מסעות אלה-קרי ונוריקו-סאן בהודו

תקציר הפרקים הקודמים:
באוגוסט סיימתי גיוס סוער ומוצלח, שנתקע במהלך המלחמה שהייתה פה ביולי, למקרה ששכחתם.
בספטמבר הושלם סופית "איפה אלה-קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?", ובסוף החודש כבר טסתי איתו לפסטיבל קולנוע קטן במומביי שבהודו.

לאחר שקיבלתי הודעה שהסרט התקבל לפסטיבל, התחיל מהלך מטורף ומחול שדים כדי לקבל ויזה בזמן (משימה כמעט בלתי אפשרית) ולמצוא טיסות שבדיוק יסתדרו עם היעד והלו"ז. בכל זאת, אמצע ראש השנה. קבעתי לעצמי רק לטוס לפסטיבל ולחזור מיד, ותכננתי שאם ממש אתאהב במומביי, תמיד אוכל להאריך את שהותי שם תמורת סכום סמלי או לא.

החום הכבד שקיבל אותי ביציאה משדה התעופה, שהזכיר מאוד את החום הנורא של טוקיו לפני שנה, שזה החום התל אביבי פלוס 150% לחות, זירז אותי למלון, שנמצא בלב העיר. מיזוג במונית? הצחקתם. בת"א אני מקללת מתחת לקסדה כל היום, אבל בהודו לא הייתי שורדת דקה על הכביש. רוכבים לרוב בלי קסדות כשנשים יושבות במקרים רבים על הצד, ממש כמו אודרי הפבורן בחופשה ברומא. איך הם לא מתים מפחד, או סתם מתים.

roman_holiday

עקיפות משמאל ומימין, המרחק בין המכונית שלך לבין זו שלצדך, באחד מהצדדים, לא יעלה לרוב על 30 ס"מ. החנקתי את יבבות הבעתה שלי כדי שנהג המונית יוכל להתרכז במירוץ המכשולים שלפניו. המכוניות מזגזגות כמו במגרש קרטינג וכדי להימנע מאסון כולם צופרים נון סטופ אחד לשני. כנראה שזה מצליח.

בדרך הספקתי לראות טיפ-טיפה מהודו: אנשים מחטטים בערימות הזבל בשוק, מתכוננים לשנת לילה על המדרכה,  בתי שיכון מפויחים ופעורי חלונות, אבל גם קרנבל עולץ ואינסופי ברחובות, המולה שדומה שלא תיגמר לעולם, המוני אנשים ישובים או מסתובבים על המדרכות העמוסות. אין לתאר כמה אנשים.

המלון, שנמצא בלב הבלגאן, מדוגם כהלכה בסטנדרטים שלי, כך שבמרחק 20 מ' מהודו יש מובלעת, ושם גם היה הפסטיבל. הגעתי לקראת חצות, ולמחרת בשמונה בבוקר כבר נפתח האירוע. הספקתי בבוקר לצאת לעיר, יענו 50 מ' מפתח המלון. התכוונתי לצלם קצת, אבל מהר מאוד חזרתי.

busmumbai

והנה מתחיל הפסטיבל. מדובר בפסטיבל קטן, לאנשי התעשייה. הוא לא ממש פתוח לקהל הרחב. הסרטים מוקרנים ברצף, והסרט שלי מיועד לשתיים בצהריים, אחרי הפסקת האוכל, שזה טוב או רע: או שאנשים שבעים וערניים ומוכנים לצפייה הבאה, או שהם מנומנמים וכבדים מהאוכל. מאחר שמדובר בארוחה הודית ולא בחמין של חג או שבת (הפסטיבל היה בשבת), לא היה חשש לכבדות יתר.

festivalposter

אבל אני הייתי בהיסטריה. עד אותו יום לא צפה בסרט קהל, בטח ובטח שלא קהל שלא שמע מימיו על אלה-קרי, נוריקו-סאן, דירק ההולנדי ואו אנה ריבקין-בריק. ספק אם התיידדו עם אסטריד לינדגרן. כך שזה היה המבחן האולטימטיבי. משך כל ההקרנה הילכתי באולם בצעדים קטנים (מאחור כמובן), מוטרדת ומודאגת, שהסרט יתנהג יפה, שלא יעשה בושות.
צפיתי בו כאילו זו הפעם הראשונה (ואחרי כחמשתלפים פעם), והתרגשתי ולעלעתי באותם מקומות בדיוק, כרגיל.

אחרי ההקרנה מחאו לי (לסרט) כפיים, ואנשים ניגשו אלי כדי להגיד לי שנהנו. נו בסדר, עברנו בשלום, טוב, בהצלחה, למה להתקמצן, את האירוע, שאחריו נשאתי עוד כמה מילים, וסיפרתי לקהל שהם הראשונים בעולם שצופים בסרט, שהעבודה עליו הסתיימה שבועיים קודם לכן.

היום נמשך, צפיתי בעוד ועוד סרטים, ובשש התכנסנו לחלוקת פרסים, טקס ארוך במיוחד שכלל שועים אלו ואחרים מתעשיית הקולנוע המקומית, ואת מפיקי הפסטיבל. ואז הגיעו הפרסים לסרטים הדוקומנטריים, ו"איפה אלה-קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" מוכרז כבחירת השופטים. וואוו, פערתי את הפה וניגשתי לקבל את הפרס.  בדקה 19:50 תוכלו לראות אותי מודה. כל מילה נוספת מיותרת.


mum

בסוף חילקתי כרטיסי ביקור של הסרט, הצטלמתי, וקרטעתי חזרה במונית את כל הדרך לשדה התעופה, פחות מ-24 שעות אחרי שנחתתי.
עזריאל קרליבך יכול להמשיך לנוח על משכבו. אין סיכוי שאתחרה בו.

והנה חזרתי, כדי להתכונן לפרמיירה הישראלית, שתהיה בסינמטק תל אביב ב-21 בנובמבר.

(נערך: 9 באוקטובר 2014)

26 מחשבות על “מסעות אלה-קרי ונוריקו-סאן בהודו

    • אוי, תאורי העיר כל כך אמיתיים, אם אי פעם חשבתי על הודו, אז כבר לא. את אמיצה. כל הכבוד. מחכה להקרנה בת"א. מזל טוב והרבה הצלחה בהמשך.

  1. פינגבק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » דו”ח ספטמבר‏

  2. פינגבק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » כאפייה‏

  3. פינגבק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » פרמיירה‏

  4. פינגבק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » במקום אצבעות שחורות 21.11.14‏

  5. במסגרת מעקב יומי אחרי הבלוג שלך קראתי מה שכתבת על הסרט ופרט לשמות המוכרים של הספרים (אם כי, לא ספרי ילדותי, הייתי מבוגר מדי בשבילם) לא התרגשתי, עד שראיתי בבלוג שלך את הראיון בערוץ 22. התרגשתי ונדלקתי.
    יופי של דבר, לחפש (ולמצוא!) את גיבורי ילדותך האמיתיים (להבדיל מגיבורי ילדותי, טרזן, בני רב החובל גרנט וירון זהבי, שאינם כאלה!) הוא חלום חייו של כל ילד, חלום שאינו עוזב אותנו (או לפחות אלה מאתנו שנשארו ילדים בנשמה) לעולם.
    אעשה כל מאמץ להגיע להקרנה (היחידה!) בחיפה.

  6. פינגבק: מתי ואיפה יוקרן "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" | לחיות את חייה

  7. פינגבק: מתי ואיפה יוקרן "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" | לחיות את חייה

  8. פינגבק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » בנט, התינשא לי?‏

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s