חמישי אחרי המלחמה

kaminerdvorit

קמינר, אני וצופית

את התמונה הזו, שצולמה בשנות התשעים, קיבלתי ממש רגע לפני שהחל מבצע עמוד ענן.
ככל שאני זוכרת לא ראיתי אותה מעולם. ייתכן אפילו שלא ידעתי שצולמה.

שנות התשעים. קיץ, אני לובשת שמלת כתפיות שינקינאית, לא רואים את הרגליים אבל המדובר בוודאות בנעלי שרוכים גבוהות. התספורת הקצוצה עוררה בי ערגה עמוקה. יותר מעשור הייתי קצוצת שיער בדרגות משתנות. כל חמישה שבועות תספורת. וואוו, זה היה כיף. עד היום אני רוצה לחזור אליה.

השעון על יד ימין, כרגיל, היד על הפה, גם כרגיל. משקפי שמש מלוכסנים ביד. אאל"ט אפילו ענדתי עגילים, משהו שזנחתי מזמן. עונדים עגילים עדיין?
התרמיל על הגב. אני זוכרת אותו. כמה תרמילים החלפתי מאז. סלולרי? לא בטוח שכבר היה לי.

אני עומדת ליד אמיר קמינר, שחוקר ז'קט מעוצב בחנות של איזק (איפה הוא? היום בסגנון של מעריב) בדיזנגוף. זו הייתה סיטואציה שכיחה עבורנו באותם ימים, יחד עם מדידת שינקין, שהיה אז בשיאו, הלוך ושוב: ביקורים בחנויות בגדים ייחודיות. המילה בוטיק, שהיום מתקמבקת, כבר לא הייתה אז בחיים.

הייתי אדם אחר לחלוטין. השאיפות, הרצונות, התוכניות, האהבות, האכזבות, אפילו סדר היום, כל זה לא קשור אלי היום כלל. לא ייאמן כמה סבלתי אז וממה. וממי. חראם עלי.

והייתה המלחמה, מלחמת המפרץ בה התערערה האדמה מתחת לרגליי לגמרי. הייתי מהאנשים שברחו מתל אביב. נסעתי עם אמיר לירושלים. וגם לאביחיל, מושב הולדתו. אני, שלא יכולה לחלוק חלל עם איש. עד שיום אחד התעשתתי וחזרתי לדירת החדר שלי בקומת הקרקע. ופתאום נגמרה המלחמה, השארתי את ערכת המגן המטופשת ממנה לא נפרדתי לשנייה בבית, ויצאתי עם רענן בצהריי היום לשינקין, אלא לאן. זה היה מוזר. איך ייתכן שפתאום הכל שוב כרגיל. לא ידענו מה לעשות עם עצמנו ולאן לזרוק את מטעני החרדות שצברנו.

וביום חמישי לפני שבוע, אזעקה. יותר מעשרים שנה אחרי. לא ממש הבנתי מאיפה צצה ואיך ייתכן. הבום היה ממש בסלון.
בהתחלה הייתי הכי רגועה שבעולם, להבדיל מהתקף החרדה של מלחמת המפרץ, שצמח עם הטיל הראשון. רק בשבת, כשעצמים שמיימיים זוהרים ולוהטים ריחפו מעל לראשי הבנתי מה המצב.
ואתמול, חמישי, שוב שגרה, אבל מדרון יפו עוד ריק מאדם.

13 מחשבות על “חמישי אחרי המלחמה

  1. גם לי היה נדמה שהתרחקתי מאוד מהמציאות ההיא, והנה, החמאס
    ביבי, אף אחד מהם לא מכיר בבועה שלי ולא מכבד את האין כניסה שניסיתי להציב לפניה

  2. הכי אני אוהב שאת כותבת על דברים שהם לא פוליטיקה.
    אלה מילים מאוד פשוטות, ודווקא בגלל זה נדמה לי שהן משקפות תחושות של דור שלם. אולי דור זה קצת מוגזם, אבל בטוח שהרבה אנשים באותו גיל, מאותה סביבה.
    תודה על החלון הזה לתוך העולם.

  3. עבור ילדי , נערי , בוגרי וזקני שדרות זוהי מציאות מתמשכת. אנחנו באותה סירה וזה שהחור , במקרה הוא דווקא בצד ׳שלהם׳ לא אומר שרק עליהם לעמול ולהוציא את המים. התל אביביות מעוררת אנטגוניזם משום שהיא אגוצנטרית ומתנשאת ולא עושה שום מאמץ לסולידריות אמיתית. אבל ביקורתיות, ציניות, ארסיות…. זה – בשפע.

  4. פינגבק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » חשד‏

  5. פוסט מקסים. אותי הפיגוע באוטובוס , ליד העבודה של אלאמי- דוקא החזיר לנינטיז.
    פתאום היינו שוב צעירים ושינקינאים . איך תמונות מהעבר שלוכדות רגע יכולות לספר סיפור שלם. שבת שקטה דבורית

  6. ארסיות, ציניות וכו׳ לא במאמר הזה, מאמר זה משתכשך בנוסטלגיה של ׳ איך שני הפאג׳ארים השבוע הזכירו לי את הטילים מלפני 22 שנים׳. אז רק הזכרתי שבזמן הזה שבו הספיקו העגילים לצאת ואולי אף לחזור לאופנה ילדים, נערים , הורים וזקנים בדרום – רצים למרחב מוגן בערך פעם בשבוע – שבועיים (בתקופות רגיעה) וחיים במציאות של ׳עוד רגע בום׳ וכשמישהו מציג מצב כזה כזיכרון רחוק רחוק, עבורי המאמר היה ׳מנוף׳ להמחשת הנתק בין צורות החיים השונות המתקיימות בחבל ארץ כה זעיר. נ.ב. : אם כבר מנוף, אבקש לנצל דיון קצר זה ביננו כדי להודות לך על חווית קריאה מרגשת שגרמת לי במאמרך מלפני כשנה -שנתיים על אביך והקשר בינכם ( נדמה לי שהגבתי כבר אז) . שבת שלום. יונתן.

  7. נהניתי לקרוא, ומחכה לעוד.
    בינתיים אתוודה שאני שותפה לתחושתך לגבי ההבדל שבין ההתפתחות שחל בעשרים השנים האחרונות במרחב המדיני לבין המרחב האישי. במרחב המדיני יש תחושה של דריכה במקום, בשעה שבמרחב האישי -פנימי יש שוני כל כך טוב ומורגש ועצום- התפתחות אישית למצב מודע יותר ובעל יכולת לסנן ולבחור בצורה משופרת. מתנה אמיתית של אדם לעצמו ושל חוה לעצמה .

    V: שמחה לשמוע

  8. פינגבק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » דו"ח חודשי נובמבר 2012‏

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s