שבעה סרטים בשבוע: עצב, התאבדות ושמחת חיים

תוקף כרטיס המנוי שלי בלב עמד לפוג, ולפיכך, באובססיה האופיינית לי, צפיתי בשבעה סרטים בתוך שבעה ימים, תזכורת לשבע שנותיי וחצי כמבקרת קולנוע. עכשיו, אחרי שבוע קולנועי שכזה אני יכולה לחזור לצום של חצי שנה לפחות, מעודכנת פחותויותר במתרחש בעולם הקולנוע בישראל.

הוגו – אי אפשר להזמין כרטיס לסרט תלת מימד באתר. וגם לא באוטומט שליד האולם. יש להוסיף תשעה שקלים לדמי המנוי.  למה? תלת מימד. חוצפה.
מעין סרט ילדים למבוגרים, או סרט מבוגרים לילדים, שיר הלל לראשית ימי הקולנוע, מהרכבת נכנסת לתחנה והלאה, קולנוע אילם ועוד. התלת מימד עובד מצוין, ושני המימדים הנוספים בסרט הם זמן ומרחק. השעונים העסוקים בעצירת הזמן, החזרתו לאחור, תפעולו, מתיחתו ותחזוקו. הרכבות מייצגות התקרבות והתרחקות שלנו מאחרים ושל אחרים מאיתנו.
סקורסזי מסביר את מהות קולנוע: To capture  the dream, ומברר מה התכלית שלנו בעולם: לתקן אותו, כמו הוגו, או לתעד אותו, לכתוב עליו, כמו החברה שלו.

הארטיסט – עוד סרט על קולנוע, באותו מקום, באותו זמן. שחור לבן, צרפתי מקסים, רהוט, ברור וקריסטלי על קו התפר שבין הקולנוע האילם למדבר. משחקים מופלאים בין אלם לדיבור, כולל בסצינת חלום שמיימית, הגיג על העולם שייך לצעירים, איזון מלא בין גברים לנשים. מזמן לא ראיתי סרט כה שוויוני מבחינת יחסי הכוחות בין הגיבורים ותפקידי שני המינים. והטכנולוגיה, זו שמשנה סדרי בראשית בכל כמה שנים, ונדמה לנו שרק תקופתנו היא המטולטלת – הו לא. ראו מה קרה לקולנוע ב-1927. מרגש וכובש. לא סתם הלך הסרט הביתה עם חמישה פסלונים.

פרידה – אני ידועה, או הייתי ידועה כ"חובבת סרטים איראניים", שזה כינוי גנאי, כידוע. הגעתי לסרט אחרי שכל העולם צפה בו, אחרי שקיבל את פרס האוסקר לסרט הזר ואחרי שהערת שוליים הפסיד לו. והאמת? אין לי מושג למה. לא הצלחתי לראות גדולה כלשהי בסרט. כן, יש כמה רגעים מצוינים, למשל, שתי סצנות שנערכו באופן מתמיה, כשהסיבה לכך מתבררת רק בסוף, ואז את אומרת, פשש, כל הכבוד, או סצינת הסיום שיכולה להיכלל ברשימת הסצינות היפות של כל הזמנים, אבל הדרמה המשפחתית הזו, שדי קשה לראות את איראן דרכה, ממש לא מתעלה לגבהים כלשהם. הערת שוליים טוב ממנו פי 10 לפחות. אחרי הסרט יצאתי לטיילת  ונתקלתי בחבורת נערות ערביות שראשיהן עטופים במטפחות, צ'אדור (?), כמו בסרט, שם לובשות אותו ילדות מגיל שש בערך, שהולך וגדל עם הגיל. זה כל כך מקומם, באיראן כמו גם ביפו.

ד"ר פומרנץ – אז כן, החיים הם מחלה שמתים ממנה בוודאות של 100%, כמו שאומר אסי דיין. דומה שהוא אסף את כל הפתקים עם המכתמים והציטוטים מהמכתבה העמוסה שלו, והפך אותם לתסריט רב-גימיקים. חלקם לא קשורים לכלום, חלקם וולגריים ומביכים, חלקם מחוכמים. הפסיכולוג עם שלושת המטופלים (כמו העיתונאי עם ששת הקוראים) מפוטר מענ"א (עזרת נפשית אקספרס) ומוצא דרך מקורית להתפרנס כשהוא עוקף את ד"ר קבורקיאן בגדול. בן הסובל מאספרגר ומשמש כפקח חניה – חניה היא מטאפורה כמובן – שירי ארץ ישראל, שיר סיום נפלא, והכישרון של דיין כתסריטאי וכבמאי, משהו שכנראה מילוני כדורים פסיכיאטריים לא יכולים לטשטש. החשש שלי הוא שדיין מכשיר את מותו בשיטתיות, ושהוא לא רחוק ממנו.



בושה
– עוד סרט לפסטיבל הדיכאון הלזה. הגיבור, מייקל פסבנדר, הוא שחקן אירי-גרמני לוהט בימים אלו, כך למדתי, אלא שאני נתקלתי בו רק עכשיו. קוראים לו ברנדון (הברנדון היחיד בחיי היה ההוא מבוורלי הילס 90210) והוא סובל מ"התמכרות למין", כמו שכתבו המבקרים, משפט הלקוח מהקומוניקט, ואני הייתי אומרת: נדחף לכל מה שזז או לא, כולל הוא עצמו. אם היה אישה היו אומרים עליו שהוא promiscuous או סתם זונה, כמו שהוא קורא לאחותו סיסי, שלא שונה ממנו בהרבה. על פי השכלתי המתקדמת בפסיכולוגיה יישומית הוא, כמו גם אחותו, שניהם בורדרליין – זה אחד המאפיינים של הפרעת האישיות הזו, מופקרות מינית. יש עוד סימפטומים: קשיים ביצירת קשר, חבלה עצמית ועוד. הוא חי בדירה מדוגמת ועובד בעבודה מצוינת, אבל חייו הם ריק ושממה, דיכאון, ניכור, בדידות אורבאנית וחוסר תכלית. אוחחח, כה נהניתי.

(בטיובית, סיסי, אחותשל, שרה במועדון. ואלו כל חמש הדקות של השיר, אך לא בתנועה. NY NY נכתב לסרט של סקורסזי. השוו).

מחוברים לחיים – להיט בעולם, להיט בישראל (35 אלף צופים בישראל, 35 מיליון צופים באירופה). שישי בשבע וחצי בערב, שעת הסברי מרנן והאולם שוקק. אחדות הניגודים היא המפתח של הסרט הזה, שעניינו מערכת יחסים בין אדם עשיר ומשותק מחולייה 3 ומטה, לבין המטפל שלו, שחי כל נים בגופו ובנפשו. בעוד הציבור כולו מבסוט מחגיגת החיים הממשית (הסרט מבוסס על סיפור אמיתי), אני חשבתי רק איזה מזל שיש לנכה 110% הזה מלאנתלפים כסף, ואיך היו נראים חייו (או הסרט) אלמלא  כן. חוץ מזה הסרט הוא באמת חגיגה חושנית של אופטימיות ועולץ.
שם הסרט בצרפתית הוא intouchables, הטמאים. מאוד מאוד דומה לנוסח עברי.



שישה מיליון ואחד
– את המיני-מרתון חותם הסרט הדוקומנטרי של דוד פישר, שמצא את היומן שכתב אביו שנתיים לפני מותו, ובו הוא משחזר את שעבר עליו בשואה. פישר לוקח ארבעה מאחיו למסע בעקבות היומן, ולא מספר להם לאן הם נוסעים. הנופים הפלאיים והדברים שהתרחשו בהם לפני שבעים שנה וקצת לא ייאמנו. הביקור באולם בשבת אחה"צ היה מפתיע: הוא היה מלא ברובו. משמע, זה לא נכון שישראלים לא ששים לראות סרטים דוקומנטריים בקולנוע. תלוי מה. כנראה ששואה ומשפחה זה מתכון שמתעכל בקלות פה. כל מי שגדל בהוויה המשפחתית שהסרט מתאר יזדהה ויתרגש. האחים – גדלנו במרחק של כמה בתים אחד מהשני בעיר האורות הכבים – אלופים בתחרות המסורתית הפולנית הידועה בשם מי-סובל-יותר. זר לא יבין זאת.

זהו. תם המסע. נגמר המנוי שלי, אותו ניצלתי עד תום. אני משערת שמי שמחפש סוג של מדריך ברשימה הזו לא יתקשה למצוא את מבוקשו ע"פ טעמו.
בהקרנה האחרונה כבר הופעל המיזוג באולם, וזה הזכיר לי למה אני שונאת בתי קולנוע.
אז עד התקף הבולמיה הבא, אני חוזרת למסך הקטן בבית.

9 מחשבות על “שבעה סרטים בשבוע: עצב, התאבדות ושמחת חיים

  1. תיקון קל:
    תחרות המסורתית הפולנית היא על מי שמצליח להציג סבל גדול יותר.
    (על בסיס ידע אישי ביותר)

  2. איזה כיף לך. כיף גדול לראות יותר מסרט אחד ביום, ושבעה תוך שבוע – בכלל פנטסטי.

    משהו על הוגו? ישמח אותי ואת בנותיי?

    ואגב, קולנוע לב מאריכים את המנוי בשמחה ברגע שקונים עוד כרטיסים.

    חג שמח ואביב מלא קסם.

    • אני חושבת שבנותייך קטנות מדי לסרט (בהנחה שהן בנות פחות מ-12-13, הזמן לא עומד מלכת, ומבחינתי הן פעוטות). אותך הוא בטוח ישמח.
      באשר להארכה, כן, אני יודעת, זה מה שעשיתי בשנה שעברה, אבל אני בעסקי צמצומים עכשיו, ולכן לא רציתי לחזור על כך אלא לממש את מה שיש.

      חג"ש כמובן גם לכל-כולכם!

  3. סקירה יפה.
    לדעתי הסרט הכי טוב של התקופה האחרונה הוא "הילד עם האופניים" שירד מהמסכים, אבל אפשר לתפוס אותו פעמיים החודש בסינמטק ת"א.

  4. פינגבק: משתמש אנונימי (לא מזוהה)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s