מחוברים, חמש דקות לפני

כשצפיתי לראשונה במחוברות, לפני שנה וחודשיים, עמדתי על פוטנציאל הקאלט, אני משוויצה.
ועכשיו, יממה וקצת לפני העלייה של מחוברים, האחות התאומה של מחוברות, ואחרי צפייה בחמישה פרקים, אני לא יודעת. המסקנה הראשונית שלי היא שגברים הם לא נשים, ושפוטנציאל הבעירה הרגשית שלהם כנראה נמוך יותר.
אני חושבת שאפשר להבין את זה כבר מהפרומו, בו החמישה נאלצים להתפשט מול הציבור, בהכי אחד לאחד.

אלוהים ואתם עדיי שהמומחיות שלי ביחסים/זיווגים קרובה לאפס, אבל למראה כל מהלכי החיים המשותפים של גיבורי התוכנית, אני די לא מבינה את האנשים שמשתהים שם, בתוך המערכות, ושמנהלים חיים כה מתסכלים.

אני יוצאת מנקודת הנחה שאלו החיים שלהם באמת, ושאין כאן התערבות של האח הגדול, כן?
אשר על כן אני רוצה להבין: איך ייתכן למשל, שמיכל, רעייתו של שי גולדן (תוס': ראיון עם גולדן בנענע10) מסדרת את הספרים בבית, ומספרת לו, תוך כדי, שהיא לא יודעת מי זה פרימו לוי, וגם עורכת משאל עם בקרב שתיים מחברותיה, שאף הן אינן יודעות. בן זוגה, לו היא נשואה, אני מניחה על פי גיל הילדים, יותר מעשור, מתחלחל. לאחר מכן היא מתכוונת להניח את יוליסס במדף ספרי העיון. שוב, האיש איתו היא חולקת את חייה, המום.
תסבירו לי איך? איך? מה, לא דיברו על ספרים לפני החתונה? ועד היום לא נתקלה היא ביוליסס בביתה שלה?
זו לא סצנה שהייתה, למשל, צריכה להתרחש לפני שעברו לגור ביחד, בעודם גורי אדם תמימים ורכים?

עוד סצנה קשה (אולי לי, ולמי שעבד אי פעם במערכת עיתון) היא זו שבה אותה רעיה מדפדפת במוסף הארץ, אותו עורך גולדן, ואומרת שבחצי שנה שהוא עורך את המוסף, היא לא הצליחה לגמור לקרוא אפילו כתבה אחת. לא מתסכל? אני כבר הייתי עוזבת את הבית מזמן. אוקיי, למעשה עזבתי המון בתים בעוון סיבות פחותות בהרבה.

הגיבור השני, רן שריג, תסריטאי בקשת (רמזור) הוא הדמות הכי נוגעת עד כה. הוא באמת מדבר מהלב. כלומר לא בדיוק מהלב, מהאיבר שנמצא קצת יותר מחצי מטר מתחתיו. הוא מספר על הבעיות שיש לו בבוקר, ועל האישה שלו, עידית, שאממ, לא אוהבת אותו. או לפחות לא מוכיחה את זה.
שריג מנסה לג'נגל כאב לשלוש בנות, שתיים מאישה אחת, אחת מהשנייה, ו, לא קל, שמעו. אני חושבת שרבים מהאבות סיבוב שני יזדהו עם סבלו האין סופי.
אני כשלעצמי חשה חמלה.

המחובר השלישי הוא הנער לואיס אדרי, שצרך להיות המקבילה של נו, כבר שכחתי את שמה. אה, חנה רטינוב. בחנה היה משהו ממשי, אמיתי, מעניין, מעורר הזדהות.
בנער הזה, מהפנימייה בדרום, אין שום דבר כרגע. כל משפט שני שלו הוא "כל היום אני חושב, מלא מחשבות, כל היום" אבל אין זכר למחשבות שלו. כלומר לא שומעים  אף אחת מהן. לא מעניין.

הרביעי הוא דודו בוסי, הסופר הנערץ והאלכוהוליסט, שמחליף את נשותיו כמו היו  בקבוקי בירה 330 סמ"ק. נחמד בוסי, אבל אני מקווה שנתקדם מעבר לבקבוקי האלכוהול שהוא מרוקן, ולסצנות האני שיכור, המתחרות רק בסצנות הנשים בחייו, שעל כך מחווה את דעתה בתו קימי: אבא שלי הוא שפיץ (אחרי שראתה את נטלי עטיה בביתם). מסכנות הבחורות: תאריך התפוגה שלהן כה קצר והן עוד מתאהבות, לא עלינו.
לזכותו של בוסי ולצדו עומד ערן סבג, חברו לרביצה בקפה תמר, שניפק את הרפליקות השנונות והמצחיקות של פרקי בוסי. זה מישהו שצריך לטפח (לתשומת לב העורכים, ואגב, יש הרבה קפיצות מורגשות חיתוכים לא אלגנטיים בפרקים שראיתי, וזה לא נראה אמנותי כזה).

החמישי, מיליונר ההיי טק ישי גרין מעורר את חמתי על שהוא מיליונר. לא ראיתי אותו הרבה בחמשת הפרקים, אבל כנראה שבזכותו נתוודע לסדנות רבות נוסח מסודרים, אבל בלייב.

ספירת מלאי: שלושה כותבים, נער מתייסר ומיליונר היי טק מתייסר לא פחות. עדיין נשארנו בתל אביב (אף שגולדן גר בבנימינה), עדיין התמהיל ברנז'אי מדי. עדיין חיפשו את הגיבורים מתחת לספוט.

מאחר שאני לא מנוית הוט, צפייתי בפרקים תהיה כנראה ספוראדית, תלוית רשת, סבלנות, זמן. כשלעצמי, אחרי חמשת הפרקים האלו יש לי תחושה שאני יודעת במה מדובר, וגם אם יצניחו אותי לפרקי הסיום במיידי, לא אתבלבל. אולי זה באמת הפיתרון ההולם עבורי.
העיקר שיהיה על מה לדבר בענייני טלוויזיה ממחר בלילה.

תוס':
הפרקים
ברשת

15 מחשבות על “מחוברים, חמש דקות לפני

  1. הו, הולכים לדבר רבות בעתיד הקרוב על "מחוברים". רן שריג, כולם מסכימים, הוא הגיבור הבלתי מעורער של חמשת הפרקים הראשונים. ישי גרין, לעומתו, עוד לא ממש נחשף והתעלומה הגדולה – איך אפשר להיות כל כך רכיכה מצד אחד וכל כך מצליח מצד שני – עוד צריכה להיפתר.

    על בוסי אין לי מה להגיד. אני מניחה שלפני עשור ויותר הייתי עלולה להתלהב מטיפוסים כמוהו. עבר לי. אדרי משעמם אותי בדיוק כמו שחנה די שעממה אותי. וגולדן, תאמיני או לא, נורא מצחיק אותי, גם או אולי בגלל שהוא לא מתכוון לזה. הדיון על פרימו לוי היה מאוד מצחיק. ואשתו של גולדן מסתמנת כקול השפיות בין כל משתתפי העונה הזאת. אשתו של שריג, לעומת זאת, לבי לבי עליה. היא לא יוצאת טוב בחמשת הפרקים הראשונים ובטח מקללת כל רגע לאחר הצפייה.

      • זוגיות היא עניין הרבה יותר מורכב מאשר חפיפה בטעם ספרותי, בידע כללי ובתחומי עניין.
        אני לא יודע מה תחום העיסוק של מיכל, אשתו של גולדן, אבל יכול להיות שגם הוא מפגין מעט עניין ובקיאות בעניינים שבהם היא מעורבת עד צוואר. לי זה נשמע בסדר, כל עוד יש לו כבוד והערכה לפעילות המקצועית שלה.
        אפילו אביו של פרופ' אילון לינדנשטראוס, מתמטיקאי מהולל בזכות עצמו, הודה שהוא לא מצליח להבין את מחקריו של בנו.

        • זה נכון, אבל כבר ציינתי חזור וציין שאני בעלת מנעד רגשי מוגבל מאוד.
          ולא זה העניין, אלא האמינות. הנקודה בזמן בו התגלה לגולדן שזוגתו לא יודעת מה זה יוליסס.

  2. אני חושבת שיש הבדל צורם ממש בין מחוברות למחוברים. מחוברות היה כמו שיחת נפש עם המצלמה. התערטלות. ופה יש לנו הצגה. כבר יש תפקידי אופי, המליונר, המכור, הדפוק, המגלומן, והעמוק. וכל אחד מהם משחק תפקיד. הם לא באמת מתערטלים, הם עושים קריקטורה. הם לוקחים פן בחיים שלהם ומקצינים אותו וסביבו מתנהלים החיים שלהם. זה חביב, אני ממש מאוד מחבבת את דמות המגלומן המרושע של גולדן. וגם שריג בלי ספק נוטף קסם משלו. אבל מחוברות זה לא.

    • את לא אוביקטיבית, את שופטת את סדרת הבנות כמו בחורה ואת סדרת הבנים כמו בחורה, ובתור בחורה יותר נקשרת לבחורות כי הן יותר דומות לך. בואי נדבר על הטייפ קאסטים של הבחורות: הרווקה התלאביבית הממורמרת ומכמירת הלב, האמא הקפריזית והנוירוטית, המתבגרת הדכאונית, בת העשרים המתאמצת מדי והשינקינאית העיתונאית הפלצנית שנשואה לשף.

      איך זה נשמע לך? את פשוט מרדדת את הדמויות שלהם לסטריאוטיפים.

    • כבר ציינתי וחזרתי וציינתי את נכותי. כן?
      מה גם שהייתי עוזבת את הבית בגלל האמירה על העיתון שאני עורכת, לא בגלל יוליסס, שזו עילה לעזיבה אחרי דייט ראשון. 😉

  3. שאלוהים יעזור לי אם אני אצליח להבין אי פעם למה מישהו צריך להתלונן בתוכנית טלוויזיה שאשתו לא מוצצת לו מספיק. שלום ותודה.

  4. אין ספק בכלל שמחוברים פחות טובה.רן שריג הוא טיפוס דוחה,דודו בוסי דוחה אף יותר.שי גולדן מתנשא ולואיס סתם אידיוט.את החמישי טרם ראיתי אבל אני מניח שגדולות ונצורות לא אראה ממנו.זה לא קשור לכך שנשים מעניינות לכאורה יותר מגברים.בחרו חבורת גברים לא נעימה,ברובה לא פוטוגנית וכזו שאני כגבר לא מוצא שום סיבה להזדהות עימם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s