כך חלפה לה שנה

בדיוק היום לפני שנה עליתי על הטיסה שהביאה אותי בסופו של דבר ליפן. כך החל החלק האחרון של צילומי הסרט שלי איפה אלה-קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?.
טסתי אל הלא נודע. רבים חשבו שיצאתי מדעתי קלות, ולא הבינו מדוע אני שמה את כל יהבי, את שארית כספי, יתרת חסכונותיי על הפרויקט, ויוצאת לצילומים כשאין לי מושג קלוש איך יתנהלו.
כן, הייתה לי תוכנית עבודה איך יתבצעו החיפושים שלי ביפן, ומי יהיו האנשים שאפגוש, אבל זהו.

זה היה מסע דוקומנטרי במלוא מובן המילה. אף שנייה לא בוימה מראש, כל מה שקרה, קרה באמת, והכל תועד: הציפייה, השמחה, הבכי, הייאוש. זה היה השבוע הסוער והמסעיר בחיי, ואני חושבת שגם בחיי כל הסובבים אותי, וכל האנשים שנטלו חלק באירועים סביב צילומי הסרט.

כל ההחלטות שקיבלתי באשר לנסיעה הזו היו אינטואיטיביות. המילה היגיון גורשה מהמילון שלי למשך כמה חודשים, ואם להיות כנים, אפילו שנים. בכל ארבע שנות העבודה שלי על הסרט הלכתי עם הרגש שלי, ואיתו בלבד. זה היה הפרטנר הכי צמוד והכי אמין שהיה לי בחיי: הרגש שלי. האינטואיציה.
אנשים שאמרו לי "אבל חשבי בהיגיון, זה לא יכול להיות, מה שאת עושה", נענו במבט מזוגג שלי. שעטתי קדימה, ולא היה אכפת לי מכלום. הרגשתי שאני עושה את הדבר הנכון.

וצדקתי. צדקתי בכל החלטה שקיבלתי: מתי לצלם ואיפה ואיך.

השנה שחלפה, מאוגוסט 2013 עד אוגוסט 2014 הייתה שנת העריכה, שנה שהייתה רכבת הרים רגשית. הדימוי הכי קלישאתי יהיה כמובן חדר לידה. אבל אולי אפשר לומר גם שזה כמו לחצוב מסלע, מחומר גלם, פסל מלוטש.

ובחודש האחרון מתנהל פרויקט גיוס-ההמון לסרט (בקישור, פה). אני זקוקה לעזרת הציבור כדי לסיים אותו. לצערי, לצער כולנו, החודש האחרון היה חודש מלחמה בישראל, צוק איתן, שגבה מחירים גבוהים מאוד מהמדינה, מהחברה, ומעשרות רבות של משפחות שחייהן קרסו ברגע.

אם צריך היה לבחור מועד אחד גרוע במהלך ארבע השנים בהן אני עובדת על הסרט שלי, לערוך את פרויקט הגיוס, הרי שזה החודש הזה. אבל אין מה לעשות. אני כבר כאן, וצריך להשלים את המשימה. אם לא אוכל לגייס את כל הסכום שקבעתי מראש, לא אוכל לקבל שקל.
זהו סרטוון הגיוס:

פה אני כותבת את כל העדכונים באשר לתהליך הגיוס והעשייה של הסרט.
השבוע הוספתי עוד מתנה למשתתפים (טור המתנות מופיע משמאל בעמוד הפרויקט):
איורים על פי הספר אלה-קרי הילדה מלפלנד של המאיירת אור רוזנשטיין. הנה דוגמה:
ekor1

ולכן אבקש מכם, הצטרפו לפרויקט גיוס ההמון לסרט שלי, איפה אלה-קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

12 מחשבות על “כך חלפה לה שנה

  1. פינגבק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » אצבעות שחורות 8.8.14‏

  2. מכיוון שהיעד של 100,000 ש"ח עדיין רחוק, האם יש אפשרות לשנותו כעת ליעד צנוע יותר (למשל 50,000) כדי לא להפסיד את הסכום שגוייס עד כה?

  3. בשום מקום לא מצאתי הסבר מה את מתכוונת לעשות ב 100,000 השקלים שרצית לגייס. למה מחצית הסכום לא תספיק? למה לא רבע? מדובר בהרבה כסף יחסית למה שהתרגלו תומכי פרוייקטים מהסוג הזה.
    התמורות לכסף שאת מגייסת די עלובות (בסכומים הנמוכים) ביחד למה שמקובל בתמיכה בסרטים באופן הזה. 50 שקלים בשביל מכתב תודה? 100 שקלים בשביל כרטיס להקרנה ו75 שקלים לDVD?!
    הבעיה פה לדעתי טמונה בחובבנות מוגזמת בפרוייקט הגיוס ובתקשורת לקויה משהו עם קהל התומכים. אני מניח שתנסי סיבוב גיוס נוסף. מומלץ להתייעץ עם אלו שכבר עשו את זה והצליחו, הרבה תובנות עולות במהלך פרוייקטים כאלה.
    שיהיה בהצלחה, אני מניח שהולך להיות סרט מרתק, מקווה שיושלם במהרה.

    • אני מאוד מודה לך על הביקורת הנוקבת אבל אין לך ממש מושג על מה אתה מדבר. בטח ובטח שאתה לא יודע כמה עולה להפיק סרט, גם בתקציב עלוב, כמקובל בישראל.
      הפקת סרט דוקומנטרי בישראל עולה כ-100 אלף דולר, זה הכסף שמגיע מגופי השידור. זה המינימום, ואז מגייסים עוד השלמות של עשרות אלפי שקלים מקרנות.
      עכשיו דמיין יצירת סרט מסביב לעולם בהפקה עצמאית.
      "מתנות עלובות"? האם יש לך מושג כמה עולה כרטיס לסינמטק? 38 ש' למשל.
      או כמה גובה סינמטק על השכרת אולם להקרנה? או כמה עולה להפיק DVD? מהן העלויות שלו?
      בנוסף, אנשים לא תורמים בשביל המתנות, שדווקא תוכנו בקפידה רבה, בכפוף לדעתך החולקת.
      ה-100 א' ש', פחות משליש מסכום ההפקה, מיועדים לעבודות עריכה ופוסט פרודקשן.
      תבדוק פעם, במקום להעליב ולהשפיל, כמה עולה משמרת עריכה, במקום לזרוק מילים ביהירות לא ברורה.
      וגם על התקשורת שלי עם הקהל אין לך מושג, או עם מי התייעצתי וכמה.
      חבל שלא בדקת ולא חשבת לפני שהגבת, כל כך הרבה הנחות שגויות בכל כך מעט מילים לא ראיתי מזמן.

      • להשפיל? חס וחלילה לא היתה לי כל כוונה כזאת.
        אני בהחלט אשמח בהצלחתך.
        אני מכיר היטב מספר פרוייקטים של מימון המונים. בעיקר סרטים עלילתיים ופרוייקטים מוזיקליים.
        אני יודע כמה כסף הם שאפו לגייס, כמה הם גייסו בפועל (יותר מכפי שהגדירו, פחות או יותר מכפי שקיוו) ובהחלט יודע מה היו התמורות.
        אם זה סרט, כמעט תמיד מדובר בסכום שמייצג קניה מראש במחיר קצת גבוה של כרטיסים.
        מאה שקלים זה לרב כרטיס + מרצ'נדייז שזה אומר DVD במקרה הטוב.
        בשורה התחתונה, עושה רושם שיש לך חומר גלם טוב ואת אישיות מוכרת יחסית מה שהיה אמור לעזור לך לצלוח פרויקט מימון כזה. אני מקווה שזה יקרה אבל לעניות דעתי נעשו פה טעויות.
        ולפי התגובה שלך אולי גם חוסר הבנה של אילו פרויקטים מגייסים כספים בארץ ואיך הם אמורים להתנהל.

        • אוקיי, נסכם בזה שכוונתך טובה, ועל כך אני מודה לך, ושייתכן שעשיתי טעויות.
          אזכיר לך עוד נתון קטן ששכחת: חודש המלחמה שהקפיא את הכל, כולל פעילות שיווקית שלי.

  4. פינגבק: אינטרפוץ ותרווד וורוד | בית קטן בהרחבה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s