כיפה אדומה? משעמם

אחיינית הקסם ים-ים משתעממת קשות בשבועיים שבין סוף הקייטנה שכללו שבוע בכרתים ושיעורי שחייה בהם הצטיינה לגמרי, ולכן הצעתי לה שתבחר סרט כדי להעביר שעתיים וחצי מהחופשה שנכפתה עליה, וגם לכבוד כיתה א'. רק בקיץ הנוכחי התיידדה ים-ים עם המסך הגדול, וכבר הספיקה לצפות בדרדסים ובפו-הדב. הבחירה שלה הייתה כיפה אדומה סוגרת חשבון, ובתלת מימד.
נסיוננו הקודם והמר היה למעלה, לפני כשנתיים, והוא הסתיים אחרי חמש דקות, אבל הילדה, כאמור, הפכה לשוחרת קולנוע.

לא בדקתי את טיב הסרט, כדי לתת לה את זכות הבחירה וההחלטה. וגם, לא ידעתי עד כמה דומה או שונה יהיה טעמנו, ובכלל, זו החופשה שלה, לא שלי.
לפני שהחל הסרט, בשלב ההמתנה המייגע של הפרסומות והפריוויואים, כולל שלוש פעמים לפחות – היא ספרה – פרסומת ליופלה-משהו, שאלה פעם אחר פעם מתי הסרט כבר יתחיל, והבטחתי שעוד מעט. אחר כך תהתה אם ראיתי אי פעם סרט לילדים. אמרתי לה שבטח, הרבה, והיא שאלה בתימהון, למה? אמרתי לה שזאת הייתה העבודה שלי. לא נראה לי שהיא האמינה.

מלכתחילה התחלתי לחשוד בכיפה אדומה, או בשמה הקולנועי, כיפ, כפי שהבנתי מהדיבוב, שמישהו מתכוון להתחנף למבוגרים הצופים בסרט עם הילדים, עם מושגים ורפרורים שאין שום סיכוי שילדים בני שש או תשע יבינו. ארגון ביון, משרד הרישוי, כל מיני התחכמויות מילוליות מיותרות ואזכור לשתיקת הכבשים, כמו לעוד כמה סרטים, כולל יצור שדומה לשרק, שמכרסו הענקית התפעלה הילדה השוקלת כבלון הליום. הדבר הטוב היחיד בסרט הוא שכיפה אדומה היא סופר-גירל, מנצחת את כולם ועפה באוויר עם הגלימה שלה, וגם ביחסים לא רעים עם הזאב.

התבאסתי ותהיתי מה הילדה מבינה, ואיך זה עובר עליה. בהתחלה היא צחקה מכל מיני צירופים כמו שניצל בפרצוף, או משהו כזה, וגם מסנאי אחד שהיה שם לקישוט, בהמשך בדקה היטב את עניין התלת מימד, עד כמה קרוב זה קרוב (לא ממש), ואז הסירה את המשקפיים כדי לראות מטושטש, והמשיכה להעסיק את עצמה. כחצי שעה לפני הסוף שאלה אותי מתי זה ייגמר. אמרתי לה שכשכיפה אדומה תפגוש את סבתא, אבל לא ממש היה אכפת לה כנראה מהסבתא הכלואה עם הנזל וגרטל שדובבו במבטא גרמני (בחיי).

עשרים דקות לפני הסוף ביקשה לצאת. כך שאין לי מושג איך היה האיחוד בין כיפ לסבתוש. משם רצנו לג'ימבורי (בקניון איילון היה האירוע), והתחלתי לקרטע בין המתקנים. אני לא משאירה אותה לשנייה לבד, ובטח שלא מחכה למטה. ואלוהים, כמה אני שונאת להתהלך יחפה תוך שאני סופרת את כל החיידקים והפטריות המקפצים מהפלסטיקים לכפותיי הסטריליות. לקינוח הפגינה את כישורי השחייה שלה (עיינו לעיל) בבריכת כדורי הפלסטיק והתמוגגה עד מאוד.

ואז ביקשה פופקורן – זו ילדה מקורית – פופקורן לא אוכלים בזמן הסרט, אלא בגמר הבילוי, ואכלה לפחות חצי קופסה. זו הפעם הראשונה שאני רואה את הילדה אוכלת. כשאבא שלה בא להחזירה הביתה ניסיתי לשדל אותה לספר לו למה יצאנו באמצע. רק בסוף התרצתה: "זה היה משעמם", אמרה הילדה בצחוק ביישני. לא היה לה נעים מהדודה.

לא רק ים-ים סבלה:
VillageVoice

תוס':
– ומצד שני, טל ניב וילד בן שבע די נהנו
– גם תמי ארד מספרת על ילדים שנהנו