רוצים להיות פטרונים שלי?

ובקצרה: לפטרונות, פה.

בארכרכה: פטרונות היא חסות, עידוד או סיוע כספי שארגון או אדם מעניק לאחר. בתולדות האמנות הפטרונות הייתה שמורה למלכים, אפיפיורים ועשירים שתמכו במוזיקאים, ציירים ופסלים. מקור המילה "פטרון" מלטינית (patronus), מי שנותן הטבות ללקוחות שלו.
פטרונות (clientela) היא היחס המיוחד בחברה הרומית העתיקה בין הפטרון לבין הקליינטים שלו. היחסים היו היררכיים, אבל החובות היו הדדיות. הפטרון היה בעל עושר רב יותר, כוח או יוקרה שאפשרו לו להיטיב עם הלקוח.

מהעולם העתיק ואילך לפטרונות הייתה חשיבות עצומה בתולדות האמנות. רבות ידוע על פטרוני האמנות בימי הביניים והרנסנס באירופה, אבל פטרונים היו גם ביפן הפיאודלית, בממלכות הדרום-מזרחיות ועוד. הפטרונוּת האמנותית נטתה לפרוח בכל מקום שבו מערכת מלכותית/אימפריאלית/אריסטוקרטית שלטה בחלק ניכר מהמשאבים.

חסות על אמנים והזמנת יצירות אמנות היא ההיבט הידוע ביותר של הפטרונאז', אבל גם דיסציפלינות אחרות נהנו מכך, כולל פילוסופים, אלכימאים, אסטרולוגים וחוקרים אחרים. ליאונרדו דה וינצ'י, מיכלאנג'לו, וויליאם שייקספיר, כולם חיפשו את תמיכתם של פטרונים. וגם מוצרט ובטהובן במידה מסוימת; רק עם התהוות המבנים החברתיים, הבורגניים והקפיטליסטיים באמצע המאה ה -19 התרחקה התרבות האירופית ממערכת פטרונית למערכת תומכת יותר של מוזיאונים, תיאטראות, קהלים וצריכה המונית המוכרת בעולם המודרני.

היום הפטרונות היא גם תמיכה ישירה באמן על ידי מענקים מגופי התרבות השונים במדינה. אלא מה, יש המתנגדים לתמיכה זו של המדינה באמנות וגורסים שהתמיכה צריכה לעבור (או לחזור) לידיים פרטיות, לאנשי עסקים שיבחרו למי להעניק תמיכה, כלומר פטרונות, ולמי לא, כשמערכת השיקולים שלהם תהיה כלכלית בלבד. כמובן שאפשר לחלוק על ראייה זו את האמנות דרך פריזמה מסחרית בלבד: מצליחה כלכלית, טוב, לא מצליחה, לא טוב.

והנה אני מגיעה אלי: מעכשיו, כל אחד יכולהיות פטרון! מאחר שאני עובדת כל הזמן, הן בהפצת ושיווק סרטי הטרילוגיה (וגם "כדור בגב") והן על הסרטים הבאים, ומאחר שאני לא מהיוצרים שיתקבלו ע"י אף גוף שידור (משמע רכישה של הסרט על הנייר וקבלת תשלום לצורך יצירתו) ומאחר שאני מרגישה אי נוחות להרים מימון-המון אחר מימון-המון , כי עכשיו אני עובדת במקביל על שני (קופנהגן) סרטים (עין כרם) שיעלו הרבה מאות אלפי שקלים האחד (וכרגע מממנת אותם בקטנטנה רק מהכנסתי החודשית המשתנה מיד חודש, לפי מספר ההזמנות/ הצופים בסרטים), אני מנסה את המודל הכלכלי של אתר פטריאון,
שמציע לקהילה שסביבי להפוך לפטרונים ולהעניק ליצירתי תמיכה חודשית קבועה.
למעשה, זה לחזור למודל של ולווט אנדרגראונד, אבל באתר מסודר. והסכום יכול להיות באמת מינימלי. מדולר אחד.
50 הפטרונים הראשונים יקבלו שי מיידי: די.וי.די לבחירתם.

ואם כבר די.וי.די, הנה שי לחג שלא מלכלך, לא יגרום לכם לפשוט רגל, לא יכביד על הסירים בערב החג, לא יחשדו בכם שמִחזרתם מתנות, ובקיצור המתנה המושלמת:

ואפשר ורצוי כמובן להזמין אותי עם כל אחד מסרטי הטרילוגיה:

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?
אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו
איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?

וגם כמובן כדור בגב לרגל יום הזיכרון לחללי צה"ל

dvoritsh@gmail.com | 052-3512025

ובנוהל: עוד כל מיני דברים שכתבתי בחודש החולף

או הסיפור על בת הים הקטנה

 

וגם אירוע ארוחת הבוקר של פרלוב, המפורסם:)

איפה אלה קרי, נוריקו-סאן, לילבס וסיאה במרץ 2018?

פברואר היה חודש קצרצר ובכ"ז קרו בו המון דברים. חלק מהם אביא פה מיד, באמצעות הפוסטים שכתבתי בפייסבוק, שהוא מעין יומן חיים (מצונזר) ולוח שנה שלי, על פי האירועים.

במרץ צפויים כמה אירועים נחמדים לשלושת הסרטים:

הטרילוגיה ברצף, פעמיים!

נתחיל בשבוע הקולנוע הנשי בסינמטק ת"א, בו תוקרן הטרילוגיה ברצף.

9 במרץ:

11:00 איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

12:15 אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו

13:30 איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?

בשבוע שלאחר מכן תוקרן הטרילוגיה ברצף בפסטיבל אפוס במוזיאון ת"א.

14 במרץ:

19:30 איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

20:45 אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו

22:00 איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?

מיהו קהל היעד של הטרילוגיה?

כשיצרתי את הסרט הראשון, "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" לא חשבתי כלל על קהל יעד. רציתי ליצור את הסרט שלי והנחתי שיש המוני ישראלים שמכירים את סדרת ספרי ילדי העולם מילדותם ושהם בטוח יתעניינו בסרט. זהו. לא עמדה שום אסטרטגיה שיווקית מאחורי הסרט אלא רק התשוקה הפרועה ליצור אותו. אני חושבת שיוצרים לא חושבים על "קהל יעד", אלא יוצרים משהו כי הוא בוער בעצמותיהם. זה הסיפור כולו.
אבל לפני הפרמיירה כמה אנשים שאלו אותי אם הסרט מיועד גם לילדים ואו מאיזה גיל אפשר להביא ילדים לסרט. הייתי מאוד מופתעת. מה פתאום ילדים? לא יצרתי סרט ילדים, זה סרט לאנשים מבוגרים שקצת מתגעגעים לילדות שלהם, לעצמם דאז, לספרים, למה ילדים?
אבל טעותי התבררה מיד לאחר הפרמיירה. הגיעו כמה ילדים עם הוריהם והילדים נהנו מאוד. לאט לאט הבנתי שהסרט מיועד גם לילדים (מהרגע שהם קוראים כתוביות לפחות). הילדים שמגיעים להקרנות הם ילדים שמכירים את הספרים מהבית, מהגן, מהספרייה. לרוב עברו תיווך בינם לבין הספרים בגיל צעיר מאוד, או לאחר מכן בבית הספר.
עניין קהל היעד הסתבך כשיצא לאקרנים אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו שעוסק רק בדמות אחת ומספר את הסיפור המורכב שלה. זה סרט שלדעתי פחות ילדים התחברו אליו, ואם כן, אז ממש גדולים.
בסרט השלישי, שאני ממש קרועה עליו, איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?הסיפור הולך ומשתרג כי מועלים בו נושאים כואבים מאוד לצד שפעת החיים והחן והאופטימיות ששזורים בו.
כמו סיאה, אני חושבת שהוא מומלץ למבוגרים, למעריצי לילבס וגם ובהחלט למי שלא שמעו אפילו על הספרים הללו. ובנוסף, בקצוות, לילדים מגיל תשע ומעלה, אבל ממש בוגרים:).
אבל שוב, אין 100%. בגלל שלא מדובר בסרטי ילדים בשום צורה, אף שהצד הילדי שלי מאוד מתבלט בהם, הוא באמת מיועד לילדים שיכולים להשתבץ כיהלומים יקרים במיוחד בין הרוב המוחלט של הצופים הבוגרים. 

הקרנת איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? הערב במרכז קהילתי דב הוז הייתה גראנד פיינלה לכל השבוע הטעון והמרגש הזה, שהיו בו עליות ומורדות. אחת ההקרנות היותר לוהטות, כולל צופים שהגיעו בפעם השנייה והשלישית והרביעית לסרט, כולל צופים מצטיינים של כל הטרילוגיה, כולל צופים בפעם הראשונה, כולל חברי פייסבוק שנכנעו סופסופ, כולל תומכי הסרט, כולל טריליוני ילדים. חזרתי מועצמת ומוצפת אהבה (צילום: עינה גורדון).

מלחמת הפסטיבלים קשה מנשוא. יש בעולם אלפים רבים של פסטיבלי קולנוע. נכון, מעטים נמצאים ב-A List וב-B List, שאלו הפסטיבלים הגדולים והמוערכים, אבל בגלל העלייה המטורפת ביצירת סרטים (כי עלות ההפקה צנחה באופן יחסי בגלל זמינות גדולה יותר של אמצעים טכנולוגיים וטכניים לכל פועלי הקולנוע) פסטיבלי הקולנוע הפכו לתעשייה משגשגת ולכל פסטיבל, ולו החדש והנידח ביותר נרשמים אלפי סרטים. אחד הפסטיבלים הממש לא מפורסמים שאליו שיגרתי את איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? שלח לנו הודעה שהגיעו אליו 19,000 (!) סרטים. מה ששמעתם. אני יכולה לייבב עד מחר, אבל אין שום סיכוי שאפילו 10% מהסרטים שהגיעו יזכו לצפייה מהדקה הראשונה לאחרונה.
אבל הכי חשוב: מקורות יודעי דבר שהוזמנו לפסטיבל גדול סיפרו לי שרק כשהגיעו לשם סוף סוף הבינו: הסרטים שייבחרו לפסטיבלים הגיעו לשם בדילים שנסגרים מראש. לפחות רובם המכריע (כן, תמיד יהיו את היוצאים מהכלל). איך זה עובד? מנהלי פסטיבלים נפגשים עם המפיצים בפסטיבלים ברחבי העולם וסוגרים עסקאות. קח את מוישה וחנצ'וק ותקבל גם את בוב וספוגית. ויש גם את הנראות ואת היח"צ ואת העיתונים בהם נכתב עליו. נניח סרט השתתף בקאן וקיבל ביקורת/התייחסות בVariety יתקבל לכל פסטיבל עלי אדמות. וכנהלאה.
אחרי שהשקעתי עשרות אלפי שקלים במשלוח איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?לפסטיבלים (כשהייתי קטנה וטיפשה, נו), השקעתי אפס שקלים במשלוח אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו לפסטיבלים ועכשיו כ-200$ במשלוח איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? (בגלל התמיכה שהסרט קיבל, יכולתי להשקיע קצת). שזה סכום פעוט, בהינתן שמשלוח לפסטיבל עולה בממוצע $50-40.
יש כמה אתרי רישום לפסטיבלים. הוותיק שבהם הוא כנראה Withoutabox, אחד האתרים הפחות ידידותיים בעולם (לא ניגשתי אליו לפחות שנתיים ומשהו), ששייך ל-(IMDb (Amazon.com. כל טיפוס במעלה השניים האלו (הבוקס וימד"ב) קשה יותר מלעלות על הקילימנג'רו.
האתר החביב עלי, שבנוי לבני אדם, מתוקתק ומתוחזק, ידידותי ועונה לכל שאלה במיידי, גם של גדולת הקרציות (אני) הוא FilmFreeway. יש בו מיליון פילטרים שעוזרים לך לתעל את הסרט שלך למקום הנכון ובאמת, הוא אחד האתרים החביבים והנוחים בעולם. וניסיתי לא מעט.
ואם לא מספיקות כל המחמאות האלו, הלילה קיבלתי מהאתר הודעה (אני ועוד מיליון קולנוענים, כן?) שמעתה אפשר להפוך את הפרופיל שלנו לציבורי, לא רק לאנשי הפסטיבלים שאליהם נרשמנו. זו תהיה כנראה מכה קשה במיוחד לימד"ב המסורבל והאטי ומוציא הנשמה.
אז הנה, בהופעת בכורה, הפרופיל שלי בFilmFreeway. עוד יש מה לעשות בו וחסרים לא מעט פרטים אבל זו ההתחלה. אוקיי?
ואחרי שאמרתי כל זאת, מוזמנים אתם להזמין את הסרטים אליכם למושב ולקיבוץ, לחוג בית ולמרכז הקהילתי, לספרייה ולהיכל התרבות העירוני.

ההערה הכי-הכי מילדה אחרי צפייה באיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? בבית הספר הדו-לשוני דגניה בב"ש: "אמרת לנו שיצאת לחפש את הילדים מהספרים אז למה צילמת את ההורים שלהם?".
כן כן, גם לי קשה להבין את חלוף הזמן. בטח שלילדים. זו בכלל הסיבה שיצאתי למסע הזה וזה צילום מהכניסה לכיתה בביה"ס שבו הילדים עברו הכנה מרשימה לקראת בואי בקריאת הספרים ובעבודה על נושא "ילדי העולם". סחתיין למורות אביגייל ואסלאם.

בקשות ושאיפות

  1. אני רוצה להקרין את "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" לקהילה היהודית/ישראלית בטוקיו (או בערים אחרות ביפן). מי יכולים לסייע להפיק זאת?
  2. סדנת קולנוע תיעודי עצמאי: איך יוצרים סרט במו ידיך כשכולם אומרים לך לא? מי בא? כתבו לי.
  3. הקרנות של כל אחד מהסרטים בכל מקום ובכל פורמט בכל רחבי הארץ (והעולם).
  4. פרטיי: dvoritsh@gmail.com * 052-3512025 מחכה לקריאותיכם הנרגשות 🙂

 

 

אלה קרי ונוריקו-סאן, לילבס ומוקיהנה בפברואר 2018

והנה הדו"ח החודשי. מה כתבתי בינואר 2018 בפייסבוק ואיפה יוצגו הסרטים בפברואר 2018.

איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?

8 בפברואר, 20:30, המועדון לחבר בעין ורד (אירוע חנוכת הספרייה החדשה של לב השרון).

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

קולנוע חן, רחובות

חמישי, 1.2, 8.2, 14.2 17:00
ראשון, 4.2, 11.2, 19:00 (בנוכחותי)
רביעי, 7.2, 14.2 17:00 (הקרנה אחרונה)

12 בפברואר, 10:00, הדו לשוני בב"ש

13 בפברואר, 08:00, בי"ס אביבים ראשל"צ

15 בפברואר, 19:30, מרכז קהילתי דב הוז, ת"א (דב הוז 16), אירועי יום המשפחה. למרכז יש סיפור יפה: עד המחאה החברתית ב-2011 היה זה בניין נטוש (אך יפה תואר), שהיה פעם "בית צעירות מזרחי" והשתלטו עליו הומלסים, נרקומנים וכו'. במחאה התבצרו בו המוחים והודיעו לעירייה שהם לא מפנים את המקום עד שיובטח להם שהמקום הזה יועבר לרשות ולתועלת הציבור. וכך הוקם בו המרכז המקומי, מרכז דב הוז. אז תושבי השכונה (שלא לומר תושבי המדינה) ואף מארגני המחאה והיזמים מוזמנים בסבבה. כרטיסים.

אפשר ורצוי, שלא לומר כדאי להזמין אותי לכל מקום ולכל סוג של אירוע: 052-3512025, dvoritsh@gmail.com

סדנת קולנוע עצמאי

המחזור השני של סדנת הקולנוע התיעודי העצמאי בדרך: איך ליצור סרט דוקומנטרי כשכולם אומרים לך "לא". הסדנה תעסוק בכל מה שאפשר לעשות לבד לבד כדי להגיע בסוף למוצר המוגמר. הסדנה מבוססת על עבודה פרטנית עם המשתתפים: אנשים שמגיעים עם רעיון לדוקו משלהם, אותו נפצח ונקדם במהלך הסדנה, עם הנחיות עבודה מפורטות. לאחריה יוכלו המעוניינים להמשיך ביצירת הסרט העצמאי שלהם.

והיילייטס מהגיגי פייסבוק של ינואר 2018

לכל יוצר יש נקודה בה הוא מתעורר. אולי יש מי שנולדים יוצרים, אבל אני חושבת שהתעוררתי בסוף 2005, כשהבנתי שאם לא אקח את חיי המקצועיים בידיי ואחליט מה אני רוצה, אמשיך לדשדש באותו מקום בעשרים שנות העבודה הבאות בחיי.
נקודת המפנה הייתה תקרת הזכוכית או האסבסט, לא משנה איך תקראו לה. לא קיבלתי את התפקיד שרציתי ושברתי את הכלים: יצרתי את בלוג ביקורת התקשורת, ולווט אנדרגראונד (והכל נכתב בתולדות הימים, לא אחזור). אחרי כמה שנים של עבודת פרך הבנתי שאני רוצה עוד, רוצה להתקדם בעולם שיצרתי לעצמי, שכתיבה מסוג זה גם כבר לא מספקת אותי ושמגרש המשחקים שאני רוצה להגיע אליו הוא קולנוע.
למרות שתי שנות לימוד, עשרות שנות צפייה בסרטים, עשרים שנות עריכה בעיתונות וכשמונה שנות ביקורת קולנוע הגעתי לתחום הזה לוח חלק. לא ידעתי כלום. שום דבר על מנגנוני "התעשייה". לא הייתה לי שום דרך ללמוד את הדברים חוץ מאשר להתנסות לבד. וזה לא היה קל. הו לא.
וכך, בספטמבר 2010, אחרי כמה ניסיונות התנעת-סרק בהם גיששתי דרכי באפלה הבנתי שזהו, אני יודעת מה יהיה הסרט הראשון שלי, ולא רק זה, אלא שהסרט הזה ייעשה ויהי מה. הבנתי שאני חייבת להתקדם, להתחיל להשקיע את כל מרצי ומשאביי, לנתב את חלוקת האנרגיות בין הבלוג, שהיה אז כל עיסוקי, לבין הקולנוע. למדתי לבד לבד, בדרך הקשה.
ארבע שנים אחרי, בנובמבר 2014, הייתה הקרנת הבכורה של איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? וגם על תולדותיו לא אחזור כאן.
אבל מה שמעניין זה מה שקרה בשלוש השנים הבאות. התברר לי שלא גמרתי את העבודה שלי על הנושא, על גיבורי ספרי הילדים, על אנה ריבקין-בריק, על הפענוח שלי עצמי בתוך כל זה. בעצם, תהליך העבודה נמשך, מסרט לסרט, גב אל גב, הייתי בתוך התחקיר, בתוך ההפקה, בתוך העניין.
וזו הסיבה שיצרתי טרילוגיה. צמא אדיר שלי לדעת עוד על אנה ריבקין-בריק, לפצח את דמותה, ובעיקר את דרך עבודתה על ספרי הילדים המצולמים שלה. החיבורים והקשרים בינה לביני התרבו והלכו.
ביולי 2016 נולד אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו ובאוקטובר 2017 איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?.
בהקרנת "לילבס" השבוע, בקיבוץ גלעד, עזרה לי אישה ואם לנסח את תשובתי לשאלה "איזה סרט מהשלושה אני הכי אוהבת". עניתי שזה כמו לשאול הורים איזה מילדיהם הכי אהוב עליהם, ושזו שאלה מאוד קשה, אז אותה אישה אמרה לי "כל אחד מהם מיוחד במינו וכל אחד אוהבים אחרת". ומיד אימצתי: כל אחד מהסרטים שלי מיוחד במינו, כמו הילדים שלכם וכל אחד מהם אני אוהבת אחרת.
אבל בגלל ש"לילבס" הכי קטן, הוא זקוק לי עכשיו הכי הרבה. ולכן אני מזמינה את כל העולם לצפות בו.  מה יש בו? כל מה שיש בשני הסרטים הקודמים, פלוס פלוס פלוס. בן זקונים, הרי.

בשבת, אחרי איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? אמרה לי אחת הצופות "אני זוכרת ששמעתי אותך בתוכנית של רינו צרור", אמרתי לה: "או, זה היה ממש מזמן, כמעט שנתיים", ענתה לי: "יש דברים שנחרטים בזיכרון". חייכתי בשמחה.
אין לכם מושג כמה המילים האלו ממלאות אותי באושר. מבחינתי אושר זה כל תהליך העבודה על הסרט, כל נקודה ונקודה שמתקדמים בה. ואח"כ לצפות בו בפעם הראשונה כמכלול. ולתקן. ולשנות, ולכוונן. ולהראות לעוד מישהו מ"צוות צפיות מבחן" שיצרתי, ולעוד מישהו, ולחשוב. ואז זהו, להחליט שגמרנו, הסרט יכול להמשיך לשלב הבא, לתפור לו חליפה על פי מידתו, לקשט אותו בכל מיני נצנצים במובן הכי חיובי של המילה, שמעמיקים את הסיפור ומחדדים אותו ומבהירים.
מכירים את הסרט "בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים"? אז זה. לסרטים שלי יש צוות קטן מאוד, שלא לומר קטנטן, הרולר נגמר תוך שנייה וחצי. בדידותו של הרץ משמשת כמטאפורה כבר עשרות שנים. דמיינו כמה זה טעון כשמדובר בקולנוע, הכי עבודת צוות שרק אפשר לחשוב עליה, כשהיוצרת הכי מזדהה עם בדידותו של הרץ.
אז בשבת, הפעם האחרונה של לילבס בסינ' ת"א. 5,000 חברים יש לי פה? מחכה לאחוז מהם. וגם למי שפספסו את הפרמיירה ואת שלושת החודשים האחרונים. מחכה גם לכם.
בצילומים מהסרט: 1. הרץ יוצא לדרך לבד, בעוד כל השאר עומדים בשורות במגרש המסדרים. 2. הרץ בסוף מסלול, שוכב על העלים ביער ועל פניו אושר עילאי: I did it.

אסף ברטוב: ובכן, לאחר שעקבתי במשך שנים מן הגולה הלא-כל-כך דווייה אחר יצירת סרטיה התיעודיים של Dvorit Shargal, והצטערתי על שאינני יכול לצפות בהם, הואילו המזלות להסתדר בשלשות והתאפשר לי (הודות לטיפ חם מ-Hila Bartov Levy) הערב לצפות בסרט השלישי בטרילוגיה, "איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?", כאן בק"ק רעננה המעטירה. לא נותר לי אלא להצטרף באיחור אופנתי (?) למקהלה ולומר בפשטות: רוצו לראות.

הסרט שראיתי (השלישי בטרילוגיה, כאמור) היה מעניין, מרגש, שנון, אותנטי, אישי ומהודק. הן בסרט והן בדברי המבוא ובאחרית הדבר והתשובות לשאלות הקהל, ניכרה אותה תכונה של שרגל שאני כה מעריך: כבוד למלים ולדיבור בעל משמעות. בשום שלב, בסרט או בעל-פה, לא היה פטפוט, או התחנחנות וגם לא ארכנות, טרחנות, או הליכה סחור-סחור.

פשוט תענוג. היה שווה להתאמץ ולהגיע ישר מנמל התעופה (הערב נחתתי מסן פרנסיסקו).

ראיתי את איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?.
ממליצה עד מאד ללכת ולבלות שעה עם Dvorit Shargal ברחבי העולם והזמן.
מה שהכי מקסים ומרגש בעיניי בסרט (וגם בקודמיו) זה שהבמאית יוצאת למסע בעקבות תהיות וסקרנות אישיות אבל מפגישה בעזרתן (ועם הרבה נחישות) בעצם את הילדות-ים מהספרים עם עצמן, עם משפחתן, עם העבר וההווה שלהן. ככה, צצה פתאום בחייהן ומציעה להם משהו שאף אחד אחר לא הציע להן לאורך כל השנים שחלפו מאז הצטלמו לספר ילדים.

כל אחד משלושת סרטי טרילוגיית ילדי העולם עומד בפני עצמו וכל סרט הוא אחר. בסרט הראשון, איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? התרוצצתי בחיפוש אחר הגביע הקדוש, היא נוריקו-סאן, השקעתי בכך את כל מה שרק יכול אדם להשקיע במשהו: לב ומוח, כסף וזמן. ה-כל. בשני, אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו, התמקדתי בשאלה מה קורה אחרי שמוצאים. איזה סיפור חיים מתגלה באפריקה ועד כמה הוא דומה למציאות המוכרת לכאורה מהיבשת השחורה. בשלישי, איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? חברו להם יחדיו חיפושים אינטנסיביים ומציאוֹת שלא חלמתי עליהן. הרבה-הרבה זכרונות, שמחות ועצבונות ופרידה אחת גדולה מכל החברים החמודים אותם מצאתי בדרך ובעיקר, היכרות מחודשת ובילוי ופרידה עם ומהילדה שהייתי.

בית יד לבנים רמת השרון הוא אחד המקומות היותר מלטפים את הטרילוגיה שלי ואותי. הייתי בו לפני כשלושנים עם איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?, הייתי בו לפני כשנה וקצת עם אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו והערב הראיתי בו את איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?.
זו תחושה די מקסימה, שלא לומר מקסימה לגמרי, כשמי שמנהלת את המקום מאמינה בך ואוהבת את מה שאת עושה ומציעה לקהל שלה את שלוש המנות שלי, ראשונה, עיקרית ואחרונה, כארוחה מזינה.
-לפגוש את אותם אנשים שבאים שוב ושוב, כי הם רוצים לראות מה קרה אחר כך ומה עוד, להכיר אנשים חדשים שלא צפו בסרטים הקודמים ובאו לסרט הנוכחי, לשמוע את מי שצפו בשניים הקודמים אומרים שלילבס הוא הסרט הבשל מבין כולם, זו תחושה שממלאת את כל חדרי הלב והמוח בצמר גפן מתוק אורגני, כלומר מתוק ומזין ולא עששתי.
-אחת מהצופות אמרה לי שהסרטים שלי הם בעצם כמו השיר של אהוד מנור "מה קרה לילד" ("ימי בנימינה": "מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים/ שהמתיק סודות עם סביונים ושחפים/ שספר כל נמש חרש ובחול נרדם/ מה קרה לו יום אחד שקם ונעלם?"), וזה כשעניתי לשאלה אחרת: אם אני נוסטלגית לשנים בהן גדלתי ומתרפקת על העולם ההוא. עניתי שלא, אני מתרפקת על עצמי, על הילדה שהייתי (כאמור ב"לילבס"). כלומר, גם ההשוואה לשיר, וגם השאלה הקודמת יצרו דיאלוג שהפך לשיחה מורכבת ביני לבין הצופים, וזה כל מה שאני צריכה בחיים. דיאלוג ועוד דיאלוג ועוד אחד.
-צופה אחרת שאלה אותי איך זה לחזור לשגרה אחרי כל המסעות האלו, ועניתי שזו השגרה, זו ולא אחרת, חיי מלאים בעבודה על הסרטים, בטיפוחם ובשיווקם ובהבאת הבשורה לכל מקום בארץ, זו פרנסתי, זו אהבתי, זו עבודתי וזו השליחות שלי, כמו גם המחשבה על הדבר הבא. אבל שלא תחשבו שאני לא מתמודדת עם שגרות שגרוניות כמו נזילה אימתנית בבית או עם המצבר של הקטנוע, אבל זה בשוליים;)
-אחרי האירוע המהמם (תודה רבה לאסנת!) חיכה לי חבר באחוות הטרילוגיה. מהי אחוות הטרילוגיה? כמה וכמה חברים שהפכו לחברים שלי בזכות הסרטים, שיוצרים עכשיו סרט משלהם, כי מעלליי שימשו להם תמריץ. מתברר שהוא ומשפחתו מתגוררים יריקה מיד לבנים, וכך כובדתי בתה ובעוגה (!) לפני המסע חזרה לסביוני יפו. 

ללאה גולדברג, שב-15.1 חל יום השנה הלועזי למותה, חלק גדול בפופולריות של סדרת ספרי ילדי העולם. היא תרגמה ועיבדה אותם לעברית. גולדברג הייתה מיודדת עם אנה ריבקין-בריק וערכה באותן שנים בספריית פועלים. בזכותה זכינו להתנאות בספרים המצולמים והשאר היסטוריה. ישראל, כזכור וכמו שאני אומרת בכל הזדמנות, היא המדינה היחידה בעולם שהספרים עדיין מודפסים בה ואהובים עד מאוד.
אז מה הבאתי? 1. מתוך מאמר שכתבה גולדברג ל"דבר הפועלת" ב-1954, כש"אלה קרי הילדה מלפלנד" היה פה להיט היסטרי (הספר יצא בעברית ב-1953 ובשבדית ב-1951). לא שהיום הוא לא.

מעדכנת שידידתנו, הפצועה היחידה בקרב על שחרור איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? השתחררה זה מכבר לביתה אחרי חודשיים במחלקה האורתופדית כתוצאה מנפילה במדרגות הסינמטק בפרמיירה (כל הפרטים).

ותזכורת מלפני שלושנים:

Baruch Coral:
שלום דבורית, היום ראיתי את סרטך על אלה קרי ונוריקו סאן ויצאתי מהסרט עם חיוך רחב, נפעם ונרגש, סרט מקסים וחמוד שעושה טוב על הלב וגורם לשכוח את כל האקטואליה. חבל שאת מבזבזת את זמנך על התקשורת ועל האקטואליה. תעשי טוב לעולם ולאנושות אם תעשי סרטים כאלו וכך תרבי אושר לבני האדם, ובכלל כדאי שתתמקדי בקולנוע, הרי היית מבקרת קולנוע, זה יותר מעניין מכל נכלולי הפוליטיקה. הסרט שלך נפלא וראוי לקבלת פרסים בישראל ובעולם. כל הכבוד דבורית

מההודעות שגורמות לי לקום עם עוד יותר עזוז מאשר ביום רגיל, מה שאומר שהיום אני מרימה את כדור הארץ ביד אחת ומגיעה לפסגת האוורסט:
"דבורית שלום! ראיתי את נוריקו ואותך בבית הכרם לפני כשבועיים ומאוד התרגשתי מהסרט. אני זאת ששאלה מה נתן לך כוחות מול כולם, כל מי שאמרו שזה לא ילך, ואמרת שבדיוק זה" (ש').

אם מאחרים את הרכבת של 23:26 מבית יהושע נשארים לישון בתחנה הפתוחה. אבל מזל, הגעתי בזמן ואני כבר בדרחזרה אחרי הבילוי בכפר הס שם הראיתי את איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?.
המצאתי שיטה חדשה לשיחה. אני מספרת את הסיפור הידוע (לחלקכם) על הסרט ואז גם שואלת את עצמי את השאלות ששואלים אותי לרוב ועונה עליהן, ואז, והנה הטוויסט, אנשים חושבים עוד קצת ומעלים שאלות חדשות ואחרות וזה הכיף הגדול. כל הזכויות על הפטנט רשומות.
למשל מישהי אמרה שהפאן הפיטר פני שלי בסרט מאוד בולט ושאלה איך זה שגם הילדים מהספרים נשארו ילדיים בסרט? ומישהי שאלה אם הילדים קיבלו כסף על הצילומים ומישהי אחרת התעניינה איך מוצאים מוזיקה לסרט, באיזה שלב, ומישהו שאל אם אני לא רוצה להיות אנה ריבקין-בריק ולחקור ולצלם תרבויות אחרות. אמרתי, מה, אני כבר אנה ריבקין-בריק! ובסוף אימא של המארגנת נישקה אותי.

כל אחד משלושת סרטי טרילוגיית ילדי העולם עומד בפני עצמו וכל סרט הוא אחר. בסרט הראשון, איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? התרוצצתי בחיפוש אחר הגביע הקדוש, היא נוריקו-סאן, השקעתי בכך את כל מה שרק יכול אדם להשקיע במשהו: לב ומוח, כסף וזמן. ה-כל. בשני, אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו, התמקדתי בשאלה מה קורה אחרי שמוצאים. איזה סיפור חיים מתגלה באפריקה ועד כמה הוא דומה למציאות המוכרת לכאורה מהיבשת השחורה. בשלישי, איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? חברו להם יחדיו חיפושים אינטנסיביים ומציאוֹת שלא חלמתי עליהן. הרבה-הרבה זכרונות, שמחות ועצבונות ופרידה אחת גדולה מכל החברים החמודים אותם מצאתי בדרך ובעיקר, היכרות מחודשת ובילוי ופרידה עם ומהילדה שהייתי.

ב-9 במאי 2015 הייתי עם איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? בקיבוץ גלעד. על הרפתקאותיי שם אפשר לקרוא פה, בשיתוף. ואילו היום אחר הצהריים אני חוזרת לקיבוץ גַּלְעֵד (בראשית ל"א, מ"ז) עם איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?. אין לתאר כמה משמח אותי להגיע למקומות שכבר הייתי בהם עם הסרטים הקודמים, זה הכיף הכי גדול שלי. תחושת ההמשכיות מפכה בי ברון. אבל מה שהכי הסעיר אותי במבט עכשיווי בוויטרינה היפה שהכינו שם ב-2015: בחלון הימני אפשר לראות צילום ענק של מוקיהנה, ממהדורה מאוד ישנה, באנגלית, של הספר "מוקיהנה מהוואי", ובצד שמאל למטה, לילבס, רמז מטרים, שכלל לא ידעתי שיהפוך למציאות תוך שנתיים וקצת. מסעיר, לא פחות. אז חברים מיישובי מגידו/ רמות מנשה קצה כביש 672, היום, 3 בינואר שנה חדשה, בחמש וחצי, אחרי השקיעה, אני שם. עושה את כל הדרך ממעיינות ג'אפה.

….בחזרה מקיבוץ גלעד אליו שמחתי מאוד לשוב היום, שנתיים וחצי (!) אחרי שביקרתי בו עם איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?. אני מרגישה שהתבגרתי ודווקא באופן החיובי ביותר שאפשר ואני מגלה עוד ועוד תובנות, כמו בכל צפייה נוספת בכל סרט שלי, והיום באיפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?. חד משמעית לספרים של אנה ריבקין-בריק יש דרך לתקן זיכרון שנעלם, שמתקלקל, שמשתבש עם השנים והאירועים השונים. יש להם, ולפיכך גם לסרטים, כוח מרפא. גם לדמויות בסרט וגם עבורי.
הזיכרון זה הנכס הכי חשוב שיש לנו, אמרתי, יותר מדירה, יותר ממכונית. אבל אתם חברים בקיבוץ שיתופי (מהבודדים שנותרו!), זה בטח לא אומר לכם כלום>>
החברים התקוממו:). אומר גם אומר.
שיתופי-שיתופי ועדיין אין כל רע בדירה ומכונית:)!
ופגשתי גם תלמידת כיתה א' בשם הדי, שיודעת מה פירוש שמה וגם מי זו הדי למאר וגם מארי קירי ויש לה בבית מלא ספרים על מדענים. כן כן. זו הדרך. אז אני מתחב"צת לי בסבבה למרות הבילוי הארוך מדי בצומת. רצ"ב אלבום תמונות מגלעד, שאני מקווה לחזור אליו בשלישית.

הנה הרשימה העונתית של ספרי ילדי העולם ע"פ נתוני המכירה בחנויות הספרים ובחנותי שעל גלגלים:). מקור: הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים. אין הפתעות:
1. נוריקו-סאן הילדה מיפן
2. אלה קרי הילדה מלפלנד
3. סיאה הילדה מאפריקה
4. לילבס ילדת הקרקס
5. דירק הילד מהולנד
6. נואי הילדה מתאילנד
7. גנט הילדה מאתיופיה
8. הרפתקה במדבר (אף שיש מחלוקת אם ספר זה שייך לסדרה, להגדרתי הוא שייך גם שייך גם שייך ואין על מה להתווכח).
בניגוד למחשבה הלכאורה רווחת, שמה פתאום ילדים יקראו את הספרים היום, כשהם טסים לחו"ל כל חנוכה ופסח וגם ראש השנה והחופשה הגדולה, ולא צריכים ללמוד על העולם מספרי ילדים בני שישים, מספרים לי מנהלי הספריות שספרי הסדרה כל הזמן, כל הזמן מושאלים. כמו כן סיפרה מנהלת ספריית הילדים בבית אריאלה בת"א ש"נוריקו" הוא הספר הכי נגנב. לא מגניב? 

בלי דעת, או מתוך ראייה נבואית, באמצעות כמוסות הזיכרון שלה בסדרת ספרי ילדי העולם, אנה ריבקין-בריק יצרה אסופה ביבליותרפית מושלמת. ב-2015 התארחתי ביום עיון במגמה לביבליותרפיה באוניברסיטת חיפה, שעסק במקורות השראה ובגיבורי ילדות.
שום קפיצה במכונת זמן באותו אירוע לא יכלה להכין אותי לדברים שיתבררו לי בעת צילומי הסרט השלישי בטרילוגיה (שלא היה אז אפילו בגדר רעיון), איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?. עוצמת הנגיעה בעבר באמצעות הזיכרונות מהספרים, שהפכו למטה קסם מרפא עבור הדמויות, כמו גם עבורי, מטלטלת ממש.
הסרט הראשון עסק בחיפוש. הסרט השני במציאה. והשלישי בזיכרון ובפרידה. הסצינות פשוט צנחו מהשמיים, קובייה אחר קובייה והסתדרו בשורה. מזמינה אתכם לשמוע ולראות הכל-הכל…….

אלה קרי, נוריקו-סאן, סיאה ולילבס בינואר 2018

המקומות והזמנים בהם אפשר לצפות בסרטים התיעודיים שלי בינואר 2018:

איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?

סינמטק ת"א (כרטיסים) חודש אחרון

6.1.2018, 11:30

13.1, 11:30

20.1, 11:30

27.1, 11:30

קיבוץ גלעד, 3.1, 17:30

בית יד לבנים רמת השרון, 15.1, 19:30 (כרטיסים) טל' 03-5483851

כפר תבור, 26.1, 21:30 (חוג סגור, פרטים אצלי אם תרצו להצטרף)

בית יד לבנים רעננה, 28.1, 19:30

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

כפר הס, 1

1.1.2018, 20:30

קולנוע חן, רחובות

חמישי, 25.1, 17:00
ראשון, 28.1, 19:00
רביעי, 31.1, 17:00 (בנוכחותי)

והיילייטס דצמבר 2017 מהפוסטים שלי בפייסבוק

פוסט של הספרייה הלאומית המספר על הספרים ועל הסרטים. זכה למאות לייקים ולעשרות שיתופים.

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? בהקרנה פנומנלית בבית הוועד שבבית כרם שבירושלים. קהל מדוגם שחבל. מגיל שש עד 86. צחקו במקומות המדויקים על המילימטר, בכו, מדהים מדהים מדהים. שאלות, הערות, תובנות של האיי ליסט. שכונה יפהפייה, קהילה מגובשת. וואוו.
צילום: פנינה שלוי. תודה!!

איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? בסינמטק חיפה היה כיף אמיתי. שמחתי מאוד מאוד על התגובות המתרגשות, מהאישה שזוכרת את מופעי הקרקס שראתה בילדותה ברומניה דרך חור שקרעה באוהל הקרקס, כי לא היה לה כסף לכרטיס ועד לרון בן השמונה, מעריץ נלהב של הספרים ושל איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? שממשיך לצפות בטרילוגיה ושאל אם יהיה עוד סרט. השבתי לו, כמו לקודמיו המבוגרים, שאם יגייס לי 300 א' ש' אני בהחלט אמשיך ליעד הבא:) ועוד ועודים. לא זוכרת מרוב התרגשות.
אבל השיא: ילדה שלמדה איתי בתיכון, לא היינו בקשר מעולם, יצרה איתי קשר דרך FB וקבענו שתגיע לסרט, וכך היה! 

על אף השלווה הסטואית שפיתחתי בנושא, זה קשה לעיכול. תקציב התאגיד לשנה הבאה: 747 מיליון ש'. תקציבו בשנה החולפת: 600 מ' ש'.
מאיפה התקציב הגיע? רובו ממשרד התחבורה. מהאגרות שלכם.
40 מ' ש' הוקצו לדוקו בשנה שעברה. 40 מ' ש' יוקצו גם השנה.
110 מ' ש' יושקעו בתרבות, בידור וספורט.
אדם אחד (!) בתאגיד החליט שאף אחד מסרטי הטרילוגיה שלי לא ישודר שם, בערוץ הממומן ע"י המדינה, וזהו. כך ולא אחרת. 
כן, זהו תאגיד השידור החדש שהחליף את רשות השידור הישנה.

19.12.17. יום השנה הלועזי (ה-47) למותה של אנה ריבקין-בריק. לכבודו אני מביאה שוב את הפתק המדהים הזה.
נתנה לי אותו במתנה הספרנית איריס כנען כשבאה לצפות באיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?. הפתק היה שייך לאמא שלה, שושנה, שהייתה אחות וטיפלה באנה בימיה האחרונים בביה"ח אסותא בת"א.
את הפתק כתבה יוג'יני, אחות של אנה והוא מוכיח ללא צל של ספק שהיא הייתה פה בישראל, עם אנה, בימיה האחרונים. האחיות היו קרובות מאוד ואני מספרת עליהן גם באיפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?
—–
תרגום:
שושנה האהובה!
תודה אינסופית על הכל!
ולאחר שהכרתי אותך – ודווקא את זו שעזרת לאנה באחרית ימיה – זוהי נחמה עבורנו בצערנו העמוק.
שלך, יוג'יני

*תודה רבה לולדי דבויריס ולכרמלה רים על העזרה בתרגום*

צופה בבית גבריאל: באיפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?. אַשְׁרַי שיש לי קהל כזה:
"…הסרט נגע וריגש אותי מאוד, אהבתי את האינטלקט שהוצג בסרט, כזה שנהנה להיות תרבותי, סקרן, מעניין, חושב וחוקר ויחד עם זאת, גם רגיש ועדין. העדינות הזו חסרה לנו מאוד בתרבות היום יומית. וכמעט לא נוכחת בתקשורת, בקולנוע ובטלוויזיה…"

כ"א בכסלו הוא יום השנה למותה של אנה ריבקין-בריק (19.12.1970). ע"פ הלוח העברי הוא חל אתמול, שבת. אז הבוקר נסעתי לנקות את המצבה ולהביא פרחים לאישה ששימחה דורות של ילדים, לאישה שמשמשת לי מודל, לאישה ששינתה חיים. כל השאר כתוב על המצבה שלה. לא ידוע לי מי ניסח:
"פ"נ אנה ריבקין-בריק שבאומנות הצילום ובכוח נפשה קירבה לבבות של בוגרים וילדים מעבר לגבולות הלאומים".
עוד על אנה ריבקין-בריק ועל הילדים שצילמה ועלי באיפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?.

צילום: איתמר וכסלר

כיוצרת עצמאית של קולנוע תיעודי אני תוהה אם עלי לבחור בעלי מקצוע לסרט לפי מינם. כלומר, האם לתעדף נשים. אז לא. בפועל יצא במקרה שרוב מי שעסקו בעריכת הסרטים הן נשים, ורוב מי שצילמו הם גברים (כל השאר עשיתי לבד, כולל צילום), אך את אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו צילמה תמר בן חיים.
בזמן ההפקות פניתי גם לצלמות שונות. חלקן לא ענו לי, צלמת אחת הסבירה שהיא לא יכולה להשאיר את הילדים לבד לשבוע (אני מצלמת בחו"ל) וצלמת מחו"ל הבריזה בשלב מתקדם. האם הסקתי מכך מסקנה גורפת? חלילה וחס, ממש לא.
אבל יש לי חישובים אחרים מתוך ניסיוני המצטבר והולך: למשל, אם אני מצלמת בעולם, כדאי לי לקחת צלם מקומי כדי לחסוך טיסה ומלון, ובעיקר-בעיקר, עלי להשתמש בצלמים עם ציוד משלהם, כי שכירת ציוד עולה הון. אבל אין שום מצב בעולם שאחשוב שגבר יכול לעשות עבודה כלשהי יותר טוב מאישה, או להפך (בשום מקצוע, עם או בלי קשר לקולנוע).
ועל כל זאת, פלוס המון נושאים אחרים, אני רוצה לספר בימי אישה בינלאומיים או מקומיים, באירועי נשות התעשייה, כל תעשייה אגב. אני פשוט רוצה להסביר ולספר לנשים: כן, את יכולה. אם רק תרצי. נו, וזה מתאים גם לגברים? ברור, מה. 

"כשיצאנו מאיפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? בנותיי, שצפו מרותקות בסרט, אמרו: 'זה סרט ממש יפה וממש עצוב'. הסכמתי איתן. אני חושבת שיופי ועצב הוא שילוב שכדאי וגם די חשוב להכיר לילדים. ושהוא גם מותח, מרגש, מלא קסם, ובעיקר מפגיש מבוגרים עם ילדותם בדרך מיוחדת ומפתיעה. דווקא הפייבוריטית שלי, נואי הילדה מתאילנד, לא נכנסה לטרילוגיית מסעי הבלשות של Dvorit Shargal בעקבות גיבורי סדרת הספרים של השלישייה האולטימטיבית (אנה ריבקין-בריק שצילמה, אסטריד לינדגרן שכתבה ולאה גולדברג שתרגמה), אבל אולי עדיף לדמיין? לכו לצפות! (דיקלה קידר)"

נשים וגברים נרתעים מהמילה פמיניזם, שאני אמונה עליה מגיל 13 בערך. לא משנה מה הסיבות לרתיעה כרגע. עזבו. אז מה זה פמיניזם עבורי? ליצור, ליצור וליצור. הכל במו ידי, עם גב חזק מהקהילה שסביבי. וכך יצרתי בזמן קצר טרילוגיה, שלושה סרטי מסע בעקבות גיבורי ספרי ילדותי/ילדותנו: נוריקו-סאן, אלה קרי, סיאה, דירק, לילבס. את כ ל הספרים צילמה אנה ריבקין-בריק. זהו פרויקט שלה, יוזמה שלה. את כ ל הספרים כתבו נשים. רק נשים. חברות ומכרות שלה. זהו פרויקט עצמאי, חזק, של נשים בלבד, שלקחו כולן את חייהן בידיהן והחליטו שהן עושות מה שבא להן. יוצרות. ואני? אני פשוט הולכת בדרך שהתוו לי ועושה אותו דבר בדיוק. 

כשאומרים לי, נניח, אבל אנחנו לא מכירים את הספרים שבהם את עוסקת בסרטים שלך, אני אומרת שזה ממש לא משנה. הספרים הם קרס, עילה לעסוק בנושאים הדרמטיים המעסיקים אותי, את כולנו: חלוף הזמן, זיכרון, ילדוּת, זכרונות ילדות, אנחנו כילדים ומה נותר מאיתנו הקטנים. עד כמה אנחנו אותם אנשים קטנים שהיינו. אם הצופים מכירים את הספרים, יופי, אם לא, גם יופי. אין שום צורך בהיכרות מוקדמת כדי ליהנות.
הבינג סיי ד'ת, תגובה שקיבלתי לסקירה של איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?ב"מגפון".
"5 בדצמבר 2017 בשעה 15:48
דבורית שלום,
אני איתי, הנכד של Michal Binheim, בן 8 וחצי.
אני רוצה לספר לך שראיתי את הסרטים שלך והם מצאו חן מאוד בעיני.
מצאתי את הספרים במחסן של סבתא-רבא שלי, אמא של סבא,
ונהנתי לקרוא בהם ולראות את הסרטים.
תודה רבה!
איתי"

Dvorothy and her magic shoes on train, on the way to Haifa.

את הנעליים ציירה ועיצבה ויצרה בלעדית וייחודית מיכל תשובה-פרנקל.


קטע מדהיםHaaretz הארץ פרסם סיפור של טשרניחובסקי, על הכלב הימער, כלבם של בני משפחת ריבקין, הרי הם חבריו של טשרניחובסקי. אותם ריבקינים הם הוריה ואחיה של אנה ריבקין-בריק, צלמת ספרי ילדי העולם, שבספריה אני עוסקת בטרילוגיה שלי. טשרניחובסקי הגדול מסביר את פשר שמו של הכלב, ר"ת של ילדי המשפחה. אבל ככל שגדול היה טשרניחובסקי, כך שיבש את שמות הילדים ואבי המשפחה, חברו (!) הוא אבא של אנה. http://bit.ly/2kmyaBW (הכתבה+הסיפור מופיעה במהדורת הפרימיום. לא פתוחה לקהל).
כתב היד נמצא במכון גנזים (הנה קטע מהעמוד) ובספרו החדש של עידו בסוק על טשרניחובסקי.
את כל אחיה של אנה ריבקין-בריק על שמותיהם האמיתיים (שגם בנספח לסיפור בהארץ מופיעים בשגיאות מרובות) אפשר לראות בסרט השלישי שלי, איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?

"…הסרט נפלא ומופלא. אפילו יותר מהראשון ומהשני. מאוד מאוד נהניתי. במיוחד בגלל שזה מפעל יוצא דופן בתחום היצירה הקולנועית הישראלית, שאינו עוסק בשום קונפליקט בלתי פתור בחברה המצוינת שלנו אלא בעניינים שברומו של עולם. התעלית מעל לשטויות של האקטואליה האוכלת בנו בכל פה. כל הכבוד לך ולShlomit Carmeli העורכת. ממש יצירה נפלאה ומרגשת… בהצלחה ענקית. מישהי כמוך צריכה לטבוע בכסף עד תום העשור" (רונה שחר)

1. לכל הטרילוגיה שלי יש עותקים עם תרגום בערבית. זה לא שת"פ עם איזו עמותת דו קיום. לאאא. שם עוסקים בדברים גדולים ולאומיים כפי שהסבירו לי כל פעילי השלום פה. זו תרומה של אדם פרטי לדו קיום, אחד מל"ו הצדיקים המקיפים אותי במפעלותיי העצמאיים.
2. במסגרת הדיון האם להעלות את הסרטים ליו טיוב בחינם כי זה יכניס לי כסף (הו לא, חבובים), פצחתי בתחקירון על העצה המעולה הבאה: "תעלי את הסרטים שלך לNetflix, תרוויחי הון". ובכן לא, חמודים. זה קשה הרבה יותר. צריך: 1. הופעה מוחצת בפסטיבל גדול ונחשב 2. מפיץ ואו אגרגטור. ונניח שאכן (אין לי אף אחד מהפרמטרים, אבל נניח), מוכנים לשקול את נוכחותך בנטפליקס, צריך לשכנע אותם שבסרט שלך יש: א. שמות גדולים ב. נושא בוער ג. צבא עצום ברשתות החברתיות שיפיץ אותו. כלומר, הכל זה שיווק שיווק שיווק. בעוד אני יכולה לעשות את הדברים בקטנה פה, בשכונה המצומצמת שלי, זה לא אפשרי באוקיינוס התוכן האינסופי.
בקיצור: בעוד נראה היה שעולם הסטרימינג נותן תקווה ליוצרי הדוקו העצמאיים, למשל, אז לא, הוא מתנהל בדיוק כמו הכלכלה הישנה.

טיפסתי על כיסא כדי לצלם את כל קיבוץ כרמים, שהגיע להקרנת איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?. אחרי הסרט התכנסנו באוהל הבדווי. חברת הילדים צריכה לגייס כסף ולכן מכרו היום מרקים שהכינו, כמו גם פופקורן לסרט. אני קיבלתי מרק ירקות מתנה ממארחיי. יתרונו של הקיבוץ המתחדש: ילדים יודעים מה זה כסף ומבינים את משמעותו. זהו קיבוץ אקולוגי אז כל משפחה הביאה קעריות וכפות מהבית. אין כלים חד"פ. ועכשיו אני מחכה לרכבת בלהבים-רהט. הרכבת מתעכבת בעשר דקות. עוד יום במכרות הפחם.


ובכן, להשיג אותי ואת הדיוידיז של שני הסרטים הראשונים ולהזמין אותי עם הסרטים לכל רחבי הארץ:

דבורית שרגל, סל': 052-3512025, dvoritsh@gmail.com

לילבס, אלה קרי, נוריקו וסיאה בדצמבר 2017

-סקירת "איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?" של אורון שמיר באתר סריטה.

-ההמלצה של כרמית ספיר-ויץ במעריב.

כרמית

תוספת, 3.12:

-מאמר שכתבתי על הסרטים ב"הפנקס". מיועד למנויים.

ביקורת באתר "סרט" (שרון טהר).

לוח ההקרנות של הסרטים:

איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?

סינמטק תל אביב

שבת, 2.12, 11:30

שלישי, 5.12, 13:30

שבת, 9.12, 11:30

שבת, 16.12, 11:30

שבת, 23.12, 11:30

שני,   25.12, 21:45

שבת, 30.12, 11:30

טיקוטין, חיפה

חמישי, 14.12, 17:00

שבת, 16.12, 11:00, 18:00

שני, 18.12, 19:00

שלישי, 19.12, 16:30

שבת, 23.12, 16:00

שלישי, 26.12, 16:30

בית גבריאל

ראשון, 17.12, 19:30

סינמטק חיפה

רביעי, 27.12, 19:00

טבעון, מרכז הנצחה וספרייה

שבת, 16.12, 11:30

שלישי, 19.12, 20:30

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

שני, 25.12, 17:00, ספריית רמת ישראל, ת"א

חמישי, 28.12, 19:30, ספריית בית כרם, אולם בית הוועד

A3-01.jpg

מוצ"ש, 30.12, אירוע פרטי

בנוסף: יש דיוידי למכירה במהדורה מוגבלת. הדפסה אחרונה.

אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו

20.12, 16:39, פסטיבל הקולנוע באורוויל, הודו.

AfricainAurville

שבת, 23.12, ראשון, 24.12, מושי, טנזניה (לא טסה איתו)

שלישי, 26.12, 20:30, קיבוץ המעפיל

נותרו דיוידי ספורים למכירה.

לקט "מהנעשה בפייסבוק" בנובמבר 2017

איפה הייתם כשקראתם את "לילבס ילדת הקרקס"?
גם הסרט השלישי בטרילוגיה שיצרה דבורית שרגל נפלא ומרומם את הלב בהרבה רמות. סרט מסע, שכקודמיו מונע מתשוקה למפגש חוזר עם גיבורות הילדות הסיפרותיות שהיו מושא לחלומותינו על עולמות רחוקים, שהוא גם מרתק, גם מיטיב עם הזיכרונות וגם נוגע מאוד בניסים ובלב. ראיתי היום בסינמטק ת"א את "איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונוללו?" עם אמה וסופי (9), ויצאנו נלהבות ונרגשות. והמשכנו לדבר בו הרבה, מדהים היה לגלות גם שנכדותיי ואני חקקנו בזיכרון הקריאה את אותם דפים ותמונות.
לא מצליחה להבין (!!!) כיצד אף גוף שידור עוד לא חטף את השלישיה הנדירה הזו, שמעוררת לא רק את בלוטות הנוסטלגיה אלא גם מחשבות על החיים ביקום האנושי (וכמה הוא קרוב לנו יותר מזה שנדמה לנו כילדים), והרבה השראה מיצירה שהיא בראש ובראשונה הגשמת החלומות של היוצרת האמיצה שלה.
בינתיים אתם מתומלצים בחום רב לא להחמיץ את ההקרנות המתקיימות כעת בסינמטק ת"א, המזמנות כבונוס גם שיח מעניין עם דבורית על מסע הסרט (יעל גבירץ). 


אני צופה באיפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? בכל הקרנה ומפענחת פעם אחר פעם את הסרט מחדש. אז היום חשבתי ולאחר מכן דיברתי על משפט שאני אומרת בו: "ומה אם לילבס כבר לא לילבס"? ופתאום הבנתי שזה הפחד הכי גדול (שלי?), לא להיות יותר מה שהיינו פעם, מה שאהבנו בעצמנו, למשל כל החלקים המפעימים בילדות שלנו. ואז מישהו מהצופים אמר שאנחנו דינמיים, ולכן אולי לא נישאר "אותו דבר". אז עניתי ש"דינמיים" זה תיאור חיובי ואני מקבלת אותו.

צדה ספרים ישנים לאוסף סדרת ילדי העולם שלי. מצאתי את "לילבס ילדת הקרקס" ב-30 ש'. עסקת חיי. הבלבית אמר לי שחסר עמוד השער. אמרתי לעצמי, שטויות, מה. הספר נראה הכי ישן שיש וזה מה שרציתי. עד מדבריות רמת-גן רכבתי כדי לרוכשו.
הבלבית ירד עם האוצר וסיפר לי שריגל אחרי וגילה שעשיתי סרטים על הילדים מהספרים. "מה, באמת טסת להוואי?" שאל אותי, ממש כמו הילדים הלא-מאמינים בהקרנות הסרטים. נשבעתי שכן והצעתי לו לבוא לסינמטק בשבת כדי לצפות בלילבס.
רק בבית בדקתי את מה שנראה לי כהוצאה הראשונה של הספר בעברית ואויה, כחצי מדפי הספר אינם. אה, עכשיו ברור למה כ"כ זול. אבל אני שומרת אותו. גם לספרים מחוללים מגיע מקום על המדף. 

לילבסישנושן

אחד הנוכחים, פסיכיאטר בפנסיה, להעניק לי את פרס ז'ול ורן לרגל מסעותיי ברחבי העולם. אמרתי שאשמח לקבל כל פרס שהוא, כזו גרידית אני. על השאלה "למה הסרט לא בטלוויזיה" הצעתי לנוכחים לכתוב מחאה למנכ"לים.

"…המסע שלך לעשיית הסרטים האלה מרשים ומרגש אותי בכל פעם מחדש. לפעמים קשה להסביר איך מתחברים לאדם שאתה לא מכיר וזאת מבלי אפילו לפגוש אותו…" (א', מייל)

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

חבר: מה את מראה בכמון?
אני: את איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?
חבר: למה לא את איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?
אני: אתה כמו הבדיחה על האימא הפולנייה שקנתה לבן שלה שתי עניבות, אדומה וירוקה. כשענב את האדומה שאלה אותו במרמור: "אה, אז את הירוקה אתה לא אוהב?"

יומולדת שלוש לאיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? והנה, לאוסף, מכתב מצופה חדש:
"שלום דבורית! מצחיק שאני מאחל לך איחולים על הסרט הזה בדיעבד, אבא של הבדיעבדים… צפיתי בו פעמיים. גם בפעם השנייה דמעתי. מצחיק לגלות כמה אנשים יכולים להיות שותפים לתמונות-עולם ועולם-תמונות מעולם עמוק כל-כך. זה היה כמו לגעת במחצבים פרטיים שלא נגעתי בהם שנים. בעקבות זאת היו הרבה שיחות עם אלה שהיו איתי שם בזמן ההוא, שבו פגשתי את נוריקו ואלה קרי. תודה רבה רבה!" (י')

אלהקרישלוש

עם משלחת יפנית: אמנים, סטודנטים, גלריסטים, עיתונאים. כולם אורחי משרד החוץ, שבאו להריח קצת את ישראל וללמוד עלינו. הקרנתי להם מחצית מאיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?, את כל החצי העוסק אינטנסיבית בחיפוש אחר נוריקו. מעניין היה לראות את תשומת הלב שלהם גואה בכל פעם שיש בסרט שיחה ביפנית:). אחרי הסרט שאלו אותי "במה עסקו ההורים של נוריקו בשנות החמישים, כשהספר צולם?" ולכל מי שטוענים שאנחנו כפר גלובלי ואין הבדל בין בני האדם במקומות שונים בעולם? ובכן, יש ויש ויש.

יפניםנוב2017

אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו

התלבטתי, בגלל כל המחמאות שקוצר איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? בעשרת ימי חייו על האקרנים, האם אוכל לאהוב שווה בשווה את כל יצירותיי. קיבלתי מענה לשאלתי. נסעתי עם אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו (שני אוטובוסים כל כיוון, בילוי בתחנה מרכזית, כל הרוק הזה) להספרייה הציבורית ע"ש צ'ייס מבשרת-ציון (אם תלחצו תראו מה כתבה המנהלת היקרה). זה לא עניין של מה בכך, כי בפעם הקודמת הייתי שם עם איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? ביוני 2015. גם אז היה נפלא כמו היום. הקרנת סרט בינות למדפי ספרים עמוסים היא אירוע מעניק השראה וירושלים ובנותיה (וחיפה!) אלו ערים אוהדות לסרטים שלי. אני בשוק מכך שסיבוב ההופעות שלי נמשך כמעט שלוש שנים ושבפרק הזמן הזה הבאתי לחופה וקידושין את שלושת סרטי הטרילוגיה (+אח קטן קצר קומה). הלם. אבל מה אני בעצם רוצה לומר? שצפיתי בסיאה שוב ומה-זה התמוגגתי. כך שכל חרדותיי בטלות ומבוטלות (לחצי השעה הקרובה). והתובנות של תושבי מבשרת על אפריקה, שפתיים יישקו. אפילו קו 405 במחלף עין חמד החדש הגיע בצ'יק. 

רוצה להסביר משהו על הילדים המגיעים לסרטים שלי.
ראשית, ממש ממש ממש לא התכוונתי ליצור סרטים לילדים. זה קצת מבלבל, אני יודעת, כי הסרטים עוסקים בספרי ילדים ובגיבורי ילדות, אז אנשים עושים לכאורה את ההיקש המתבקש, אה, אז זה לילדים. ובכן לא. נכון שיש ילדים שצופים בסרטים ומאוד נהנים, נכון שיש קבוצת ילדים שהיא פריקית שלהם, אבל זה לא סרט ילדים (בגיל הרך). כלומר לא סרטי ילדים. ואני חושבת שזה מסלים, במירכאות, מסרט לסרט.
הסרטים מיועדים לאנשים שנשאר בתוכם משהו, ולו קמצוץ זערער של הילד שהם היו. וכאלו יש מיליונים. אני מנסה לא להתקלשא פה (כלומר להשתמש בקלישאות) ולהגיד שהסרטים מחברים אותך לילד שבך, אבל זה די ככה. הסרטים מיועדים לאדם הבוגר שתוהה בהשתאות איפה הילד שהיה. ואני באה לשים את האצבע ולהגיד, הנה, פה פה פה, זה הילד שהיית. רואה כמה אתה חמוד? בדיוק כמו הגיבורים מהספרים.
ואם להיות עניינית: אז רגע, לא להביא ילדים? והתשובה, כן, הביאו אותם, בת נ אי שהם יודעים לקרוא כתוביות בעברית במהירות די גבוהה, בתנאי שהם סקרנים ופתוחים להתנסויות בז'אנר שהם לא מכירים לרוב, קולנוע תיעודי, ובתנאי שהם יכולים לשבת 54 ד' ולהקשיב ולצפות בכל החושים וגם לשמוע אותי לאחר מכן;).
אז כל מי שיגיע עם בני חמש, למשל, לאולם, יתאכזב מרה שהם לא בעניין. ולכן אומר: בבקשה, היצמדו להצעת ההגשה שלי: בני 9-99. ככה אני מכסה את עצמי ביטוחית מפני עוגמת נפש. ואל תתבאסו על הילדים אם למרות שהם עונים לקריטריונים שהצבתי לא ממש ירצו לצפות.
וכל ילד שמתחבר לסרטים זו בהחלט ברכה גדולה וברור שהוא מחונן;)
שלא לומר המבוגרים!

ואם פספסתם: ממליצה על הפוסט הקודם שלי על זכויות יוצרים ותוכן חינמי. מיוטיוב ועד נטפליקס.

רוצים גם?

כל הסרטים, כל הפרטים, הזמנות להרצאות, הקרנות ושיחות: דבורית שרגל, 052-3512025, dvoritsh@gmail.com

ראיונות וטריילר ל"איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?"

-ראיון טלוויזיה אצל אמיר בר-שלום, יומיים לפני הפרמיירה, ב-18.10.

-ראיון במיזם התרבות "החללית" ב-31.10 אצל יאיר נהוראי. זה היה בעצם שידור חי בפייסבוק, אז אי אפשר להטמיע ולכן קישור בלבד. שעה שלמה. מולווט ועד הטרילוגיה.

-סופסוף, הטריילר של "איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?".

ובפוסט הקודם: כל הקרנות הסרט בארץ בנובמבר 2017, כמו גם שאר הסרטים!

איפה לילבס, אלה קרי, נוריקו-סאן וסיאה בנובמבר 2017?

מפעלות דבורית שרגל שמחים להציג בפניכם את הקרנות כל הסרטים לנובמבר 2017 (ייתכנו שינויים, עקבו אחר הלוח):

אתחיל מהחדש-חדש-חדש:

איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?

בסינמטק תל אביב:

שבת, 28.10, 11:30

שבת, 4.11, 11:30

שלישי, 7.11, 12:30

שישי, 10.11, 16:00

שבת, 11.11, 11:30

שבת, 18.11, 11:30

שישי, 24.11, 16:00

שבת, 25.11, 11:30

שני,   27.11, 21:45

סינמטק ירושלים

6.11, 19:00

16.11, 18:00

סינמטק הרצליה

9.11, 19:15

21.11, 18:00

מכללת קיי, באר-שבע

7.11, 12:15, הקרנה יחידה בבירת הדרום!

ספריית הר אדר

19.11, 20:00

אולם מופעים מזרע

20.11, 20:00

ספריית אבן יהודה

26.11, 18:00

אבןיהודה

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

24.10, 16:00, בי"ח טירת כרמל (אירוע סגור)

31.10, 17:00, סינמטק חיפה

2.11, 18:00, ספריית כוכב יאיר

7.11, 19:00, "מסע נשי" בבית הבד בשרונה

15.11, 20:00, ספריית נס ציונה

נסציונה.png

16.11, 20:00, צור הדסה

23.11, 20:00, מושב כמון

28.11, 17:30, קיבוץ כרמים (מועד מעודכן)

אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו

30.10, 20:00, ספריית מבשרת ציון

איך הייתה הפרמיירה של איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?

ב-20.10.17 התקיימה הקרנת הבכורה העולמית של "איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?".

אולם מס' 3, סינמטק ת"א, שישי, 20.10.17, 14:16. הנקודה על הבמה: אני. צילום: שלומית כרמלי

הקרנותיו הקרובות בסינמטק תל אביב:

שבת, 28.10, 11:20

שבת, 4.11, 11:30

שלישי, 7.11, 12:30

שישי, 10.11, 16:00

שבת, 11.11, 11:30

שבת, 18.11, 11:30

שישי, 24.11, 16:00

שבת, 25.11, 11:30

שני,   27.11, 21:45

סינמטק הרצליה:

8.11, 19:00

21.11, 18:00

מכללת קיי, באר-שבע

7.11, 12:15, הקרנה יחידה בבירת הדרום

והפרמיירה

זו הבכורה הרביעית שלי (אחת, "כדור בגב", הייתה קטנה ומשפחתית) והייתי כבר צריכה להיות בעלת ניסיון, כך חושבות הבריות. אז זהו, שלא. כלומר, הניסיון רק הופך את האירוע למפחיד יותר. ראשית, כל בכורה היא אירוע מלחיץ ברמות, אבל יש גם עוד משהו: לפני הטיסה הראשונה שלי בחיים (בגיל 21 הגעתי לפריז. חסכתי כסף במשך חצי שנה של עבודה אחרי הצבא) נורא רציתי כבר לטוס, אבל לא ידעתי מה זה אומר, איך מרגישים. ואז הגיעה הטיסה והבנתי. ומאז פיתחתי חרדת טיסה. כלומר, רק מהטיסה השנייה התחלתי לפחד. כך גם עם הפרמיירות. לפני הראשונה לא הבנתי כלום. לא הייתי מודעת לעוצמות שהדבר הזה מחולל. לשאלה מה יקרה אם אנשים לא יאהבו את הסרט.

הפעם, לקראת פרמיירת הסרט שמסיים את הטרילוגיה הפחד והחרדה מילאו אותי בכל החודשים שלפני היום הגדול.

מאוד מאוד רציתי שהסרט יתקבל באהבה, כי במובנים מסוימים הוא דרש את ההשקעה הגדולה ביותר  מבין שלושת סרטי הטרילוגיה. טמונים בו כל כך הרבה מרכיבים מסוגים שונים, עסקתי בו בכ"כ הרבה מישורים ונושאים במקביל, כך שהעומס היה רב מנשוא.

אני מביאה פה את דבריי, וגם כמה מהתגובות שנכתבו בפייסבוק (בהמשך אביא עוד):

אני: חזרתי הביתה מהפרמיירה של איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? אין לתאר את רמת המתח, ההתרגשות, החרדה וההיסטריה שהייתי נתונה בה כל החודשים האחרונים, שלא לומר היום. היה אירוע מרגש מאין כמותו. אני מודה לכל המאות שהגיעו לשמוח איתי ואני שמחה שאהבו את הסרט. אני מביאה פה את הנאום הקצרצר שנשאתי לפניו.
מחר! מתחילות ההקרנות בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ. לוח נובמבר יתפרסם בקרוב.
מוכנים? הנה הדברים שאמרתי. תמונות יתפרסמו כשכל הצלמים ישלחו את תוצרתם:)
*
ברוכים הבאים להקרנת הבכורה העולמית של "אֵיפֹה לילבס יַלְדַּת הַקִּרְקָס וּמָה קָרָה בְּהוֹנוֹלוּלוּ?". אני, דבורית שרגל, שמחה מאוד לראות את כולכם. לְכָל אֶחָד מִכֶּם יֵשׁ חלק בִּיצִירַת הסרט הזה וּלְמַעֲשֶׂה בְּכָל הַטְּרִילוֹגְיָה.

לא דמיינתי, בַּפְּרֶמְיֶרָה שֶׁל "אֵיפֹה אֵלֶּה קרי וּמָה קָרָה לנוריקו-סָאַן?", שֶׁאֶעֱמֹד פֹּה הַיּוֹם, שָׁלוֹשׁ שָׁנִים לְאַחַר מִכֵּן, עם טְּרִילוֹגְיָה ביד. אבל בּשׁבַע הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת חיי התגלגלו באופן מֶטָפִיזִי כִּמְעַט, פלאי, שֶׁלוּוָה בַּעֲבוֹדָה אֵינְסוֹפִית. כשאֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת אָחוֹרָה אני לֹא מַאֲמִינָה שעשיתי את כל הדרך הזו.
הָעַקְשָׁנוּת, מִתְבָּרֵר, מוֹכִיחָה אֶת עַצְמָהּ.

אבל למה בכלל טרילוגיה? כי לא רציתי להיפרד מהספרים ומהדמויות. רציתי לדעת עוד על אנה ריבקין-בריק, הצלמת, עוד על עצמי. רציתי להבין מה אני זוכרת מהילדה שהייתי כשקראתי את הספרים. מה זה זיכרון. איך אפשר לאחוז בו, אם הוא אמיתי ומה קורה כשהוא נעלם? משתבש? וְגַם, אִם דֶּרֶךְ הַזִּכָּרוֹן, אותו אני אוחזת בצבתות ברזל, אוּכַל לְהַנְפִּישׁ אֶת הַיַּלְדָּה הַהִיא מפ"ת.

לא מעט קסמים ושעשועים יש בסרט הזה, שהעלילה שלו משופעת בקווים מקבילים בין הסיפורים. מצאתי בו תשובות להרבה מהשאלות שלי. לא תמיד תשובות עולצות, אבל תמיד עם קו ורוד דק באופק.

אני מוֹדה מִכָּל הַלֵּב לָאֲנָשִׁים שֶׁעָבְדוּ אִתִּי עָל הסרט: מִיכָאֵל בַּלָּק וַאֲשֶׁר סבידנסקי שֶׁצִּלְּמוּ, שְׁלוֹמִית כַּרְמלִּי שֶׁערְכה, עוֹדֵד זְהָבִי שֶׁכָּתַב אֶת הַמּוּזִיקָה ומִיָה הרמן-צָבּרי שֶׁקּוֹרֵאת וְגַם שָׂרָה. וּלְמִי שֶׁהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לַגְּמָר: ערן מושקטל שעיצב, אור קפלן, אביב פרס, אורי גלאון, נעם לוי ואהרון פאר.
וְכַמּוּבָן, לְכָל מִי שֶׁתָּמְכוּ בּלילבּס וּבְכָל הַסְּרָטִים שֶׁלִּי וּלְקֶרֶן רָבִּינוֹבִיץ' וְלָעוֹמֵד בּרֹאשָׁה גִּיּוֹרָא עֵיני, שעזרו לי לסיים את הסרט.

תּוֹדָה לְכֻלְּכֶם,
נִתְרָאֶה בְּעוֹד 54 דַּקּוֹת.

——————————————————————-

יובל לוי: דבורית הייתה העורכת שלי בשלושה עיתונים ועל כן זכתה לתואר ״עורכת שלושת המלחמות ״. נשארנו חברים גם אחרי שעזבתי את עולם העיתונות והערצתי את היכולת שלה להמשיך להילחם על מקומה ודרכה תוך חריקת שיניים תמידית בעולם התקשורת הנבזי. הערכתי אליה גברה כשהחליטה לעזוב את המקור היחיד לפרנסתה ובחרה לצאת לדרך קשה עוד יותר, כהרגלה לבד תוך בחירה בעצמאות מוחלטת. כשיצא הסרט הראשון בטרילוגיה שבאה היום לסיומה הוכנו בהלם. זה היה מקורי מרענן שנון ומצחיק. לסרט השני כבר חיכינו תוך הפגנת פמילאריות והוא סיפק לנו רגעים של עומק רגשי ואהבה גדולה לאפריקה שלפחות אחד מאיתנו חולק עם דבורית. לקראת הסרט השלישי גם רננה כבר הייתה מגויסת לחלוטין. היא קראה כל ספר, עקבה אחרי הסיפורים ונהנתה מהפגישות עם דבורית, שמצדה הכירה בכישרונות המיוחדים של ילדתנו עוד כשהייתה פעוטה בת שלוש. היום הגיע המסע לסיומו והותיר אותנו עם דמעה גדולה בזווית העין. דבורית פיצחה את חוויית הילדות של דור שלם ונתנה לגעגועים לאותה תקופה מסגרת ראויה, תכלית ותוקף רגשי עמוק. בקיצור, אם עדיין לא הסברתי את עצמי כמו שצריך: מחר זה מתחיל בהקרנות מסודרות רוצו לראות!!
צילומים באדיבות הדוקטור.

————————————————————————–

גליה אלוני-דגן: לא יפה, דבורית.

השישי-שנ"צ שלי הוא עניין רציני. אפילו הילדים שלי כבר מדקלמים מתוך שינה ש"מי שמפריע לאמא לישון בשישי בצהריים, מאבד תנוך". עד כדי כך.

ולא, זו לא השעה שנקבעה להקרנת הבכורה שהרסה לי את השנ"צ. להיפך. תכננתי לחזור הביתה בארבע, להיכנס למיטה ולהמשיך במסורת ללא הפרעה. אבל אחרי מאבק קצר הבנתי שאין סיכוי. אני טעונת רגשות, מחשבות ורשמים בעקבות הצפייה בסרט. אז ישבתי לכתוב, ואל דאגה – לטוב ולרע, אני לא אשכח לך את זה.

ביקשת להימנע מספוילרים, וזה מעקֵר, מבחינתי, את האפשרות לכתוב כאן את כל מה שאני באמת רוצה לומר. לכן, יהיו למכתב הזה שתי גרסאות. האישית, שאותה אני שולחת אליך, לעיניך בלבד, והציבורית – שאפרסם כפוסט בפייסבוק, עם הרבה טקסט מושחר, שישמש כטיזר למי שהחוויה עדיין לפניו.

"אף פעם לא ראיתי סרטים כאלה.

אישה רגילה, כמוני וכמוך, ואיזו הפקה! ואיזו עריכה! מדהים"

(טל, בן 11, באוטו, בדרך הביתה)

"אוף, אני כבר לא יכולה לחכות. חיכיתי כל הגן"

(ילדה בשמלה משובצת, במעלית לקומה 1- בסינמטק)

בכורה של סרט שמתחילה עם שבבי קוקוס בפואייה, היא כבר עניין מבטיח. לא קרקרים עבשושיים, לא ביסלי, רחמנא ליצלן. שבבי קוקוס! לא יכולתי שלא להעריך את המחווה. בחיי ובלי טיפת ציניות. נפלא. כמעט הרגשתי בהוואי.

עוד בטרם כבו האורות באולם, וכבר התחוללה דרמה, כשאחת הצופות החליקה במדרגות ושברה את הקרסול. מעולם לא הייתי קודם בסיטואציה שבה באמת שאלו בקול רם אם "יש רופא באולם", ויכולתי רק לדמיין איך את מרגישה ברגעים האלה, כשגם בלי האירוע המיותר הזה, והעיכוב (שלא הטריד את הקהל כהוא זה, אגב) את מתוחה ונרגשת כל כך. אני יכולה רק לקוות שהכל הסתיים בטוב, שהגברת תשוב בקרוב להלך בינינו וגם תזכה לראות את הסרט שהחמיצה. כי מאוד, מאוד כדאי לה.

אני אוהבת לראות סרטים בקולנוע, בחושך. בעיקר דוקומנטריים. החשיכה מאפשרת לי לחוות אותם בלי לדפוק חשבון לאף אחד. לפעור עיניים גדולות כמו ילדה, לדמוע כשמתחשק לי, לצחוק בקול רם בלי שיידעו שזו אני. עשיתי את כל אלה, ולא פעם אחת, לאורך כל 54 הדקות של הסרט. וגם על זה רציתי להודות לך. כי לא תמיד אני זוכרת להיות כל כך אני,  וזו הייתה הזדמנות מצוינת.

"לילבס" הוא, בעיניי, הסרט העמוק, הבשל ולכן גם המוצלח ביותר מבין השלושה – אם כי כולם היו נהדרים בעיניי. אבל הפעם, אולי בגלל שגם אני כבר צופה "מתורגלת" וידעתי שאני יוצאת בעקבותיך למסע מסקרן, הרגשתי שקיבלתי בדרך מטען משמעותי נוסף, מעבר לחוויה הבלשית ולמתח המתבקש. הרבה חומר למחשבה, הרבה שאלות – חלקן נשאלו בקולך, חלקן נשאלו בראשי – על נושאים שמעסיקים אותי לאורך חיי: געגוע, זיכרון, התבגרות, אובדן, ילדות (רשימה חלקית). רצו החיים (כתבתי "רצה הגורל", ומחקתי) והמסע הזה סיפק לך, ולנו, לא מעט רגעים כאלה במהלך הסרט:

כש[…] והיו עוד רגעים רבים כאלה, שימשיכו איתי הלאה.

המוסיקה (עודד זהבי) פשוט נפלאה. מדויקת. שובת לב.

הנעליים (מיכל פרנקל) פשוט יפהפיות. מסע כזה ראוי לנעליים כאלו, ולהיפך.

העריכה (שלומית כרמלי) מוצלחת כל כך, עד שגם מופרעת קשב כמוני לא התפתתה ולו לרגע לבדוק מה השעה בסלולרי. תק-תק-תק, ונגמר לי הסרט.

מעציב לדעת שהסתיימה הטרילוגיה.

מסקרן לדעת האם את כבר יודעת, או אפילו עובדת על, הפרויקט הבא שלך. אני סקרנית לגביו מבלי שאדע מהו.

ומאד מעורר הערכה לדעת שוב, שאת כל הסרטים שלך עשית לגמרי לבד, בעשר ציפורניים עקשניות, שהתשוקה שמניעה אותן מעוררת פליאה, כבוד וקנאה. כן, ככה קוראים לזה. קנאה.

במידה מסוימת, הטרילוגיה שיצרת מכאיבה לי, ו"לילבס" במיוחד. ניסיתי לחשוב, עוד במהלך הצפייה, האם זהו כאב מריר-מתוק, של נוסטלגיה מהולה בצער. כנראה שכן. אם כי נדמה לי שככל שאני מתבגרת, המתוק – מתוק פחות, ולפעמים אפילו קצת מדכדך. לא שהכל היה דבש שם, ברחובות של שנות ה-70. ממש לא.

אני לא יודעת אם אני יוצאת מהכלל מהבחינה הזאת, או שזו הרגשה משותפת לרבים מהצופים. בכל מקרה, ברור לי שהסרט הזה – ושני קודמיו – הם חוויית חובה: לא רק לדבורית, הילדה מפתח תקווה, ולא רק לגליה, הילדה מרחובות, אלא לכל מי שהיו (ולכל מי שעודם) ילד/ה ממקום כלשהו.

זהו, הלכה לי השנ"צ באופן סופי וברור, לפחות עד שישי הבא. אבל היה כל כך שווה.

הביקור הזה, במחוזות הזיכרון שבין הגעגוע לתעתוע, כרטיס הכניסה הזה שנתת לי, ולכל מי שישב/ה באולם, לעולם המרתק שאת חיה ויוצרת בו – הוא מתנה יקרה מאד.

הטרילוגיה כולה היא בעיניי שיר געגועים חובק עולם, אנושי ונוגע, בכל שפה, גיל וצבע. מהוואי ועד יפן, מאירופה ועד אפריקה, מפתח תקווה ועד רחובות. ואם לא שמעת (שורה 6, באמצע) אז הנה, עוד פעם: מחיאות כפיים סוערות.

תודה גדולה,

גליה (וגם טל, כמובן)

——————————————-

מיא עשת: היום, כשהחורים הכי נידחים בעולם כבר נכבשו ע"י חברות התעופה המסחריות, וכל הפייס והאינסטה מלאים בתמונות מזנזיבר, מאיי אנדמן ומגרוזיה ההו-כה-אותנטית, קל להתפתות ולחשוב שאנחנו כתיירים יכולים גם באמת להכיר את התרבויות האלה ואת האנשים שחיים בהן. רק כשרואים סרט כמו 'איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?' מבינים עד כמה המחשבה הזאת היא אשליה.

חזרתי עכשיו מבכורת הסרט, שיצרה דבורית שרגל, והתקיימה בסינמטק תל אביב, ואני אומרת לכם – לא רק לכו לראות, אלא רוצו. ולא בגלל שדבורית היא חברה שלי – אחת הבודדות שנותרו אחרי שנים של סינון קפדני משני הצדדים. בראיון טלוויזיה ל'כאן' יעצה דבורית להכין את הממחטות, ואכן – זה סרט מרגש ומבכיא, ויותר מזה, סרט מתח המתפרש על פני שלוש יבשות, שאין שום מושג כל דקה בו מה יקרה בדקה שאחריה.

זהו השלישי בטרילוגיית הסרטים שלה, המתחקים אחר גורלם של מי שכיכבו בספרי הילדות של הדור שלנו, בסדרת 'ילדי העולם' של הצלמת השבדית-יהודייה אנה ריבקין-בריק, שאיירה בטקסטים חברתה אסטריד (בילבי) לינדגרן. הילדים של אז הם בני שישים פלוס היום, וריבקין-בריק ז"ל מזמן (וקבורה בחולון), ועצם הניסיון לאיתורם הוא מבצע בלשי מרתק, שלו נרתמה דבורית בשבע השנים האחרונות.

לריבקין-בריק לא היו ילדים (למרות שהיתה נשואה לגבר ממש שווה וחתיך!), היא בחרה שלא להביא אותם לעולם של תקופת מלח"ע השנייה כי סברה ש"הדבר הכי טוב לילדים הוא לא להיוולד". לעומת זאת, היא מאוד אהבה ילדים והצליחה להתחבר אליהם, וספריה, שכדי לצלם אותם נסעה בכל העולם, שבו את לבותיהם ודימיונם של המוני ילדים באירופה ובארץ בעידן הטרום-מחשבי ועוד לפני אפילו שהטלוויזיה כבשה כל חלקה בחיינו. גם לדבורית אין ילדים, מבחירה,ֿ והיא לכן מרואיינת מבוקשת (וסרבנית) בקרב כל מיני תחקירניות בנות עשרים וכלום שחושבות שזה נורא נורא חתרני לעשות מיני אייטמים נועזים על הנשים המוזרות האלה.

כנגד הדפקט העצום של אי-השרצה, אני יכולה לסנגר על דבורית ולספר שבסרטים שלה היא מצליחה ליצור חוויה מרגשת כמעט כמו החוויה שנגרמת להורים מהקשקוש המזעזע שהילד הפרטי שלהם מביא מהגן וזוכה לשבחים של מדאים ומאמם, וגם, כן, אם נחזור לתחילת הסטטוס – מצליחה לגרד במעט את מעטה המסתורין של תרבויות שכל כך רחוקות מאיתנו, גם בעידן הגלובלי.

האם אי-הולדה היא בעצם, בניגוד למה שחשבנו, המפתח לאהבת ילדים ולסבלנות אליהם? או אולי המפתח לחיים מלאי עניין ומאושרים? או ליצירה של משהו בעל ערך? בשביל להתחיל לענות על השאלות האלה תצטרכו לצפות בסרט, שמוצג החל ממחר בסינמטק תל אביב ואח"כ בכל הארץ.

——————————————————-

מיכל פרנקל אז למי שהתעניין – הנה הנעליים מהסרט(:
זה הזוג הספציפי ממש (!), והן צוירו במיוחד עבור Dvorit Shargal, שביקשה שאם אפשר, אולי שיהיו ציורים שקשורים למסע. בגלל הסרט. וכך שילבתי נופים מגוונים, ובהם מכוניות, רכבת, סירות, מטוסים, וגם כדור פורח או שניים – פשוט לא הייתי בטוחה במה דבורית תבחר להתנייד ורציתי שיהיו לה כל האופציות.


אתמול היתה הקרנת הבכורה של השלישי בסדרת הדוקו המעולה שלה
איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?. היה מרגש באמת באמת. דבורית לא מוותרת בקצוות של העשיה ובוודאי שלא בלב. אני כותבת רק היום – לקח לי זמן להמליל לעצמי את התחושה המיוחדת שעלתה בי כשישבתי באולם וצפיתי בסרט, אבל בסוף הצלחתי: זה היה כמו להיות בתוך חלום. ממש כך. כי *הזמן והמקום איבדו משמעות איכשהו*, ומה יותר טוב מזה כדי לספר שהיתה שם חוויה מלאה אנושיות, שעטפה אותי כצופה?
אני מנסה להבין כדי להסביר איך היא עשתה את זה (בלי לספיילר. בלי לספיילר). אז יש את השילוב של עשיה פרקטית בוגרת עד פרטי הפרטים עם הצמדות לאותנטיות ילדית וזה משובח, ואפשר להפליג עוד בשבחים, אבל, כידוע, אין באמת משהו שיכול להסביר את ה'בוינג' של הקסם, כי ככה זה באמנות. וגם אחרי הסרט אגב, עלו מחשבות על מהות החיים ועוד. כמו שאוהבת.
ממליצה על הסרט בחום – זו אמנות ייחודית ושווה במלוא מובן המלה – 

———————————————-

אורלי מזור-יובל: לא פעם, כשאני אומרת לאנשים מה כתובת המייל שלי, אני נאלצת לחזור עליה פעם ופעמיים, ואף להסביר: לילבס, כמו לילבס ילדת הקרקס, לא מכירים? גם חבריי מפורום השפה העברית, עליו השלום, לא תמיד הבינו מה עומד מאחורי הניק שלי, וכיצד הוגים אותו, ואילולא נמחקו רשומותיו הדיגיטליות של הפורום מאלמנך הזמן הייתי יכולה לצטט שרשורים שלמים שדנו בו. הסברתי שלילבס היא גיבורת ילדותי הספרותית, ולא פעם סיפרתי – בין השאר בפורום העורכים כאן – איך ידעו כולם שנועדתי להיות עורכת לשון (כשהקריאו לי את הספר, ואני כבת ארבע, בקטע שבו לילבס אומרת "אני נורא כועסת על ליאו", אמרתי, לא אומרים "עליהו", אומרים "עליו"). רציתי כפכפי עץ כמו של לילבס, ובגד בלט לבן עם חצאית קטנה כמו של לילבס, ולעמוד על סוס נקוד בזרועות מונפות כמו לילבס. מיפת פיפת ומוריפת, קרא לי אבא שלי במלעיל את מילות הקסם שלה, ולרגע הייתי ילדה שוודית בלונדינית שחיה בקרקס. Dvorit Shargal ידעה היטב מיהי לילבס, וכל מה שלא ידעה – תסמכו עליה, היא ביררה. אתמול הייתי בהקרנת הבכורה של הסרט השלישי בטרילוגיה שלה, איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? באתי כמובן בהתרגשות גדולה אבל גם בחשש גדול להתאכזב. כדי שלא לעשות ספוילרים, כמו שדבורית ביקשה, אגיד רק שיצאתי בתחושה של רוממות רוח. גדעון, שמכיר את לילבס רק דרכי ולא מתרגש ממנה כמוני, היה מרותק ומוקסם לא פחות ממני, ללמדכם שהסרט נוגע גם במי שאינו מחובר רגשית מילדות. וכשנדלקו האורות בדק את פניי לבקשתי ואמר שלא, האיפור לא נמרח לי מהדמעות. מהיום בקולנוע, אל תחמיצו.

—————————————–

גיא עמיעד: חזרתי עכשיו מהקרנת הבכורה העולמית של הסרט "איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונלולו"
של היוצרת Dvorit Shargal.
הסרט הוא השלישי בטרילוגיה שמבוססת על ספרי ילדים שלפני 50 שנים היו למעשה הגרסה המוקדמת של האינטרנט.
הסרטים הם תוצר של חלום ועבודה קשה של דבורית שהצליחה לגייס קהילה שלמה לעזור לה להגשים.

הזדמן לי ללוות את דבורית וקצת לעזור לה במסע המרתק שלה (יש אפילו קרדיט בסרט!) ובעיקר חוויתי איך סיפור קולנועי אישי נוגע בכל כך הרבה אנשים, בכל כך הרבה מקומות.

ואם עד עכשיו לא הסתקרנתם ללכת לראות, קבלו המלצה חמה על סרט רגיש ומיוחד שעוסק באנשים, זיכרון והגשמת חלומות.
ההקרנות לקהל מתחילות מחר בסינמטק תל אביב. מומלץ.

שבת שלום

————————————-

שלומית כרמלי (עורכת הסרט): לא ראיתי את הסרט הרבה זמן ואני חייבת להודות שהתגעגעתי ואחרי מיקס סאונד ואון ליין אני חייבת לציין שהוא ממש הפך חתיך. לא צילמתי הרבה, אבל היה חשוב לי להראות לכם את התור הגדול, את האולם המלא ובמיוחד עד כמה אהובה דבורית שרגל.

אוקטובר 2017: פרמיירה, דיוידי, אפריקה!

חודש אוקטובר 2017 עמוס באירועים.

14.10, 11:00, שיח גלריה בגלריה צדיק ביפו, על התערוכה ילדת הקרקס של רינת פודיסוק רייזנר, ואיתי, לקראת הפרמיירה של "איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?" שתיערך שבוע לאחר מכן, ב-20.10, 14:00 בסינמטק ת"א. כל הפרטים וההקרנות הבאות.

מתוך התערוכה "ילדת הקרקס", רינת פוסידוק רייזנר

14.10, 19:30, "אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו", הקרנה פרטית ביומולדת 60.

20.10, כאמור לפני שלושורות, פרמיירת לילבס.

24.10, 16:00, "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?", בי"ח כרמל, חיפה. צוות בלבד.

30.10, 20:00, "אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו", ספריית מבשרת ציון.

כמו כן, הדיוידיז של "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" הודפסו ונמצאים למכירה. דרכי. כך גם הדיוידיז של "אפריקה!".

כל הפניות: להקרנות, רכישות, מפגשים, הזמנות, דרכי: dvoritsh@gmail.com, 052-3512025

איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?/ הזמנה לפרמיירה וההקרנות הבאות

העבודה שלי על ועם ספרי הילדים המצולמים של אנה ריבקין-בריק לא הסתיימה עד כה. כל התהליך, שהחל לפני שבע שנים, נמשך: גם אחרי שיצא לאוויר העולם איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? בנובמבר 2014 וגם אחרי שנולד אחיו הקטן, אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו ביולי 2016.

הסרט שיחתום את הטרילוגיה, איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? ייוולד ציבורית ב-20.10. והנה גם ההזמנה שלו וקישור לעמוד הסרט ולרכישת כרטיסים באתר סינמטק ת"א.

כעת אני עורכת את דברי הפתיחה שכתבתי לפרמיירה. הנה פרסום ראשון לפסקה ראשונה (שאולי עוד תשתנה):

לא דמיינתי, בַּפְּרֶמְיֶרָה שֶׁל אֵיפֹה אֵלֶּה קרי וּמָה קָרָה לנוריקו-סָאַן?, שֶׁאֶעֱמֹד פֹּה הַיּוֹם, שָׁלוֹשׁ שָׁנִים לְאַחַר מִכֵּן, עם טְּרִילוֹגְיָה ביד. מַהֲלַךְ הַחַיִּים שֶׁלִּי בּשׁבַע הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת הוּא מַהֲלָךְ מֶטָפִיזִי כִּמְעַט, שֶׁמְּלֻוֶּה בַּעֲבוֹדָה אֵינְסוֹפִית. לְעִתִּים אֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת אָחוֹרָה וְלֹא מַאֲמִינָה. הָעַקְשָׁנוּת, מִתְבָּרֵר, מוֹכִיחָה אֶת עַצְמָהּ.

 

Lilabes

את ההזמנה היפה, כמו גם את כל העיצוב הגרפי של הסרט יצר ערן מושקטל.