איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? מרץ 2015

איך היה בפברואר בספריית באר שבעספריית נהריהסינמטק ירושליםמזרעסינמטק חולוןלוחמי הגטאותראש העין, בית חשמונאי, ברעם.
לרגל פורים הממשמש השבוע, שיש לו גם נוכחות בסרט, הנה כמה ילדות לשעבר שהתחפשו לנוריקו-סאן:
israela
ישראלה אזולאי, 1967

michalron
מיכל רון

dalia
דליה וירצברג-רופא

לוח סינמטק תל אביב.
אני אפטפט שם בתאריכים אלו:
שבת 7.3, 17:30
שלישי (בחירות) 17.3, 17:00
ראשון, 22.3, 21:00

9 במרץ, 19:00, קתדרה בכפר, היכל התרבות מעלות-תרשיחא, בנוכחותי.

סינמטק ירושלים
7.3, 17:00
12.3, 19:00, בנוכחותי

20.3, רביבים

22.3, ספריית הר אדר

24.3, 9:00, אודיטוריום הכט, אוניברסיטת חיפה, כנס החוג לביבליותרפיה

30.3, Women's History month, New Jersey, 17:00.
Womeninmedialaurel

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? 22.2-28.2

אם עוד לא ראיתם, ואם יש בסביבה שלכם הקרנה, ממליצה מאוד על הסרט המתוק איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? גם לא/נשים שגדלו על הספרים המצולמים המקסימים האלה, וגם לצעירות וצעירים יותר, ואפילו לילדים צעירים. זה סרט מקסים, שמספר את סיפורה של תשוקה סקרנית ללכת בעקבות הלב והזכרון וקטעי תמונות מהילדות ומספר בטוב טעם סיפור חיים של תרבויות שונות ויבשות שונות.
שווה.
ענת סרגוסטי
[מקבץ חוו"ד קודם]

איפה אפשר לצפות בסרט השבוע?

ראשון, 22.2
19:30, בית חשמונאי, מועצה אזורית גזר

שני, 23.2
קיבוץ ברעם, אירוע מתמשך ויוצא דופן.
ב-16:30 אערוך שעת סיפור לילדים ולהוריהם: אקריא שניים מהספרים ואכין את הילדים לצפייה בסרט.
ב-17:30 יושק הספר "לאה גולדברג המשוררת שאהבה לצייר"
ב-18:00 יוקרן הסרט ואח"כ אשוחח על אודותיו עם הנוכחים.

שלישי, 24.2
11:30, סינמטק תל אביב, בנוכחותי (הקרנת בוקר אחרונה!).
גם את פרפרי הבוקר החופשיים צריך לצ'פר, לא?

19:00, שעון אילינוי: פסטיבל Big Muddy.

חמישי, 26.2
21:00, בית מנפרד, גבעת עדה

שישי, 27.2
20:30, סינמטק ת"א (הקרנת שישי אחרונה).

שבת, 28.2
10:30, מוזיאון חיפה (הקרנה אחרונה בחיפה בינתיים, לאור סגירת המוזיאון לשיפוצים).
תוספת, 27.2: באקט ספונטני החלטתי להגיע בשבת בבוקר לחיפה, לטקס הנעילה:).
17:30, סינמטק ת"א

חדש! קבוצת ווטסאפ לעדכונים על הסרט.
המבקשים להצטרף, שלחו לי את מס' הסל' שלכם למייל dvoritsh@gmail.com
.

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? 15.2-21.2 לא כולל אוכל ויוגה


אוכליפני

שני השינויים המהותיים בחיי בשלושת החודשים האחרונים, מאז שאני מתרוצצת בחדווה עם הסרט ברחבי המדינה הם התזונה והספורט.
כל הרגלי האכילה המסודרים והמאוזנים פחותויותר התרופפו פלאים. לפעמים אני יכולה להיזכר בחלחלה ששבוע לא אכלתי ירק או פרי. יש ימים שאני ניזונה משוקולד, מים ושקדים. ואם יש עוגיות תעשייתיות או ופלים במקום אליו אני מגיעה, אני מחסלת אותם כתחליף לארוחת צהריים או ערב. אין לתאר את ההתדרדרות, באמת. וכל הדברים הנוראים שתיארתי כרגע כתחליף לאוכל מיועדים לכך שאגיע למכסת קלוריות (אומנם ריקות) יומית סבירה שלא תוביל אותי לסף עילפון. האם זו התנהלות אחראית? בוגרת? ממש לא. הלוואי והייתי אוכלת את מה שבצילום.

אותו דבר בענייני פעילות גופנית. אם עד פרוץ הסרט לעולם הייתי מקפידה על הליכות קבועות של כמה קילומטרים כחמש פעמים בשבוע, היום אני מאושרת אם אני צועדת יום אחד בשבוע. בחלק מהימים, כי אני בערבים משוטטת בדרכים, בחלק בגלל הגשם או הרוח או האובך, ובחלק הנוסף בגלל התמוטטות כללית. על היוגה ויתרתי למרבה הזוועה כבר לפני שנה וחצי, מטעמי חיסכון והשקעה בסרט. נכון שאפשר לעשות יוגה בבית, והייתי משוכנעת שאצליח לעשות את הסדרה הראשונה של האשטנגה במלואה בבית, לפחות פעמיים בשבוע, שהרי אני מכירה אותה בעל פה, או לפחות היכרתי. אבל מתברר שכוח הרצון שלי לא מגיע עד כדי כך. הדבר היחיד שניסיתי להתמיד בו זו ההתעמלות המפורסמת בת שבע הדקות, אבל גם פה אני מחפפת. אשכרה, אי אפשר לסמוך עלי יותר. גורו החיים הנכונים שהייתי, בעיני עצמי בלבד כמובן, הפך ליצור נרפה ורב תירוצים. ולא, אין לי מה לסלוח לעצמי. ממש לא. ואחרי הווידוי, לדברים משמחים יותר.

לקט נופת צופים על "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?"

– "סרט יפהפה ומומלץ… כדאי לראות" (איתן ווייץ, קולנוע בראש צלול).
– "שרגל יודעת היטב את מלאכת הסיפור הקולנועי והיא רקחה סרט שעשוי בחוכמה" (עופר ליברגל, סריטה)
– "סרט קטן ומקסים" (תהילה שוורץ אלטשולר, פייסבוק)
– "יצירה יפה ומרגשת על חיפוש הילדות" (ריקי כהן, פייסבוק)
– "באמצע הסרט התחילו לזלוג לי דמעות" (ירון בן נון, פייסבוק)
– "כולנו בכינו וצחקנו בסרט הזה" (מיא עשת, פייסבוק)
– "סצינות מרתקות, בלשיות, משעשעות, מרגשות, קצביות, ומאוד מאוד נשיות" (חנה בית הלחמי, פייסבוק)
– "הסרט חצב במרבץ הגיאולוגי של נשמתי ופורר אצלי חתיכת סלע ביוגרפי מפעם" (ניצה צמרת, פייסבוק)
– "ממליץ מאוד לראות, הוא מתוק, עשוי בצורה מעניינת" (קובי כהן, פייסבוק)
– "היה מרתק לעקוב אחרי העבודה הבלשית שלך. תודה על החוויה!" (יורם שרת, אימייל)
– "עולם בו נשים מעזות להגשים חלומות" (תמי דינס, פוליטיקלי קוראת)
– "האורות נדלקו, ראיתי את אימא שלי מוחה דמעות. 'זה מאוד מרגש', היא אמרה לי" (תומר ברנד, אב טיפוס)

איפה השבוע?

סינמטק ת"א:
שני, 16.2, 19:30, בנוכחותי.
לשומרי שבת ומי שלא יכולים להגיע בסו"ש
שלישי, 17.2, 11:30
שישי, 20.2, 20:30
שבת, 21.2, 17:30

חמישי, 19.2, 20:00, לוחמי הגטאות
שבת, 21.2
10:30, מוזיאון חיפה
20:30, פסטיבל DOCfeed, איינדהובן, הולנד.
אזרחי הולנד, קדימה.

ממזרע ועד חולון: שבוע חם ל"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?"

אני מסתובבת לי עם הסרט ברחבי ישראל, ומדי פעם פוגשת אנשים בתל אביב ששואלים אותי: אז איפה אפשר לצפות בסרט?
לטובת כל התוהים והמתלבטים, הנה כל המקומות המופלאים בהם אפשר לצפות באיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? השבוע.

שלישי, 10.2:
– 11:30, סינמטק תל אביב, הקרנה קבועה לפרפרים החופשיים בבקרים.
– 20:00 באולם במזרע, במסגרת פסטיבל דוקו בעמק. זה מרגש אותי מאוד מאוד: הפסטיבל הראשון בישראל שהסרט משתתף בו. אני אגיע למזרע.
sop-resize-1000-דוקו בעמק3
רביעי, 11.2
– 11:30, בלי הסרט, אבל אדבר עליו מעט, בכנס הורות ואל הורות במסגרת יריד הספרים הבינלאומי בירושלים. האירוע יתקיים באולם מס' 3 בסינמטק הירושלמי.

חמישי, 12.2
– 18:00, הקרנת בכורה של הסרט בסינמטק חולון. כן כן.
גם בהקרנה הזו יש מהסערה, ומי שכבר צפה בסרט יודע למה. החולונים ילמדו על כך בערב זה. גם לחולון אגיע.

שישי, 13.2
20:30, סינמטק תל אביב, הקרנה קבועה למי שמוותרים על ארוחת שישי ועל מהדורות החדשות המדכדכות.

שבת, 14.2
שלוש פעמים כי טוב!
10:30, מוזיאון חיפה
17:00, סינמטק ירושלים
17:30, סינמטק תל אביב, ואני אגיע כדי לחתום את השבוע.

הפיצו ושמחו גם אחרים באירועים.

וכמה מסיפורי פייסבוק על מסעותיי בשבוע שעבר:
בספרייה העירונית בבאר-שבע.
בספרייה העירונית בנהריה:
בספרייה העירונית בנהריה הושקעו יותר מ-100 מיליון ש' (אאוצ'!). הקומות, המפלסים, חדרי הילדים המתוחכמים, זה לא ייאמן. בתוך הכורסה שאני יושבת בה אפשר להקשיב לסיפור הבוקע ממנה. אבל זו רק ההתחלה של הסיפור היומי. אחרי הקרנת איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? באודיטוריום הגיע שלב השיחה, וזו הייתה השיחה הכי שוקינג עד כה.
מישהי מהקהל מספרת: "בשנת 1957 הייתי חיילת, עמדתי עם חברה וחיכינו לטרמפ לנצרת. במכונית שעצרה לנו היו אנה ריבקין-בריק, לאה גולדברג ועוד מישהי. הן סיפרו לנו שהן בדרך לצלם ספר על ילדה מרמת יוחנן ולקחו אותנו לאכול חומוס".
צמרמורת אחזה בי. הכוונה ל"מלכת שבא הקטנה", אמרתי וסיפרתי לנהרייתים את סיפורו של הספר, ולמה הוא לא מופיע בסרט, ואיך פגשתי וצילמתי את הגיבורה שלו. ואז קמה אישה שנייה ואומרת: "כן, שולה (מלכת שבא) הייתה חברה של בעלי".
ואחרי תום הסשן מספרת לי אישה שלישית: "אני למדתי אצל לאה גולדברג בירושלים. האולם הענק היה מלא תמיד, והיא לא יכלה לסבול שמישהו מאחר או פוצה פה. היא נהגה להדליק סיגריה בסיגריה".
ואז הצטלמו איתי כמה אנשים, ומישהי לקחה אותי לרכבת וסיפרה לי שיש לה שבעה ילדים ושהיא הגיעה לנהריה מגוש עציון. היא עושה כל מיני מבחנים לעיר שעומדת בכולם: 1. במעבר חציה עוצרים להולכי רגל 2. במכולת מוותרים לך על חצי שקל 3. החתולים בעיר שבעים וחייכנים 4. אופניים וקסדה שהבת שלה שכחה בתחנה המרכזית חיכו לה שם שלושה ימים. נו, לא שווה כל המסע הזה בשביל ישראל?

וגם, מן הארכיון, ומתיק התחקיר של הסרט: מה כתבה לאה גולדברג על אלה קרי הילדה מלפלנד ב-1954?
lealanna

– וגם ראיון שאני מאוד אוהבת ברפובליקה הספרותית של עדנה אברמסון.
– וגם הסרט במסד הנתונים של IMDb.