מילה שלי!/ או: כך שוב לא התעשרתי (פרק 147690)

במקרה הנוכחי שיגרתי את הרעיון שלי לשעשועון הטלוויזיה מילה שלי! (תכף, שנייה, תראו אותו) למפיקים שונים. חלק היו נחמדים והפנו אותי הלאה, כי הם לא עוסקים בכך. חלק לא ענו. למשל, בערוץ הילדים. התעלמות מוחלטת.
הייתי מתוסכלת מאוד, כי ידעתי שהשעשועון הזה צריך לקרות. העברתי אותו באמצעות צד ב' לאחד מאנשי השעשועונים בישראל. תגובתו: את מי זה יעניין?
ועדיין הייתי משוכנעת בצדקתי.

ידעתי את זה לא מהיום, כלומר מספטמבר 2010, שאז התחלתי לשלוח את ההצעה שלי, אלא מ-2002-3, שאז ראיתי את הסרט ודייק! לראשונה וכתבתי עליו, כמבקרת הקולנוע של רייטינג.
אז למה לא עשיתי עם זה כלום בזמנו? דווקא עשיתי. הצעתי את הרעיון למ"ק מקשת. לא זוכרת אם כתבתי לה מסמך קצר, אבל בוודאות דיברתי על כך איתה בשיחת עבודה. הבנתי ממנה שאין מצב. המשכתי לנג'ס על כך פה ושם למי שהיה מוכן לשמוע אותי במערכת רייטינג. בשנים הבאות נפגשתי ודנתי על כך עם עוד כמה אנשים.

ובשנה שעברה, כאמור, החלטתי שוב להזיז את הרעיון.
אחרי שלא נעניתי על ידי איש באופן קונסטרוקטיבי, הגיעה, לפני כמעט חודש, הכתבה הזו במעריב על חידון להגברת המודעות לשפה שיערוך משרד החינוך. מאותו רגע ניסיתי להשיג את דוברת משרד החינוך, כדי לספר לה על הרעיון שלי, להפוך את החידון לשעשועון טלוויזיה. כשמצאתי אותה אמרה לי שמאוחר מדי, הם כבר סגרו עם חברת הפקות. היא לא רצתה לומר לי עם מי.
בכיתי בכיתי, חיכיתי חיכיתי, והנה, השבוע התפרסמה על כך ידיעה בהארץ. טדי הפקות הם יוצרי השעשועון, והזכיינית המשדרת היא, התאמינו, קשת. כן כן.
יצוין כי מעולם לא שלחתי דבר לטדי הפקות, ולא היה לי שום קשר עם המשרד.
את ההצעה שלי שלחתי, כאמור, לכמה מפיקים (כמובן שהכל מגובה מיילית).

הנה הוא, השעשועון שלי, מילה שלי! שנשלח ברבע האחרון של 2010 לגורמים שונים.

כל הזכויות שמורות

מילה שלי!/ דבורית שרגל

שעשועון אינטליגנטי, שלא לומר חינוכי, הס מלהוסיף, הכרחי

מה זה-זה?

כו-לם מכירים את  ה-spelling  bee, תחרויות האיות האמריקאיות בהן דרדקים בגובה מטר יודעים לאיית על בורין מאות מילים מסובכות הרבה יותר מטירנוזאור רקס. ב-2002 נעשה הסרט המקסים ודייק (דוק'), וכמה שנים לאחר מכן לגעת במילים (פיקשן). התחרויות האלו היו השעשועון הראשון ששודר בטלוויזיה האמריקאית ב-1938, וגם למי שלא גדלו שם, ואנגלית אינה שפת אמם, זה אירוע מרתק, כפי שאפשר לראות בשני הסרטים המצוינים לעיל.

למה צריך בישראל שעשועון כזה?

ידוע אף מצער שילדי ישראל לא יודעים עברית, לא מכירים את מכמניה הגלויים, לא מבינים מילים שאורכן יותר משתי הברות, ובגיל מתקדם, דו ספרתי, עוברים לדבר בהברה אחת בלבד. על מנת שלא יתרחשו יותר אירועים בהם נערה בת 20 שואלת "מי זאת נטע זר" (והופכת לכוכבת טלוויזיה לוהטת, סיפור אמיתי), בת 15 שתוהה בשידור חי "מה זה 'השתלשלות האירועים'" (בתוכנית בוקר בסתיו האחרון), או בן 13 (יליד מחוז שינקין) שלא מכיר את שמות חודשי השנה העבריים, נייסד את השעשועון מילה שלי! שיעזור לגדל דור צעיר שיודע כמה מילים בעברית חוץ מ"כה" (כן), "ביוש" (ביי) ו"פחחח" (פחחח), ואפילו את ההקשר שלהן.

איך עושים את זה?

קלי קלות. הילדים הנבחנים בשעשועון מילה שלי!, שייצגו את בתי הספר שלהם יצטרכו לדעת את המשמעות של ביטויים שונים בעברית, לא עגנוניים כלל, אלא באמת יומיומיים, יצטרכו לאיית מילים מסוימות, להוסיף מילים חסרות למשפטים, ועוד ועוד, כמיטב המסורת השעשועונית, אותם יחברו גדולי המוחות תאבי העברית והלצון: מעטרה אופק ועד…
בתי הספר יעסקו בהכנת הילדים לתחרות, זאת אומרת, זה יוכל להיות חלקיק קטן משיעורי הלשון ו/או העברית ו/או הספרות. בבסיס ההסכמה לשת"פ מצדם: הכרת המערכת בחשיבות גידול דור של ילדים דוברי שפת אימם.

איך יתנהל השעשועון?

הילדים, שיגיעו לאודישנים בזכות העובדה שהם הטובים בכיתותיהם בהכתבות, בקריאה או בכתיבה ייבחנו, ומי שייבחרו הם אלו שיוכלו להוכיח את הידע שלהם גם בפורמט הטלוויזיוני.

בכל תוכנית יתחרו שישה ילדים: שלושה בנים, שלוש בנות. החלוקה תהיה לכיתות א-ב, ג-ד, ה-ו, ז-ח, ט-י. מכאן, שהשאלות יותאמו לגיל הילדים. כל תוכנית תהיה מוקדשת לשכבת גיל אחרת. אם זו תהיה תוכנית יומית, היא תוכל להתחלק לחמישה ימים בשבוע. שדח"ז לחמש התוכניות – בסופשבוע.

השאלות והתחרות יהיו מחולקות לכמה סוגים.
הנה כמה דוגמאות אפשריות.

1. הילדים יהיו מצוידים בעמדות מחשב. הם יצטרכו, למשל, לכתוב משפט (או מילים בודדות), שיוכתב להם על ידי המנחה, בלי שגיאות. את זאת יצטרכו לעשות בזמן קצוב, וכמובן, לא יוכלו לבדוק את עצמם.
הצופים יראו את תהליך הכתיבה.
המשפטים יצטרכו להיות חביבים ו/או משעשעים על גבול הנונסנס. סליחה, איגיון.

2. מתוך קטעי דרמה או קומדיה מומחזים ע"י שחקנים, כמו גם זמרים שיבצעו שירים כאלו או אחרים, יצטרכו המתחרים ללקט ביטויים מוכרים יותר או פחות, ולהסביר אותם. הביטויים הרלוונטיים יודגשו בשיר או בקטע המומחז, שיהיה או עיבוד לסיפור, או קטע מתוכנית טלוויזיה/הצגה כלשהי, או קטע מקורי.

דוגמה, מתוך מחכים למשיח:
יושבים שעות
מחכים שמשיח יבוא
משיח איש מפתח
ידו בכל ויד כל בו

ענן סמיך
וירוחם ממצמץ בשפתיו
יהודה מסתכל בשעון
ומפלבל בעיניו
(…)

אפשר גם בהפוך, לתת את ההסברים, ולבקש מהם למצוא את הביטוי המתאים.
3. מיני שבץ נא: כל ילד יקבל שקית אותיות, ויצטרך להרכיב מהן הכי הרבה מילים (כתובות נכון כמובן) בזמן מוגבל, על לוח (אולי בנושא מסוים ומוגדר מראש).

התחרות והפרסים

יהיו לטובת בתי הספר אותם הילדים ייצגו, וכן פרסים שהם מוטיבציה לילדים, אבל לא דווקא 800 ספרים מצומת ספרים, אלא iPad, קורא eברית מבית ידיעות, מחשבים ניידים ועוד. אמצעי קריאה וכתיבה עכשוויים. לא כסף. אמצעי לימוד והעשרה. איך? בעזרת ספונסרים/ מפרסמים.
————
עד כאן, חברים, השעשועון מילה שלי!.
מה לעשות עכשיו?

28 מחשבות על “מילה שלי!/ או: כך שוב לא התעשרתי (פרק 147690)

    • לא טל, אני לא יכולה להגיד שזה עומד בקטגוריה של "גניבה".
      אני יכולה להתעצבן מצירוף המקרים הפלאי, ועוד ועוד.
      וייתכן גם שלא הייתי צריכה לשלוח חופשי את ההצעה.

        • צרת רבים לא מנחמת אבל – בכל זאת- ידוע לי על חברה מאוד גדולה שגנבה רעיון מיזם שפנה אליה בהצעה לשותפות …

  1. אולי ינחם אותך לדעת שפעם, לפני הרבה שנים, הצעתי משהו דומה לעיתון גדול – חידון ארצי כבסיס לתוכנית טלוויזיה. הרעיון התבסס על תוכנית בטלוויזיה הצרפתית, "ההכתבה הלאומית" או משהו כזה, שעליה ניצח ברנאר פיבו.
    ענו לי מה שענו לך.
    הנחמה: רעיונות באים כל הזמן.
    המסקנה: רעיון לא מספיק, צריך לפתח את הקרמה ו/או לסמוך עליה

  2. אם זכרוני אונו מטעני, היו כמה שעשועונים דומים לתיאור הכללי. זכור לי למשל שעשועון שהנחתה שוש עטרי בו היה אפשר לקבל כל פעם עיצורים או אהוי. היה גם את האם אתה חכם יותר מתלמיד כתה ה, ושלל שעשועונים דומים בערוצי הילדים ובחינוכית. יהיה להם פשוט יחסית לשנות קצת ולנפנף אותך. בעיקר מכיוון שלא פירטת שום דבר על אופן המשחק עצמו, דרך צבירת הנקודות אוכלדבראחר שהוא חדש וייחודי.
    כל זאת לדעתי הלא מקצועית בלבד כמובן.

    • אלירם, לא, זה לא דומה. בדקתי את האחרים.
      אלא אם תגיד שלעוף על המיליון דומה לאחד נגד מאה. בשניהם יש שאלות טריוויה.
      אבל מטרת הפוסט היא כלל לא להגיד שאני בדרך לתביעה, אלא להביע תסכול.

  3. היה לי רעיון לפני כמה שנים, לא לשעשועון, אבל למשהו צעיר ומעודכן
    שילמד ילדים שלדבר עברית נכון, זה הכי מגניב.

    דיברתי על זה עם אודי אשרי היקר, שאלתי אותו אם יש לו קשרים בטלוויזיה.
    אבל לא היה לו ממש ראש לזה בזמנו… אחכ הבנתי למה.

    בכל אופן – רעיון חשוב ונחוץ מאין כמוהו,
    שלא יעזור כבר במיוחד לילדים שלי… שחיים תחת משטר שפה קפדני.
    סורי בשבילך.

  4. מזדהה עם התסכול ברמה האנושית נקרא לזה, אבל זאת המציאות, ואין פה עניין של עוול. יותר תחושה של נאיביות מסויימת מצדך לגבי איך דברים עובדים. ולא, הנאיביות לא טמונה בכך ששלחת את הרעיון או דיברת עם אנשים עליו. אלא בכך שאת סבורה (כך זה קצת נראה) שהרעיון = התוכנית (פחות או יותר).
    בהרבה מאוד תחומים, כולל אינטרנט, טכנולוגיה, משחקים, קולנוע ועוד, לרעיון עצמו יש ערך מועט מאוד, גם אם הוא נפלא כרעיון. הוא זרעון של זרעון של משהו, אפילו אם הוא מפותח למדיי (כרעיון).
    למשל, כדוגמה – ברמה העקרונית, אי אפשר לקבל פטנט על רעיון, אלא רק על דרך קונקרטית מאוד למימושו. כמובן זה יותר מורכב מזה, אבל זה הבסיס.
    יש מרחק כל כך עצום בין רעיון לתוכנית טלוויזיה (או סטרט אפ, או מוצר או כל דבר כזה) ועד הפיכתו לתוכנית משודרת ממש (ועוד מצליחה), שבתנאים נורמליים, לאדם ש"הביא" את הרעיון ונניח באיזה סצנריו מאוד אופטימי גם נשאר בתמונה לאורך זמן מבלי תרומה נוספת מעבר לאותו רעיון, מה שהוא יקבל זה חלקיקי אחוז, או אחוז-שניים במקרה יותר טוב, שבאמת מתים עליו או פוחדים מהעורכי דין שלו.
    כמובן אם הוא/היא תיקח תפקיד של מפיק/משקיע/יזם ותביא את הרעיון לכדי ביצוע, חלקה יגדל משמעותי, אבל אז כמובן נדרש סט שלם של יכולות, תקציב, קשרים ועוד. וזה כבר הרבה מעבר לרעיון…

    אנשים רבים, במיוחד בארץ, חיים בתחושה נאיבית מאוד שרעיון מוצלח יהפוך אותם לעשירים.
    במציאות, רק רעיון מוצלח מאוד + חודשים רבים אם לא שנים של התאבדות על הרעיון + הרבה יכולות שלא קשורות לרעיון + תקציב + קשרים + מזל + נסיון + עוד דברים, עשויים להפוך אדם לעשיר מהרעיון.
    It's all in the execution.
    זאת הקלישאה הכי נכונה שיש. יש אלפי, כן אלפי אנשים בעולם שבטוחים שהרעיון של פייסבוק למשל היה שלהם. חלקם גם פיתחו את הרעיון לכדי מוצר ברמה כזאת או אחרת במקומות שונים וצורות שונות אבל שום דבר מזה זה לא "פייסבוק". שהוא סהכ כרעיון דבר די פשוט.

    • עמית, לא חשבתי לרגע שבזה זה מתחיל ובזה זה נגמר.
      זה היה הצעד הראשון, והפנייה למפיקים הייתה כדי להמשיך מכאן. לא למכור את הרעיון, לגרוף שני מיליון או שני שקל וללכת הביתה.
      וה"להתעשר" זו כמובן כותרת לחלק מהפוסטים שלי, ברור (לי לפחות) ש"להתעשר" זה אומר להתפרנס ממשהו שאעבוד עליו במשך זמן רב.
      חלומות העושר שלי הם של צווארון כחול, גם אם מה שאני עושה בשלב זה של חיי זה לשחוק מקלדות בלבד.

      • כן אני מתאר לעצמי שאת בוודאי מבינה במה הדברים כרוכים מעבר לרעיון.
        בכל אופן, יש נקודה כן מהותית בקשר לחלומות ההתעשרות שציינתי, ביחס לתגובה שלך: לאנשים שנמצאים מחוץ למערכת שלגביה הרעיון שלהם רלבנטי, יהיה קשה במיוחד (בפועל בלתי אפשר בדכ) להפוך אותו למשהו ממשי שגם יוכלו להרוויח ממנו, אם לא ייקחו סיכון, לעתים משמעותי, כדי לקדם אותו.
        כי האמת הקשה היא כזו: מה הם צריכים אותך בעצם, המפיקים? או הזכיינים? או מי שזה לא יהיה שזה המקצוע שלו (ולא שלך למיטב הבנתי). יש לך רעיון, אוקי. מה את מביאה איתך מעבר לזה? (זאת לא שאלה קנטרנית, אלא מעשית לגמרי). אם תגידי: 20 אלף דולר, אוקי, מצויין. בטוח שיהיה מה לעשות עם זה. אם תגידי, כשרון הפקה, עריכה, כתיבה, זמן של 35 שעות בשבוע ("בהתנדבות" כשלב ראשון, כלומר כתרומה שלך לתהליך), זה גם משהו אולי, תלוי בנסיבות וביכולות. או דברים בעלי ערך אחרים שאת מוכנה להביא לשולחן.
        כל הסתכלות אחרת היא נאיבית ואני כותב זאת מנסיון. הרעיון עצמו, גם אם ממש מפיל ומדהים וחדשני (הרעיון שלך פה הוא אחלה ומעולה, אבל אני חושב שגם את לא היית שמה אותו בטופ של הרעיונות לתוכניות טלוויזיה), הוא עדיין רק מפה מאוד מאוד מאוד ראשונית של משהו. וככזה, הערך שלו בעולם האמיתי מוגבל, למעשה זה דבר אולי הכי "זול" במובן של כמה ערך יש לו כשלעצמו בשקלול הגדול של כל הדברים שיוצרים מוצר מצליח, וזה כמעט בלי קשר לכמה הרעיון עצמו הוא טוב.

        • אני כותבת שנים רבות. אני עיתונאית בעברי. אני מבקרת קולנוע בעברי. אני עורכת (טקסטים) ותיקה מאוד. למדתי קולנוע. בשנתיים האחרונות אני עסוקה בתחקיר וכתיבה והגשה של תסריטים דוקומנטריים (ואחד שאינו).

          ולסיום, מזתומרת "לא הייתי שמה אותו בטופ של הרעיונות לתוכניות טלוויזיה"?
          עובדה שעשו את זה:
          טדי הפקות הגישו את ההצעה לקשת. קשת קנתה. זה קורה.
          זו השורה הראשונה והתחתונה.

          • אוקי, לא התכוונתי להרגיז או משהו כזה.
            הנקודה שלי היא לא מה הרקע שלך מבחינת רזומה כאשר את מציעה למישהו רעיון (ברור שאת כותבת מוכשרת, מבקרת קולנוע, קשורה באופן כללי לתחום וכו), אלא מה התרומה הקונקרטית שלך לדחיפת, מימוש והצלחת הרעיון בפועל, של שעשועון טלוויזיה (ברשימה שכתבת לא היה משהו שנגע לזה).

            זה מאוד פשוט: יש הבדל עצום בין לשלוח רעיון במייל למפיק כזה או אחר, או לשוחח על הרעיון עם מישהו כדי שיעזור איכשהו לקדם אותו מול צד ג, לבין לגשת למפיק קונקרטי עם הרעיון לפגישה שבה את אומרת לו שזה הרעיון שלך, את מעוניינת להיות המפיקה בפועל/עורכת אחראית/מגישה/משקיעה וכו של הדבר הזה, ואיך אפשר הכי תכלס בעולם לקדם את זה. מעשי לגמרי. זה הבדל של שמיים וארץ. אם תנסי את זה תראי שהתגובות והתוצאות יהיו שונות לחלוטין מאשר התוצאות של תהליך הפיצ'ינג שתיארת כאן. כי זה אומר שאת מושקעת בעצמך בזה, ולא זורקת את זה על מישהו אחר ומצפה שהוא יאהב אולי ואז זה יקרה ואולי תרוויחי מזה משהו (לא כותב את זה בציניות, אני גם הייתי בעבר בגישה הזאת). ובאופן כללי מתייחסת לזה כאילו "אנשים אחרים" צריכים לקדם את זה איכשהו. שום דבר לא קורה ככה, ואם כן אז רק בצד של התסכול – כלומר, שמישהו בסוף עשה את זה בלי קשר אלייך.

            לגבי העובדה שזה יופק על ידי טדי הפקות וישודר בקשת, זה סבבה אבל בטח לא קריטריון לכמה הרעיון גאוני. שלא תטעי, אני כן חושב שזה אחלה רעיון, אבל באופן ריאלי לא הייתי ממקם אותו בטופ של החדשנות הטלוויזיונית שאפשר להעלות על הדעת…. וכן מובן לי איך במשך כמה שנים איש לא מצא עניין ברעיון, ומתוך גלגול של נסיבות/טרנדים/טיימינג ועוד, עכשיו זה כן מתאים. במלים אחרות, לא חושב כששיקרו לך כשאמרו לך "את מי זה יעניין". זה תגובה ראשונית מאוד נפוצה לרעיונות שבסוף הופכים לדברים מצליחים מאוד. ראי למשל רוקדים עם כוכבים.

          • עמית
            בחיים עוד לא גלגלתי משהו לפתחו של מישהו והתיישבתי עם רגליים למעלה על השולחן.
            אני עובדת קשה עד טירוף כל חיי, וגם בתסריטים הדוקומנטריים: עובדת מטעם עצמי, משקיעה ים זמן וגם כסף (ביכולותיי המוגבלות).
            אבל במקרה של השעשועון צריך להתחיל לתקשר עם מישהו.
            אני שולחת רעיון, ומצפה לקבל מייל תשובה. אם אני מתקשרת לאחר מכן ומשאירה הודעה, אני מצפה שמישהו יחזור אלי.
            קצת קשה לעשות את כל הדברים שאתה מדבר עליהם בלי שמישהו יחזיר לך טלפון או מייל. קל וחומר לקבוע פגישה עם מי שלא רוצה להיפגש.

            זה אפשרי בתחקירים לסרטים דוקומנטריים, שאז אני בתקשורת עם סוג אחר של אנשים.

            אבל צריך לקרות משהו אחד, קטן, אחרי שאתה שולח רעיון למפיק כלשהו. הוא צריך להגיב על כך באיזושהי צורה, אולי לברר איתי מה אני יכולה לעשות למען העניין?
            בניגוד לערוצים אחרים בתחום, בכללי, אני צריכה להיות בדיאלוג עם מישהו כבר מההתחלה.
            ואם יתברר למי מהצדדים שזה לא מתאים להם, אז נפרדים.
            התחושה שלי היא שאני כותבת את המובן מאליו: אני לא מחכה למן מהשמים שייפול עלי. לא עכשיו ולא בכלל.

            ובאשר לאיש השעשועונים שאמר (ממש עכשיו) "את מי זה מעניין" – זה פשוט מראה לי אותו באור אחר לגמרי.

  5. הרעיון שלך מצוין. מרגיז, אבל מכמה רעיונות שכבר הבאת פה, נדמה לי שדי בטוח שיבואו עוד אז יאללה, קחי סוכן, עו"ד, משהו – מישהו שיעשה בשבילך את כל העבודה עם שכבת מגן עבה נגד חמיסת זכויות.

  6. קודם כל טוב שאת משתפת אותנו בחייך אני מאוד מבקש ממך לכתוב כאן יותר, הפלטפורמה של וולווט באיס מאוד בעייתית טכנית ורק כאן יוצא לי לקרוא אותך.
    לעצם העניין נשמע שאת בן אדם טוב מציעה רעיונות ומעשירה את חיי סביבתך.
    אני מסכים עם ההערכה שלך שטדי הפקות לא "גנבו" את הרעיון אלא שהם עושים עבודת מטה מסודרת שבמהלכה הם מעלים רעיונות לפורמטים טלוויזיונים. מאחר ויש להם הצלחות גדולות, בעיקר עם קשת, הסיכוי שלהם למכור רעיון כזה, ( אומרת המצבשת בשבתה כחוזת עתידות חוכמולוגית) מאוד נחמד אבל בעייתי מאוד לפורמט טלויזיוני גבוה משלך.

    את יכולה להתנחם בכך שלו הרעיון הזה היה שלי אפילו לא היתי יודע למי להציג אותו. ויתרה מכך (המיצבשת חוכמולוגית כבר אמרנו?) יש לי רעיון ענקי הקשור בהעברת המשחק "red alert" לפורמט טלוויזיוני מסוגת הריאלטי עם מינון גבוה של כסף אלימות ואסטרטגיה והנה אין לי אפילו למי לספר על כך 😦
    אני מייד מוכן לחיות את חייך…

    • תודה מיצ
      כן, ספר לי על הפלטפורמה וסובב את הסכין.
      אני כותבת פה בכל פעם שיש לי משהו דרמטי.
      זה המצב כרגע. אולי בעתיד זה ישתנה.
      בעניין רעיונותיך – שלח לי ואנסה לעזור לך עם המידע שצברתי עד כה.
      כמו כן אני ממליצה לך לקרוא את ההתכתבות (המעניינת מאוד לטעמי) שלי עם עמית

  7. הי דבורית,
    זה לא יעודד אותך אבל ככה זה בענף. אין אדם אחד שעובד בתעשיית הטלוויזיה שלא גנבו לו/ העתיקו לו/ מיחזרו רעיון שהיה לו/ שיש לו/ שהוא הגה, המציא, יצר או חשב עליו קודם. מה עושים? נהוג וממולץ להתייעץ עם עו"ד לפני שיגור הרעיון הלאה, לפני הפגישות והעלאת הרעיון בפני מפיקים, אם כי גם זה לא מבטיח דבר. יש שיאמרו שמוטב לשלוח לעו"ד ולעצמך את הסינופסיס של הרעיון בדואר רשום (כפי שעושים תסריטאים), אך גם זה לא מבטיח דבר. כשמגיע היום בו אתה מגלה שמישהו אחר מפיק את המוצר אותו אתה פיתחת כל שנותר לך לעשות הוא להתבאס, והרבה. צר לי שאין בידי לנחם אותך, אבל אל תשברי. למעשה, ראי בזה סימן חיובי: יש לך רעיונות שווים! יאללה, לרעיון הבא 😛

  8. הי דבורית,
    אני חוזר לכאן בגלל פוסט שנתקלתי בו שפרסם מישהו מתחום משחקי המחשב.
    הדברים נכונים מנסיוני גם לכל תחום אחר, בטח טלוויזיה ויזמות בכלל.

    http://de-panther.com/blog/?p=25

    לא כותב כדי לרפות את ידיך, אני בטוח שהרעיונות שלך עשויים להיות שווים הרבה, אבל לדעתי כדי להצליח איתם באמת הגישה חייבת להיות הרבה הרבה יותר רחבה מאשר הרעיון נטו, מפותח ומוצלח ככל שיהיה. כלומר, גישה של מפיקה הכי הארד קור שאת מסוגלת, זה מה שיביא בסוף את הצ'ק. בהצלחה.

    • היי עמית, תודה על הלינק לפוסט, חשבתי שבאת לקרוא את התגובה האחרונה שלי אליך 😐 😐
      בכל מקרה, לא רוצה לחזור על עצמי, אבל את שלל נכונויותיי לעבודה קשה (אותה אני עושה ממילא) פירטתי בתגובתי מ-11 בפברואר, 20:43.

      לא עמית, אני לא רוצה "להתעשר", או להיות "שותפה" שוות זכויות למי שמשקיע מאה אלף דולר.
      אבל חי נפשי שתרמתי ואתרום את כל מה שיש לי, ובעבודת פרך.

  9. פינגבק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » אצבעות שחורות 13.5.11‏

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s