הגיל להתחיל

אוי, איזו קלישאה של כותרת, אבל הפעם אני באמת מתכוונת למשמעות ההיא.

הכל התחיל כשצפיתי בסרט החמוד אורחים לרגע, סרט הבכורה של מאיה קניג בכיכובו של בנזוגה גור בנטביץ' וילדה אחת מוארת, אליה ענבר. זהירות, בדיון שלי יש ספוילר מסוים. לי אישית מעולם לא הפריעו ספוילרים כאלו במרכאות, אבל משטרת הספוילרים יכולה להוציא אותי להורג על מה שאעשה כאן, כך ש. לשיקולכם.


בנקודה מסוימת ילדה בת 13 מוצאת את עצמה במיטה עם חייל חמוד בן 18. מרצונה הטוב והחופשי (אסור על פי החוק, אבל לא זו הנקודה). באשר לשאלה היה או לא היה, היא ממש לא מוטלת בספק. הבמאית מבהירה חד וחלק.
אביה של הילדה מתחרפן לעשרים שניות, גורר אותה מהמיטה וצורח, אביו של החייל אומר לאבא של הילדה, בתגובה לצעקותיו, שהילד שלו לא מנצל אנשים, וזהו, נגמר.

אני, כלא-אמא במודע ובכוונה תחילה, התכווצתי בכסאי.
אוקיי, זוהי דרמה ישראלית, לא שיעור בחינוך מיני ומה אני רוצה בכלל. תחליט כל ילדה מה טוב לה, יחליטו ההורים מה המסר שהם מעבירים לבתם, וזהו. אנחנו ב-2012, ראבק!

יצאתי מהסרט ופתחתי בתחקיר קטן בקרב אמהות לילדים בגיל הזה. שאלתי אם אני המתחסדת, ואולי זה המצב היום ומקובל בעליל. אמרו לי האמהות, לא, מה פתאום. גיל 13? לא מקובל.

חיכיתי לביקורות, שאלתי את ההורה שבקרב המבקרים: מה, לא הפריע לך? מתברר שלא. זאת אומרת טיפל'ה. בפנאי פלוס כתב יאיר רוה שהיה ממליץ על הסרט לבני נוער צעירים אלמלא הסצינות המיניות שבו. אגב, לא מדהים שרוב המבקרים הם גם גברים וגם לא הורים?
חיכיתי לראיון עם קניג, אמא בעצמה, לראות אם ישאלו אותה. אבנר שביט לא שאל. הנושא לא זכה להתייחסות.
בעצם יש משהו בעקיפין:

כשהתחלתי להסתובב עם התסריט ולהראות אותו לאנשים, אז הם אמרו לי שהכל טוב ויפה, אבל שהילדה צריכה להיות מבוגרת יותר, נגיד בת 15, כי ככה הדמות שלה תהיה יותר מורכבת רגשית. אני חושבת שהאמירה הזו נבעה מכך שכל המגיבים הללו היו גברים, והם לא מבינים שבנות פשוט תמיד מתבגרות מהר יותר.

יש רק שתי מבקרות במקומותינו כיום, יעל שוב בטיים אאוט, ואני לא יודעת אם התייחסה לסוגייה, וזהר וגנר, שהיא גם אמא, לא כתבה על כך מילה. וזה מעניין, כי בראיון ארוך ופרטני על הסרט החדש שלה, ימי הזהר, וגנר מספרת על מעין חזרה בתשובה והבנה מאוחרת שחיי החופש שהיו לה לא היו ממש חופשיים או בחירתיים. לכל זה אין ביטוי בביקורתה הקטנה.

ככל שאני יודעת יש פה/בעולם אווירה ציבורית לא פשוטה. אף פעם לא היה קל להיות בת 13, היום זה הרבה יותר קשה בגלל שפע המסרים המבלבלים (טלוויזיה, ריאליטי, ראש חוצות וכו'), הלחץ החברתי, ובעיקר הבגרות הנפשית הנעדרת. סיפורי אונס מופיעים בתקשורת מדי יום. כידוע, הדיווחים בנושא הם תמיד דיווחי חסר, כי הרוב לא מתלוננות. ולכן, באווירה הציבורית הזו לא הייתה מזיקה טיפה אחריות. תיקון עריכה זעיר, ממש זעיר, כזה שיותיר מקום לספק. כן, אני אומרת פה משפט מזעזע, לכאורה פגיעה בחופש האמנותי וכל זה, ועוד שנייה שולחים אותי למאה שערים ולספסל האחורי באוטובוס, ובכל זאת, מעט רומזנות ועידון עוד לא הזיקו לאיש.

24 מחשבות על “הגיל להתחיל

  1. דבורית, את קצת הולכת פה סחור סחור לדעתי בלי לקרוא לילד בשמו ולכתוב בבירור למה את מתכוונת. הכל בקודים וברמזים… מדוע?
    "באשר לשאלה היה או לא היה"- היה או לא היה מה?
    "שאלתי אם אני המתחסדת, ואולי זה המצב היום ומקובל בעליל."- איזה מצב? שמה?
    "תיקון עריכה זעיר, ממש זעיר, כזה שיתיר מקום לספק."- ספק למה?

    אני חושב שירדתי לסוף דעתך, אבל עדיין, הייתי צריך כמה קריאות כדי להבין בוודאות למה את מתכוונת.

  2. אני מאוד אהבתי את הסרט. כבר ראיתי אותו מזמן, אבל גם אותי הנקודה הזו לא הטרידה יותר מדי, וכשאני חושב על הילדה בת ה-13 שאני הכי אוהב בעולם, זה נראה לי מופרך לחלוטין שזה מקובל בגילה.
    נראה לי שזה עבר לי ולאחרים מעל הראש, בגלל שהנערה הזו בסרט לא מרגישה בת 13, לא נראית בת 13, ואם לא היה שם ציון מפורש שהיא בת 13, הייתי בטוח שהיא בת משהו כמו 16.

  3. צפיתי בשבוע שעבר וחשבתי אותו הדבר בדיוק. כלומר, לא מטריד אותי שהסרט מציג את העניין הזה, אלא שהוא מקבל אותו כסביר ושגרתי ו"מעביר אותו לסדר היום" כאילו שזה טריוויאלי. ובכן, זה לא צריך להיות טריוויאלי ויש משהו מאוד מטריד בכך שהאפיזודה הזו נבלעת ב"חמידות" הכללית של הסרט.
    אגב, קראתי את הביקורת של רווה ומאוד צרמה לי חוסר ההתייחסות, כך שמרגיע לדעת שאני לא הפוריטנית האחרונה בעיר.

  4. מאיה הוציאה לי את המילים מהפה. אין שום בעיה להציג דבר כזה בסרט, זה דרמטי וטעון ומעניין וכד', אבל זה פשוט חורג מהטון של הסרט וגם מהדמות של הילדה ואפילו של החייל. זה יותר מדי וזה גם לא זוכה להתייחסות נאותה בסרט ולכן גם החלק האחרון שלו פחות מרגש ממה שהוא יכל להיות.
    ובאמת מוזר שאף מבקר לא התייחס לזה.

    • צודקים שניכם, לזה בדיוק התכוונתי במשפט

      אביה של הילדה מתחרפן לעשרים שניות, גורר אותה מהמיטה וצורח, אביו של החייל אומר לאבא של הילדה, בתגובה לצעקותיו, שהילד שלו לא מנצל אנשים, וזהו, נגמר.

      ייתכן שהייתי צריכה להוסיף, לחדד ולהדגיש.

  5. אני הבנתי את זה אחרת. האבא היה זרוק, כולם בסרט איבדו את הדרך. כולם היו מוכנים לדרוך אחד על השני בעם. הציגו פירוק טוטאלי של ערכים – משהו שאכן קורה בחברה והודגש במלחמת לבנון השנייה. מלחמה שהייתה בה תחושה שיש עניים בצפון ובדרום הארץ שנלחמים וחברה מהמרכז שהפכו אדישים להכל.
    התפרקנו לגמרי כעם אבל משהו אחד כן התחזק – ההורות ובעיקר האבהות. הנשים אולי כבר נטשו את הילדים לטובת סקס כבר לא מאמינות בגבר שלהן, לא רואות אותו כגיבור. הגברים הפכו ליותר משפחתיים, יותר חשוב להם לשמור על אחדות המשפחה אפילו כשהאישה בוגדת. הם רוצים קשר עם הילדים בכל מחיר! הם גם רוצים להגן על הילדים.
    בת ה-13 שפיתתה גבר נשוי זעקה לעזרה, רצתה אבא או הורה שיקשיב לה יהיה שם בשבילה. היה רמז כשלפני כן היא חשפה את הסוד של האב. האבא הצליח לראות את הקריאה רק אחרי שהבת שלו עשתה משהו קיצוני – שכבה עם חייל. כל בן אדם שמתעלמים ממנו חווה סוג של אובדן ערכים ומתחיל להזרק כי לא אכפת לו מעצמו – לעשן סמים, לשתות אלכוהול, לשכב עם בחורים בגיל צעיר, להתמכר לשוקלד.
    קיצר תפתחו את העיניים הסתכלו סביב. האם גם אתם מכירים ילד בן 13 שהלך לאיבוד במקלחת? כדאי שתצילו אותו לפני שיהיה מאוחר מידי…

  6. פינגבק: מהדורת שבת: 5 במאי 2012 | סריטה

  7. לפני שבני נולד, לפני שידעתי שהוא בן, קצת רציתי שזאת תהיה בת. מהרגע שידעתי שהוא בן כבר לא רציתי שום דבר אחר, הוא היה הוא. עכשיו אני רואה את כל החברות שלו בגן שהוא גדל איתן, איך הן כבר נסיכות קטנות וורודות (אלא מה) ואני מרגישה הקלה (אני קצת מתביישת בזה). אם היתה לי בת, אני לא יודעת איך הייתי מגוננת עליה בעולם הזה. בשלב הראשון מפני הורידות הזאת. בזה הכל מתחיל. מצד שני, אני לא חושבת שההורים שלהן מרגישים את החרדה הזאת. אני לא מעיזה לשאול.

    • ברור שההורים לא מרגישים את החרדה.
      תשעה קבין של חרדה ירדו לעולם, עשרה נטלתי אני.

      ואגב, אי אפשר להגן מפני הוורידות. אני מכירה הורים בלתי ורודים בעליל, הילדה, לא יעזור כלום, מתה על ורודי.
      אין מה לעשות, ההשפעה בגן בלתי נסלחת.

  8. יש לי בת בת 13, ואומנם 13 של היום זה 18 של פעם (מבחינת מראה חיצוני, ביטחון, עצמאות וכו') אבל 13 זה 13 ואין מה לעגל פינות ולהיתלות במראה חיצוני מטעה . אבוי לי אם בתי הייתה מסתובבת עם חייל בן 18, והיא יודעת היטב מה עמדתי בנושא. נכון שיש לי כאמא גישה שונה לנער או נערה (והרי לבני בן ה 19 אני פחות חרדה בעניינים של בינו לבינה), אבל המציאות היא שהדאגה לבנות רבה יותר, ואסור לתת שום לגיטימציה בעולם ליחסי מין בין קטינה לבוגר!

  9. נראה לי שכולכן שכחתן איך הייתן בגיל 13. הסרט מתאר מציאות. לפחות של חלק מהבנות. ונקודת מבט של הורה היא רק נקודת מבט אחת על הנושא הזה.

  10. שלום, אני מאיה קניג, הבמאית של "אורחים לרגע".
    רציתי גם להגיב לדברייך, בתור מי שעשתה את הסרט, ומכירה מקרוב למה התכוונה המשוררת..
    אגב, אני חושבת שאותם מבקרים שלא התייחסו לסוגייה הזו, עשו כך כי אכן, כמו שאמרת, זה ספוילר, ומתוך כבוד לסרט ולצופים שטרם ראו לא נכנסו לכך. ללא ספק זו הסוגייה הבוערת שכמעט תמיד עולה ראשונה בכל סשן שאלות ותשובות לאחר הסרט עם הקהל שנכחתי בו.
    היה לי חשוב להדגיש שהאקט אכן קרה ולא רק לרמוז על כך, כי היה צריך לקרות משהו באמת חריף שיצליח לטלטל את שאול. מהבחינה הזאת, אני חושבת שהסרט, כמוך, לא מתייחס לזה כאל עניין של מה בכך, אלא כמשהו שמצליח לגרום לאדם די אטום ואגוצנטרי להבחין, לראשונה, במצוקה של הבת שלו, ולחוש צורך להגן עליה . מהצד שלה, לא רציתי לספר סיפור על ילדה שכתוצאה מהזנחה נפלה קורבן לאלימות מינית, זה היה נראה לי קל ומוכר מידי. היא יותר קורבן של נסיבות חייה הדפוקים, וזו הדרך שלה לאותת לעזרה. אחד המסרים הבולטים של החברה שאנו חיים בה לנערות ולנשים בכלל הוא- "אם אני אתן יותר, יאהבו אותי יותר" (והוא חל גם אם את נמצאת במחיצת בחור מכיל ורגיש כפי שמוצג בסרט) , והילדה הזאת מחפשת בנואשות, שיאהבו אותה. חוץ מזה, דרך האקט הזה, לא במודע, היא גם מענישה את אביה. ודבר אחרון, הדמות של גידי (צחי גראד) , האב המארח, שאומרת שזה בסך הכל דבר טבעי, מציגה עוד נקודת מבט, שבסופו של דבר, הגיל להתחיל הוא עניין מאוד תרבותי, ובלא מעט תרבויות הלא, מוסרים הורים את בנותיהם כבר בגיל הזה לחתונה ולמשגל, ומי אמר שבטוח שאיך שאנחנו זה כל כך נכון? אז לסיכום, אם את ואחרים חוו את זה כאילו הסרט עובר בין רגע לסדר היום, זאת לא היתה כוונתי, ונכון שהטון הכללי של הסרט היה קליל ופתאום הדבר הזה כאילו לא היה ברוח הדברים אבל זאת דווקא כן היתה כוונתי, להראות שעל פני השטח נראה שהכל סבביבבי וצחוקים, אבל כשמסתכלים יותר עמוק, משהו בעצם מאוד לא בסדר, ובכל זאת, גם אחרי זה, ממשיכים לנוע, כי ככה זה בחיים.

    • היי מאיה, תודה רבה על התגובה המפורטת שלך.
      – בעניין הספוילר, אני, כמבקרת קולנוע לשעבר, מקבלת את דין התנועה, ומבינה את ההיסטריה סביב זה. אישית לא הזיז לי מעולם לכאן או לכאן אם הייתי יודעת דבר מה. בכל מקרה, התרעתי מראש, וברגע שנכנסים לבלוג רואים רק את השורות הראשונות עם האזהרה. כלומר, הקוראים יכולים לבחור אם לדעת או לא.

      -בעניין כוונת המשוררת – זה בדיוק העניין. אני בוגרת תורת הפרשנות, בטח גם את, והתורה הזו אומרת שברגע ששחררת את הילד, כלומר הסרט, כלומר כל יצירה לחופשי, זהו, הוא לא בידייך יותר, וכל פרשן רשאי לעשות כרצונו וכהבנתו.

      – בעניין ה-אם אתן יותר יאהבו אותי יותר – אני מסכימה איתך לגמרי.

      – אני לא מסכימה איתך שאם היית משאירה את לב העניין לוט בערפל מעט האבא שלה היה מתחרפן פחות. אני חושבת שהוא היה מגיב באותה מידה (למרות שאת מכירה אותו יותר ממני, אבל זה מה שאני רואה בדמות שלו כצופה).

      – בעניין חיתון נערות בנות 13 וחברות בהן הן הפכו לאמהות בגיל הזה – כן, הנשים האלו חיות בינינו ומרגישות עד היום, 60-70 שנה אחרי, שילדותן ונעוריהן נגזלו מהן. יש גם חברות בהן ילדים בני שבע יוצאים לעבודה. אז מה?

      בכ"מ, אכן, נק' המבט שלנו שונה, אבל מה, מותר, לא?
      ושוב תודה על תגובתך ועל הסרט המוצלח.

    • מאיה, מצטערת לומר אבל בעיני הסובייקטיביות הסרט כן עובר לסדר היום בקלילות ובאדישות על אקט האונס. נהניתי מסרט ובכל זאת הדבר שהכי צרם לי, שאיתו יצאתי מהסרט ושנחרט בזכרוני הוא האדישות והקוליות שבה מתקבל האקט הזה.
      אכן התסריט מנומק ואפשר להבין למה הילדה בת ה- 13 (ולא 12…) עשתה מה שעשתה. עדיין, חוץ מאותה "מיני התחרפנות" של אבא שלה וצפירת הרגעה של צחי גראד הדבר עובר בלי שום בעיה, כאילו לא ראינו עכשיו בחור בן 19 במיטה עם ילדה.
      אפשר היה, אם הבנתי נכון זו היתה הכוונה שלך, לטעון את הרגע הזה כ"משהו בעצם מאוד לא בסדר" – אני לא הרגשתי שזה קרה. לי זה השאיר טעם רע בפה לגבי הסרט.
      אני מתנצלת על הבוטות, אבל אני מקווה שהדיון פה חורג מגבולות הסרט המסויים שלך, ולכן מרשה לעצמי, במיוחד בגלל שנהניתי משאר הסרט.

  11. פעם, כשהיינו "ציידים-לקטים" התנהגו כ-ו-ל-ם בהתאם לחשקים ההורמונליים-עצביים שלהם וההתנהגות הזו קוזזה על ידי קיום חברי להקה יותר חזקים שהתרגזו כשנראה להם שפולשים לתחומם.

    אחר כך באה ציוויליזציה והחברה נאלצה לקבוע נורמות. מיעוט קטן העיז לפעמים לחרוג מהנורמות והפך להיות גיבור (או מת) ואף אחד לא התרגש כי מתן זכות הבקרה בידי החברה נראה לרוב האנשים כפתרון סביר.

    אחר כך בא החופש (לא כמשהו שמאפשר לפרטים מדוכאים לחיות יותר טוב) אלא כרעיון אבסטרקטי: כל חופש=טוב, כל לא חופש=רע. בהתחלה היו לרעיון הזה תולדות טובות: למשל, ביטול העבדות, קיום זכות השביתה, צימצום נישואים על פי נוחיות ראש המשפחה, חינוך חינם וכידוע, יש עוד הרבה דוגמאות.

    בתקופתנו הפך הרעיון האבסטרקטי הזה לנושא את עצמו ולכן לרעה חולה. קצת דוגמאות:

    -לימוד כתיב ותחביר נחשב פגיעה ביצירתיות החופשית
    -כשאבא אומר שצריך לחזור הביתה לארוחת ערב חושבים שהוא מטורף
    -קוראים למורה בשמה הפרטי וכשהיא לא מתחנפת מספיק – מכים אותה
    -מאחר שכמעט הכל מותר, כשמחפשים קצת אסור מוצאים רצח
    -קביעת גיל מינימלי להזדינויות מהווה פגיעה בחופש וכידוע לא כולם מתבגרים באותו גיל

    אז מה עושים? אי אפשר לקיים ציווליזציה בלי רגולציה – זה עצוב , אבל שמישהו יביא הצעת פתרון אחר. כמובן שמה שנחשב די ליבראלי לאחד נראה מדכא קיצונית לאחד אחר. אז שוב, מה עושים? ממציאים דמוקרטיה ייצוגית. ואם גם זה לא עובד?

    יש לי פתרון אבל אני מתבייש בו.

  12. כאם לבן 13 וכמי שמכירה את החבר'ה המתבגרים דרכו, (לגבי דידי אני לא זוכרת דבר, הדחקתי). אני יכולה לזהות בקלות קריאה לעזרה. יש מי שמאיימים בהתאבדות וקוראים באינטרנט על חבלים וקשרי עניבה, יש מי שמגלים/ות את הפאנק השחור, הפירסינג הקשה, הקעקועים וההבי מטאל, יש מי שלוגם אלכוהול ומעשן בסתר, ויש מי, וזה בד"כ אופייני לבנות, שמשליך את הדבר שההורים חרדים ממנו משום מה יותר מכל, את הבתולין לעזאזל. המעשה הזה לא נובע מאהבה אלא ממצוקה רגשית קשה ומקריאה לעזרה. והמסר הוא – הורים, תפקחו עיניים.

  13. אני רק הערה – בקרב החברות של הבנות שלי, כולן מסכימות שמתחילים סקס היום בין 11 ל-14. אלה פני הדור. take it or leave it…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s