איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? | פברואר

סינמטק ת"א (המון!).
אבל רגע לפני שנגמר החודש:
בשישי הקרוב, 30.1, הקרנה גם ב-12:30, ואגיע לפטפט. לפני או אחרי הקפה של שישי.

וגם ההקרנות הרגילות לפני סוף החודש: שישי 20:30, שבת 17:30.
בשישי בערב אהיה בקיבוץ יד מרדכי.

מבין כל הקרנות סינמטק ת"א בפברואר, לאלו אגיע:
6.2, 20:30
14.2, 17:30
16.2, 19:30
24.2, 11:30

סינמטק ירושלים:
7.2, 17:45 בנוכחותי (בתום הסרט נצא לגלריה שליד האולם)
14.2, 17:00
מתנצלת בפני תושבי העיר שומרי השבת. במרץ נשפר עמדות.

הספרייה בבאר שבע: 2.2, 19:00 בנוכחותי
הספרייה בנהריה: 5.2, 19:30 בנוכחותי

מרכז הנצחה טבעון, 7.2

מוזיאון חיפה, שבתות, 10:30

דוק בעמק, מזרע, 10.2, 20:00 בנוכחותי

יריד הספרים הבינלאומי בירושלים, 11.2, כנס הורות ואל-הורות (בהקשר של הסרט):
11:30, סינמטק ירושלים

סינמטק חולון, 12.2, 18:00, בנוכחותי. זו הקרנה ראשונה של הסרט בחולון!

לוחמי הגטאות, 19.2

בית חשמונאי, מועצה אזורית גזר, 22.2, 19:30 בנוכחותי
קיבוץ ברעם, 23.2 בנוכחותי

גבעת עדה, בית מנפרד, 26.2 בנוכחותי

ובנוסף יככב הסרט בשני פסטיבלים:
DOCfeed בהולנד (20-22.2) וזה התאריך המדויק להקרנה, 21.2, בערך ב-20:30
BigMuddy באילינוי (24.2-1.3) ב-24 בפברואר, 19:00
LaureldocfeedBigMuddy2015Laurel

גם ילדים אוהבים את איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

אחד הדברים המפתיעים באשר ל"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" הוא החיבור של ילדים לסרט, שזה משהו שלא צפיתי מראש לפני הקרנת הבכורה. כששאלו אותי אז, בעידן הפרהיסטורי של לפני 21 בנובמבר 2014, אמרתי שזה סרט למבוגרים, אבל מתאים לילדים מסוימים, למשל כיתת המחוננים מביה"ס גרץ בת"א לה העברתי סדנת תחקיר בשנת הלימודים הקודמת, והבטחתי להם שאזמינם לפרמיירה, וכך היה.
הם נהנו מאוד, אבל זו הייתה רק ההתחלה, כי אחריהם הגיעו המוני ילדים להקרנות, הגיעו ומגיעים כלומר, וגם הם אוהבים את הסרט.
אחת הסיבות לכך, כך ניסו להסביר לי, היא שיש לסרט קול ילדי, בקריינות שלי, הכוונה, וזה משהו שכלל לא הייתי מודעת לו ולא חשבתי עליו ככזה, בעת העבודה (המאוד מאוד קשה) על הקריינות.
סיבה אחרת לחיבור של ילדים לסרט, כך אמרו לי, היא התמימות שבו. קצת קשה לי לחוות דעה על שני ההסברים הללו, כי אני עמוק בתוככי העניין, אבל בסדר, אם זה מסביר משהו, אז אוקיי.

אחד הדברים המדהימים הקשורים בסרט זה התגובות מהצופים. בין אם אני נמצאת בהקרנה, בשיחה שלאחר מכן, ובין אם אני לא, ואז מגיעים המיילים וההודעות בפייסבוק, שמוכיחים לי פעם אחר פעם שסיפור האהבה לספרים הוא לא רק סיפור שלי, אלא סיפור אהבה בין דורי, שכולל תחושות קולקטיביות רבות מאוד. ואת זה ידעתי לחלוטין בעת העבודה על הסרט, אני חושבת שמהרגע הראשון. שמחה להיווכח שלא טעיתי.

הנה דוגמה מהיום לתגובה מלבבת במיוחד:

מעבר לכך שהסרט שלך היה טריגר נהדר ליציאת-בנות משפחתית (אמא, שתי אחיותיי ואני הגענו להקרנה בקור של שתי מעלות בשישי בערב), החלק הטוב באמת היה לראות את ההתרגשות על פניה של אמא שלי, שגדלה כמובן על הספרים. היא סיפרה לי מיליון פעמים איך כשהייתה קטנה נהגה לומר לאמא שלה – סבתא שלי – שהיום היא מתרחצת כמו נוריקו-סאן: קודם סבון ורק אח"כ מים. סבתא שלי הייתה משתגעת, כך אמא שלי מספרת. ויש גם המון סיפורים על איך הספרים הובילו את אמא למקומות אחרים ורחוקים, מחוץ לרמת גן…
הקשר של אמא עם הספרים קשור לקשר שלה עם אמא שלה, סבתא שלי, ונדמה לי שזה חלק מהעניין. כשיצאנו, אמא דיברה שוב ושוב על כמה שהסרט שמח. נדמה לי שממש החזרת לה משהו טוב מהילדות.
כשהיא ניסתה לעניין אותי בספרים כשהייתי קטנה, אני זוכרת שהם סקרנו אותי, אבל מסתבר שמי שנדלקה על הספרים הללו יותר מכולם מקרב "הילדים" זו אחותי הקטנה, באמת קטנטנה, היום בת 14.
בקיצור, היתה חוויה נהדרת, ומסתבר שחוצת-גילאים. תודה.

וזה לוח הקרנות ינואר ברחבי הארץ יחד עם לוח מודעות, עליו הדבקתי היום פוסטר של הסרט.

לוחדיזנגוף

בעמוד של איפה אלה קרי… בפייסבוק כבר ביקרתם?