישיותית.

אבל יש גם מקרים אחרים, בהם אני כל כך נבוכה מכך שמשקרים לי, שאני לא אומרת כלום. כלומר אני יודעת בוודאות שמדובר בשקר, אבל ממשיכה לשחק את המשחק, לעשות עצמי כלא מבינה.
אלו הרגעים בהם אני די שונאת את עצמי, אבל בעיקר נבוכה מטעם השקרנים, ממש לא נעים לי שאני יודעת שהם משקרים, ושהם לא יודעים שאני יודעת.

בכל מקרה, אנשים לא מוכנים לשמוע אותי משרקקת על אודות השקרים, ואני מצדי לא מוכנה להבליג.
איך אנשים לומדים בכלל לשקר, איזה מנגנון צריך בשביל זה? ואיך אפשר לחיות עם שקרים, ולא לפחד שהשקר יתגלה?

יכולהיות שאני נשמעת עכשיו כמו נערה מתבגרת שכותבת יומן בו מתגלה לה לראשונה שהעולם הוא לא כמו שחשבה שהוא, אבל מה לעשות, ככה אני מרגישה, כנביאה הלא רצויה בכיכר העיר, ששקרים מכל הסוגים מערערים את עולמה.

כן, זה גם בגלל האישיות הנוקשה שלי, חסרת הגמישות, שלא יודעת את מלאכת הקומבינות. סוג של פגם מולד.

ובפעם הבאה שתשמעו לידכם ברחוב איזה שין שורקת שששששששששששששקרן, דעו שזו אני, ומי שהולכים לידי הם חברים מבוהלים, ששוב לא מבינים מאיפה זה צנח עליהם.

תוס', 17.7 – נעמה כרמי על שקרים באופן הרבה יותר אינטלקטואלי והרבה פחות אמוציונלי ממני.

55 מחשבות על “שששששקר!

  1. לא יודעת, אז כשחברה שואלת אותך אם היא שמנה, או אם המכנסיים מחמיאים לה את אומרת את האמת? וכשאדם בעמדת סמכות מתנהג כמו טמבל את מתקנת אותו? או שיש מדרג של שקרים, קבילים ולא קבילים?

    אני באמת לא יודעת איך אפשר להתנהל בחברה כשכל הזמן אומרים רק אמת, מה גם שאמת היא המון פעמים עניין מאוד חמקמק.

      • עכשיו אני אקרא לך שקרנית, ואני אגיד שאני פשוט לא מאמינה שאת אומרת את האמת בכל מצב, אדם יכול לומר את האמת בכל מצב רק אם הוא חי על אי בודד, ובעצם אז הוא עדיין משקר לעצמו.

  2. מה שאריאלה אמרה. אני מניחה שהשקרים קיימים כי המצבים החברתיים מורכבים יותר מכן או לא. לפעמים יש אולי ובערך, ולפעמים יש סיכוי שנזק שתגרום האמת יהיה גדול מן השקר הנקודתי: "היה ממש כיף, אירוח נפלא" עדיף על "ובפעם הבאה תשמרו את הילד המעצבן בחדר, שלא יפריע".
    שתיקות בעיניי יושבות על אותה נישה. הרי פירושה של שתיקה לא פעם הוא כהסכמה. יכול להיות שתכל'ס לא אמרת כלום, אבל השתמע מן השתיקה משהו. אז זה כמו שקר, או שבסדר לשתוק?

    • השאלה היא איפה הגבול. זו אסקלציה.
      מתישהו הכל לגיטימי.
      אין הבדל בין שקר אחד לשני. מהמכנסיים משמינים ועד לא גנבתי, או לא עשיתי מה שאומרים שעשיתי, אף שההוכחות מונחות שחור על גבי לבן, המרחק קטנטן עד בלתי קיים.

  3. יש הבדל נורא פשוט בין שקר לשקר לבן. שקר נועד להגן עלייך ושקר לבן נועד להגן על מישהו אחר. שקרים לבנים הם מסוג, באמת – התסרוקת מחמיאה לך, לא שמנת וכו', או לילד – הציור שלך יפה או אמא ואבא לא רבים, רק מתווכחים או אנא עארף דברים כאלה.

    כל השקרים שנועדו למלט את הבנאדם עצמו הם שקרים הם שקרים הם שקרים – והדבר היפה שבסוף הם תמיד מתגלים. בסוף זה יכול להיות עוד שבוע וגם עוד עשר שנים.

    הקטע שכל כך התרגלנו שכולם משקרים כל הזמן – בציבוריות הישראלית ודאי, וגם ביחסים הבינאישיים – שאנשים כבר לא עושים מזה עניין. כל כך התרגלו שמבלפים אותם. מה… כל מי שמשקר הוא שקרן? לא יכול להיות! וגם לא לומר את האמת זה שקר. לספר חצאי אמיתות. ולא לומד דבר בכלל זה גם בעיני שקר. להסתיר. לידום כשצריך לדבר. לא לספר דברים חשובים. כשאתה מסתיר ממני דברים ואני כנה איתך ובטחתי בך, כאילו שיקרת לי.

    אני אלופת השקרים הלבנים. אני לא רואה את התועלת בכך שדקה אחרי שחברה שלי קנתה רהיט יקר לבית אגיד לה שהוא מכוער בעיניי. אבל בחיים לא ארמה מישהו לתועלתי וכשמשקרים לי אני מגיבה במלוא החריפות, וגם כשמסתירים ממני דברים בכוונה. בחברה שלנו זו נחשבת ממש התנהגות אנטי חברתית מצדי. פגיעה בסדר הקיים.

    • ראיתי את התתגובות בפייסבוק ובאתי להגיב פה ואז ראיתי שמיא אומרת את מה שאני רציתי להעלות…

      ולכן שאלתי בהמשך לדברים של מיא – ואם משקרים למישהו מתוך מטרה להגן עליו …לא לפגוע בו..או אם מסתירים משהו, או ממציאים איזה תירןץ או שקר לבן רק כדי להימנע מהצורך להגיד למישהו את האמת אשר סתם תכאיב לו…

      אני מכירה את הטוטאליות של דבורית שלא מפרידה ורואה בכל אחד מאלה שקרים אשר העונש עליהם זהה…

      אבל אני באמת חושזשבת שכמו כל דבר אחר בחיים יש הרבה יוצתר גוונים של אפור מאשר רק שחור ולבן.

  4. דבורית:
    מה המטרה בעיניך של להגיד את האמת ואת כל האמת כל הזמן? האם זה בעיניך ערך עליון, שעולה על כל ערך אחר? ואם כן, למה זה חשוב יותר מכל דבר אחר?

    אלינור

    • כי שקרים מעוותים את המציאות, פוגעים בסדר הקיים, יוצרים כאוס (ולא במובן החיובי). אבל זו ממש לא תשובה של כמה שורות. למה לי זה כל כך קשה לעיכול? זה דורש כבר ניתוח אישיותי
      כתבתי על כך אתמול כי השבוע נתקלתי בעיתונאי שקרן, שיצר מצג שווא של המציאות, רימה את קוראיו ויצר בכך תמונה של מי שהוא לא.
      וכו, כמו שמיא כתבה, התרגלנו לשקר, כך שאף אחד (כמעט -מהצד ואריאל מבינים) לא קולט על מה ההיסטריה.

      • מה שאהבתי במה שמיא אמרה זו בדיוק ההבחנה את מי השקר משרת. קחי את הסיטואציה הבאה:
        נניח שאת באזור מלחמה. נניח, לצורך הדוגמא, שמדובר בשואת היהודים באירופה. יום בהיר אחד את רואה יהודיה שהצליחה לברוח ממחנה ריכוז. היא מופיעה על השביל בו את צועדת, ואז פונה שמאלה. מיד כשהיא נעלמת, מופיע חייל גרמני. הוא שואל אותך, האם ראית יהודיה נמלטת? לאן היא פנתה, ימינה או שמאלה?

        נכון, להגיד שקר יצור מצג שווא, עיוות המציאות, וכו' – כל מה שציינת. האם גם במקרה זה את עומדת מאחורי דברייך שיש לומר את האמת ואין בלתה, אף פעם, בשום מצב?

        אלינור

          • אוקיי. אז לא תמיד, ולא בכל מצב את בעד אמירת האמת. השאלה עכשיו – מתי כן ומתי לא. מה העקרון מאחורי השיקולים שלך. השאלה שלך (מה יקרה אם חייך תלויים בהסגרה שלה) מלמדת שבניגוד למה שנין היה להבין מהמאמר שלך, יכול להיות שמה שמנחה אותך זה לא חוק או עיקרון בל יעבור (מוסר דאונטולוגי) אלא שאלה של כדאיות (מוסר תועלתני). ומה שמעניין עכשיו – זה מה נראה בעיניך מועיל? האם זה רק עניין של חיים ומוות?

            הנה עוד דוגמא לדילמה מוסרית העוסקת בשקרים:
            נניח שאימו של אורי שוכבת על ערש דווי, גוססת ממחלה קשה. לפתע אורי מקבל שיחת טלפון שמבשרת לו את בשורת איוב – אחיו הצעיר יהודה נהרג במלחמה. אורי יודע שיהודה הוא חביב-ליבה של אימו ומותו יגרום לה ליסורי נפש קשים. אורי גם יודע שאימו עומדת למות בשעות הקרובות. לפתע אימו של אורי שואלת אותו: "האם שמעת לאחרונה בשורות כלשהן בקשר ליהודה, חביב ליבי?"

            מה לדעתך על אורי לענות?

  5. על ה-"אמת" המוחלטת עד אבסורד
    מומלץ לקרוא את "פצע"
    רומן מאת עדי אבלס.

    על האמת ואני, אגיד
    כמה מילים :
    מעצמו אדם יוצא / זה טבע הדברים / רק לשם יכול לחזור // בנפשו אדם מוצא / את ארץ השקרים / לחזור לשם זה חור שחור.

  6. למה להגיד את כל האמת? כי כשאדם משקר, וכשמשקרים לך, אין לזה סוף. זה מעוות את כל תפישת המציאות שלך. את כבר לא יודעת כשהוא סופסוף כן אומר אמת, שזה נכון. את מאבדת את כל האמון שלך באנשים. את חיה כאילו בשני יקומים מקבילים. זה הממשי, שחווית, וזה המדווח, שאת לא בוטחת בדבר. יש הרי אנשים שמתייחסים ככה לתקשורת=תשקורת. לא מאמינים לדבר. חושדים בכל. עכשיו חשבי כך על כל סובבייך. שאת לא מאמינה לדבר שהם מוציאים מפיהם. הרי אי אפשר לחיות ככה. הרי בנאדם לא יכול לבדוק הכל בעצמו. הוא חייב לסמוך, כדי לנהל אורח חיים תקין, על כמה עובדות שהוא מקבל מהסביבה. ואם כולם יסגלו להם את הנוהל החינני לשקר, ואם זה כבר לא נחשב לטאבו, לאיסור, לעניין בעייתי, אז כל המציאות מתעוותת, כל העולם, העובדות הכי פשוטות.

  7. אני איתך לגמרי
    שונאת שקרים ולא מבינה כלל את המינוח "שקר לבן" מה לבן בו?

    אולי זה באמת משהו אישיותי, אולי חינוך, אולי צדקנות.
    אבל זו אני וגם אני כמו בעלת טורט מכריזה בקול לאנשים בפנים "את/ה משקר/ת" או נבוכה בשבילם, בשביל החברה..

  8. אני איתך בתחושות שתיארת.

    שקר מקפיץ אותי ולא מאפשר לי להמשיך דיון עם האדם ששיקר לי.

    לדעתי השקר הוא קצה הצוק. ממנו ניבטים כל שאר העוולות. כדי להגיע אליהם תיאלץ לעבור דרכו.

  9. יש לי תחושה שבאמת מדובר במבנה האישיות שלך. בהחלט יש מדרג שקרים, ויש גווני אפור בחיים, כמו שהרג של בן אדם אחד לא שווה ערך להרג של מיליונים. שקרים הם חלק מהטבע האנושי והשאלה היא רק לגבי מה משקרים, כשהרבה מהשקרים פשוט נועדו למנוע מצב של מבוכה או חוסר נעימות. הכל עניין של גודל ושל מקרים ספציפיים.

  10. נדמה לי שקראתי איפשהו שיש הבדל בין מישהו שאמר שקר לבין שקרן, כמו ההבדל בין חצוף לחוצפן.

    השקרן והחוצפן – זו אישיותם, מי שעשה מעשה חצוף או אמר דבר שקר אך אלה אינם לחם חוקו ביום יום – אלה אינם חוצפנים או שקרנים.

    בכל מקרה בחיפושיי אחר המקור למה שכתבתי מעלה מצאתי את זה

    ונראה לי לא רע :~)

  11. סנדרה ויוסי: תודה תודה
    קורא: כן? מהו קנה המידה של הגודל? איך אתה מכמת?
    רבקולית: כן, מכירה את ההבחנה. לכי תדעי מתי אדם משקר ומתי הוא שקרן. אני לא יודעת מתי. שיקר אדם פעם אחת, תעתע בשנייה, מהו?
    אריק: אני לא חייבת לענות לך, אבל גם לא אשקר אותך. התבלבלת קצת

  12. עקרונית אני כמוך, אבך אילפתי את עצמי לא להתרגש יותר מדי משקרים. רק לפעמים אני נדהמת דווקא מהשקרנים הגדולים. מצד שני, גם אצלם מדובר בהפרעה אישיותית. שקרן מדופלם לא יגיד לך לא על כלום. גם אם הלא לגיטימי וגם אם תתני לו אפשרות להגיד לך לא, הוא בכל זאת ישקר.

    לגבי הצד השני, כלומר הצד שלי, אני משקרת כדי להמנע מאי נעימות, אבל בגלל שאני לא באמת מסוגלת לשקר, אני בעיקר מבצעת תרגילי התחמקות. לדוגמה, לעולם לא אגיד למישהי שהתספורת/בגד שלה יפים אם אני לא חושבת ככה, אבל אם ישאלו אותי במפורש "יפה לי?", אגיד שכן. כלומר כל עוד השקר שלי מורכב מכן או לא, אני מסוגלת לעמוד בו. ולגבי ביטול פגישות/אי הגעה לאירועים, תודה לאל חינכתי את כל סביבתי שאני יצור לא ממש חברתי ובמעמדי אני כבר יכולה להגיד לאנשים שאני לא באה למקום כזה או אחר פשוט כי לא בא לי לבוא.

  13. דבורית יקרה ,
    מצד אחד אני מבינה אותך , כי גם אני שונאת שקרים .
    אבל מצד שני … את מציגה גישה של שחור ולבן ובחיים האמיתיים יש הרי כל-כך הרבה גוונים 🙂 …
    אי אפשר להיות קיצוני עד כדי כך , טוטליות היא דבר מסוכן . אני מסכימה עם מיא .
    גם אני לא אגיד לחברה טובה – דקה אחרי שקנתה תכשיט יקר שהוא מכוער בעיני … זה הופך אותי לשקרנית??? אני לא חושבת . לא תמיד צריך להגיד בדיוק את מה שחושבים .
    זה לא נכון לעשות .

  14. לא ידעתי שאת בגילך גם קצת ילדה 🙂
    מעניין – החברות שלך צריכות ממש לאהוב אותך עם כזו גישה
    בכל מקרה אני מחבב אותך מרחוק

  15. תסלחי לי קשה לי להאמין שאת לא משקרת או יותר נכון קשה לי להאמין שתמיד ענית לכל שאלה בחייך באמת מוחלטת.
    היה מחקר אנגלי על זה שאף פעם לא ראיתי אותו שטען שאנשים משקרים בממוצע עד מאתיים פעם ביום.
    בהחלט יכול להיות שאת נמנעת משקרים או אי אמת במצבים ספציפיים כגון מצבים בין אישים בנושאי אישות ואו משפחה יותר מאחרים (כי יש כאלה שלא הצליחו להוציא מילת אמת אחת בעניין במשך כל חייהם) , אבל פשוט קשה לי להאמין שיש מישהו בחלד שלא נאלץ מדי פעם להגיד אי אמת (אני עו"ד אנחנו לא משקרים אלא אומרים אי אמת מפגיעה אבל למשל באמריקה נהוג להגיד שאיך יודעים שה DA משקר בבית המשפט? השפתיים שלו זזות..)

    אנשים למשל אומרים אי אמת בצורה קבועה במסגרת העבודה שלהם. אם זה מנהל פרויקטים שצריך להסביר ללקוח העצבני בחו"ל מדוע למרות שהעבירו כבר את התשלום השני של שני מליון דולאר התכנה המובטחת עדיין מתמהמהת. ואיך זה יכול להיות שהשלב האחרון של הבטא האחרון שהופיע בגאנט המקורי באורך של שבועיים נמשך כבר חמישה חודשים תמימים? ואם זה הטכנאי של אולטרא סאונד או של הדימות שרואה משהו רע מאד מאד בריאות או בכבד או איפה שלא יהה ואסור לו להגיד לנבדק במה מדובר, שלא לדבר על אחיות ואנשי צוות רפואי אחר בחדר מיון ברגעים האחרונים של פצוע או חולה ובטח ברגעים אחרי האחרונים שאסור להם פשוט להגיד את האמת.
    ואם ז העיתונאי שנשאל לגבי המקור שלו לידיעה ואם זה מנהל שיצא מהישיבה בהנהלה שבה הודיעו לו שהוא צריך לחתוך 25% מהצוות שלו והוא לא יכול להגיד אמת לשאלות של עובדיו לגבי גורלם התעסוקתי ואם זה אין סוף מצבים אחרים שבהם אנשים נדרשים להגיד אי אמת מפגיעה שלא לדבר על עשרות ומאות מקומות ומקרים אחרים שבהם אנשים פשוט בוחרים שלא להגיד אמת מחוסר נעימות ואו בושה ואו תוכניות רעות כאלה ואו אחרות כגון ? איפה היית בלילה? נסעת לבד ללונדון? המנהלת פרויקטים הזאת עם השמלה הקצרה השחורה שהיתה במסיבה גם כן נסעה איתך ללונדון? אני לא מבינה איזה מין דבר זה שנוסעים ללונדון לישיבה ביום רביעי וחוזרים בשני.

    ואו שאלות אישות קשות הנוגעות למשק מצב משפחתי כזה או אחר אנשים נדרשים להגיד אי אמת מפגיעה. שתחשבי על זה טיפה בצורה פחות אמוציונלית תיראי ששקר זה תכונה די נעלה של המין האנושי שמבדילה אותו מין הבהמה אשר ביער.
    חיות אינן יודעות לשקר. זה תכונה ייחודית לבני האדם. אגב אני משתדל מאד לא לשקר אם אין צורך לכך כי זה עושה את החיים הרבה יותר פשוטים עדיין יש שאלות שקשה מאד לענות עליהם בכנות לכל בן אדם בכל מצב.
    זיג זיגלר מאמן המכירות הענק היה מספר את הסיפור הבא בהקשר לזה. כל איש שמכיר את הסיטואציה שבה אנשים מבריזים מפגישה שנקבעה מראש או מהבטחה. ורוב האנשים מגדפים ומקללים את המבריז במיוחד שהם שומעים את השקרים שהלה מפיץ בקשר לסיבות שהוא הבריז החל בסבתא שמתה וכלה בכלב שנדרס ואו האריה שברח מהכלוב שבגן החיות ואכל את השומר של הבית ספר שאצלו היו המפתחות של הארגז עם פנקס השיקים.
    זיג זיגלר הענק אומר קח את האשמה עליך. הוא מצלצל לשקרן הנבוב ואומר לו אוי אני כל כך מצטער שלא הגעתי אתמול לפגישה או אוי אל תשאל מה קרה מישהו אצלי במשרד זרק ערמה של מעטפות שהיגוע כנראה גם את השיק שלך ששלחת….ואת לא תאמיני כמה אנשים בשמחה מקבלים אתה סיטואציה החדשה…..

    בקיצור

    • למעשה הפכת את השקר ללגיטימי, לדרך חיים
      לאור כל הדוגמאות המופלאות אלו, מתי כן מותר לקרוא לשקרו בפרצופו "שקרן"

      מתי שקר הוא לא קביל בעיניך?
      ואיפה לעזאזל עובר הגבול?

      האם רק כשהירשזון אומר "לא גנבתי" (והוא גנב באבוה)?

      • לא אני רק צינתי שבהמון מקרים זה ממש לגיטמי לשקר (גם על זה יש ויכוח) בוודאי ביחסי מרות ויחסים לא שיוויונים ובוודאי ביחסי חולשה בטח רפואיים.
        זוגתי מתמודדת עם השאלה הזאת במסגרת עבודתה בבית חולים גדול במרכז תל אביב במקומות שאנשים מקבלים בשורות רעות באמת. יש דברים שהחוק לא מאפשר. למשל בשורת מוות יכול רק רופא לבשר. מה תעשה אחות שיצאה מחדר הניתוח והמשפחה מזנקת עליה בשאלה "מה שלומו?" את חושבת שהיא צריכה להגיד את האמת?
        או טכנאי דימות שרואה גידול בגודל של אבטיח?

        חוץ מזה אני עורך דין במקצועי אסור לי לשקר אבל עוד יותר אסור לי להגיד דברים שפוגעים בלקוח שלי כמה מחברי הטובים ביותר נמצאו אומרים מדי פעם דברים שהם קרובים מאד מאד מאד להיות בעיתים.

        מצד שני אני חושב ששקר נהיה מגונה במיוחד שהוא נעשה מפחדנות גרידא ואו אינטרסיים לא ישרים.
        המקומות הכי רעים דווקא בעיני הם עניני עבודה ופרנסה. הצ'יק הוא בדואר המפורסם, אין לך מה לדאוג אני מאחוריך לעובד שאתה הולך לפטר אותו מחר בכדי לקלוט את הגיס שלך, אין לך ממה לדאוג התפקיד שלך בשעה שהוא יודע שמישהי אחרת כבר הולכת לחתום על הסכם . אנחנו נפגש בשבוע הבא רק היומן שלי לא פה. כאלה מגונים ובלתי סליחים.
        ביחיס אישות אני חושב שאני קצת פחות קפדן ממך אבל עדיין ישנם דברים שבעיני הם בלתי נסלחים. ויש שהם מאד נסלחים. אני למשל לא מצפה תמיד מהבת שלי לתשובה כנה איפה היא ישנה בלילה אם כי אין לי בעיה עם היא ישנה ומתי, ובטח שהסבתא שלה שואלת אותה אני לא מצפה ממנה לתת תשובה כנה ולמען האמת אני אשמח שהיא תשקר במקרים כאלה אותה. אני למשל הצהרתי בעבור ילדי הצהרות בעיני בריאותם כלפי בית הספר שלהם שאני בטוח שאת לא חושבת שהייתי צריך להגיד את האמת? אם כי בשלב מסוים הנפקתי לילדה (היא הסתבכה יותר) יפויי כוח בשמי שאיפשר לה להנפיק אישורי הברזה בעצמה.

        מצד שני ביחסים שלי עם אישתי אני לא אגע כי לא יאמינו לי אז זה לא משנה, אבל בעקרון אני חושב שבין זוגות במערכות ממושכות אני לא הייתי ממליץ על כנות של 100% בכל תקלה קטנטונת אם בעניני הוא והיא ואם בעיניני כסף וכדומה אבל מצד שני יש דברים שהם בלתי נסלחים. למשל קיום של ילדים אחרים מבני זוג אחרים, למשל רומן ארוך נגן דברים משמעותיים שלא דווחו.

        אבל הכי שנואים בעיני שיקרי הפחדנים המיותרים .
        העובד שאומר לך הייתי שם והוא לא היה, הבוס שאומר טיפלתי בזה ולא טיפל |"הוא איננו" מחר זה עולה לועדה. והתפקיד שלך תתחיל לעשות חזרות. אלה בזויים בעיני במיוחד.

        בקיצור (למרות שהארכתי..) שקר שלעצמן אינו אסון אבל אל צריך להסחף ולעסוק בו יומם ולילה אפש רלהשתמש בו במשורה …. כמו כל דבר? תלוי בנסיבותיו. הנה אקטואליה. צחי הנגבי הורשע בעדות שקר. חומרתה? תלויה בניסבותיה.

        • בקיצור, גם לך אין תשובה איפה עובר הגבול, וזה בדיוק הקטע הבעייתי
          כל עוד אנחנו בעסקי השואה, אין מחלוקת. כשסוטים חמש מעלות משם, מתחילות הבעיות

  16. העלת את הנושא בצורה כזו שמי שלא מסכים עם הגישה הפטאליסטית הדי אלימה (לפחות לדעתי) של להגיד את האמת בכל מחיר, גם כאשר זה מעליב. מייד מסומן כמי שתומך בשקר.
    והשאלה חסרת הטקט שלי על הגיל והמשקל רק באה להראות לך את חוסר הטאקט של "אמת בכל מחיר", הרי לפי הגישה שלך כל תשובה שלשאלה הזו הייתה מחייבת אותך להגיד את האמת "אתה הרבה יותר שמןֿ-רזה-מבוגר-צעיר", והעל בשם ה "אמת".

    • לא, לא כל שאלה דורשת תשובה. ממתי חובה לענות על כל שאלה? אני לא מבינה את הגישה

      הרי תיארתי את הקיצוניות שלי ואיך הסביבה מתייחסת אליה
      אני מודעת להתנהלות החריגה שלי, אז על מה בדיוק אתה מוכיח אותי?

      • מבחינתי אין הבדל. אני מתחרפן מכל אחד שלא עונה. אני לא מבחין בין סוגי התחמקויות, אין מבחינתי התחמקות קטנה או גדולה. הכל אותו דבר. ולכן, שלוש פעמים ביום אפשר למצוא אותי צועק/ קובע נחרצות: "מתחמק", "מתחמק" ואנשים נבהלים.
        הם לא מוכנים להיות מתוארים כך. ויש פה פרדוקס. אם כל כך קל להתחמק וכולם עושים את זה כל היום, מה אכפת להם שאני מציין את העובדה (הכמובן נכונה) הזו, ומגדיר אותם כך או אחרת?

        לא מוכיח אותך על כלום.

  17. לאלינור, 6:42
    אני לא יודעת איך להתמודד עם כל השאלות ההירואיות האלו, שכמובן מציגות את דבריי באור לא ריאלי, שלא לומר מגוחך

    אני כן יודעת שאנשים אומרים וכותבים מול פרצופי שקרים הקשורים לעבודתם או לחייהם, ולעתים הם גם נוגעים בי, וכלל לא רואים בכך שום דבר לא בסדר
    בדיוק מאותה סיבה שבעזרת שקר אפשר היה גם להציל יהודים בשואה

    אין שום גבול הגיוני שאפשר לתחום בענייני שקרים
    מדובר בנחש ארסי ומתפתל המדמה עצמו לגבול ויכול להכיש אותך בכל רגע נתון

    • דבורית:

      המטרה לא היתה להביך אותך אלא להבין אותך ואת גישתך. מהתשובות שלך למדתי שלמרות ההצהרות הראשוניות את כן מחזיקה בתפיסה פרגמטית בריאה שמבחינה בין סוגי שקרים שונים. ועכשיו אפשר לדון בשאלות מעניינות יותר – למשל – איפה עובר הגבול? או לדון בדוגמא ספציפית ולבחון אותה – דוגמא כגון מה היה הטריגר לכתבה הזו?

      באופן אירוני, התשובות האלה עומדות בניגוד להצהרות המקוריות שלך בכתבה, שיצאו כנגד "שקרים" באופן מאוד שחור/לבן. אם הייתי צינית הייתי מוכיחה אותך עכשיו ב"שקר", כי לא אמרת מראש שאת פרגמטית אלא דווקא להיפך.

      מכיוון שאני לא צינית, אני חושבת שבאמת התכוונת למה שאמרת. מה שאמרת בכתבה זה באמת מה שאת מחשיבה לתפיסת העולם שלך, זו הדרך שבה את מעדיפה לראות את עצמך, את עולם הערכים שלך, סדר העדיפיות שלך, וכולי. לכן כשדיברנו באופן מופשט הצהרת דבר אחד, וכשלקחנו מספר דוגמאות קונקרטיות, מסתבר שזה לא עקבי עד הפרט האחרון עם הייצוג המופשט הזה.
      זה לא אומר שאת שקרנית, נכון?

      במקרה הנוכחי, אפשר לדבר על פער בין תפיסה עצמית מופשטת למסקנות קונקרטיות.
      אפשר לחשוב על עוד סוגי פערים – למשל אנשים שלא יכולים להתמודד רגשית עם דברים שונים (למשל, ייצוג הגוף שלהם) ולכן אין חפיפה מלאה בין האמת האובייקטיבית לבין האופן שבו הם מייצגים דברים.
      גם כאן, לא הייתי קוראת להם "שקרנים". בטח לא בפרצוף.
      עוד דוגמא- אנשים שמשנים את דעתם, מבלי להכיר בכך מהרגע הראשון. האם זה אומר שהם "שקרנים"? אולי הם פשוט בתהליך עיכול ובירור עצמי?

      לסיכום, אני חושבת שכמו בהרבה מקרים אחרים, גם במקרה של שקרים צריך לבדוק מה המטרה. סתם "להגיד את האמת", בלי להתחשב בנסיבות, ברגשות של הזולת, בזכויותיה לחיים ולאיכות חיים – זו לא מטרה מספקת בעיני.
      ונראה לי, מהתשובות שלך, שגם לא בעיניך.

      בברכה,

      אלינור

  18. אלינור: אני די מתפלאת על דברייך, מאחר שהשאלה "איפה עובר הגבול" היא שאלת יסוד בפוסט, מלכתחילה.
    כל כך הרבה סימני שאלה כמו בפוסט הזה, גופו, מזמן לא כתבתי.
    שימי לב לעוד דבר: גם לא כתבתי "אני לא שיקרתי בחיים" לבל אכשל בלשוני.
    ההגדרה "שאלת חיים ומוות" די מקובלת עלי, אבל שוב, אינה חד משמעית.
    אני כבר אומרת לך, שבעניין שאלת האישה על ערש דוויי והבן המת, יש לי חשש כבד שא נ י הייתי אומרת את האמת.
    באשר לשאלה מה היה הטריגר לפוסט:
    ובכן הנה הוא: עיתונאי ששיקר במצח נחושה, ולא מעט אנשים שהגיבו ולא ראו בכך שקר, בעוד אני כמעט יצאתי מדעתי מרוב זעם ותסכול מהשקר האומלל והעלוב שלו

  19. מותר לשנות דעה. אבל אז שהבנאדם יצהיר – שיניתי את דעתי. הייתי בשמאל, עכשיו אני בימין. שלא יעשה את זה בשיטת "איך להתקרב לאשתך בלי שהיא תרגיש".

  20. ואיזו מניפולטיביות לומר שאם אתה שואל מה משקלי ואני לא רוצה לענות, זה שקר. אולי אם תשאל אם כמה גברים שכבתי ואם אני אוהבת סקס אנאלי ולא ארצה להשיב, זה גם שקר? אין לאדם זכות לפרטיות? מה הקשר בין זה לבין שקר?

  21. אמן !
    המטפלת האחרונה שלי התעקשה להבין למה חשובה לי כל מילה וניסוח ולתפוס אנשים במילה שלהם ולהשקיע מחשבה במה שאני אומר ולמה אני לא זורם כמו כל השטיחים מוכי הפרעושים שהיא מטפלת בהם.

    לפי דעתי כל מי שאוהב לזרום באפור הלא מתחייב ולא מעליב הוא זה שצריך טיפול.

  22. הממשק המעלף של האייפוד העיף אותי באמצע התגובה ולא הספקתי להוסיף את החלק התפל יותר של התגובה.
    להלן:
    חשבתי לאכול את הכבד שלה עם פיבה בינס וקיאנטי משובח אבל לא היה לי כח למצוא את התרגום של פיבה בינס.

    • וכמובן שהכעס האגור על אותה מטפלת שמתבטא התגובה הנ"ל מקורו בזה שהיא פשוט שיקרה לי.

      היום לשקרים על כל גווניהם יש גם מטריה תרבותית, הניו אייג', אומרים שיש מלחמת תרבות בין מזרח למערב ובין אסלם לנצרות ויש כאלו שאומרים שבין יושבי כסאות ליושבי קרקע. אבל יש עוד כמה מוהיקנים אחרונים שלוחמים את קרב המודרנה מול הפוסט מודרניות והניו אייג' לריחותיו השונים.

  23. דבורית, הפנית אותנו לפוסט מעניין מאד של נעמה כרמי. היא הציגה דוגמא מקאנט – התלבטות בין שקר אחד לשקר שני – זו התלבטות לא פשוטה והפתרון איננו אך ורק באמירת אמת.
    אציג דעה בקשר לפסק הדין של צחי הנגבי. אני מדגיש שמדובר בדעה תיאורטית בלבד.
    אם העם יצטרך לבחור בין איש חכם שנתפס בשקר (אריה דרעי, לדוגמא) ובין אידיוט שאומר תמיד אמת (אין לי דוגמא). האם לבחור בטיפש או בחכם?
    אחזור לצחי הנגבי – הביקורות על פסק הדין (לחיוב ולשלילה) נובעות, בדרך כלל, מן הדעה הפוליטית של המבקר. לא משיקול דעת לגבי אמת ושקר.
    מיותר לומר שאני מאד רוצה שנבחריי יגידו אמת וכתבתי על כך לא אחת באתר שלי. אינני מאמין שימות המשיח יגיעו בזמני.

  24. לא ברור לי מהיכן לקוח הנתון שכמעט כל אדם משקר עשרות פעמים ביום.
    אני מתקשה מאוד לשקר. באמת.
    +++
    אבל "שקר לבן"? סתם בטעות קוראים לו שקר.
    בעצם צריך היה לקרוא לו "אי אמירת האמת הסובייקטיבית כדי לא לפגוע במישהו אחר".
    +++
    שקר מציל חיים? יתקבל בברכה.
    +++
    ומה תגידי על נחקר פלסטיני שהשב"כניקים מכים אותו עד מוות ושואלים אותו איפה אח שלו מסתתר והוא אומר "לא יודע" למרות שהוא יודע?
    +++
    יש עוד דוגמאות שנתנו כאן אנשים יצירתיים יותר ממני, כמו האם על ערש דווי שבנה השני נהרג בשדה הקרב, וכהנה וכהנה.
    +++
    בקיצור, נראה לי שהשקרים שמוציאים אותך מדעתך מוציאים את רובנו מדעתנו. אבל יש סוגים רבים אחרים. יש המון. חלקם לגיטימיים, הכרחיים וטובים.

    • על פי המחקר הזה גברים משקרים שלוש פעמים ביום ונשים פעמיים.
      לפי זה, האדם הממוצע משקר ארבע פעמים ביום

      אבל אני לא מאמינה להם. הם משקרים הרבה יותר

  25. תודה על הפוסט מעורר המחשבה. כשחשבתי מהיכן ההיתר לשקר מתחיל אצלי,
    הגעתי למסקנה שהכל התחיל מהצורך לשקר כששואלים אותי "מה שלומך" –
    כי אם אומר את האמת(העצובה,כמובן) אז אנשים יתחילו להתעניין ולחקור ולחפור –
    וזה ממש מעיק עלי, אז אני מעדיף לומר שהכל מצויין, גם לקרובים אלי ביותר.
    העניין הוא שהרבה אנשים יודעים שאני משקר, מה שמעורר את השאלה:
    האם מותר לשקר כשהשומע יודע שאתה משקר, ואין לך מרות עליו?

  26. פינגבק: לחיות את חייה - דבורית שרגל » לא תגנוֹבוּ‏

  27. חברים טובים הם מי שאומרים את האמת בפרצוף.אם לא את , מי תגיד? השקר הלבן הוא שקר דיפלומטי. כמו למשל כאשר את שותפה לסוד ונשאלת עליו ע"י גורם שלישי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s