איך להיפרד בסטייל


שלום אהבה איך להיפרד באלגנטיות, הוא מדריך הפרידות המפתיע של ליאת תימור ונילי לנדסמן, ויש לו את אחת העטיפות היפות שראיתי:


צילום ינאי יחיאל, עיצוב העטיפה אמרי זרטל

נילי היא מורתי המעולה ליוגה, ובזכות זה, גם חברה. עבדנו באותו מקום כשהיינו פעוטות אבל רק כשהגעתי לסטודיו שלה, לפני שנתיים, חל המהפך. את ליאת אני מכירה מחדשות וממעריב. פעם החלפתי אותה בעריכת סגנון למשך כמה חודשים, כשהייתה בחופשת לידה.
שתיהן פאם פטאליות, עתירות ילדים, נישואים, אהובים לשעבר ולשהווה ושובלי מעריצים, ולכן הביאו איתן לספר עשרות שנות זוגיות.

ואני מה? מודה לאלוהים על שנטע או נטעה בי חוכמה אחת בלבד: לא להתחתן ולא ללדת.
בנאדם צריך לדעת לא להיכנס למקומות שיכולים להביא לפרידתו מהעולם בטרם עת.
אין להסיק מכך שלא ידעתי פרידות טראומטיות ומערכות יחסים קלוקלות. פעם הייתה זאת תת-התמחות שלי: מערכות יחסים עמוסות יגון ובאסה ופרידות מרסקות. אבל כל זה שייך לעבר.
למדתי לבד, בלי עזרה משום פסיכולוג (ולא שלא היו לי עשרות), איך לשמור על עצמי, איך להתנהל בין הטיפות ולגזור לעצמי את המנות הקטנות הדרושות לי מהזולת מבלי להשליך את חיי מנגד.

הספר של ניליאת נותן עצות מעשיות לגמרי איך לעשות את זה. איך להתמודד. העצות שלהן הרבה יותר קומוניקטיביות משלי, ונותנות מענה שמתאים לכולן: נשואות וגרושות ומאהבות, ובעלות ילדים ולמעשה כל הווריאציות. העצות שלי מתאימות לי בלבד, ואולי לעוד שתי מוטציות חברתיות כמוני.

אבל גם לי השולטת בחייה יש כמה דברים לקחת מהן.
למשל:

"יש הרבה עקרונות מעולם הסטייל שתופסים גם בהתנהלות עם גברים. הבלגה וריסון, למשל. וגם תחכום… להכיר את עצמך היטב, לדעת מה מתאים לך, מה הולם אותך ומה לא. לבחור את מושא תשוקתך בקפידה ולא בחופזה. לדעת שאינך יכולה להרשות לעצמך למכור או לקנות בזול. לא להתבלבל ולחשוב שאת חכמה יותר או מיוחדת יותר מכל הנשים שהיו שם לפנייך. ולהפגין חן, ויכולת לבטא את האישיות שלך כשאת במיטבך, ולהחזיק פאסון, כשצריך.

(…)
תהליך הפרידה, שבו מולך הסטייל, אינו מחייב העמדת פנים. כעס, עלבון ובקשת נקם הם לא מחוץ לתקנון. הסטייל מבוסס בראש ובראשונה על אותנטיות. אבל השאלה היא לא מה את מרגישה, אלא איך את מתנהגת למרות מה שאת מרגישה… להיפרד בסטייל זה אומר שאפשר לעשות טעויות קריטיות – אבל אחר כך לתקן אותן. לזרוע בלגאן – ואז לסדר אותו יפה…"

לאור סטטיסטיקות הגירושין, בערך 1:4, ובגלל חברותי ההדוקה עם עו"דים למעמד אישי (סליחה, דיני משפחה), אני יודעת ששלום אהבה יהיה להיט בטוח. אני מציעה לכנרת להציב דוכן ברבנות וגם להציע אותו לעו"דים הרלוונטיים, שיספקו אותו ללקוחותיהם יחד עם הטישו המחולק בלשכותיהם, כחלק מתהליך של חינוך מחדש.
אבל רגע, גם סתם פרידה מהשורה, שלא כרוכה בגירושין ובניתוח חוק חזקת הגיל הרך מוצאת מענה פה.
הטיפים מהשטח שווים יותר מאלו של אודטה, כי מהו סוודר שנדבק עליו מסטיק לעומת אקס שבגללו חייך יעברו ל-hold למשך שנה.

25 מחשבות על “איך להיפרד בסטייל

  1. היי דבורית

    לא מת על התובנה האישית שלך מהספר (ובלי או עם קשר גם לא מתכוון לקוראו) היא קלה מדיי, מיידית מדיי, לא מנומקת מדיי. אני בכלל חושב שעדיף תמיד להודות לאלוהים על חכמה שנטע בנו לעשות דברים – בטח נישואים והולדת ילדים.

    תודה ויום נעים

    • ראשית, אין שום חובה לקבל את תובנותיי. ממש לא.
      שנית, אני לא יודעת אם אתה מכיר את משנתי הסדורה על נישואים וילדים. בכל מקרה יש פה לינק לכמה אלפי מילים בנושא, אותן כתבתי לפני שנים. אני לא עוסקת בכך יותר היום, כי קצתי בהעלאת גירה, אבל זו עמדתי כל חיי. לא יודעת אם ואימתי נחשפת אליה.
      זאת ועוד: השבר הגדול הכרוך בפירוק משפחה לא עובר לעולם. הספר הזה, בין היתר, מנסה לפרק את המוקשים הרבים שבדרך.
      אני מניחה שלך, כגבר נשוי עם ילדים, אין עניין בספר.

  2. קראתי את הפרק הראשון של הספר שליאת העלתה לפייס. נהניתי. החכמתי. צריך לפרגן גם לכותבות וגם לצלם ינאי יחיאל שאחראי לצילומן המרהיב.

  3. ליאת תימור הייתה הבוסית שלי אי שם בשנות ה-90', ואני מאחלת לשתיים הצלחה בכל הנוגע לספר החדש, ובכל זאת אני מתעניינת יותר בעצות שלך.

  4. "… איך לשמור על עצמי, איך להתנהל בין הטיפות ולגזור לעצמי את המנות הקטנות הדרושות לי מהזולת מבלי להשליך את חיי מנגד."
    גם על המה (שלמדת) וגם על האיך (שנסחת) – שאפו !
    מקווה יום אחד שאוכל גם אני לומר על זה בדיוק: למדתי.

  5. משמח מאוד שיוצא ספר כזה בישראל, כי נראה לי שיש לו פוטנציאל להעביר מסרים די אלטרנטיביים בעטיפה נוחה לעיכול לשמרני הזוגיות, שהם בישראל הפרדיגמה השלטת שאין בלתה.

    ותודה, כי בחיים לא הייתי יודע על קיומו בלי לקרוא את זה כאן, זה לא ממש מדפים שאני מתקרב אליהם בביקורים, ודי מסקרן אותי לקרוא אותו.

    נקווה שלא מסתתר שם איזה מניפסט פולני, זה תמיד הסיכון בז'אנר. אפילו אם הוא רק יגרום לאנשים להתייחס לתחום הזה בחייהם קצת אחרת או ייתן להם לגיטמציה לבדוק מה טוב בשבילם בניגוד למה שאמרו להם שצריך להיות טוב בשבילם – דיינו.

    עכשיו שמישהו יתרגם את opening up.

  6. למה בצילום על העטיפה שתי המחברות, שאת הגדרת אותן יפה כ"פאם פטאליות, עתירות ילדים, נישואים, אהובים לשעבר ולשהווה ושובלי מעריצים", משלבות את ידיהן על בטנן?

    חוץ מזה, את רצינית? יש לך חברות הדוקה עם עו"ד למעמד אישי????????

  7. הלן קלר אמרה שהדברים הכי טובים והכי יפים הם אלו שאי-אפשר ללשמוע או לראות, אלה דברים שמרגישים בלב… (תרגום חופשי)
    זהו גם היחס שלי לאהבה, לזוגיות ולילדים.
    בניגוד אלייך, אף פעם לא חשבתי להסביר זאת או להתנצל על כך.
    הלאה. אהבתי את הפרגון שלך, אף שמדף הספרים שלי לא יסכים להכיל עוד ספר עתיר תובנות, עצות טובות ונוסחאות סטייל למינן.
    אבל האמת היא שאני מגיבה הפעם בעיקר בגלל האזכור של אודטה בסיום. את מעלה אותה בהקשר הטיפ לסוודר, אבל בחייאת, דווקא אותה? עם הרזומה של האישה שאכלה אותה עם שני בעלים?

    • זה דווקא דאבל מיניניג, לא חשבתי על כך, אבל אם היה לה הספר של ניליאת, היה לה יותר קל :]
      זה ממש לא ספר נוסחאות. ממש לא.
      אבל אם את מסודרת גם כך, סבבה!

  8. ממה שקראתי בעבר מנילי לנדסמן, אני בטוחה שזה ספר מעולה ואחפש אותו.

    ספר נפלא נוסף שמאוד תומך בתהליך הפרידה הוא –
    גירושים רוחניים (הגירושים כהזדמנות ליצירת חיים נפלאים)
    מאת דבי פורד

    בהוצאת פראג

    הפרק הראשון

    לי הוא עזר ולכן מעבירה הלאה..

  9. בלי להיכנס למה כן או למה לא להוליד ילדים, מסיבות שונות, מה קשורה ההחלטה שלא להתחתן? זוגיות אפשר גם לא ברבנות ולא חייבים ילדים גם אם נמצאים בכזאת. (רציתי גם להזכיר על קצה המזלג את הספר של אורנה דונת, אבל אוותר) גם לא ברור למה ומה זה "להשליך את החיים מנגד" ו"פרידתו מן העולם בטרם עת". ו בכל מקרה, הספר הנדון לא בא לענות על השאלות האלה, בכל מקרה הוא נראה כמי שמיועד אך ורק לנשים אחרי פרידה, ולכן בעיניי הוא לא רלוונטי.

    • לא מבינה מה אתה אומר.
      1. דונת מצטטת בספרה מתוך הפוסט שלי המלונקק כאן. הפוסט הזה הוא חלק מחומרי הספר שלה.
      2. הספר של ניליאת, אותו לא קראת, עוסק רבות בסוגיית נישואין, גירושים וילדים. אז מה אתה מתפלא על הזיקה? אני המצאתי אותה?
      3. אני מדברת על חוויות חיי, העדפותי ורצונותי, שאינם חופפים למה שרווח בעולם, בכללי. לפיכך זו השפה שאני בוחרת להשתמש בה, כתמיד.

      • מסכים שהספר של דונת מדבר בדיוק על זה ולהפך, אבל שוב, לא היה לי כוח להיכנס לזה, בעצם אולי כן; את לא המצאת את הזיקה בין זוגיות=נישואין+ילדים, אבל את לא חייבת להסכים לה; הרי זוג לא נשוי שמתלבט שנים אם להביא ילדים או לא להביא, נפגע משתי התיאוריות באותה מידה, מזו האומרת שילדים זה שמחה ומזו האומרת שילדים זה כאבראש.

        עדיין, אם נישאר בנושא, הספר המדובר, ניווכח שהסטיגמציה לא פסחה גם על מחברות הספר כשבאו לכתוב אותו. הרי ברור שרק נשים יצטרכו עצות בנושא היפרדות, עזיבה וכדו'.

  10. פינגבק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » על הקווים‏

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s