כסף ועלבון

אנשים אוהבים להיעלב. תחושת העלבון מלווה תמיד בזעם קדוש, בתחושת קיפוח עצומה, בהרגשת עליונות וטוהר שאין לה שיעור. הנעלבים מחבקים את העלבון שלהם, מלטפים אותו, מטפחים אותו. מספרים עליו, דנים בו, לשים אותו, מדווחים עליו לכל מי שרק אפשר. מתחפרים בו, נאחזים בו בחוזקה, לבל יברח.

תחושת העלבון, או מצב העלבון, גורמת לאנשים לשכוח הכל, להניח את חייהם בצד, ולנתח את העלבון לפני ולפנים. מי אמר, כמה אמר, מתי אמר, למה אמר. ומה עשה, ואיך עשה. וכמה זה נורא. והייתכן, ולא יעלה על הדעת, ולמה ומדוע?

לכל זה מתלווה גם תחושת הקורבנות. שתי התחושות האלו הולכת ביחד, אנגז'ה, ואין האחת חיה בלי רעותה. תחושת הקורבנות גורמת לעפעפיים להישמט, ולכתפיים גם. זוויות הפה נופלות עד כדי בכי כמעט, ותחושה ההנאה מכך היא אינסופית.

לשתי החביבות האלו מתלווה תחושת הצדק האינסופית. הנעלב והקורבן הוא הצודק, ואין מלבדו. תחושת הצדק היא תחושה נעלה, קסומה ומציבה את הצודק עשר דרגות מעל בני התמותה. הנעלב-קורבן-צודק מסתכל עלינו היבחושיים מלמעלה, גופו ונפשו ממולאים בהליום, והוא קל כנוצה, מרחף בחלל ונושף עלינו בבוז.

כל זה ככה בכללי, ואני ממש לא יוצאת דופן, וכמו כל אחד לופתת מדי פעם קרוב ללב את השילוש המענג הזה ושואבת ממנו הנאה עד אין קץ.

ולמה נזכרתי בזה? כי באחרונה נתקלתי בתופעה משונה שלא ידעתי שאפשר להיעלב ממנה. כלומר, כמי שיש לה חמישים אלף סיבות להיעלב, לא תיארתי לעצמי שמישהוהם יעקפו אותי בסיבוב וינפנפו לי באצבע משולשת עם סיבת עלבון שלא שמעתי כדוגמתה עדיין.

מתברר שאנשים יכולים להיעלב אם אומרים שיש להם כסף. כתבתי על ברנש מצוין אחד שעשה אקזיט נפלא, שהוא מיליונר (נו, הוא מיליונר, יש לו כמה מיליונים). הבנאדם נעלב מכך שהזכרתי אותו כמיליונר ולא את שאר תכונותיו. טוב, הסברתי את עצמי ויושרו ההדורים.

הפעם השנייה שנתקלתי בתופעה הייתה כשכתבתי שלב תל אביב הוא מקום שבע ומרופד. מתברר שתושבי האזור נעלבו, מאחר שחלקם קנו שם דירה בעזרת משכנתה כבדה, ועובדים בשתי משרות כדי לממן את החיים. סיבה להיעלב? מתברר שכן.

אחרי שני המקרים האלו הבנתי כמה מגוחך הוא עלבון, כמה מיותרת ההתעסקות בו, כמה כולנו פגיעים ורגישים, וכמה חבל לבזבז זמן על עלבונאות-קורבנות-צדיקות. יאללה תתקדמי, אני אומרת לעצמי, וגם לך. ולך.

4 מחשבות על “כסף ועלבון

  1. יפה כתבת ואף הוספת וידוי שמבהיר עד כמה הידיעה (הרציונלית) של המנגנון הזה אינה מפחיתה את עוצמתו…יחד עם זאת, במקרה האישי שלי, אני מקווה שהרציונל יוביל אותי לריכוך השפעת המנגנון הזה עלי…
    ואגב, לדעתי, מי שנעלב בגלל שהזכירו את עושרו הפיננסי כתכונה המאפיינת אותו, למעשה מכין את הקרקע לסירוב עתידי להפגין יכולת פיננסית משופרת בנסיבות עתידיות …

  2. זאת לא חכמה גדולה להבין שהעלבון הוא מגוחך כשאת המעליבה ומישהו אחר הוא הנעלב. כבר מהשורות הראשונות שבהם את מלעיגה את הנעלבים היה ברור שמדובר באנשים שאת העלבת אבל עדיין סבורה שאת צודקת. לגיטימי, אולי באמת את צודקת, אולי עלבון הוא מגוחך. אבל האמת היא שהתובנה הזאת היתה הרבה יותר משכנעת אילו היית מגיעה אליה אחרי עלבון שאת נעלבת, כזה שבו את יודעת שאת צודקת. לא כזה פשוט, הא? בינתיים הצלחת להעביר שיפוט חריף על האנשים שטוענים שנעלבו ממך. אז כנראה ששיפוטיות היא לא מגוחכת ומיותרת עדיין. עד שהיא תופנה כלפייך…

  3. איך, בשם אלוהים, הצלחת להבין את ההפך הגמור?
    הרי אני מלכת הנעלבות, הכי פאתטית שיש, וגם כתבתי זאת במפורש:

    כל זה ככה בכללי, ואני ממש לא יוצאת דופן, וכמו כל אחד לופתת מדי פעם קרוב ללב את השילוש המענג הזה ושואבת ממנו הנאה עד אין קץ.
    ולמה נזכרתי בזה? כי באחרונה נתקלתי בתופעה משונה שלא ידעתי שאפשר להיעלב ממנה. כלומר, כמי שיש לה חמישים אלף סיבות להיעלב, לא תיארתי לעצמי שמישהוהם יעקפו אותי בסיבוב וינפנפו לי באצבע משולשת עם סיבת עלבון שלא שמעתי כדוגמתה עדיין.

    אז גם מהפוסט זה נעלבת? יאללה, בכיף, אני לא אמנע ממך את ההנאה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s