סטנסיל

אין לי מושג איך עובד התת מודע שלי, או, למה בדיוק חלמתי הלילה על סטנסיל, כולל הריחות שלו והנוזל הוורוד ההוא.
אולי בעקבות הכתבה הזו על שובן של מכונות הכתיבה שקראתי בשבוע שעבר חלמתי על הקאמבק של הסטנסיל. אך מתבקש, לא?
אבל מה לי ולסטנסיל?

או, כך היינו משכפלים מסמכים בצבא, ביחידת מצ"ח הצפונית בה ביליתי את התקופה הכי יפה בחיי. לא, סתם.
קודם היה צריך להכניס את דפי הסטנסיל היקרים למכונת הכתיבה, ואז לכתוב. ברור. לאחר מכן לוקחים את דף הסטנסיל המודפס (מעין חריטות לתוך השעוונית שמעל הדף עצמו). זו הייתה עבודת פרך, שכפול הסטנסילים, ובסוף כל סשן כזה הייתי יוצאת מהחדרון בשקובית בה הייתה המכונה המגושמת כאילו עבדתי בבית דפוס, כולי מטונפת מדיו שקשה היה להסיר. המכונה הייתה נתקעת מיליון פעם בדקה, ובקיצור, היה כיף גדול.

הקטע הנחמד היה לעשות הגהות על הדפים: כמו שכתוב באייטם המלונקק אפשר היה לעשות תיקונים קלים על ידי סתימת חירורי השעוונית בנוזל ורוד ומצחין שהיה בטח רעיל וממסטל יותר מכל גז מזגנים דהיום.

חיפשתי אזכורים לסטנסיל ברשת ומתברר שיש מכונות סטנסיל מודרניות שלא דומות בשיט למפלצת מריירת הדיו שלנו מהבסיס.
בפליקר מצאתי חשבון עם צילומי מכונות סטנסיל, חלקן כבר שוכנות מוזיאונים.

ועכשיו אני רק צריכה לברר לעצמי: מה סטנסיל מסמל עבורי? למה אני רוצה לעשות לו קאמבק? מה אני רוצה לשכפל?
איך בדיוק הדבר הזה צף לתודעת החלום שלי, כשעשרות שנים כלל לא חשבתי עליו ולאיזה כיוון לקחת את החלום הזה?