לא, אני לא יודעת מי זאת החברה לשעבר של דנה ספקטור, אבל

מאז שישי האחרון, כל עלמה שאני פוגשת שואלת אותי את השאלה שבכותרת. למי שלא יודעים במה מדובר (כלומר לא קראו את טורה האחרון ב-7 ימים): חברה של דספקטור, אותה הכירה ברשת, אישה חכמה וקרירה, כך להגדרתה, הגיעה לבקרה בביתה ושיחקה לה במחשב. משחזרה הספקטור למחשב לאחר כמה שעות, התברר שהחברה הטפשונית שכחה לסגור את הג'ימייל שלה. דספקטור תרה באובסס אחרי כל אזכורי שמה ומצאה שם הררים של הכפשות מכל סוג.

השאלה הכי פחות חשובה בסיפור, כך לדעתי שהיא כנראה דעת מיעוט, היא מי האישה הזו, הסובלת מתסמונת בי פולארית בבלוטת המוסר. מה זה משנה? ונניח שאני מכירה אותה, או קוראת חלילה את מכתמיה המדהימים ברשת. so? זה לא שאני במסע רכש אחר חברות חדשות, אז ממה יש לי לחשוש?

אבל מה שכן, דווקא יש לי פתרון למצוקות מסוג זה. זה יישמע אולי אידיוטי במקצת, נאיבי ולא רלוונטי, אבל העצה פשוטה ביותר: אל תכתבו מילה רעה על איש, לאף אדם, במייל שלכם, בשום נסיבות. לתפיסתי (שהתגבשה אחרי כמה שנות מיילים וכמה מעידות חמורות, שלי או של אחרים), ההתייחסות למייל האישי צריכה להיות כאל לוח גלוי לכל. נשמע בעייתי? נכון, אבל מה לעשות. היה ושיגרתם מייל למאן דהוא, רשאי הוא לעשות בו כרצונו ואף להפיצו לכל. נכון, זה לא יפה, זה לא אנושי, אבל חוקי. ועוד לא התחלתי לדבר על טעויות במשלוח או על שרשור שהשתבש.

לא תאמינו כמה החיים יכולים להיות נפלאים ברגע שהמיילים שלכם חפים מלשונות אש מתפתלות ומלחששות. באמת. יש בכך סוג של רוגע לא מצוי. לא ריאלי, פתרון הפלא שלי? אוהו. תתפלאו.
שלא תבינו לא נכון, זה לא שהפכתי לנזירת זן או לבודהיסטית. על הכביש למשל אני מקללת חופשי כל בעל גלגלים ורגליים. אבל מה, הכל נשמר בתוך הקסדה שלי.

אותו דבר, אגב, באשר לתמונות שלכם או לסטטוסים בפייסבוק או לציוצים בטוויטר. יש להתייחס אליהם כאילו כל העולם רואה זאת בכל רגע נתון. גם אם אתם במוד רק לחברים, או רק ל-20 חברים. צריך להבין: כל מה שבוקע מפיכם או ממקלדתכם סופו לפרוח לאנשהו. תגידו, אז מה, אי אפשר לסמוך על אף אחד ועל כלום אף פעם? והתשובה היא לא. למה? כי אנחנו בני אדם מלאי מגרעות וכשלים מובנים, יצורים ירודים לגמרי, למרבה הצער.

לכן עדיף, כמו שאמרתי, פשוט לסתום. להיות הכי קורקטיים במיילים שלכם, ולא להחליף מסכת היטנפויות על איש. רוב הסיכויים שאיכשהו ומתישהו זה יגיע אליו. ואין לי ספק שכל אחד נתקל כבר בסיטואציה כזו, בה היה פוגע או נפגע במהלך הקריירה האינטרנטית שלו.

אמצו את הגישה הזו, והודו עליה לבורא עולם כל יום.

ובאשר לחברה של ספקטור, אני מאמינה שהיא דווקא רצתה שספקטור תדע מה היא חושבת עליה, שהרי כמה אוויל יכול אדם להיות ולשכוח לצאת מתיבת המייל שלו במחשב זר?

40 מחשבות על “לא, אני לא יודעת מי זאת החברה לשעבר של דנה ספקטור, אבל

  1. 1. מסכים עם הלל לגבי שתי הנקודות – יופי של פוסט, ויכול גם יכול.

    2. אחרי כמה שנות עיסוק אקדמי ומעשי בענייני חופש מידע, אני מסכים לחלוטין שזו הגישה ואין בלתה. אבל אימצתי לעצמי מדיניות שהיא, אם יורשה לי, גרסה על המדיניות של דבורית, והיא – במייל, בפייס ובכיו"ב – כתוב כל דבר תוך שאתה חושב מה תאמר אם הדברים יתגלו ברבים. אם יש לך תשובה טוב, המשך לכתוב. אם לא, דליט דליט דליט.

    • נכון, זה הצד השני. צודק. זה מה שהנחה אותי, אגב,כשכתבתי את ולווט בעילום שמי. שגם כשאצא מהמחתרת אוכל להסתכל לכל מי שכתבתי עליהם בעיניים.

  2. בגדול את צודקת, אבל סתם שתדעי שבדיחת "גורנישט" החזיקה מעמד 4 שנים כמעט, למרות שהיו עשרות אנשים שידעו את זהותו… כנראה שלכולם היה אינטרס שהוא ימשיך.

  3. מאז ומתמיד אימצתי את הגישה הזאת לגמרי, גם כשאני ספונה בד' אמות (חוץ מקללות בכביש, כמובן).

  4. לא זוכרת שלי אישית ארעו איזה פאשלות יוצאות דופן אבל אני בהחלט כבר הרבה זמן במוד של יש דברים שהם לא למייל, לא לצ'אט ולא לסמס. לצערי הרב אני אדם כל כך יבשושי שבדרך כלל לא מדובר על טינופת.

  5. ברור לי שמדובר בה במקרים של הכפשות חריפות, אבל באופן כללי בתור אחת שחיה בארה"ב בה כולם מתנהלים בין שקשוק ליגלי זה או אחר, קרי, כולם עסוקים רוב הזמן בטאטוא הרקורד שלהם מתחת לשטיח מחשש לתביע כלשהי, בה ליאביליטי זה הדבר הכי מסוכן בעולם [ אני דווקא זוכרת זמן בו המילה הזו ישבה אצלי בקונטקס חיובי,] לא כל כך מהר הייתי עוברת לעולם בו כולם היו נוהגים עפ"י המלצתך, דווקא הייתי אומרת, אם כך אתה חש, מצא מילים הוגנות יותר לומר את שאתה חושב וכן, קח בחשבון את התוצאות, אך עמוד מאחורי מה שאתה מרגיש. במקרה הזה, יותר הייתי חוששת מכך שהאשה הזו זממה, היות וניכר כי היא עשתה אקסטרה מאמץ להתחבר לספקטור ואף הצליחה להערים עליה להגיע לביתה, וכן לזכות באמונה עד כדי שזו אפשרה להשתעשע במחשב האישי שלה. אם לפתוח את האימייל היה הדבר הכי גרוע שהיא עשתה, אני עדיין הייתי ממתינה מאיפה תגיע המכה האמיתית. יש לי תחושה שכוונותיה היו יותר זדוניות מרק לחשוב ולהפיץ את דעותיה הרעות.

  6. אני בהחלט מסכימה שצריך לסתום וצריך לחשוב על כל מה שאומרים וכותבים, בכל פלטפורמה שהיא. ועם זאת, אף על פי כן וברם, אלא אם כן צפונה בעתיד המגיב קריירה פוליטית או סלברטאות מסוג כלשהו, וגם זה בערבון מוגבל, רוב הדברים מתפוגגים להם ומצטיינים בתאריך תפוגה קרוב ביותר, כך שלדעתי, לא צריך להתייחס ברצינות תהומית לכל שטות שנפלטת מהמקלדת או מהפה.

  7. אצלי ירד האסימון, אחרי שעיתונאית דתיה ומפורסמת, שכולנו מכירים, סיפרה איך מישהי שלפה לה משפט שהיא כתבה במסנג'ר, חצי שנה קודם, כי כל השיחות במסנג'ר מתויקות. תפנימו חברים יקרים – כל מילה שאתם כותבים, בכל אתר, מייל, ציוץ, ואפילו במסמך וורד שנמצא במחשב שלכם שמחובר לאינטרנט, יוכל לדלוף. לא רוצים שייראו מה שכתבתם תחזרו ליוני דואר

    • 1. שלום איציק טסלר, לונג טיים וגו'.

      2. תתפלאו, גם בלי פייסבוק, מיילים ותיעוד כתוב – לבני אדם יש זיכרון… ולפעמים הם זוכרים דברים מרושעים שנאמרו ומעשים זדוניים שנעשו, גם בלי שיש לכך תיעוד כתוב שניתן להציג בפני משטרת המוסר והחברות.

  8. סליחה על הנאיביות, ומה היה קורה אילו הספקטור היתה נמנעת מחיטוט במייל של מישהו אחר? פשוט לסגור ולהמשיך הלאה?

    • ברור שאתה צודק.
      זה מה שאני הייתי עושה, בוודאות.
      אבל נו, עבר זמן עד שהבינה שזה לא המייל שלה, ונגררה.
      מצד שני, עולה השאלה: האם באמת תרצה להיות חבר של מי שמטנף עליך מאחורי הגב, ובפניך עוטה ארשת של תום ואהבה?

      • האמת היא שאני מאוד אוהב את החברים הקרובים שלי, ומפרגן להם בדרך כלל, אבל בהחלט יוצא לי לומר עליהם דברים קשים בפני חברים אחרים כשהם עולים לי על העצבים. אני לא חושב שזה אומר שאני לא אוהב אותם. אם כבר זה מאפשר לי להתגבר על הצדדים המעצבנים שלהם.

  9. אני לא רוצה לייאש אותך, אבל לכתוב מייל שיתחזה למייל שלך, ולמלא בו השמצות שלך כלפי מישהו אחר – זה פחות מסובך ממשחק ילדים.
    לדוגמא:
    את שולחת מייל כלשהו לחברה שלך. חברה שלך לוחצת על forward לחברה שלה, אבל לפני שהיא שולחת היא משנה את תוכן המייל שלך (או אפילו מרוקנת אותו לחלוטין) ומכניסה לשם תוכן אחר כיד הדמיון הטובה עליה, ואז היא שולחת את המייל. החברה של חברה שלך תקבל את המייל כשבתוכו נמצא כביכול גם המייל שלך אבל עם תוכן שלא את כתבת.

  10. שכחת – לא להצטלם בעירום או כשאתם מקיימים יחסים (אלא אם יש כוונה שיראו תמונות עירום שלך או תוך קיום יחסים).

    נכון שפריס הילטון עשתה מזה קריירה, אבל כל השאר סתם סבלו.

    חגשמח 🙂

  11. ספקטור הנבגדת, זו לא הספקטור שבגדה בבעלה מול המצלמות עם רן שריג? זכורה לי הסצנה שלה נכנסת בשקט הביתה בחמש לפנות בוקר אחרי שבלתה עם רן, כדי שלא תעיר את בני ביתה. משעשעת הבחורה הזו.

    בנוגע לפייסבוק וטוויטר, אחת הסיבה שאנשים מתלהבים לכתוב שם היא האפשרות שהמידע ידלוף למספר לא נתפס של אנשים ויהפכו לסלבסי רשת. בנוגע למיילים, הצדק עם מה שכתבת.

  12. ואולי בעצם, אם יש לך הכפשות על מישהו אז אולי לא נורא אם הוא ידע ויותר לא תהיו בקשר?

    אולי החירות לכתוב מה שבאמת בא לך תעלה לך מעת לעת באובדן מישהו לא חשוב?

    סתם, אולי זה יעלה לך באובדן המשרה או חיי הנישואין …
    סליחה, חוזר בי.
    או שלא …

  13. נאמר כבר בעבר בצורות שונות

    מילתי עת חבויה בפי – אני הגבירה והיא השפחה
    משחרגה
    היא הגבירה ואני השפחה.

  14. צודקת לגמרי דבורית. ואולי אפשר גם באותה הזדמנות לבקש (להתחנן) בפני אנשים שלא ידברו על כל חייהם האינטימיים בקולי קולות בפלאפון. אתמול שמעתי, למשל, ממישהי שעברה ברחוב שהבת שלה לא מדברת עם גיסה א' כי נדמה לה שההיא מפלרטטת עם בעלה, ולכן עדיף שהמפגש המשפחתי הצפוי יערך אצל גיסה ב'.

  15. הטור הזה היה מטריד, ולא בגלל החברה שריכלה עליה. באמת גילוי מרעיש שחברות מרכלות עלייך מאחורי הגב, רק ספקטור הנקיסיסטית יכולה להיעלב מדבר כזה. העובדה שהיא מאכילה את בתה הקטנה הקודחת מחום ב"משהו עם קטשופ" רגע לפני שהיא מעבירה אותה לאביה כדי ללכת למסעדה איטלקית עם חברתה קוממה אותי יותר. הדבר האחרון שילד קודח מחום צריך זה שיעבירו אותו כמו חפץ מבית לבית רק בגלל שמשעה זו המשמורת עוברת לאבא, על אף שבמקרה זה אביה של הילדה נראה כמי שקשוב יותר לצרכיה של הילדה, ובוודאי מטפל בה כראוי. ספקטור מחטטת בנבזיות בכל התכתובות הפרטיות של חברתה, לא טורחת אפילו להזמין מרק בטייק אוויי לבתה החולה, ואחר כך טוענת שהיא הקורבן בסיפור הזה. כאילו לא די בכך, היא גם משבחת את עצמה שהיא משתמשת בטור כנשק שמאפשר לה בעצם להגן על בתה, שמישהי כתבה עליה שהיא ילדה מעצבנת. ספקטור היתה צריכה לדעת שהטור במקרה זה הוא חרב פיפיות, הוא מפליל אותה, יותר מאשר חושף את חברתה. העיוורון של ספקטור ביחס לחברותיה הוא לכל היותר מגוחך, העיוורון שלה ביחס לבתה הוא בלתי נסלח.

      • לחרוץ דין בשלט רחוק – זה לא מה שספקטור עשתה לחברתה? אני אמא בעצמי, וגרושה. לעולם לא אעביר ילד חולה לאביו, רק בגלל שזה היום שלו. לכל היותר אזמין את אביו (שהוא אב מטפל אוהב ומסור) לבלות איתו אצלי בבית, כי הוא חלש מלעבור מבית לבית. לעולם לא אחטט בדברים אישיים של חברתי הטובה, גם לא "במקרה", ו"בלי כוונה".

        • אני רק רוצה לנצל את הבמה ולהודיע לכל חבריי הקרובים והרחוקים, בשמי ובתמונתי, שלא ישאירו אצלי מיילים משמיצים פתוחים, כי בהחלט יש מצב שאחטט. לא סתם ככה, אבל אם אחשוד במשהו ואם בזווית העין ייתפס משהו מספיק מעניין, אני חד משמעית שפל מספיק.

  16. מה כל כך נורא בלעמוד מאחורי מה שאתה חושב ובלשמוע את מה שאנשים באמת חושבים עליך?
    קצת פרופורציות, צריך לזכור מה עוצמת הרגש שאנחנו משקיעים כשאנחנו מדברים על אחרים לעומת העוצמה שאנו חשים כשמדובר בנו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s