סינדרום עליסה בארץ הפלאות


מכירים את זה שחוויתם משהו בילדות, וכשבגרתם אתם משכנעים את עצמכם, או שמשכנעים אתכם שזה לא קרה באמת?

למשל, פעם נסעתי עם המשפחה לאנשהו, בלילה, והייתי בטוחה שאני רואה על הכביש גמדים. עם מצנפות וכל זה. הורי כמובן התייחסו לזה בביטול, וגם אני השלמתי בהמשך החיים עם כך שזה לא באמת קרה. אבל מהיום אני מסתכלת על הכל אחרת.

כשהייתי קטנה וחליתי באנגינה (הייתה מאוד פופולרית אז, אנגינה), וזה קרה פעמיים בחודש, הייתי "רואה הכל מרחוק". כל העצמים בבית נראו לי רחוקים וקטנים. דיווחתי על כך לרשויות, ורופאי הילדים (אימי לא הסתפקה ברופא ילדים אחד מעולם עבורנו. כבר מגיל אפס זכיתי על כל שיעול לשלוש סקנד אופיניינס) אמרו תמיד שזה מהחום ושזה יעבור. זה באמת עבר, אבל זה היה סיוט שאין לתאר, בעיקר בגלל האלמנט המפחיד שבזה. הייתי ממש קטנה (פחות מעשר), ולא הבנתי בכלל מה זה אומר, "לראות את הכל מרחוק". במהלך הזמן ואחרי שזה חלף חשבתי שדמיינתי ואו חלמתי את זה. עד היום, כשפתחתי ידיעות והארץ.

ילדה בת 11 שלקתה בשפעת החזירים, הגיעה לבית החולים שיבא עם "תסמונת עליסה בארץ הפלאות":
"היא התלוננה שהוריה מדברים אליה באופן אטי מאוד וזזים בהילוך אטי".
בהארץ דיווח מפורט כולל ציטוט ממאמר:

"במאמר דווח כי הילדים סבלו מ-6 עד 23 התקפים של התסמונת מדי יום, כל התקף למשך 5 עד 20 דקות, על פני שלושה שבועות עד חודש, עד שחלפו. בספרות הרפואית נקשרה התסמונת גם למצבים נוירולוגיים נוספים, בעיקר בגיל הילדות, לרבות אפילפסיה, צריכת סמים – ואף סמים קלים כמו מריחואנה – סכיזופרניה וכאבי ראש מסוג מיגרנה".

לא ייאמן, זה אמיתי! לא דמיינתי!

מה שכן, לא הייתה לי אפילפסיה, עדיין לא צרכתי סמים והסכיזופרניה פסחה עלי, נדמה לי. כאבי ראש – כן, ליוו אותי הרבה שנים.

עכשיו אני מחכה לדיווח על תסמונת גמדי גינה בכבישי ישראל במאה שעברה.

מילה שלי!/ או: כך שוב לא התעשרתי (פרק 147690)

במקרה הנוכחי שיגרתי את הרעיון שלי לשעשועון הטלוויזיה מילה שלי! (תכף, שנייה, תראו אותו) למפיקים שונים. חלק היו נחמדים והפנו אותי הלאה, כי הם לא עוסקים בכך. חלק לא ענו. למשל, בערוץ הילדים. התעלמות מוחלטת.
הייתי מתוסכלת מאוד, כי ידעתי שהשעשועון הזה צריך לקרות. העברתי אותו באמצעות צד ב' לאחד מאנשי השעשועונים בישראל. תגובתו: את מי זה יעניין?
ועדיין הייתי משוכנעת בצדקתי.

ידעתי את זה לא מהיום, כלומר מספטמבר 2010, שאז התחלתי לשלוח את ההצעה שלי, אלא מ-2002-3, שאז ראיתי את הסרט ודייק! לראשונה וכתבתי עליו, כמבקרת הקולנוע של רייטינג.
אז למה לא עשיתי עם זה כלום בזמנו? דווקא עשיתי. הצעתי את הרעיון למ"ק מקשת. לא זוכרת אם כתבתי לה מסמך קצר, אבל בוודאות דיברתי על כך איתה בשיחת עבודה. הבנתי ממנה שאין מצב. המשכתי לנג'ס על כך פה ושם למי שהיה מוכן לשמוע אותי במערכת רייטינג. בשנים הבאות נפגשתי ודנתי על כך עם עוד כמה אנשים.

ובשנה שעברה, כאמור, החלטתי שוב להזיז את הרעיון.
אחרי שלא נעניתי על ידי איש באופן קונסטרוקטיבי, הגיעה, לפני כמעט חודש, הכתבה הזו במעריב על חידון להגברת המודעות לשפה שיערוך משרד החינוך. מאותו רגע ניסיתי להשיג את דוברת משרד החינוך, כדי לספר לה על הרעיון שלי, להפוך את החידון לשעשועון טלוויזיה. כשמצאתי אותה אמרה לי שמאוחר מדי, הם כבר סגרו עם חברת הפקות. היא לא רצתה לומר לי עם מי.
בכיתי בכיתי, חיכיתי חיכיתי, והנה, השבוע התפרסמה על כך ידיעה בהארץ. טדי הפקות הם יוצרי השעשועון, והזכיינית המשדרת היא, התאמינו, קשת. כן כן.
יצוין כי מעולם לא שלחתי דבר לטדי הפקות, ולא היה לי שום קשר עם המשרד.
את ההצעה שלי שלחתי, כאמור, לכמה מפיקים (כמובן שהכל מגובה מיילית).

הנה הוא, השעשועון שלי, מילה שלי! שנשלח ברבע האחרון של 2010 לגורמים שונים.

כל הזכויות שמורות

מילה שלי!/ דבורית שרגל

שעשועון אינטליגנטי, שלא לומר חינוכי, הס מלהוסיף, הכרחי

מה זה-זה?

כו-לם מכירים את  ה-spelling  bee, תחרויות האיות האמריקאיות בהן דרדקים בגובה מטר יודעים לאיית על בורין מאות מילים מסובכות הרבה יותר מטירנוזאור רקס. ב-2002 נעשה הסרט המקסים ודייק (דוק'), וכמה שנים לאחר מכן לגעת במילים (פיקשן). התחרויות האלו היו השעשועון הראשון ששודר בטלוויזיה האמריקאית ב-1938, וגם למי שלא גדלו שם, ואנגלית אינה שפת אמם, זה אירוע מרתק, כפי שאפשר לראות בשני הסרטים המצוינים לעיל.

למה צריך בישראל שעשועון כזה?

ידוע אף מצער שילדי ישראל לא יודעים עברית, לא מכירים את מכמניה הגלויים, לא מבינים מילים שאורכן יותר משתי הברות, ובגיל מתקדם, דו ספרתי, עוברים לדבר בהברה אחת בלבד. על מנת שלא יתרחשו יותר אירועים בהם נערה בת 20 שואלת "מי זאת נטע זר" (והופכת לכוכבת טלוויזיה לוהטת, סיפור אמיתי), בת 15 שתוהה בשידור חי "מה זה 'השתלשלות האירועים'" (בתוכנית בוקר בסתיו האחרון), או בן 13 (יליד מחוז שינקין) שלא מכיר את שמות חודשי השנה העבריים, נייסד את השעשועון מילה שלי! שיעזור לגדל דור צעיר שיודע כמה מילים בעברית חוץ מ"כה" (כן), "ביוש" (ביי) ו"פחחח" (פחחח), ואפילו את ההקשר שלהן.

איך עושים את זה?

קלי קלות. הילדים הנבחנים בשעשועון מילה שלי!, שייצגו את בתי הספר שלהם יצטרכו לדעת את המשמעות של ביטויים שונים בעברית, לא עגנוניים כלל, אלא באמת יומיומיים, יצטרכו לאיית מילים מסוימות, להוסיף מילים חסרות למשפטים, ועוד ועוד, כמיטב המסורת השעשועונית, אותם יחברו גדולי המוחות תאבי העברית והלצון: מעטרה אופק ועד…
בתי הספר יעסקו בהכנת הילדים לתחרות, זאת אומרת, זה יוכל להיות חלקיק קטן משיעורי הלשון ו/או העברית ו/או הספרות. בבסיס ההסכמה לשת"פ מצדם: הכרת המערכת בחשיבות גידול דור של ילדים דוברי שפת אימם.

איך יתנהל השעשועון?

הילדים, שיגיעו לאודישנים בזכות העובדה שהם הטובים בכיתותיהם בהכתבות, בקריאה או בכתיבה ייבחנו, ומי שייבחרו הם אלו שיוכלו להוכיח את הידע שלהם גם בפורמט הטלוויזיוני.

בכל תוכנית יתחרו שישה ילדים: שלושה בנים, שלוש בנות. החלוקה תהיה לכיתות א-ב, ג-ד, ה-ו, ז-ח, ט-י. מכאן, שהשאלות יותאמו לגיל הילדים. כל תוכנית תהיה מוקדשת לשכבת גיל אחרת. אם זו תהיה תוכנית יומית, היא תוכל להתחלק לחמישה ימים בשבוע. שדח"ז לחמש התוכניות – בסופשבוע.

השאלות והתחרות יהיו מחולקות לכמה סוגים.
הנה כמה דוגמאות אפשריות.

1. הילדים יהיו מצוידים בעמדות מחשב. הם יצטרכו, למשל, לכתוב משפט (או מילים בודדות), שיוכתב להם על ידי המנחה, בלי שגיאות. את זאת יצטרכו לעשות בזמן קצוב, וכמובן, לא יוכלו לבדוק את עצמם.
הצופים יראו את תהליך הכתיבה.
המשפטים יצטרכו להיות חביבים ו/או משעשעים על גבול הנונסנס. סליחה, איגיון.

2. מתוך קטעי דרמה או קומדיה מומחזים ע"י שחקנים, כמו גם זמרים שיבצעו שירים כאלו או אחרים, יצטרכו המתחרים ללקט ביטויים מוכרים יותר או פחות, ולהסביר אותם. הביטויים הרלוונטיים יודגשו בשיר או בקטע המומחז, שיהיה או עיבוד לסיפור, או קטע מתוכנית טלוויזיה/הצגה כלשהי, או קטע מקורי.

דוגמה, מתוך מחכים למשיח:
יושבים שעות
מחכים שמשיח יבוא
משיח איש מפתח
ידו בכל ויד כל בו

ענן סמיך
וירוחם ממצמץ בשפתיו
יהודה מסתכל בשעון
ומפלבל בעיניו
(…)

אפשר גם בהפוך, לתת את ההסברים, ולבקש מהם למצוא את הביטוי המתאים.
3. מיני שבץ נא: כל ילד יקבל שקית אותיות, ויצטרך להרכיב מהן הכי הרבה מילים (כתובות נכון כמובן) בזמן מוגבל, על לוח (אולי בנושא מסוים ומוגדר מראש).

התחרות והפרסים

יהיו לטובת בתי הספר אותם הילדים ייצגו, וכן פרסים שהם מוטיבציה לילדים, אבל לא דווקא 800 ספרים מצומת ספרים, אלא iPad, קורא eברית מבית ידיעות, מחשבים ניידים ועוד. אמצעי קריאה וכתיבה עכשוויים. לא כסף. אמצעי לימוד והעשרה. איך? בעזרת ספונסרים/ מפרסמים.
————
עד כאן, חברים, השעשועון מילה שלי!.
מה לעשות עכשיו?