מה סבא שלך עשה בשואה?

שלוש הערות בלתי קשורות

1. לפני כמה שנים הייתי בכנס באירופה. בקבלת הפנים שתינו קמעא. בחיי שקמעא, ובדרך חזרה למלון ישבתי באוטובוס ליד הברנש הגרמני שבחבורה.
מאחר שכאמור שתיתי (לא יותר מכוס יין זעומה), ניסיתי להתבדח איתו ואמרתי לו משהו כמו, מגרמניה, אה? מה סבא שלך עשה בשואה?
הבנאדם ממש לא צחק, הרצין, ואשכרה ראיתי את חומת ברלין נבנית מחדש בינינו.
מיד אמרתי לו שצחקתי, נו, ושהמשפט הזה הוא פרודיה, ושלא התכוונתי בכלל. ולכאורה הכל היה בסדר, אבל מאז ועד היום אני מתייסרת על טיפשותי בכל פעם מחדש. פעמים רבות הבדיחות שלי לא עוברת כשאני מתרגמת אותן לאנגלית, ולא שבעברית הן תמיד מובנות, אבל הלקח עם הגרמני היה רע ומר.
בכל פעם שאני נזכרת במשפט האידיוטי הזה אני מתעבת את עצמי עוד קצת.
אבל מה, לאט לאט התחוור לי שבישראל זה עניין מקובל, ובכל פעם שמוזכרת "גרמניה", או "גרמני", או "גרמנים", מיד הישראלים מעלים את העניין הזה, של מה המשפחה שלך עשתה בשואה, ועוד בלי לשתות כלום. זה כל כך טיפשי, מיותר, מביך ומשפיל. כאילו, מה ייצא לכם מזה?
נזכרתי בכך שוב כששיבחתי את מפעלות לופטהנזה בסופת השלג, וברור שהיו מי שהזכירו את העניין, גם אם כבדיחה.
ויש גם את הסרט הדירה, שעדיין לא ראיתי.

2. ב-17 בינואר מלאו שלושנים לישיבתי ביפו. בשנים עברו הקדשתי פוסטים ליום השנה, אבל השנה לא. בדיוק טסתי באותו יום לחו"לה, והמועד פרח מזכרוני. וגם אם לא היה פורח, סבלתי ממחסור בזמן.
למעשה, לא קרה שום דבר דרמטי מבחינת יפואיותי השנה. נשארתי בתחום המושב שלי, לא בדיוק הפכתי לחיית חומוסים ובתי קפה וברים, וכששואלים אותי איפה לבלות ביפו ממש אין לי מושג. לא נעים לספר, אבל חומוס ופלאפל אני אוכלת בתל אביב, במרכזה או בדרומה.
שניים מחבריי קנו בתים ביפו, כך שאם מישהו מתעניין, אני יכולה לומר שעדיין יש מציאות ברובע, או לפחות היו בשנה האחרונה. אך מאחר שיפו הפכה כידוע למקום לבעלי ממון, נראה שהמציאות מתמעטות והולכות. ובכ"ז, אם יש לכם זמן וקור רוח, נסו. בעלי הנדל"ן החדשים מאוד מרוצים.
אבל גם לי יש מה לתרום למחפשי המציאות בשכונה:  ברח' שלבים 18 יש שתי חנויות עודפים: האחת לבגדי ילדים והשנייה להלבשה תחתונה ולחולצות טי ראויות וכותנתיות. לנשים ולגברים כאחד.
מתי קניתם תחתוני סקיני-ללא-תפר-FIX בעשרה ש'?
פשש, לאן התדרדרתי.

3. במהלך רוב חודש ינואר הייתי חולה. וירוס עיקש בדרכי הנשימה העליונות שהתעלק עלי ככל יכולתו. עכשיו, מאחר שידעתי שזה חודש עמוס עבודה, ומאחר שאני מאמינה ברפואה אלטרנטיבית התעקשתי להדביר אותו בטוב, ממש מהשעות הראשונות. וכך הגעתי לבית המרקחת הראשון בסדרה, ומיד נכנעתי לפיתוי הרוקחת שהציעה לי תכשיר ש"עובד כבר 30 שנה", וש"אנחנו לוקחות אותו כאן כל חורף ולא נדבקות מהלקוחות". מדובר בתרקחת של אסטרגלוס, אכיניציאה, uncaria, סמבוקס ומייטייק. כמאה ש'. לקחתי את הדבר לפי ההוראות, ביום הראשון 20 טיפות שש פעמים ביום, וכן הלאה, לא משנה.
בניגוד לאמונתי ולתחזיותיי זה לא עזר בשיט. הווירוס הרים ראש, ופעל בדיוק לפי כל דפוסיו הכתובים בספר. סימפטום אחד לא פספס. יום אחד לא הרפה ממני לפני המועד הנקוב. וגם לקחתי אנטיביוטיקה (תוס': כמובן שע"פ המלצת רופאה), מה שלא עשיתי כבר לפחות עשור.
אז מה עכשיו? מה לעשות עם האכיניציאה ושות'? ואיך לחיות עם האמת החדשה?

6 מחשבות על “מה סבא שלך עשה בשואה?

  1. דבורית היקרה, אנטיביוטיקה אינה מיועדת למאבק בוירוסים, היא קוטלת חידקים. למעשה וירוס הוא לא בעל חיים הניתן להשמדה. אל תיקחי אנטיביוטיקה ללא התייעצות עם רופא.

      • לקחת אנטיביוטיקה בשביל להיפטר מוירוס, איזה רופא ימליץ על כזה דבר?!
        אבל שטויות, אני שמח שהבראת 🙂

        • אצטט מפי רופאים גדולים ממני:

          "מדוע כל ילד שחולה מקבל טיפול אנטיביוטי?
          ד"ר צחי גרוסמן: הסיבה לכך היא שאנחנו לא יכולים להבדיל בצורה בולטת בין חיידקים לנגיפים. הדרך היחידה לעשות זאת היא באמצעות בדיקות פולשניות, שאנחנו לרוב נמנעים מלבצע. בנוסף, פעמים רבות גם על ידי ביצוע בדיקות דם או צילום רנטגן לא ניתן להבדיל בוודאות בין שני הסוגים, ולכן כל הילדים מנותבים לטיפול אנטיביוטי, כדי שאם אכן מדובר במחלה חיידקית היא תטופל כראוי. הרעיון הוא שאנחנו נותנים אותה כמקדם ביטחון.
          אנחנו יודעים בודאות שמדובר במחלה ויראלית ולא חיידקית רק אחרי שהילדים מקבלים טיפול אנטיביוטי אך החום לא יורד אחרי יותר מיום-יומיים. לרוב זה מצב שמלחיץ את ההורים, אך עבורנו הרופאים מדובר אך ורק בסימן לכך שמדובר היה בוירוס ולא בחיידק.
          ————-
          האבחון הראשוני היה וירוס, אלא שהחום לא ירד, ועוד ועוד, לא משנה, ולכן, בהתייעצות
          קונסוליום קטן שיצרתי, החליטו הרופאים שזה הדבר הנכון.

          • וואלה. עם ילדים לוקחים פחות סיכונים, אבל בכל מקרה היית חולה הרבה זמן וחום ממושך, כך אמר לי חבר רופא, זאת בדרך כלל אינדיקציה למושבת חידקים מאושרת…
            אבל הכי כיף לי שזכיתי לתגובה מושקעת מדבורית שרגל 🙂

  2. מניסיוני העצוב, הגרמנים מגיבים באותו זעזוע נפש מעושה גם כשמעלים את הנושא כשהוא רלוונטי (נניח כששוקלים חתונה עם אחד מהם), אחרי שנים של היכרות, ובעדינות. לא מתאים להם להתמודד עם השאלה הזאת בשום שלב, ואין לזה שום קשר לבירה, להיכרות שטחית, או לנימוסין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s