פרסי אופיר 2015, סיכום אישי מבואס

הצבעה
בצילום: חבר אקדמיה שלח לי את הצבעתו + כותרת מצוינת

השורה התחתונה, כדי שאי אפשר יהיה לאמ;לק (ר"ת ל"ארוך מדי, לא קראתי", לחוצני פייסבוק) היא שהסרט שלי, "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" לא זכה בפרס אופיר בקטגוריית הסרט התיעודי הקצר, בטקס שנערך ב-21.9 בהיכל התרבות של אשדוד.
[לפחות יש לי תמונה מנצחת מהערב. צילום: יעל לשם]

הוא הגיע לחמישיית הגמר אבל לא זכה, למרות ההערכה מאוגוסט והמדגם שערך יאיר רוה (זה הלייב בלוגינג, בו הוא מתבאס מהזכייה האחרת) ולמרות ההימור של צוות סריטה, שגם הוא התבאס, ולמרות המיילים והפניות האישיות החמות מחברי האקדמיה. כל הסובבים אותי היו משוכנעים שאזכה, ואילו אני אמרתי, דחיל רבאק, זאת אני. שאני אזכה?

ההימור של צוות סריטה: הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר

הימור יכול להפתיע היה צריך להיות פה
אור איפה אלה-קרי ומה קרה לנוריקו סאן מרוששות
עופר איפה אלה-קרי ומה קרה לנוריקו סאן קוזלצ'יק ליל הפתאים
אורון איפה אלה-קרי ומה קרה לנוריקו סאן קוזלצ'יק

הייתי במתח לקראת האירוע, לא אכלתי יומיים, לא נשמתי שבועיים, התעוררתי כל דקה בלילות, וגם באירוע עצמו לא שתיתי מהשמפניה ולא נשנשתי את המנג'טים הקטנים עם הלא-יודעת-מה. הייתי במתח אבל לא ממש, כי ידעתי שיש אנשים יותר מחוברים ומקושרים ועורכי קמפיינים ממני, וכי נו, זה לא מתאים ל-DNA שלי לזכות במשהו ממשי. ככה זה מאז ומעולם.

אני משוכנעת שהסרט שלי הוא סרט טוב ויוצא דופן בהרבה מובנים, אבל הוא לא עוסק במצוקות. הוא עסוק בדברים אחרים: ילדוּת, חלוף הזמן ולכידתו, זכרונות קולקטיביים, ועוד. איך כתב אחד הלקטורים שפסלו הענקת תמיכה בו: "הקולנוע הישראלי צריך לעסוק בנושאים חשובים יותר". שהרי הקולנוע הישראלי הדוקומנטרי כלל לא עוסק בכיבוש, בשחרור, ביחסים עם השכנים, בנעשה במחסומים, במחאה החברתית, במצוקה הכלכלית, ביציאה מהארון, כניסה לארון, חזרה בתשובה וחזרה בשאלה, גילוי עריות, אונס ושואה. ושואה. ומלחמה. מלחמה. ומבצעים מיוחדים. וגיבורי ישראל הלוחמים ופירוקם לחתיכות. ומחלות. הקולנוע הישראלי התיעודי כלל לא עסוק בכך, כך שבאמת צריך היה עוד סרט על אחד מהנושאים האלו, שאני פשוט לא מעוניינת להתעמק בהם בסרט דוקומנטרי. לא רוצה, נו, מה לא ברור?

חשבתי בכל מיני שלבים שהסרט שלי, שזוכה לאלפי צופים נרגשים ובוכיים וצוחקים, ישפיע כך גם על חלק נכבד מחברי האקדמיה, ושהעובדה שאני נטע זר בתעשייה, זה מקרוב באתי, דווקא תהיה לזכותי, שהרי אני לא מעורבבת בממסד על קישוריו, ליקוקיו וחולייו. וכמו שאמרתי, קיבלתי תגובות מאוד נרגשות מחברי אקדמיה.

רק שלא לקחתי בחשבון שני גורמים. האחד, הקמפיין והכסף. הסרט שלי משווק ומופץ בלי השקעה של שקל, למעט העבודה האינסופית שלי. אני לא רוכשת שטחי פרסום, לא משתטחת בפייסבוק עם מודעות חסות ולא משתמשת באנשי מקצוע שיפיצו וישווקו. ככה זה באינדי, הכי אינדי שיש.
אין סרט שלא זקוק לקמפיין, אין מוצר שלא זקוק לפרסום. גם אם הוא עובר מפה לאוזן.
אז התוצאה היא שאני חופרת את דרכי החוצה עם כפית. ויש מצב שזה היה לי לרועץ.

שילחתי מיילים לחברי האקדמיה בדיוק לפני ההוראות שקיבלתי, שלוש פעמים במהלך הבחירות לשלב א'.
אחרי העלייה לגמר עדכנתי אותם על ההקרנות הנוספות. ההקרנה הרשמית (אחת, בכסף שמשלמים המתמודדים, ותכף אספר כמה הכל עלה) נקבעה כהקרנה ראשונה אחרי ההכרזה על העלייה לגמר, יומיים לאחר מכן, בשישי, ב-14:30 בצהריים. נו מה.

לפני כשלושה שבועות נערכה למועמדים מסיבה במסעדה ביפו, ופה סיפרתי על קשיי ההתמנגלות שלי. מה שבכל זאת שמעתי שם זה על מסחרה בקולות: נצביע לכם אם כל הצוות שלכם יצביע לנו. ווטסאפים וסמסים אינסופיים נשלחו בטירוף לחברי האקדמיה, כמו גם פניות בכל אמצעי התקשורת. חוץ ממיילים, עמודי פייסבוק, טוויטר ומה לא. דילים ממש כמו במרכז הליכוד. הכל כשר. אני, כאמור, עשיתי רק את המצוין לעיל. אני לא בעד ניג'וס. חשבתי בתום לב שמספר האנשים שצפו בסרט ואהבו אותו, כמו גם החוזים בכוכבים ודוגמי המדגמים, יספיקו. אבל מה שהתברר כיום השחור של העיתונאים, הסוקרים והדוגמים בבחירות האחרונות, קרה גם לי אמש. רק שמי שלובש אפר זו אני, כועסת על עצמי על הפנטזיה שפה ושם התבוססתי בה.

עניין נוסף הוא שחלק מחברי האקדמיה כלל לא צפו בדוקו. זאת יש לדעת: הדוקו נחשב כז'אנר נחות ביחס לקולנוע העלילתי. ראו למשל את התאחדות ענף הקולנוע שהכינה מודעה לסרטים העלילתיים המשתתפים בתחרות. התאחדות הענף גם מקרינה סרטים עלילתיים בלבד ביום הקולנוע הישראלי. הקולנוע התיעודי נדחק לסינמטק ת"א ולסיבובי הופעות כמו זה שאני עורכת עם הסרט שלי ברחבי הארץ. כך שמה שקורה כשמגיע יום הדין וצריך לבחור בסרטים לפרס אופיר, חלק (חלק!) מחברי האקדמיה יבחרו בסרטים שלא צפו בהם רק לפי שמות היוצרים שהם מכירים ומיודדים איתם. עכשיו מה, יש אנשים בתעשייה שאהובים יותר ויש פחות. ואם יש שם בלתי מוכר, או מוכר מהקשרים בלתי קולנועיים (אני אני), ולא צפית בסרט שלו, מה תעשו?

הנה אימייל שקיבלתי מחבר אקדמיה המוכיח שהכל אישי, ושסגירת חשבונות זו לא המצאה.

דבורית,
אחרי שכתבת מה שכתבת על הסרט שלי, לא כדאי לך שאני אראה את הסרט שלך או אגיד לך מה אני חושב עלייך.
בהצלחה בכ"ז, מי כמוני יודע כמה קשה זה לעשות סרט וכמה צריך לפרגן לכל מי שעשה את המסע.

מדובר בביקורת קולנוע שכתבתי כשהייתי מבקרת קולנוע. במייל הקצר הזה הכותב מבטל את מוסד הביקורת. מבחינתו לעשות סרט זה קשה וצריך לפרגן לכל מי שעשה זאת. אז אני לא חושבת כך. ואני מודעת לחלוטין לעובדה שאי אפשר לאהוב את הסרט שלי רק בגלל דרך החתחתים שעברתי איתו. זה לא נימוק לאהוב סרט. סיפור יצירת הסרט טוב לשיחה שאחרי, אבל קודם לכן אני רוצה שהצופים ייהנו מהסרט.
ביקשתי סליחה מהיוצר שנעלב, אבל לא פתחתי דיון על מוסד הביקורת, וגם לא הערתי לו על המשפט "לא כדאי לך שאני אראה את הסרט שלך או אגיד לך מה אני חושב עלייך". למה לא כדאי? אולי דווקא כן כדאי? אבל לא, אם יצפה בסרט זה יהיה רק כדי להחזיר לי על העוול שגרמתי לו בלי קשר לטיב הסרט שלי. יש לנו פה חשבון לסגור. עין תחת עין.

סיכום עד כה:
1. לסרט שלי לא היה קמפיין כלל.
2. רבים מחברי האקדמיה כנראה לא הספיקו/ רצו לצפות בדוקו, ולכן בחרו בשמות מוכרים וחביבים.
3. קומץ (קמצוץ) חברי אקדמיה שוטמים אותי בגלל ביקורות שכתבתי עליהם.
4. לסרט שנבחר הצביעו יותר אנשים מאשר לסרט שלי.

אני לא אומרת שהרצפה עקומה. לא זכיתי, נקודה. בכיתי, התבאסתי, שמי אשדוד נפלו עלי, הכל נכון, אבל ניסיתי לנתח את המקרה, להבין בכלים רציונליים מה קרה ואיך ייתכן שכל הדוגמים והמהמרים כשלו.
תוספת: תגובת שולה שפיגל, מפיקת הסרט הזוכה.

כמה עלה הסיפור: 750 ש' הרשמה לתחרות+850 ש' הקרנת אקדמיה. סה"כ 1,600 ש'.
מאחר שלא היה לי שום קמפיין, ואף לא טבעתי בווטסאפים ובפמפום ברשתות חברתיות, זו כל העלות. עוגמת הנפש, משלוח האימיילים והנסיעה לאשדוד: הכל על חשבון הבית.

שורה תחתונה ביותר: נכון שרציתי בהכרה מהממסד ונכון שהתאכזבתי נורא, אבל אני מאושרת מאוד מאוד מכך שאנשים, ציבור, קהל, אוהב את הסרט שלי ובא לצפות בו ומזמין אותו אליו, מנובמבר 2014 ועד היום.
בשבוע הבא אעלה את לוח אוקטובר, ובינתיים בסינמטק ת"א.

ופוסטר עדכני:
טט

* הפוסט נערך, תוקן ועודכן.

40 מחשבות על “פרסי אופיר 2015, סיכום אישי מבואס

  1. דבורית יקרה
    אני במידה מסויימת שמחה שסרטך המופלא נשאר מחוץ .
    נשאר זך טהור עם תום הילדות וזכרונות קסם!
    רק אנשים שנצבטת להם הבטן ועניהם דומעות
    למראה הפוסטר שלך
    ולצפיה בסרט, הם הראויים להוקיר ולשבח
    אותם היושבים על המדוכה שופטי ההמונים הריאליטי וכל הרדוד הנוסף
    אינם ראויים כלל להכנס להיכל התהילה של סרטך!
    אני יודעת מה הסרט עשה לי , מה הוא עשה לדיירים אצלינו שצפו בו.
    עוקבת אחריך בנסיעותיך המטורפות ברחבי הארץ לכל חור ופינה
    ורואה את ההתרגשות במקומות אלו!
    את נוגעת בכל כך הרבה אנשים ומרגשת.
    הקהל של הפרסים אינו הקהל הראוי לך!

  2. בסופו של דבר הפוליטיקה מנצחת.
    כשעומד מאחורי הפרס אדם ספציפי, אולי אפשר לקוות שהוא ידלג מעל שיקולי הנראות והיח"צ.
    כאשר זה גוף בסדר גודל כזה – מובן שיהיה שמור לי ואשמור לך.
    פרס לרוב לא מעוניין לעשות צדק אלא לעשות יח"צ.

  3. הו, דבורית יקרה ונדירה. העלית דמעות בעיני.

    הלוואי ובעוד זמן קצר נגלה שטוב שלא זכית, כי אי-הזכייה מכשירה אותך להיות מועמדת לפרס אחר, שלא היית יכולה להיות מועמדת אליו אם כן היית זוכה, ובפרס ההוא (והיותר שווה!) כן תזכי, למרות שנדמה לך שה-DNA שלך אומר אחרת, כי אולי את מרגישה שאין בך אבק כוכבים אבל בהחלט כן יש בך אבקת קסם, ואת זורה אותה בעיני הצופים דרך המסך, וכל חברי האקדמיה שלא ראו את הסרט – ההפסד כולו שלהם, ואני מאחלת להם שעוד יראו אותו. אחרי ששילמו כרטיס בקולנוע. כי הפסידו את הקרנת החינם טרם ההצבעה.

    את נהדרת ויצרת סרט נהדר וזה מבאס ומאכזב שלא זכית – אבל לא זכית לא כי הסרט לא טוב! לא זכית כי לא שיחקת לפי כללי המשחק של הביצה – וכמי שהפיקה את הפרס הזה בעבר אני יודעת היטב עד כמה זו ביצה – וכי חברי אקדמיה לא ראו את הסרט. אם הם כן היו רואים אותו, גם הם היו נשבים בקסמו – אלא אם הם כבר היו שבויים בכיסו של "תצביע לי ואצביע לך" עם איזשהו סרט אחר. כיוון שאת כל הצוות של הסרט שלך, אכן לא שווה לעשות איתך עסקאות כאלו, אבל זה לא מוריד מערכך, זה רק מעלה אותו.

    מקווה שלפחות עכשיו תנוחי טוב ותשני טוב והרבה.
    שנה טובה בכלל וטובה יותר בפרט.

  4. יהיה מעניין לדעת מה היה סיכום הנקודות – מה היה הפער בין הסרטים ברמה הכמותית. יכול להיות שהסרט הזוכה קיבל רק 4 הצבעות יותר מהסרט שבא אחריו? האם האקדמיה מוכנה לשחרר מספריים כדי שיהיה אפשר לקבל תמונה יותר טובה של התפלגות ההצבעות?

  5. דבורית יקרה. קראתי את הפוסט שלך ולבי נחמץ. היו שני מועמדים שרציתי שיזכו –
    את ואח שלי ושותפו עם הסרט "האויבת שלי השותפה שלי". אח שלי, חן שלח, אמר
    שבטוח תזכי ושמחתי וקיוויתי. כי גם ראיתי שלו זה לא חשוב. הוא אפילו לא היה
    בטקס כי נסע עם משפחתו לחו"ל.בסוף חטפתי וירוס ואני יותר משבוע חולה. לא ראיתי
    את הטקס. לא זכרתי שזה היה אתמול.
    אז רק עכשיו כשקראתי את הפוסט שלך התעדכנתי.
    דבורית יקירתי – מה שבאמת חשוב שאלפי אנשים צפו וממשיכים לצפות בסרט שלך
    באהבה. הוא ממשיך לחיות ולגעת בהמון לבבות. כמו שכתבת זה לא נושא "סקסי". הוא
    לא נוגע בלב הסכסוך או בלב האפלייה הגזעית או בלב העוני וכו' אלא "רק" בלבו
    הקט של הצופה. זה כל כך הרבה!!!
    חיבוק חזק
    שלך, מעריכה כתמיד-
    נרי
    נ.ב. ראית את דירק הילד מהולנד?

  6. מבאס לשמוע ואף מקומם. עוד לא ראיתי את סרטך, אבל אני עוקבת כל הזמן ומחכה לביקור מולדת הקרוב שאוכל לצפות בו. מצער כל כך שהאקדמיה עדיין תקועה עם רשימת הנושאים ה״ישראלים״ וכל מה שחורג ממנה ונוגע בנושאים רחבים ואוניברסליים נתפש כ״לא חשוב״. כולי תקווה שיש מסגרות/תחרויות/פרסים שמוענקים על ידי אנשים שיוכלו להעריך את ייחודו של הסרט ושל המסע שלך כמו המוני הצופים שבאו לראות את הסרט

  7. לדבורית היקרה, עוד לא צפיתי בסרטך, אך בקרוב אצפה כשתהיי בגבעת ברנר. למרות זאת דברייך נגעו בלבי. ראיתי את הקומבינות שרצות באקדמיה, וחשבתי שאנחנו חסרים יושרה. כן, אנחנו הישראלים מנצחים בקומבינות, לא יודעים להפריד עסקים מהנאה.
    מקווה שאי זכייתך תתגמל אותך יותר, כמו שאמרו אחרים כאן.

  8. כל מה שהגיבו לך כאן- מצטרף- ומזדהה עם מה שכתבת בכנות מדויקת ונוגעת. הסרט שלך מצוין ונגע באנשים רבים מכל קצוות הארץ ומעבר לה. כל טוב

  9. דבורית, אני רק רוצה להגיד שבתור מישהי שממש לא אוהבת קולנוע ישראלי כשראיתי את המודעה על הסרט שלך, שנה שעברה כשהוקרן בסינמטק, דבר ראשון התקשרתי לאימי וסיפרתי לה בהתלהבות עליו. הנושא סיקרן והיה שונה! באותה שבת כבר הלכנו לצפות ונהנינו מכל רגע של נוסטלגיה. בתור מי שלמדה קולנוע וערכה בנית נרטיב דוקו מעניין עם שיא מרגש ובל נשכח שמדובר במסע אחרי ספרים שנכתבו לפני עשרות שנים, לקחת פה הימור והצלחת לרגש. תודה לך ומקווה שתמשיכי ליצור

    • תודה רבה הילה, שמחה שנהניתן.
      רק רוצה להזכיר שהסרט עדיין מוקרן ברצף בסינמטק ת"א מאז שראית אותו בשנה שעברה
      ובנוסף אני מסתובבת איתו בהקרנות ברחבי הארץ

  10. אני חושבת שלהביא לכדי הוצאה מחודשת של סדרת ספרים כזו, ולהביא אותה לרשימת רבי המכר – מעיד על הסרט, טיבו, חשיבותו והשפעתו יותר מכל פרס.
    כאחת שהשתתפה במימון הסרט (אמנם בסכום לא-מי-יודע-כמה, ובכל זאת מרגישה קשורה אליו), ההשפעה הזו מסבה לי הרבה יותר שמחה ואפילו גאווה על חלקי הזעום בפרויקט מאשר קבלת פרס (בוודאי כזה ביצתי ומבוסס קומבינה).

    • דבורית, אני מודה שלא ראיתי את הסרט שלך אך הצלחת לרגש אותי בנושאו ובבלוג שלך. הספר נוריקו סאן מהווה זיכרון ילדות רחוק שלי ואני מאוד מתחבר לכך שהגיע הזמן להעריך סרטים שלא עוסקים רק בנושאים בוערים מה עוד שרובם חד צדדיים ופוליטיים. התמונה שמתגלה בבלוג שלך לא מפתיעה אותי ומראה שהגיע הזמן ליצור אלטרנטיבה לגופי בחירה מורמים מעם בעלי אג'נדה מסוימת מאוד.

  11. יקירתי,
    אני חברת אקדמיה ואף יותר מזה אני חברת הועד המנהל של האקדמיה לקולנוע ויותר מזה הנה אני כותבת בקול רם הצבעתי עבור הסרט שלך, ולא בגלל שיש לי זכות יסוד קטנטנה בשותפות בו אלא בגלל שהוא סרט דוקו נ פ ל א ונהדר, אבל
    1. לא עשית קמפיין ב כ ל ל. ובקמפיין אני מתכוונת שמי מחברי האקדמיה שאינו חברך בפייסבוק או ברשת ( ויש כאלה לא מעט מסתבר) לא שמע/ראה/קיבל ניצוץ שידליק אותו להשתדל להגיע דווקא לסרט הזה. המיילים מפוצצים באופן לא נעים כמו שאת בטח יודעת בתקופה הזאת, וצריך להבריק, או לבלוט, אין ברירה.
    2. לא שמעתי על רבעי דילים, נשבעת לך
    3. לא הזכרת לחברי האקדמיה את קיומך בכלל, בנית על שלושת ההקרנות או כמה שהיו וזהו, לדעתי, זו הייתה טעות, זה מבאס שלא זכית – למרות שאני שמחה עבור הזוכות – ומשהו ללמוד לעתיד לבוא ולסרטים הבאים.

    נ.ב. עכשיו לילבס בבקשה!!

    • חלי, ראשית, את קדושה. זה ידוע. אין ויכוחיישן. ואני כמובן לא צינית.
      תודה רבה על המחמאות. זה חשוב לי מאוד.

      חלי, כן, לא היה קמפיין, ככתוב בפוסט. כמו שהסברתי, שלחתי שלושה מיילים בשלב א', כפי שהורו לי. לא רציתי להפציץ, כי למה שיזרקו את המיילים שלי לפח? לא רוצה. המיילים ששלחתי היו קצרים, תמציתיים וממוקדים.
      מייל נוסף, על הקרנת אקדמיה שלחתי ביום שהיא נקבעה – כלומר יומיים לפני המועד שלה.
      ככה יצא בהגרלה. מה לעשות. מישהו צריך להיות ראשון.

      גם על ההקרנות הנוספות שמותר היה לחברי האקדמיה להיות בהן (הקרנות שלא בנוכחותי), כתבתי. לכל חברי האקדמיה.
      מדובר בהקרנות שהן חלק מההקרנות השוטפות של הסרט בסינמטק. ברור שלא יצרתי עוד.

      הסרט (כ ל הסרטים, לא רק שלי כמובן) היה חודשיים בסטרימינג של האתר. חודשיים!

      ברוך השם ותודה לאל הייתה לו נראות תקשורתית מצוינת מנובמבר 2014 עד היום, כך שהתקשיתי להאמין שחברי אקדמיה לא שמעו עליו.

      אז כמה מיילים עוד הייתי צריכה לשלוח לכולם?
      אנשים לא אוהבים כשמנג'סים להם, ולא רציתי לנג'ס.

      בעניין הדילים: אין מה לעשות דיל איתך. אם היית עושה סרט היה לך צוות, ואז היו מציעים לך: הצוות שלנו יצביע לצוות שלך, ולהפך. הכל כשר, הכל אנושי. ככה זה. זה העולם.

      במקרה שלי, מה יציעו לי? אפילו אני עצמי, צוות של אישה אחת, לא חברת אקדמיה.

      הוסיפי לכך סרטים שיש להם גופי שידור (כלומר כ ל הדוקו חוץ משלי), ששודרו שם שוב ושוב ושוב, והרי לך פרומושן חביב.

      ויש את העניין הנוסף, אלו שלא צפו בסרטים בקטגוריה מסוימת, או צפו רק בחלק, והצביעו בזכות ההיכרות שלהם עם המתמודדים. כן, בהחלט יש כאלו. אני לא מגלה פה את אמריקה.

      זה הסיפור על רגל אחת.

      אבל את הלקח שלי למדתי, ועוד איך.

      • מזקדושה, מריה כמו שאמא שלי הייתה אומרת.

        אבל הלקח צריך להיות מציאותית ובפעם הבאה להיות מתוחכמת ולהצליח להביא את חברי האקדמיה לראות את הסרט, זה כל מה שהצטרכת. חוץ מזה, ביננו, זה "רק" כבוד, בת'כלס הצופים שלך ושל נוריקו סאן מגיעים בעצמם

        • אבל אני לא רואה עוד דרכים לשכנע את חברי האקדמיה לצפות בסרט, אלא אם לשלוח להם הודעות ווטסאפ פעם ביום וכאלה, שזה לא הסגנון שלי ולא אפשרי לי טכנית.

  12. האמת שנושא 'שמור לי ואשמור לך' בעיני מאד בולט בבחירות/זכיות שיש בשנים האחרונות בתחום התרבות – זה קרה/קורה בפרסי התיאטרון, בפרס ספיר וגם בפרס אופיר…
    לא פעם לי כ'צופה מהצד' יש את התחושה ש'המשחק מכור'…
    גם העניין של אלו שנמצאים בועדה הבוחרת ולא פעם בוחרים רק לפי שם או צפייה של כמה שניות בסרטים זה דבר ידוע 😦
    הייתי בטוחה שתזכי עד שראיתי את שם הבימאית של מרוששות (המוכרת מאד ונמצאת 'בברנז'ה') כבר חששתי שלא ונראש שצדקתי :-0
    מה שכן – זכרי שיש לך סרט נפלא !!! ואני בטוחה שעוד ישמעו עליו ועליך בעתיד !
    המון בהצלחה
    ושנה טובה ♥

  13. מעניין לדעת אם שנה של הקרנות מחזירות את ההשקעה הכספית. כמתבונן מהצד זה סערה בשלולית, באמת טפל, עושים למען העשיה ולא למטרת פרס.

  14. כולם וכולן שלעיל היו לי לְפֶה.

    ראיתי ת'סרט (ואותך, מיד זיהיתיך לפי תספורתך ברוח נוריקו סאן, וזה משך עוד חוט של חן לתוך המפגש שבתום ההקרנה) בסינמטק שדרות, ובמהלכו דמעתי, התייפחתי, חוויתי באמת את ההתעמתות הרגשית, הפנימית, עם גיבורי ילדותנו ומה ואיפה (מפוכחים, נחרצים, ועורנו מחורץ לעייפה) כולנו עכשיו…

    את יודעת מה מעיד על כמה נגעת בדורי ואת נוגעת בדור הצעירים דהיום?
    העובדה הפשוטה ש… בתי וחתני נטלו איתם לביתם את ספרי הסדרה ששמרתי עשרות בשנים (לא היו לי 17 ספרי הסדרה במלואם אבל כמה וכמה חביבים במיוחד, נדדו איתי מבית ילדותי אל בית היותי כלה ואם שנהייתה חמות וסבה, וְיָקְרו לי, עדיין יקרו לי!)…

    ובלכתי אל קברות הוריי, באותו בית עלמין – שם טמונה אנה ריבקין-בריק, עצרתי מהורהרת ועוד דמעה נקוותה… וליטפתי את מצבתה…

    • אסתי, מאוד מרגש מה שכתבת, ונפלא לראות צופים מכל רחבי הארץ ומהשנה האחרונה מתקבצים כאן, אחד אחד ובאין רואה.
      אני שמחה מאוד על ההשפעה של הסרט עליך:)

  15. פינגבק: איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?/ לוח אוקטובר 2015 | דבורית שרגל * Dvorit Shargal

  16. פינגבק: איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?/ לוח אוקטובר 2015 | דבורית שרגל * Dvorit Shargal

  17. פינגבק: מאה הסרטים הטובים של המאה ה-21 | דבורית שרגל * Dvorit Shargal

  18. פינגבק: אפריקה! – סיאה מהקילימנג'רו, איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? | אוקטובר 2016 | דבורית שרגל * Dvorit Shargal

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s