המהפכה הפמיניסטית נכשלה

הפוסט הזה לא עלי. ממש לא. אני חיה את חיי הפמיניסטיים באופן מושלם. אין לי טענות לאיש. כל מה שלא הצלחתי לעשות עד היום, למשל להתעשר, זה רק בגללי, בגלל כישוריי או העדרם. לא הקמתי סטארט אפ? נו, כי לא ניסיתי. כל פעם שיש לי רעיון אני כותבת עליו פוסט ומרגישה שיצאתי ידי חובתי לאלוהי הסטארט אפ.

אז מה אני רוצה? ממש ממש עכשיו קראתי את הפוסטורח הזה ב-TechCrunch, של פנלופי טראנק, שמסתכם בעצם בשורה אחת, שהיא גם הכותרת:
למה נשים לא מריצות סטארט אפ? בגלל הילדים.

לטראנק, בעלת חברה (נשואה לחוואי ואוחזת בצאצאים) וסטארטאפיסטית בשלישית (החברה שלה עוברת לוושינגטון, היא נשארת בוויסקונסין) יש כמה קביעות:

1. לנהל חברה זה גיהנום.
2. יזמות היא מחלה.
3. נשים לא רוצות להקריב את חייהן האישיים תמורת הסיכוי להקים את גוגל הבא.
4. לכן מספר הנשים שמכינות מצגות כה קטן, ולכן כה מעט נשים מקבלות מימון לסטארט אפ שלהן.
5. נשים נמצאות תחת לחץ אמיתי ללדת, ויש להן שעון ביולוגי.
6. נשים בגיל היזמות הרווח, 25, צריכות למצוא מישהו להזדווג איתו.
7. אם אתן רוצות ללדת לפני גיל 35, שאז השעון הביולוגי מתחיל לחרוק, צריך להתחיל בפרוצדורה בגיל 30.
8. את צריכה למצוא בחורצ'יק ולאזוק אותו בגיל 27 (באלוהים, כל זה היא כתבה, לא אני).
9. ילדים עם סטארט אפ – לא יעלה על הדעת. נשים שעשו את זה איבדו את החברה שלהן, את הנישואין שלהן, או את שניהם גם יחד.
10. ומי שכן עושה את זה, לא ממליצה על כך לאיש.
11. גברים מתיישבים כשהם בעניין של לעשות ילדים. הם לא עסוקים בחיפושים אחת "האחת".
12. גברים לא מטרידים את עצמם בשאלה אם הם הורים מספיק טובים.
13. טראנק אומרת שלפני שאתם מתנפלים עליה, דעו שהיא מגנט לנשים עוצמתיות שהגברים שלהן יושבים בבית ומגדלים את הילדים ומנהלים את משק הבית, אבל בסודי סודות הנשים הללו יסבירו כמה אינן מרוצות. לא באוזני הגברים כמובן. הגברים, לטענתן, לא עושים היטב את העבודה.
14. טראנק עצמה אומרת, למרות שאני רציתי להגיד את זה: הסיבה שנשים לא מקימות סטארט אפים היא הילדים. כן זו תשובה בנוסח שנות החמישים של המאה הקודמת, אבל אין מה לעשות.
15. נשים פותחות הרבה יותר עסקים, אבל מקבלות רק 3% מהמימון שגברים מקבלים.
16. הסיבה היא שנשים רוצות עסקי לייף סטייל, רוצות לשלוט בזמן שלהן, רוצות להגמיש אותו כדי שיוכלו לתמרן עם הילדים ורוצות לשלוט בעבודה שלהן.
17. בסטארט אפ שלה עובדים היא וחבורת גברים בני עשרים ומשהו. אלו האנשים שהיא רוצה לעבוד איתם: הם יעשו הכל למען הדבר: הם. אף פעם לא יפסיקו לעבוד, הם מאותגרים מהעבודה, הם יעברו לכל מקום, והם חיים מכלום.

הטקסט הזה של טראנק מזעזע:

ראשית, הקביעה הלא מהוססת שכל אישה רוצה לעשות ילדים או להתחתן  או שניהם. שנית, היא שוכחת את הכמות העצומה של נשים שיולדות בגיל 35 ומעלה, כמות שרק הולכת וגואה. שלישית, האפליה שהיא נוקטת בחברה שלה עצמה, כשהיא מעסיקה חבורת זאבים צעירים ושריריים, בלתי נסלחת ממש.

אבל הכי נורא זה אם היא צודקת, ואם סדרי העדיפויות של נשים הם אחרים.
שימו לב, לא מדובר על לצאת לעבודה, או על משרת ניהול, מדובר על סטארט אפיזם ועל המחיר שהוא גובה מכולם. נשים, כך היא אומרת, פשוט לא רוצות להשתתף במשחק.
מבאס מאוד לשמוע.
מה, כלום לא השתנה? כלום לא ישתנה?

44 מחשבות על “המהפכה הפמיניסטית נכשלה

  1. מטרת המהפכה הפמיניסטית, ואנא תקני אותי אם אני טועה, זה לתת לנשים את הזכות והיכולת לבחור. אם עד שנות החמישים, כפי שכתבת, מסלול החיים היה מוכתב על ידי הקונבנציות החברתיות, הרי היום אשה יכולה לבחור אורח חיים, השכלה, עיסוק, קריירה לפי רצונה. אם היא בוחרת בילדים על פני קריירה, זו זכותה. זה לא אומר שהמהפכה נכשלה. אולי את הפעילות צריך להעביר לכיוון החינוכי; בבחינת הרשות לבחור קיימת, כעת צריך להסביר שזה בסדר לבחור בזה.
    חוץ מזה, טראנק חיה במדינה השמרנית ביותר במערב: ארצות הברית. פרט לאיים מוגדרים היטב, זו מדינה דתית מאוד שבהחלט חיה בשנות החמישים. נדמה לי שהמצב באירופה שונה, ויותר מכל בסקנדינביה וגרמניה.

    • ר"ש, זו בחירה תיאורטית, אינטלקטואלית, אני לא בטוחה שהיא קיימת בשטח.
      ראיתי עכשיו כתבה בערוץ 2 על הקפאת ביציות. כן, זה הפיתרון, אף אחת לא מעלה בדעתה שלא חובה ללדת. אני לא רואה שום בחירה, חוץ מעוד קומבינה, שעלולה לפגוע בבריאות האישה, בין אם תקפיא עכשיו ובין אם לא.

      • גם אני ראיתי את הכתבה הזאת. כשהתהליך יאושר בארץ זה למעשה יתמוך ברעיון שאפשר "להסתכן" בלעשות ילד אחד בלבד ולשמור ביציות בצד, ליתר בטחון – אם יקרה לילד משהו חס וחלילה. בשילוב עם אפשרות בחירת המין של העובר (כי אם עושים רק אחד אז רוצים אותו במין "הנכון") זה עלול לגרום להרבה משפחות בעלות ילד אחד או ילדה אחת בלבד: על כל שני הורים – ילד אחד להמשך הדור. האם זה אומר שכמות האנשים בעולם תקטן במקום לגדול..? (מצד שני, בהפריות מלאכותיות יש יותר סיכויים לתאומים ושלישיות…)

  2. מה מבאס? סליחה שאני כותב את דעותיי האנטי-פמיניסטיות במגרש הביתי שלך, אבל המחשבה שבאמת יש איזה עולם אוטופי שגברים ונשים יהיו בו זהים לגמרי, הייתה אחת הטעויות הגדולות ביותר של המהפכה הפמיניסיטית, וכישלונה היה צפוי מראש. הכתיבה שלך מזכירה לי קומוניסטים שעדיין מתעקשים שהקומוניזם נכון וצריך לעבוד, ורק במקרה הוא לא הצליח בברית המועצות.

      • הלל – אף אחד לא שואף לעולם אוטופי שבו גברים ונשים "יהיו זהים".
        שואפות לעולם לא-אוטופי שבו נקודת הזינוק שלי ושלך תהיה שווה, הזכויות שלנו יהיו שוות, וגם המשכורות שלנו. מבין?

        • משכורת היא דבר שתלוי בתפוקה. אם נשים מפיקות פחות, אין סיבה שהן יקבלו יותר. ואם נשים רוצות לתת פחות תפוקה (כי הן רוצות ללדת ילדים, כי הן רוצות להיות אתם הרבה זמן, כי הן רוצות להשקיע בבית וכו'), אין סיבה, היגיון וצדק שהמשכורות תהיינה זהות. השוויון צריך להיות בדרך, ולא בתוצאה הסופית. וזה בדיוק המקום שבו טעה הקומוניזם.

          • יכולת להיות צודק, אילולא טעית.
            נשים שלא רוצות ללדת ולא בוחרות להשקיע את הזמן בבית, נשים שעובדות כמו גברים, מפיקות כמו גברים ויותר, ומתפקדות בתפקידים זהים לתפקידים גבריים סטריאוטיפית, עדיין זוכות לנקודת פתיחה עגומה ביחס אליהם. קרא מחקרים וסקרי שכר. בדוק את שכרם של שני בעלי תפקידים בארגון כמו אוניברסיטה למשל, גבר ואישה, שמחזיקים בעמדה, וותק, דרג זהים.

        • בתור אחות של הלל, אם לילדים ואנטי קרייריסטית אני רוצה להדגיש משהו שלא נאמר אבל הוא עקרוני:
          בעיניי ההבדל המהותי בנושא הזה בין הגברים לנשים (סליחה על הניסוח הלא-פמיניסטי כביכול) הוא שנשים פחות מטומטמות.
          הן לא מקריבות את כל החיים, הקיום, החברים, המשפחה, הטיולים והתחביבים לטובת דבר אחד – סטארט-אפ.
          הקמת סטארט-אפ והבטחה להצלחתו דורשים ויתור על כל הרשימה שמניתי לעיל, לפחות. יש לא מעט גברים שבצורה מאד מוזרה מוכנים לוויתור הזה (ובחיים לא הייתי מוכנה לחיות את חיי עם זומבי כזה!), ויש הרבה הרבה פחות נשים כאלה. אה, נכון – ילדים הם חלק נוסף במשוואה אצל רוב הנשים, אז מה? 

  3. היית צריכה אותה כדי לדעת שרוב הנשים רוצות ללדת ושרוב היזמים הם גברים, שלא יכולים ללדת אפילו אם הם רוצים?
    בעצם היא טוענת (סעיף 2) שיזמות היא מחלה, שתוקפת בעיקר גברים. כמו סרטן הערמונית. ושזה גיהנום (סעיף 1), כך שגם אין מה לקנא בהם.
    הייתי יכולה לחבר לך עכשיו מסמך עם עוד יותר סעיפים, ובלי להשתמש בילדים, שמוכיח שהמהפכה הפמיניסטית בעיצומה, אבל אין לי אמביציה להוכיח כלום. מה, גם אני אישה.

  4. אני חושבת שמה שהיא כתבה משקף בצורה הוגנת את המציאות, ולא משנה אם זה הוגן כלפינו הנשים או לא. היא לא המציאה את חוקי המשחק, היא משחקת אותם. וכל עוד לא יהיו עוד נשים שמעוניינות להקים סטארט אפ אלא יהיו עסוקות באמת ובכנות בדיוק בלאזוק בחור ולהתרבות איתו (רק שהן ירגישו קצת אחרת עם הענין מאשר הנוסח הזה) המצב לא ישתנה.

    איך גורמים למצב להשתנות? לא מחכים שהנשים האלה יגיעו לגיל עשרים פלוס. בגיל שמונה האמא צריכה לעודד את הילדה ללכת לא רק לחוג בלט אלא גם לחוג המדען הצעיר. ושלא תבחר כמתבגרת את מגמת ספרות כי לשם כל החברות הולכות, אלא תלך ללמוד במגמה הריאלית. ושתלך לבדוק את מסגרות "יזמים צעירים". אחרי כל אלה בגיל 25 תהיה לה בחירה פמיניסטית אמיתית, ואז שתחליט אם בא לה חברת סטארט אפ או לגדל ילדים בחינוך ביתי.

    עד שאנחנו כאמהות לא נביא את הבנות שלנו לשם, אין לנו מה להלין לכאן או לכאן. אנחנו בנינו סביב עצמנו את כלוב הזהב הכאילו פמיניסטי הזה.

    נ.ב. אני מכירה רק שתי נשים שכששואלים אותן מה הן מחפשות בעבודה הן עונות "הרבה כסף". כל השאר מחפשות ענין וסיפוק ודברים שמגיעים עטופים במלמלה ורודה ואף גבר לא יענה אותם לעולם. כנראה שגם זה צריך להשתנות.

  5. למה ללכת רחוק לסטרטאפים אמריקאיים, מספיק להסתכל על גופי התקשורת פה בארץ. או על מי שמגיב פה. אני אשמח לנשים בעמדות השפעה.
    עם זאת, כאבא לשלוש בנות + איזבלה, אני מוקף בנשים בעמדות השפעה. למעשה, נשים קובעות לי את רוב סדר היום והשקפת העולם. (וכן, אני יודע שאני לא דוגמא)

    אז אולי לא נכון לאמוד את הצלחת המהפכה הפמיניסטית בקריטריונים כלכליים, אולי זה בכלל לא הסיפור שלה. אישית אני חושב שכלכלה היא חלק מאד זעיר בתוך התנהלות העולם

  6. אם את חושבת שלהקים סטארט-אפים זו שיא ההצלחה אז אולי זה שנשים לא עושות את זה אומר כישלון. אבל זה כלל לא מובן מאליו שלהקים סטארט-אפ זה דבר שיש להתגאות בו יותר מגידול ילד. אם כבר, אולי הבעיה היא שלא מספיק גברים מגדלים ילדים – לא שלא מספיק נשים פותחות סטארט-אפים.

  7. אני לא כל כך מבינה על מה יצא קצפך. היא כותבת את המובן מאליו והנכון עד מאוד. אני בעד הזכות לא לעשות ילדים ובוודאי בעד הפעלת שיקול דעת, אבל אני גם בעד הזכות לעשות ילדים. והדבר הזה, ילדים, משפחה, בא עם לא מעט מגבלות.

    אבל זה הרבה מעבר למגבלות. עם הילדים הגיעה אצלי ההבנה שקיימים עולמות אחרים שהם מחוץ לעבודה, ושהעולמות האלה יכולים להיות מספקים וחשובים אפילו לי. (לא מדברת בכלל על ילדים, מדברת על פנאי, על כתיבה, על קריאה, על נסיעות, ועוד כמה).

    אני קראתי את הטקסט של מיז טרנאק, ורק החלפתי בראש את "הקמת סטרט-אפ" ל"השתתפות בליגת ה-WWF"; מקרה פרטי יחסית של מקצוע שבאמת מתאים לאנשים מאוד מאוד מסויימים, וכמו שלא הייתי מרימה גבה אם טראנק היתה אומרת שאמא לשתי ילדות לא מומלץ לה לצאת למסע איגרוף בין זירות העולם, ככה אני מקבלת את המלצתה, הטריוויאלית, שלהיות אמא לילדים לא יורד בקלות בגרון עם הקמת סטרט-אפ. ואגב, אם אנחנו כבר בעניין צמצום הילודה, אז אפשר גם להרגיע עם הקמת הסטרט-אפים. גם להיות אבא לילדים וללכת על עבודה שמשתלטת על כל חייך לאורך זמן זה להיט מזערי בעבור רוב הנוגעים בדבר.

    • ההגבלות חלות על נשים שרוצות ילדים. לא על גברים. על כך אני מתקוממת.
      אין בעולם שלה כלל את אופציית הלא ילדים ולא חתונה.
      הרעיון שהיא מעסיקה רק גברים בשנות העשרים שלהם בלתי נסלח.
      על שלוש נקודות מרכזיות אלו יצא קצפי.

  8. בעיני ההצלחה בחיים היא איזון נכון בין חיים אישיים לעבודה, בלי שאחד יבוא על חשבון השני. וזה ממש לא קשור מה את או אתה עושה בחיים האישיים שלך. בעבודות רבות יש ציפיה אוטומטית שהעבודה תבוא על חשבון הפנאי, בין אם אתה מקדיש אותו לגידול ילדים, פחלוץ היפופוטמים, או כל דבר אחר.

  9. מסכימה עם כל מילה שלה. מה לעשות? אי אפשר לעשות הכל. לא טוב לפחות.
    אני קבלתי את כל אפשרויות הבחירה, הייתי במדענים צעירים, הכל עבד, עד הילדים (שנולדו בדיוק דקה אחרי 35),
    אז הכל השתבש.
    לא הכל אפשרי, בכלל לא, באופן כללי השוק הזה – ההיטקיסטי-סטארטאפי הוא לא נעים, הוא לא מרגיש ארוך טווח
    הצעירה שהחליפה אותי? גם אותה כבר החליפו

    בתור אמא, יכולה להגיד שלא הייתי רוצה להיות נשואה לפרטנר הייטקיסט. שהיזמים יהיו בני עשרים, זה ממש לא אכפת לי.
    אני רוצה משפחה מאוזנת, שמבלה הרבה שעות יחד. אז כן, בשנת 2000 גלגלנו רעיונות ליזמויות, היום, אנחנו נפגשים בנדנדות בשש. יותר כיף בגינה.

      • ממש לא חייב לבאס. נשים לא חייבות להכנס לכל שטות שגברים המציאו רק בגלל שגברים המציאו את זה אז גם הן יכולות. חיי הסטארט אפ הם גרועים לנשים וגברים כאחת/ד. מה שמבאס הוא שזה עדיין נחשב יותר מדברים אחרים, שזה מקבל יותר מימון ויוקרה. זו הבעיה הפמיניסטית, לא בכך שאני רוצה לבלות עם הילדים שלי, נהנית לגדל אותם וממש כיף בגינה. ולא בשש, כבר באחת וחצי, אחרי ארוחת צהרים משותפת.

  10. 1. ברוב הקביעות שלה היא צודקת.
    2. ברוב הבאסה וההסתייגויות שלך את צודקת.
    3. שתיכן צודקות, באופן מוזר, וגם הכותרת של הפוסט מוצדקת.
    4. אלו החיים.

  11. אז מה התירוץ שלך דבורית?
    לא רק שאין לך ילדים, אין (כנראה) גם את האטרף לעשות אותם.
    אז מה התירוץ שלך?

  12. דבורית יקרה ,
    זה באמת מבאס לקרא מה שהיא כותבת .
    אבל …
    יש מצב שהיא צודקת לגבי כמה נקודות .
    נשים רוצות ילדים .
    וילדים , זאת לא מילה גסה – רוב הנשים אני מאמינה רוצות לגדל אותם בנחת .
    אני מאמינה שיש אפשרות בחירה , ושכל אחת עושה את הבחירה שלה .
    כנראה שילדים – הם בסדר עדיפות גבוה אצל נשים רבות .
    העולם לא שיוויוני? כנראה . אבל נשים וגברים לעולם לא יהיו אותו דבר …
    מה לעשות? אנחנו בנויים אחרת …
    אני מכירה גבר אחד , שכשאישתו ילדה – הוא יצא לחופשת לידה להיות עם התינוקת …
    אז יש גם כאלו 🙂 .

  13. חלק חשוב מאוד במהפכה הפמיניסטית הוא המהפכה בעניין המין – הגלולות למניעת הריון וגלולות היום שאחרי מאפשרות גם לנשים להפריד בין מין לצרכי הנאה לבין מין לצרכי רביה. התקדמות הרפואה המודרנית מאפשרת לאישה אפשרויות בחירה שוות לגברים. במידה ואישה בוחרת ללדת ילדים ולהקים משפחה ברור שהקרירה לא תתקדם כמו קרירה של גבר. הנקודה היא שאשה עובדת שהיא גם אמא לא פחות מאושרת ואולי בהרבה מקרים יותר מאושרת מגבר עובד.

    • הנקודה היא, כמו שאני טוענת מגיל 13, שגברים ונשים לא מתחלקים בהורות בצורה שווה.
      הקריירה של גברים שהם הורים לא נפגעת.
      הקריירה של נשים שהן הורים נפגעת.
      זה הכל בקליפת אגוז.

      • לא נכון. קריירה של גברים שמשקיעים בילדים שלהם כמו הנשים שלהם נפגעת באותה מידה. אין המונים עדיין, אבל
        יש לא מעט כאלה.

        • יש הבדל בין מה שאת כתבת לבין מה שאני.
          את כתבת

          קריירה של גברים שמשקיעים בילדים שלהם כמו הנשים שלהם נפגעת באותה מידה.

          אני כתבתי

          הקריירה של גברים שהם הורים לא נפגעת.

          והתכוונתי לומר שכל אחד משני המינים לוקח ומיישם (לרוב!) את ההורות בצורה אחרת.
          ברור שקריירה של גבר שמשקיע בילדיו כמו אמם, תיפגע.

  14. החיים של נשים שמעוניינות בילדים באמת יותר מסובכים מאלו של גברים.
    הפתרון הקלוקל שהיא מצאה לה להעסיק רק גברים בשנות ה- 20 הוא באמת מזעזע.

    הפתרון האפשרי היחיד שעולה על דעתי לקושי של אמהות (זה כמובן לא המצאה שלי) הוא אכן שינוי באופיו של שוק העבודה (נראה לי שזה קצת מתחיל לקרות). שינוי כזה צריך להכיל בהתנהלות שלו את הקיום של אחד הדברים שהכי דורשים טיפול והתייחסות בחברה שלנו – ילדים קטנים בבית שצריך לדאוג להם.

    כל עוד האפשרות להתפרנס היטב מותאמת אך ורק ל"גברים בני 20 ומשהו" – בין אם אלו נשים ללא ילדים או גברים בעלי משפחה עם אשה צמודה בבית – אנחנו בבעיה.

    • :] אכן כן, אמריקה.
      הלוואי והיה שינוי באופיו של שוק העבודה.
      אני לא רואה את זה כל כך קורה, ומצד שני אני ממש לא מעורה בקרביים של.
      אולי את צודקת.

  15. קראתי את כתבתה של ציפי סער על הנשים הרזות שמרוויחות יותר, האיש שלי התנפל בכעס רב על המחקר בטענה ששאלו 15 נשים ומזה עשו הכללה, אולי. אבל מה עם גברים שמנים? האם ראיתם בהנהלות של חברות אמריקאיות גברים שמנים? לא. אולי הם לא שחיפים כמו חלק מהנשים אבל שמורים היטב. מה אני רוצה לומר? שיש backlash מכת נגד שהיא נגד השגי הנשים, תופעה שחוזרת על עצמה מדי פעם, נגד קידום נשים.

    הנה כותבת היום מירי ימיני
    בדה-מרקר כך "השאלה האמיתית היא מתי ואם נכון להשתמש בטיעון המגדרי כבסיס לקביעת מדיניות? האם תוכניות מבוססות מגדר, אפליה מתקנת וטכניקות אחרות יכולות להוביל לכפיית נורמות התנהגות אחרות על המרחב הציבורי? האם הוספת נשים ושינוי שיעורן בדרגי ההשפעה יכול לבדו לשנות את מצבן.."

    טענתי היא שכל הנשים האלו שכותבות נגד הישגי הפמיניזם (של שנות ה-70) הן נשים שהצליחו לעשות את הבחירות שלהן רק בגלל המהפכה שעשו אותן נשים. זה כולל את פנלופי טראנק. יש לנשים היום החרות לקטר שהן אינן רוצות קריירה, שלא כדאי, שזה קשה אצטרא. מאידך אם הן רוצות, הן יכולות. זה שינוי עצום לגבי מה שקרה בשנות ה-30, 40, 50 וה-60 של המאה הקודמת. רוב הנשים עסקו במזכירות, פקידות, אחיות מורות גננות. מנהלת? הצחקתן אותי.

    אז אולי נשים אינן רוצות להקים סטארט אפ, אז לא. הבעיה היא שנשים עדיין נושאות ברוב הנטל המשפחתי של גידול הילדים ודאגה למשפחה על כל המשתמע מכך. מי שאינה רוצה יכולה לקנות שרותים ולהתקדם או, מי שמעדיפה, יכולה להשאר בבית או לקחת משרה חלקית. הבחירה (כמעט) כולה שלנו הנשים.

    אז די כבר עם התמיכה ב-backlash . אנחנו מפסידות במערכה (בכל העולם כולל בישראל) מול נציגי הדת והימין שחושבים שהם יודעים מה טוב לנשים. לדעתי, נשים דעתניות חייבות להביע את דעתן, להלחם על מקומן בחברה, ובעיקר לעזור לבנות מינן להתקדם ולהשתלב, אין דרך אחרת.

  16. מסכימה איתך, דבורית.
    זה שנשים וגברים נהנים ומסופקים בדרכים שונות לגמרי – זה לא חדש.
    יכול להיות שנשים מעדיפות לגשת לכתוב על זה פוסט ("ולצאת חובתן לאלוהי הסטארט-טפ"), וגברים מעדיפים לגשת לכתוב תכנית עסקית. וכל זה בלי קשר לכמות הביציות שלהן.

  17. תינוקות זקוקים יותר לאמא מאשר לאבא.יש צרכים שגבר לא יכול להעניק לילדים וזה לא משנה אם הוא יישאר בבית או יילך לעבוד יום וחצי אחרי הלידה.אין צדק בחיים,מה לעשות?

  18. זה פוסט מעורר מחשבה. האם המחשבה שאני יכול לתרום משהו, היא יהירה? אני מקווה שלא. אז, שלוש ארבע:
    1. דימיון, או זהות אינם שיוויון. שיוויון הוא, זכותו של אדם (שפה מגדרית… מה לעשות) להיות מאושר, זכותו במובן של יכולתו להגשים את חייו בפועל ממש, לא במובן של "תעשה מה שאתה רוצה" ולתת לו להתמודד לבד עם כוחות שאנחנו יודעים שקיימים כמו שוק העבודה. נשים אינן דומות לגברים כמו שיהודים אינם זהים לערבים, אבל זכותם להיות מאושרים בפועל-ממש, לא צריכה להיפגע.
    2. עולה מקביעה קודמת: שיוויון כחתירה אל יעד אידיאלי אבל גם במובן המעשי של החתירה, הוא השקפה כללית. שיוויון בין גברים לנשים הוא מקרה פרטי של שיוויון בין בני אדם. מרבים לדבר על השיוויון המגדרי במדינות צפון אירופה ובייחוד – סקנדינביה. ובכן, שם קודם כל היה שיוויון בין בני אדם. הזדמנויות שוות לנשים הן פועל יוצא של ההבנה שנשים, ובכן, גם הן סוג של בני אדם. "בפועל-ממש" פירושו, להבין כי קיימת שונות בין בני האדם בנקודת ההתחלה שלהם. כשגברים יוכלו ללדת, יהיה מקום להקטין את ההעדפות המתקנות כלפי נשים. עד אז, יש להעניק חופשות לידה ארוכות, (או חופשות לידה בכלל – זכות שאיננה מעוגנת בדמוקרטיה שבה מדברים על שיוויון די הרבה – ארצות הברית) ולנקוט צעדים אחרים המחייבים התחייסות למצב המוזר הזה, שבו יש ילדים שצריכים השגחה. האם מותר גם לומר שזה כיף להיות איתם..? למי שזה כיף לו, כמובן. אם יהיה מותר לומר זאת, אזי נצטרך לומר שצריך למצוא מנגנון המפצה על המצב בו אישה לא תצטרך להחליט אם היא רוצה להיות עם הילדים, או אם היא רוצה לעבוד במשהו שיש בו גם עניין.
    3. אמירה מהסוג של "אין צדק בחיים", ובכן, פעם היתה מקוממת אותי מאוד. היא עדיין מקוממת, אבל אני מעדיף לעשות מעשה: לקחת נבוט, לתת לאיש בראש ולומר לו בקול מתוק, מה לעשות חמוד, אין צדק בחיים. במילים אחרות, כשאי הצדק מופנה כלפיך אתה רואה את זה קצת אחרת, חתיכת מנוול.
    4. והכי חשוב, אולי (כרגיל בסוף…): חברה אנושית שכיף לחיות בה היא חברה המבוססת פחות על אלימות ויותר על צדק. במקום שבו האמירה "אין צדק בחיים" היא הבסיס לארגון החברתי, םחות כיף לחיות. בישראל, דיכוי נשים הוא הכי גרוע בחברה הערבית והחרדית. בעולם, מובילות סומליה, אפגניסטן וחברותיהן, ואילו הצודקות ביותר הן, ובכן, אותן מדינות שאנחנו מקנאים בהן. חיים וייצמן עליו השלום אמר: מדינת ישראל תיבחן ביחסה למיעוט הערבי היושב בתוכה. על אותו משקל: חברה אנושית נמדדת ביחסה לחלש, אם הוא אישה, מיעוט או נכה. כשקנה המידה הוא חוק הג'ונגל, הילדים לא יכולים לשחק בחוץ בלי לחשוש שמחר הפרצוף שלהם יהיה על קרטון חלב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s