קדחת המטבח

במדינת כל בשלניה בה אנשים לוחשים לעגבניות, עוגבים על לחמים ולוחמים על הזכות לשלם על פיתה עם ממרח שוקולד עשרות שקלים, אני מהווה חריג יוצא דופן (מממ, הכפלה לא תקנית). לפני עשור עוד הייתי מוצאת את עצמי שוקדת על סלט פסטה נוסח אורנה ואלה פעם בירח מלא. אם להודות זו הייתה פסגת הקולינריה שלי. אבל מאז אני רק מתדרדרת מדחי לדחי. ככל שקדחת המטבח הפכה למגפה של ממש, תוכניות הבישול בטלוויזיה הלכו ורבו, הלכו ותפחו ומילאו כל משבצת שידור פנויה, תחרויות הבישול הלכו והתפשטו, ואנשים מצאו עצמם מבלים חצי מחייהם במסעדות כשהם משאירים שם את מיטב מרשרשיהם עברתי אני רגרסיה חמורה.

לא רק שחדלתי "לבשל", וסליחה על המרכאות, אבל קשה לקרוא למה שעשיתי אי פעם במטבחיי בישול, אלא שגם מסעדות הפסקתי לפקוד כמעט כליל מחמת חסרון כיס ואובדן עניין במזון כסמל לחיים טובים ומתוחכמים. לא שזה היה מתישהו הבילוי המועדף עלי, אבל היו שנים בהן חיממתי יותר מדי כיסאות במסעדות רבות פלץ. כך לטעמי. מבחינתי ומבחינת מקורביי המצטמצמים מיום ליום זהו פשע ללכת איתי למסעדה, מאחר שממילא מספר המזונות שאני דוגמת מצומצם במיוחד, כך שלא נראה לי שגרמתי באיזשהו אופן לערעור מצב המסעדנות התל אביבית או היפואית.

נסיגה נוספת ביחסיי עם הסירים נרשמה לפני כמעט שנתיים, כשעברתי לדירתי המזערית ביפו. פה אין לי מטבח. זאת אומרת יש שיש וכיור וארונות ואף מקרר, אלא שכל הקומפלקס המקסים הזה נמצא בתוך הסלון. והסלון הוא המקום בו אני מבלה את רוב שעות היממה, או שמא היממות, גוהרת מעל המחשב בתנוחות שונות או מזיזה את הכיסא בכמה מעלות ומפנה את פני לטלוויזיה. במקום שכזה ברור שכל סיר אורז שאני שופתת (אממ, במים וזהו) ממלא את קיטוני באדים ובחום וכנהלאה.

מצוקתי הלכה וגברה עד שקיבלתי לפני שבוע בלנדר במתנה. כן, זה מה שרציתי, כלומר ביקשתי, בלנדר. תמה האדם שממנו ביקשתי את התשורה מה חפץ לי במכשיר זה אבל אני ידעתי שאיכות חיי תעלה פלאים בזכותו. מעתה לא אצטרך להפעיל את הכירה החשמלית אפילו פעם אחת, וארוחותי כולנה יהיו מוכנות בתוך עשר שניות. איך ייתכן כדבר הזה, תשאלו?

ובכן, בעזרת מים, פירות וירקות ויוגורט אני רוקחת ארוחות-שייק כיד המלך, וממלאת לי בכל פעם כוס בירה של חצי ליטר בשייק (נו, מה זה משנה, בננה ויוגורט, בננה ותפוח ויוגורט, מלון ויוגורט, תמרים ויוגורט, וכנהלאה). לשיא השיאים הגעתי היום, כשגם לחתוך סלט נמאס לי. וכך הכנסתי שלל ירקות חתוכים לארבעה חלקים לבלנדר, והנה שייק ירקות. אחחח, אני גאון. הבאסה היחידה היא שיש לשטוף במהירות את מכל הזכוכית אחרי כל מרקחת כזו. אוף, עוד 20 שניות מבוזבזות.

תוספת, 13.9.11
כדי לגלות אחריות ציבורית אני חייבת לפרסם מייל ששלחה לי ידידתי היקרה והחכמה ד"ר ח':

צריך ללעוס מדי פעם, ולא רק עלי גת. זה מפעיל אנזימים + תהליכים מטבוליים ושרירים חשובים.
המעיים הם איבר אנדוקריני פעיל המפריש הורמונים בתגובה לאכילה (אהה – זה חידוש!) ונא לא להתל בהם.

20 מחשבות על “קדחת המטבח

  1. לא האמנתי שיש בכל העולם הזה מישהי, שלידה איחשב לרות סירקיס לכל הפחות.

    אם תרצי יום אחד להרחיב את חוג מקורבייך "המצטמצמים מיום ליום", אני מציעה לך את עצמי.

  2. פעם ההייתי כותב על זה משהו מאד ציני…..אבל בשנה וחצי האחרונות אני נמנע מכנסת בשר לפי לא ממש צמחוני אבל צמצמתי את צריכת הבשר שלי למינמום של פעם בחודש וגם אז משתדל שלא לגעת בחיות שיש להן אבא ואימא ולגרמים בודדים. אבל רק שיקים של ירקות?

  3. הממ… שייק ירקות. עם קצת השתדלות אולי אפשר לקרוא לזה גספאצ'ו? בצהריים תכניסי את השאריות למיקרו לחצי דקה, ותשפכי על אורז. את שארית התבשיל טגני בחביתה של הערב, מדובר בפריטטה של ממש. 🙂 והנה סגרתי לך עוד שתי פינות.

  4. את לא לבד. תנועה שלמה קוראת לעולם לעבור ל – raw food. מזון לא מבושל, לא מאודה, לא קלוי ובעיקר לא תעשייתי, או במילים אחרות למזון שלא נחבט ונמעך ולא הוצאו ממנו כל הדברים הטובים לגוף. אני מתכננת על זה, ברגע שאוכל להתגבר על חיבתי העמוקה לקפה.

    • זו תנועה שלא צברה יותר מדי מעריצים או followers. אמי עשתה זאת עוד בשנות ה-50 של המאה הקודמת, היתה יקית בזכרון יעקב שניהלה פנסיון ולימדה אנשים לאכול רק מזון בלתי מבושל בגרמנית קראו לזה (בדומה לאנגלית) רוקוסט (את הכתיב הגרמני אנני יודעת). אמי הצליחה לזמן מה להתמיד
      בבלאגן הזה אבל לבסוף חזרה למה שידעה, הכירה ואכלה מאז שנולדה. אין לי ספק שיש משהו בהשקפת העולם הזו אבל היא לא ממש התחבבה על הבריות.

  5. אם תרצי יום אחד להרחיב את חוג מקורבייך "המצטמצמים מיום ליום", קבלי עצה טובה לפנות 7 דקות מזמנך היקר ולצאת לאכול אתנו במקום מהוגן, קרוב לבית

  6. אין רצון, ניחא.
    אין פסיליטיס, מילא.
    אבל למעוך ירקות בבלנדר ולחשוב שזה אוכל ?
    נמוך מים המלח

    יש יצור חשמלי-מכשירי קומפקטי שנקרא סיר אורז -שלא מוציא אדים.

    אפשר להוסיף לאורז תוספות- כולל ירקות ופחמימות וחלבונים.
    מעריצים שרופים טוענים שהטעם ממש כמו בוויטנאם.

    בתור אחד שטעם באפיזודת השיואו הנה המכשיר המגניב באחד מחברות החי-טק אי שם בתחילת שנות ה-2000 אני יכול להגיד שזה באמת מוציא אורז.
    (בכל זאת, הייתי מוסיף לסיר ערימת שווארמה נוטפת ליה ותבלינים)

    ועכשיו השוס !
    תכתבי פוסט גיוס כספים לסיר שיעזור לך להפעיל את מיצי הרוק שבפה ותצרפי צילום רנטגן שיעיד עד כמה העזרה נחוצה. חבל שתישארי ללא אוכל,
    בחושך.
    לבד.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s