למה התאבד מליק בנג'לול (2)?

אחרי הפוסט הקודם בנושא אני ממשיכה לעקוב אחר מידע נוסף בעניין התאבדותו של זוכה האוסקר לסרט הדוקומנטרי של 2013, מליק בנג'לול, במאי מחפשים את שוגרמן, בדיוק היום לפני חודש.

ועכשיו נחשפים פרטים נוספים על מותו. יש כל מיני דרכים להתאבד. בנג'לול בחר באחת הנוראיות שבהן: הוא קפץ על פסי התחתית בעת נסיעתה, בקו הכחול בתחנה המרכזית סולנה, בשטוקהולם, ב-rush hour, שנה וקצת אחרי השיא של חייו.

ההוליווד ריפורטר הקדיש את כתבת השער של גליון יוני לבנג'לול.
HRbenjalulMalik+Bendjelloul+Brittany+Huckabee+85th+Annual+7k6JI5ihT4kl

החברים שלו מספרים ששמו לב לשינויים בהתנהגותו בחודשים האחרונים. הוא החל להתבודד יותר ויותר, מנפה מסביבתו את רוב הקרובים אליו. אחיו, עיתונאי הרדיו יוהר בנג'לול, אומר שהיה איתו רוב הזמן בימים שקדמו להתאבדות.

אחרי שנת האוסקר המסחררת, תוך שהוא מתחבט בעניין הפרויקט הבא (רגע) הגיע הדיכאון והוא לא יכול היה להתמודד איתו. ועדיין החברים המומים: אחת אמרה שהוא היה האדם השמח ביותר שפגשה, האחרון עליו הייתה חושבת שיקפח את חייו.
אחר מספר שהוא השקיע את כל משאביו, כל קמצוץ אנרגיה בשוגרמן, ומאז החל לחשוש שהוא מאבד את היצירתיות שלו. אחרי הרעש הגדול שליווה את העשייה של הסרט והזכייה שבעקבותיו, הגיע שקט. תהום, חשיכה ששאבה אותו אליה (ע"ע חשיכה נראית). משהגיע האביב החליט לחזור לשבדיה, לפגוש כמה חברים, וגם לחגוג את יום ההולדת ה-70 של אמו, הציירת והמתרגמת ורוניקה שילד בנג'לול, ב-20 במאי. בסופו של דבר התאבד שבוע לפני היומולדת. מתנה שאמא לא ציפתה לה.

בחודשים האחרונים גר בניו יורק עם החברה שלו, הדוקומנטריסטית בריטני האקאבי (בצילום השמאלי) וניסה לכתוב תסריט לפיצ'ר שלו על לורנס אנתוני, פעיל שימור הסביבה המנוח שב-2003 ניסה להציל את בעלי החיים של גן החיות בבגדד (פירוט בפוסט הקודם). אבל הכתיבה תסכלה אותו מאוד ועוררה את חרדותיו. הוא סבל מנדודי שינה, ניתק קשר עם כמה מחבריו בשבדיה, והתוודה בפני אחד מחבריו שהוא חש בודד. פסיכולוגית ממישגן אומרת בכתבה לריפורטר שלהצלחה פתאומית כמו זו שחווה בנג'לול עם סרטו, יש אפקט של תאונת דרכים.

חברים אחרים מספרים שככל יוצר היה קצת אובססיבי, "אנאלי", כנהוג לומר בז'רגון העממי הרווח בקבוצת ההתייחסות של בנג'לול (או שלי). היו לו כמה ריטואלים, אממ, קצת מוזרים. למשל, הוא לא התחיל יום עבודה בעריכת שוגרמן (אותו ערך בדירתו בשטוקהולם) לפני שהשלים הליכה סביב הדירה שלו. אממ. כך גם היה מסיים את היום.

הוא הקציב לעצמו 1,000 ימים לערוך את שוגרמן, והיה קרוב לכך. הוא קבע לעצמו שחלק מיום העבודה, 8:00-12:00, יעשה ברצף. אבל אם התחיל מאוחר יותר פשוט הזיז אחורה את השעון ל-8:00. או למשל, כפה על עצמו לאכול אותה ארוחת בוקר במשך שישה חודשים. הוא אהב רוטב עגבניות של מותג מסוים, ומשאותו רוטב עמד לפוג מפס הייצור התקשר לכל חנות בשטוקהולם כדי לרכוש את הסטוק שלהם. כן, ככה הוא רצה לאכול את הפסטה שלו, ערב-ערב, עם רוטב העגבניות הזה. יום אחד אמר לחבר שהוא רוצה להיפרד מחברתו כי הם יחד כבר ארבע שנים, ארבעה חודשים וארבעה ימים. וזו לא בדיחה.

לזכותו ייאמר שהוא עצמו הסתלבט על הטקסים שלו, כשסיפר לאחרים עליהם. אולי הקפיצה לפסי הרכבת הייתה טקס שהשתבש.

3 מחשבות על “למה התאבד מליק בנג'לול (2)?

  1. פינגבק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » בחירות או לא להיות‏

  2. פינגבק: שנה טובה מ"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" | דבורית שרגל * Dvorit Shargal

  3. פינגבק: למה התאבד מליק בנג'לול שנה אחרי שזכה באוסקר על שוגרמן? | דבורית שרגל * Dvorit Shargal

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s