איימתי בהתאבדות על גברת מס הכנסה/ או: המדריך למי שחלמו לפתוח עמותה

העסקים עם התקדמות העמותה שלנו, רשומון, צולעים.
כמות הקשיים שהמדינה מערימה על אנשים תמימים, Aka טיפשים, שמנסים כבר שנה וחצי לפתוח עמותה, היא לא תיאמן.

בפרק הקודם חיכיתי לערכת מס הכנסה מרשם העמותות (למה צריך ערכה? כדי להתחיל לקבל כסף. אי אפשר בלי).
בשעה טובה, ואחרי עוד כמה טלפונים אחרי ששיגרתי בפקס לאנשי הרשם את אותם המסמכים שנשלחו לסריקה במיקור חוץ, הגיעה הערכה, לא לפני ששילמתי 32 ש'. 8 ש' לעמוד.
ומה בערכה? כל הצילומים שכבר יש לנו של תעודת העמותה, שינוי תקנון, תצהיר ורשימת המייסדים. ארבעה עמודים שכדי לצלם אותם ולהחתים אותם ב"נאמן למקור" גובה המדינה 8 ש' לעמוד. כן כן.

בכל מקרה, היום, שמונה חודשים אחרי שהחל המסע לקבלת הערכה, אספתי מהבית את כל המסמכים כדי שלא יוכלו להתקיל אותי והגעתי לפקיד שומה 5 (קומה 20) בקריית הממשלה, אלכסונית לעזריאלי.

שמחתי: אין תור בכלל!
שמחת טיפשים, כמתברר.
הפקידה בהחלט התרשמה מכל המסמכים שהבאתי לה, אבל אמרה:

פ: לא בטוח שיאשרו לכם את העמותה.
ד: מה???? אבל רשם העמותות אישר לפני שנה וחצי!
פ: לא קשור. פה זה מס הכנסה. לא בטוח שתעברו את הפקודה.
ד: איזה פקודה?
פ: פקודת מס הכנסה. אני לא רואה פה שום דבר שזה לטובת הציבור.
ד: מה לא? קולנוע, תרבות!
פ: אני לא רואה תרבות.
ד: קולנוע זה לא תרבות??
פ: נראה.
ד: שבעה אנשים שזה מפעל החיים שלהם עלולים להתאבד אם לא תאשרו.
פ: למה את מדברת ככה? להתאבד? בגלל זה?
ד: כן כן, את לא מבינה, אנחנו משקיעים בזה את חיינו.
פ: (פוערת זוג עיניים לא מבינות) טוב, אני אתקשר אליך מחר.
ד: אני מאוד מקווה שהתשובה תהיה חיובית.
פ: אני גם, אבל זה תלוי בפקודה. רק שלא תתאבדו.

המתינו למחר. התאבדות המונית של כת מקימי עמותת רשומון צפויה להרעיד את המשק.