איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?/ נובמבר 2015

לא רק לוח מופעים ואירועים לנובמבר 2015, אלא גם סיכומים ודיווחים מאוקטובר החולף.

סינמטק ת"א
רביעי, 4/11, 20:00
שבת, 7/11, 20:00 בנוכחותי
ראשון, 15/11, 18:00 בנוכחותי
שבת, 21/11 17:00 בנוכחותי
שבת, 28/11 17:00 בנוכחותי
* לבקשת שומרי השבת, שני תאריכים באמצע השבוע.

חוצה ישראל
10.11, 8:30, גמלאי רחובות
17.11, הספרייה הציבורית, כפר יונה
18.11, 20:30, הספרייה בבנימינה
19.11, 20:30, בית התרבות בגבעת עדה
30.11, 8:30, גמלאי רחובות
30.11, 20:00, ביה"ס גולדה

איך להזמין אותי, לכתוב לי, ועוד?
dvoritsh@gmail.com
052-3512025

שלושה פסטיבלים

  • הפסטיבל הבינלאומי במילנו, איטליה, 2 בנובמבר, 12:45.

Milan-Laurel-Post-IMage-900x450

  • הפסטיבל היהודי באוסטרליה.
    MELBOURNE —
    Sat 7 Nov 2:15pm
    Sun 15 Nov 11:30am
    Mon 16 Nov 2:00pm
    SYDNEY —
    Sun 15 Nov 3:00pm
    Print
  • פסטיבל הסרטים הישראלי בלוס אנג'לס.
    LAEMMLE ROYAL |
    Thursday November 12, 2015 | 05:00 PM
    LAEMMLE NOHO 7 |
    Wednesday November 18, 2015 | 05:00 PM
    LAEMMLE TOWN CENTER 5 |
    Wednesday November 18, 2015 | 05:00 P

וערב בנות אחד

שיקאגו, 15.11, 18:30, באזור פארק לינקולן:
ערבבנות

איפה הייתי ומה עשיתי

"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" מתחיל את החודש ה-12 בסינמטק ת"א. כפיים לצופים שבזכותם זה קורה.
ובנוסף, כמובן, עושה הסרט סיבוב הופעות בכל רחבי הארץ יחד איתי ועם תרמילי, באוטובוס, ברכבת ועל קטנוע. ובימים חגיגיים במיוחד בטרמפ או במונית וביום הכי חגיגי, במטוס לאילת.

גולת הכותרת של השנה הנוכחית הייתה הביקור הממלכתי (מי שעוד לא צפה בסרט מוזמן לדלג ולשוב אחרי הצפייה).
אבל קרו עוד דברים: הסרט התקבל ל-17 פסטיבלים קטנים ברחבי העולם, וגם נכנס בקיץ האחרון לסל תרבות ארצי, ואני מחכה כבר להראות אותו בבתי ספר בכל רחבי ישראל. ועוד דבר מדהים, ההוצאה המחודשת לשמונה ספרים מסדרת ילדי העולם (עד כה יצאו חמישה, עוד שלושה בדרך) בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
את כל האירועים במקומות השונים אליהם אני מגיעה עם הסרט אני מתעדת בעמוד הפייסבוק.

את שגשוגו של הסרט אני חייבת ראשית כל לאלפים שכבר צפו בו והעבירו הלאה את המלצתם לכל מי שהם מכירים, וגם כתבו את התרשמותם מהסרט בכל מקום שרק אפשר, ותמכו וקראו את כל דיווחיי, ועל כך תודתי נתונה יום יום ושעה שעה. אף שקל לא הושקע בשיווק הסרט, למעט העבודה שלי. למה לא הושקע? לא מתוך אידיאולוגיה, פשוט כי אין.
אבל יש עוד כמה גורמים שאני חייבת להם את הצלחת הסרט. כוונתי היא לכל מי שסירבו לשדר או להקרין אותו ולתמוך בהפקתו. אלמלא כן לא הייתה לי מוטיבציית אדירים כזו להראות להם שהם טועים, כולם, בלי יוצא מן הכלל, עם כל נסיונם העשיר וקילומטרים של סרטים מאחוריהם. למה טועים? מאחר שלא השכילו לראות בו את מה שאלפים, שנחנו במוח ובשכל ישר וברגש, הצליחו להבין: שהסרט הזה חודר ללב.
האנשים הללו טועים בנבאם את טעם הקהל. מה שהם רוצים זה רייטינג, שיהיה מי שיצפה בסרטים שהם מפיקים. אלא מה, את מספר האנשים שצופים ביס דוקו ובערוץ 8 לא תדעו לעולם. יש לערוצים האלו חיסיון. הם לא מפרסמים מספרים. ככה זה בישראל. יש מי שיש להם זכויות יתר. למה? ככה. רמז: לא בגלל שהרייטינג נורא גבוה. לא שאני חושבת שפרסומי הרייטינג של ערוץ 1, 2, 10 מתנהלים פיקס, להפך.
מתוך כתבה מ-2005. אתמהה מה נשתנה מאז מבחינת הרייטינג:

הרייטינג של ערוץ 8 עומד על שברי אחוזים ברוב שעות היממה – 0.3%-0.2%.
בשיאו, כאשר משודר בערוץ סרט מדובר במיוחד בשעות הערב, עשוי הרייטינג להגיע עד 3%.

כך שלא בשביל הרייטינג הייתי צריכה אותם אלא בשביל הכסף. יס והוט אלו הגורמים שנותנים כ-100,000$ להפקת סרט דוקומנטרי ישראלי. סכומים נוספים – כי לרוב הסרט עולה יותר – מקבלים היוצרים מקרנות הקולנוע וממפעל הפיס, ועזרה בנסיעות לפסטיבלים מקשתו"ם של משרד החוץ ומהשגרירויות הישראליות והקונסוליות בעולם, סכום (++) שהיה עלי לגייס לבד.

וזו רשימת התודות לכל מי שסירבו לי. על צורת העבודה של חלקם והיילייטס מהדיאגנוזות שלהם אספר בעתיד:
– ערוץ 1
– ערוץ 2
– ערוץ 10
– ערוץ 8
– יס דוקו
– החינוכית
– מפיצי הסרטים בישראל
– 99% מהלקטורים של הקרנות ושל הפסטיבלים ושל התחרויות בישראל.
כן, התודה על שדחיתם את הסרט שלי מהולה בבוז עמוק, אבל טוב שמצאתי דרך אחרת לעשות סרט עצמאי בישראל, גם אם היא כרוכה בעבודת פרך כמו זו שאני משקיעה בסרט.
גם את הסרט הבא אני אעשה בעזרת מימון המון. מתברר שחוכמת ההמונים אינה פראזה ריקה מתוכן.
הבעיה היחידה היא שאת הזמן שיכולתי להקדיש לעשיית סרט נוסף אני מקדישה לעבודה קשה שבה אני מחזירה את ההשקעה בסרט, כשאני שואפת להגיע לאיזון, לקו האפס, אחרי 500,000 הש' שהושקעו בסרט.

– יוצאת מהכלל היא קרן רבינוביץ שקיבלה את הערעור שלי ותמכה בסרט (ב-50,000 ש') תשעה חודשים אחרי שיצא לאקרנים.
זהו הגוף הממסדי היחיד בישראל שתמך ב"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" בדיעבד שבבדיעבד.

ועוד כמה דיווחים מאוקטובר המסתיים:

מה היה בכפר אדומים. זו התמונה מאחרי ההקרנה, וזה הסטטוס שלפני, משיטוטי בכפר.
כפראדומיםבאמצע
צילום: רותי פיטון, מנהלת הספרייה
ילד אחד מכפר אדומים שאל אותי אם אספתי חתימות מכל הילדים שמככבים בספרים.
ילד אחד התעניין בהיבט הכספי המטורף של הסרט, על חלקו אני מספרת בסרט עצמו.
מישהו שאל אותי אם יהיה סרט המשך. אמרתי: כן, אם תממן אותו.

מה עוד קרה החודש? ניסיתי לבקש מהתאחדות ענף הקולנוע שיכללו גם סרטים דוקומנטריים ביום הקולנוע הישראלי, אבל נוצר דו שיח של חירשים.

כיתת אמן לדוקומנטריסטים.
דרמה בנווה עמל.
משהו נחמד בסינמטק ת"א.

6 מחשבות על “איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?/ נובמבר 2015

  1. כל הכבוד על ההצלחה של איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו סאן. זה באמת משמח שסרט עצמאי מצליח להגיע להישגים כאלה ועבודתך בהפצת הסרט ראויה לכל הערכה.
    השאלה היא למה הכל מלווה בהטלת רפש לכל הכיוונים?
    קרנות הקולנוע, גופי השידור, הפסטיבלים, חברי האקדמיה שבחרו בסרט הזוכה באוסקר התיעודי (שגם יוצריו הפכו לחוטאים כלפייך על לא עוול בכפם) – אף אחד לא יצא זכאי. האם באמת אף אחד מאלה לא עשה החלטה עניינית ובחירה אמנותית לגיטימית שלא לתמוך בסרט שלך?
    האם אכן הטענה שלך היא שיש איזו תכנית-על קונספירטיבית לא להשקיע בסרטה של דבורית שרגל? ו/או שכולם לא מבינים כלום ורק את מבינה? אם כן, אז יש בה משום הנרקסיזם וראיית עולם צרה להחריד. מתוך כמאה סרטים דוקומנטריים המופקים בשנה בישראל, פחות מ-50 אחוז ממומנים מקרנות וגופי השידור.
    כלומר, רבים פונים לקבלת תמיכות – כולל אנשים שמאחוריהם קרדיט מפואר וזה לא הסרט הראשון שלהם בלי עבודה דוקומנטרית קודמת מוכחת – ונענים בשלילה.
    לעצם הסרט – מדובר בסרט נוסטלגי נחמד ומתוק, שהיה יכול להסתכם גם בכתבת אולפן שישי. הצלחתו בקרב גימלאי ישראל יכולה אכן לשמש מקרה בוחן, כי הם באמת קהל יעד חשוב ליצירה דוקומנטרית.
    אבל מכאן ועד לקמפיין השלילי שאת עושה בעקביות תוך יריות לכל הכיוונים – יש מרחק לא מבוטל.

    • 1. איני מכחישה שראיית העולם שלי נגועה טובעת בנרקיסיזם, ולפיכך אולי צרה לטעמך.
      2. לא האשמתי מעולם את חברי האקדמיה. הסברתי איך עובד מנגנון הבחירה, משהו שלא הבנתי עד שהייתי שם, ושלא זכור לי שמישהו, שהיה שם, הסביר. בהחלט ייתכן שגם זה לא לטעמך.
      2.א. כתבתי בפירוש שהדחייה הייתה גורם מדרבן עבורי להראות להם. התכוונתי לכך ואמרתי תודה. לא בציניות.
      3. זכותך לחשוב שהסרט יכול היה להסתכם בכתבת אולפן שישי, ושקהל היעד הוא רק גמלאי ישראל (שאגב מהווים נתח עצום מצופי טלוויזיה בכלל). מה לעשות שאיני חושבת כמוך (לא רק אני, אבל לא חשוב כרגע) באופן נחרץ. לא רק זה, זה פשוט לא נכון, עובדתית. הסרט מיועד לבני 7-120, ויוקרן בבתי ספר, מכיתה ב' והלאה.
      4. הקונספירציה כלל אינה נגד דבורית שרגל. מה פתאום. לא אמרתי זאת מעולם, ואני לא חושבת שיש למישהו משהו נגדי (למעט מי שכתבתי עליהם פעם משהו רע, וטרחו להזכיר לי זאת בלי להתבלבל).
      אני מתכוונת לכך שהסרט, הנושא שלו, לא נראה מספיק חשוב או מעניין למחלקי הכספים.
      וכן, אני בהחלט חושבת, עד היום, שהם טעו. טעו בגלל צרות אופקיהם. חד וחלק.
      4.א. "מתוך כמאה סרטים דוקומנטריים המופקים בשנה בישראל, פחות מ-50 אחוז ממומנים מקרנות וגופי השידור". כן? מאיפה הנתון הזה? תראה/י לי את הסרטים העצמאיים שהופקו ללא עזרת קרן/ גוף שידור/ פסטיבלים/ וכו', ומוקרנים במשך זמן כה רב? בבקשה, אשמח להכיר אותם (ואם יש כאלו שלא עוסקים רק באני והמצלמה בבית של אמא/אבא/סבתא/דודה, אהיה עוד יותר אסירת תודה).
      5. כפי שהבטחתי, בהמשך אספר גם איך התנהלו הדברים ואיך מתקבלות החלטות במנגנון המושלם הזה בישראל. עוד היד נטויה.
      6. אני בהחלט יודעת את היחס: 400 סרטים מוגשים ליס דוקו בשנה, עד 20 מקבלים תמיכה. אני לא עיוורת ועיני לא טחו.
      ——–
      תוספת, 31.10, 9:53
      התגובה של דוקו-סן לא נותנת לי מנוח:
      1. מי עוקב אחר הבלוג באופן כה נחוש, שב-6:42, השכם בבוקר, פחות משעה אחרי שהפוסט עלה לאוויר, וכשלא דווחתי עליו בשומקום עדיין, והוא עוד לא שוגר באוטומט למנויים, כבר עונה לי בכזו נחישות? קצת מלחיץ.
      2. ברור לי לגמרי שזה מישהו/י המחובר לדוקו מצד מקבלי ההחלטות.
      3. לא יכולה להירגע מהאמירה הכי אבסורדית בתגובה: שהסרט מתאים להיות כתבה באולפן שישי, ותו לא. וזאת, אחרי ארבע שנות עבודה ותחקיר יוצא דופן, ובעלות של חצי מיליון שקל. על איזו כתבת תחקיר עובדים באולפן שישי יותר משבוע (ואני מה-זה נדיבה), ומשקיעים בה כאלו סכומים? איך אפשר להיות עיוור לנתוני הבסיס הללו? ואיך מי שמצוי בתעשייה לא מבדיל בין כתבה לסרט? וואוו.
      זאת ועוד: אורך הסרט 50 ד' והצופים משוועים לעוד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s