יומולדת חמש לאיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? וגם, אז מה עם לילבס?

ב-21 בנובמבר 2014 השתנו חיי. זו הייתה הפרמיירה של "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" בסינמטק תל-אביב. הסחף והאהבה העצומים שנחתו על הסרט במפלים הולכים ומתגברים, התגובות הלא ייאמנו שקיבלתי, הצמרגפן המתוק בו נעטפתי שטעמו היה שמיימי והקסם שהסרט מייצר סביבו, שנמשך ונמשך.
לרגל יום השנה המרגש תיערך ביום שישי, 6.12.19, בשעה 12:00, בסינמטק תל אביב הקרנה חגיגית וחד פעמית יחד איתי ובה אספר על כ ל מה שעבר עלי ועל הסרט בחמש השנים האחרונות.

הפיצו בקרב כל מי ששאלו מתי ואיפה אפשר לצפות בסרט המרשרש הזה, בואו שוב והביאו את האחרים וגלגלו את הבשורה הלאה.
כרטיסים בקישור.

מי שעוקב אחר העמוד שלי בפייסבוק יכול היה לקרוא על כל הרפתקאותיי עם הסרט בחמש השנים האחרונות.
אני אעשה מאמצים ליצור מכך ספר מסע בהמשך כי אשכרה חבל שהכל יתמסמס בתהום פיתולי הרשת.

עוד דבר מסעיר שקרה החודש הוא המסע, מסעון קצרצר בעצם, שלי להולנד, להקרין שם את "איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?".
היו אלו כמה מהשעות הכי מרגשות בהקרנת הטרילוגיה. לילבס הזמינה את החברים שלה מכל חייה, אבל הגיעו גם ישראלים מהקהילה היהודית הגדולה בעיר וכן אישה שמצאה אותי אחרי שקנתה בחנות ספרים יד שנייה בדנמרק דווקא את "דירק הילד מהולנד" ואז החלה לחפור ומצאה את סיפורי והתכתבה איתי והבטיחה לבוא ואכן באה. היא עשתה את כל הדרך מצפון הולנד, שלושעות ברכבת, כדי להגיע להקרנה!
ומי שעוד הגיע, מהדרום דווקא, שעתיים נסיעה, היה דירק עצמו, שהפתיע אותי! דירק הוא מגיבורי הסרט הראשון, איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?. שלחתי לו מייל על האירוע לפני שלושה חודשים אבל הוא לא הגיב והנה הפציע באירוע בנונשלנט!

זו הייתה הקרנה מצוינת, עם קהל מדהים שצחק בכל המקומות הנכונים, אפילו יותר מהישראלים בישראל.
בקיצור, היה אמייזינג. מקווה להראות את הסרט, כלומר את הסרטים, עוד מיליון פעם בישראל ובעולם כולו ואמרו אמן!

עם לילבס בהולנד, נובמבר 2019, שנתיים אחרי הפרמיירה בישראל | צילום: מיכאל בלק


עם דירק הילד מהולנד, שש שנים אחרי שצילמתי אותו ל"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?". דירק הגיע להקרנה של הסרט שחתם את הטרילוגיה, "איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?". מדהים? לגמרי | צילום: מיכאל בלק



אלה קרי, נוריקו-סאן ולילבס במגזין ספרות איטלקי

בסוף ספטמבר 2019 התפרסם במגזין הספרות האיטלקי (!) האליטיסטי וחצי,
Leggendaria. Libri Letture e Linguaggi, ראיון מקיף איתי על הטרילוגיה. כתבה אותו Annalisa Comes, דוקטורנטית העוסקת בשירי ילדים באיטליה מ-1945 ועד היום, שגם למדה עברית.
הרומן בינינו החל בדיוק היום לפני חצי שנה, כשאנהליסה חיפשה חומרים על אנה ריבקין-בריק (מאנה לאנה כוחנו עולה), צפתה בטרילוגיה וביקשה לראיין אותי. הוחמאתי עד מאוד.

הנה הראיון, מתורגם, מקוצר וערוך.
תרגמה: סוזאנה קוג'מן

מרדף אחרי הילדות האבודה
במאית ישראלית איתרה את ילדי העולם, היום אנשים מבוגרים, שהונצחו בשנות ה-40 וה-50 על ידי הצלמת אנה ריבקין-בריק. היא מספרת על חיפושיה, על כמיהתה ועל השאלות שעוררו אצלה את הדחף, בשלושה סרטים דוקומנטריים מקסימים
מאת אנליסה קומס

מה קורה לילדות ולילדים שהונצחו על דפי ספרי צילום? זה נשמע כשאלה רטורית, אך היא לא כזאת. הם נשארו צעירים לנצח, אך הם המשיכו לגדול מחוץ לדפי הספרים והפכו לנשים וגברים בוגרים. איפה הם עכשיו? מה הם עושים? מה הם הפכו להיות?

זה המסע המרתק וסוחף שהבמאית הישראלית דבורית שרגל מציעה לנו בטרילוגיה של סרטים דוקומנטריים המתחיל בהשראת פרויקט "ילדי העולם" של הצלמת אנה ריבקין-בריק (1908-1970) והופך להזדמנות לערוך מסע בעולם הילדות, בזמן שעובר, בקיצור, בזמן. הסדרה כוללת 17 ספרים שתורגמו ל-18 שפות, ושולבו בהם טקסטים של סופרות כגון אלי יאנס, אסטריד לינדגרן, לאה גולדברג, יוג'יני סודרברג, מרטה דה לאבל, אינגה טוביאסון, קורדליה אדוורדסון, ורה פורסברג והם יצאו לאור בסטוקהולם החל משנות החמישים המוקדמות. הם זכו מיד להצלחה גדולה, ולא רק בזכות החידוש בהיותם ספרי צילום המיועדים לילדים או בגלל אופי הספונטני של הסיפורים שלהם.

ההרמוניה המושלמת בין צילום לסיפור, תיאור מצבים ללא שום כוונה דידקטית מראים לנו ילדים ממדינות שונות (יפן, אתיופיה, טנזניה, שבדיה, יוגוסלביה, הולנד, נורבגיה, תאילנד) שנלכדו בעדשה במהלך חיי יום יום פשוטים. כתיבת הסיפורים הללו מספר שנים אחרי תום מלחמת העולם השנייה, במהלך המסעות אל עולמות רחוקים ושונים, היוותה דרך להתגבר על החשדנות שבמקורה בבורות, שהינה זרע של אלימות, גזענות ומלחמות. הפרויקט של אנה ריבקין-בריק, שחוותה בעצמה את כאב הגזענות עקב היותה יהודייה, מצביע על אומץ ותקווה ולא על יומרנות.

מכאן, מכמה מהספרים הללו שהיום מודפסים מחדש ונמכרים בהצלחה בישראל, החלו חיפושיה של דבורית שרגל, שהפכו להרפתקה וחקירה בלשית מוקפדת ובלתי נתפסת, בעקבות הגיבורות והגיבורים הצעירים: אלה קרי בלפלנד, נוריקו-סאן ביפן, דירק בהולנד, ליליבס ילדת הקרקס ומוקיהנה מהוואי.
שלושה סרטים שהופקו בין 2014-2017 (איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?, ישראל, 2014, 50 ד'; אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו, ישראל, 2016, 46 ד'; 
איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? ישראל, 2017, 54 ד') סרטים יפים, פיוטיים, שמאפיינת אותם תשומת לב מיוחדת לפרטים ובחירה בשפה מלאה ברמיזות ושימוש במילים נרדפות.

דבורית שרגל (פה הרזומה…ד"ש) מקסימה ומשעשעת אותנו בזמן שהיא הולכת בעקבות הצלמת ועבודתה המדויקת, הקפדנית ומלאת תשוקה. במהלך הריאון הזה היא מספרת את הסיפור של המפגש שלה, על מה שהגשימה עד היום ועל הפרויקטים שלה לעתיד.

-מהחיפושים שלך ניכר שיש לך עניין גדול בעבר
"אני לא 'מעוניינת' בעבר, אני מבקשת להשאיר אותו בחיים, להצילו ולהוקיר אותו. לא רציתי להתבגר, ממש כמו פיטר פן, כי מי שמתבגר מזדקן ומת. הספרים מהילדות והסרטים הם את הדרך שלי לאהוב את הילדה שהייתי, ההבטחה שהייתי בשנים ההן (כל החלומות הגדולים שנגשים כשנהיה גדולים).
"החיפוש אחרי הילדוֹת האלה והגילוי שהן התבגרו והפכו להיות נשים מוצלחות עזר לי לראות את עצמי בתור אישה בוגרת, להשלים עם עצמי ובמובן מסוים לחיות בשלום עם ההכרה שהזמן חולף וגם אם אני לא יכולה לעצור אותו, אני עדיין יכולה לנסות ליצור משהו בעל משמעות, כמו ליצור סרט ולכתוב. עצם העובדה שמצאתי את גיבורות הספרים כנשים בוגרות שימש לי כמראה ועזר לי להבין שגם אני כבר לא דומה לילדה שהייתי.
"בסרט הראשון יש צילום ילדות בו אני מופיעה מחופשת בפורים, ובסרט השלישי, 'איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?' אני מציגה עטיפה דמיונית של ספר מסדרת ילדי העולם ושמו: 'דבורית, הילדה מפתח-תקווה'. אחרי עשרות שנים של פסיכותרפיה, סוף, סוף מצאתי את התרופה: לעשות סרטים שנוגעים בנושא הזה ממש!".

-נתקלת בהרבה קשיים בעשיית הסרטים שלך?
"כן, היה באמת מסובך מאוד, אך אני אוהבת אתגרים. אני אוהבת להתמודד עם קשיים, למצוא פתרונות, אני אוהבת לעשות תחקירים ומחקרים וכשאנשים אומרים לי 'זה בלתי אפשרי' זה מדרבן אותי יותר. הפן הכספי מהווה בעיה ענקית, וזו הסיבה שפניתי למימון המון לכל אחד מסרטיי ולכך שאני חייה חיים מאוד-מאוד צנועים. זו הדרך בה בחרתי לחיות את חיי. מדובר בסדר עדיפויות".

-מאיזה יוצרים ובמאים קיבלת השראה?
"כמבקרת קולנוע לשעבר ראיתי יותר מדי סרטים בחיי וקרוב לוודאי שהושפעתי מהם. בשנים האחרונות אני עוברת סוג של גמילה, כי אני חשה שצפייה עלולה להפריע ליצירתיות שלי. אני מאוד אוהבת מינימליזם, דקויות, דמיון (למשל: נעלי הקסם בסרט על לילבס), אני מתעבת הגזמות. התסריט מאוד חשוב, ואני מקדישה לו הרבה זמן. בשנים האחרונות אני ממעטת לקרוא. העיסוק בסרטים מאוד מחייב, וייתכן שהפכתי להיות גם מאוד סלקטיבית.
"על המדפים בביתי יש לי ספרים של פול אוסטר, קפקא, ז'אן פול סארטר, נורה אפרון, ג'ון בארת ואלברט קאמי. אני מחבבת את התרבות הצרפתית וטרם נגמלתי מהאקזיסטנציאליזם מתקופת נעורי. אני חובבת מושבעת של 'זן ואומנות אחזקת האופנוע' ו'התיקונים' של ג'ונתן פרנזן.
"בין היוצרים הישראלים אני מעריצה את יעקב שבתאי ומאיה ערד, במיוחד הספר שלה 'חשד לשיטיון'. האהובה עלי היא יעל נאמן: ספרה 'היינו העתיד' והרומן האחרון שלה 'היה הייתה'.
"בזמן שעבדתי על 'איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?' צפיתי ב'מחפשים את שוגרמן' של מאליק בנג'לול, שנתן לי כוח להמשיך הלאה. אחד הסרטים האהובים עלי – כמובן, חוץ מאלה המשתייכים לגל החדש – הנו 'שמש נצחית בראש צלול' של מישל גונדרי".

-מה היה תהליך היצירה שלך מהספר לסרט?
"תמיד התחלתי בתחקיר. הייתי מתחילה בחיפוש רמזים ברשת, במקרה של נוריקו-סאן התהליך היה הכי קשה: מאות אימיילים ושיחות טלפון, קריאת מסמכים בלי סוף. החיפוש המתואר בסרט הוא רק קצה הקרחון. זו עבודה בלי סוף, אך אני מאוד אוהבת אותה. את כרטיסי הטיסה ליפן קניתי בכספי החסכונות האחרונים שלי".

-את סבורה שהמבט הנשי יכול לאפשר לראות את הילדות מפרספקטיבה מיוחדת?
"בהחלט! קודם כל אנה ריבקין-בריק הייתה צלמת בשנות ה-40, ה-50 וה-60, תקופה בה לא היו הרבה צלמות עצמאיות שהסתובבו בעולם. כל ספרים נכתבו על ידי נשים, חברותיה של אנה, כולל אחותה (יוג'יני סודרברג) אותה הזכרתי בסרט השלישי שלי. ורוב גיבורי הספרים הן גיבורות! ילדות ונערות מאוד עצמאיות ואמיצות. אני חושבת שהפרספקטיבה החדשה והמיוחדת היא הפתיחות, החופש ושוויון ההזדמנויות: העולם גדול וכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה. כל הנשים והילדות הן עצמאיות ולא תלויות באף גבר".

-באחד הסרטים שלך, את מדגישה שאנה ריבקין-בריק, לאה גולדברג ואת בעצמך הן שלוש נשים שוויתרו על אימהות מרצון או שלא מרצון, אך הקדישו את חייהן לילדות.
"גולדברג מאוד רצתה להביא ילדים לעולם, אך היא לא הצליחה למצוא אהבה יציבה, ובתקופה שלה לא היה קל ולא מקובל להיות אם יחידנית. חיי האהבה שלה היו מאוד מסובכים. אנה, שהייתה נשואה, לא רצתה להביא ילדים לעולם בגלל מלח"ע 2 והשואה. ואני לא רציתי ללדת ילדים מפני שלא רציתי לגדול, וגם כי זה לא עניין אותי, לא הרגשתי שזה פרויקט שיש לו מקום בחיים שלי.
"מישהו כתב לי אחרי הצפייה בסרט על אלה קרי ושאל למה לא רציתי ילדים, הרי רדפתי אחריהם בכל העולם. עניתי לו 'זה באמת כך'. נראה שכל אחת משלושתנו רצתה קשר עם ילדים: לאה על ידי כתיבה, אנה בכך שתיעדה אותם במצלמה שלה ובכך לכדה בתוך בועת ענבר את תקופת הילדות. ואני? אני רק רוצה למצוא את הילדה שהייתי, את הילדות שלי, הילדות הקולקטיבית שלנו."

-מהם הפרויקטים שלך לעתיד?
"הייתי רוצה לכתוב ספר על המסע שלי בעקבות אנה ריבקין-בריק, אך אני עדיין לא בטוחה שאצליח לעשות זאת. בינתיים אני עומדת לסיים (סיימתי, ד"ש) את ההפקה של שני סרטים, 'הפרוטוקול של גלעד', סיפורו של נער בן 15.5 שנפטר מסרטן ו'צוללת' על העיתונאית השוודית קים ואל, שנרצחה על ידי הממציא הדני פטר מדסן, כשהגיעה לראיין אותו באוגוסט 2017".

דבורית שרגל מראיינת את דבורית שרגל

מהיתקלות אקראית בתקשורת המקומית גיליתי שאין אדם כמעט מבין תשעה מיליון אזרחי המדינה שלא רואיין לעת הפסחא. מצוקת המרואיינים קשה היא. כמו כן גיליתי שחלק משמות המרואיינים לא שמעתי מעולם. ואני דווקא מתעניינת מאוד בעולם האמיתי הסובב אותי.
ולפיכך, לרגל החג השני של פסח תשע"ט החלטתי לראיין את עצמי.
הריאיון יתפרסם גם ב"דבר הפועלת", גיליון 1 במאי😉

-הלו דבורית, מה עניינים? מה חדש אצלך?
"סביר, סביר. אני עובדת כל היום, לבד או עם העורך ומתכוננת להביא לגמר שני סרטים בעזרת השם ושמעון בחודשים הקרובים".

-אבל עכשיו חופשת פסח, את לא יוצאת לטבע, לראות נחלים בפריחה ופרחים בזרימה ופקקים בעמידה?
"אה, לא, מה קרה לך. גם לא נתב"גתי. אבל כל יום, לפני שקיעת החמה, אני קמה מהכורסה שעליה התיישבתי בחמש בבוקר ויוצאת להליכה בפארק עם מסכה על האף כדי לא להריח את המנגלים ומודדת צעדים בפדומטר. קשה, קשה לנשום אוויר צח בישראל בימים אלו".

-אוי, מסכנונת. רחמים. אבל מה הכוונה שני סרטים? הרי עשית מימון המון ל"רצח בצוללת" בינואר האחרון. אז מה זה שני סרטים?
"הסרט השני הוא סרט מוזמן שביקשו ממני ליצור. סרט פרטי הממומן על ידי מזמיניו, הנקרא 'הפרוטוקול של גלעד' ואספר עליו בהמשך".

לא הבנתי. את עובדת על שני סרטים במקביל עכשיו?
"כן, בחודשים האחרונים שניהם בשלבי עריכה מתקדמים, אז אני עושה סוויץ' בראש בכל פעם שאני עוברת מסרט לסרט. ולשאלה הבאה שלך, זה ממש לא קל, בעיקר כשאני גם המפיקה הראשית והמפיקה בפועל ועוזרת ההפקה וכו וכו וכו עוד מיליוני תפקידים בשני הסרטים בכל המערך הזה".

-מה מצב הצוללת?
"סבבה. בדיוק אתמול קניתי תמונות מסוכנויות צילום, מה שערער את התקציב הדל של הסרט לגמרי. אבל אין ברירה.
"בשבועות האחרונים אני עובדת גם על התרגום מדנית של סצינות שונות. זה כל כך מסובך, שקשה לדמיין אפילו. זו מין שפה כזו, מהקשות בעולם, שאני לא מבינה בה מילה, חוץ מאשר כשהדוברים אומרים "פיטר מדסן" (בעצם לא מדסן, אומרים מאאסן) או "קים ואל". היא פתלתלת באופן לא ישוער, עם תחביר בלתי אפשרי וביטויים מוזרים מאוד למילים שבעברית יש רק אופציה אחת עבורן. מאחר שהמתרגם ישראלי וחי בדנמרק, אנחנו עושים פגישות תרגום מורכבות בשיחות טל' בשיטה שהמצאתי.
"הוא שומע וצופה און ליין איתי בקטעים דרושי התרגום, מתרגם לי בעל פה, אני אומרת לו איזה משפטים אני צריכה משם והוא מוצא לי את הטיים קודים המתאימים, וגם אומר לי מהי המילה הראשונה והאחרונה, כך שאוכל לכתוב לי רצף של אותיות, שנשמעות בערך (כי אין מקבילות הגייתיות בעברית) כמו המקור, כדי לא לטעות".

-הצעת את הסרט לקרנות קולנוע? לגופי שידור?
"פחחח. מה נראה לך? ברור. אחסוך את התשובות המבישות".

-מה עם טרילוגיית ילדי העולם? אלה קרי, נוריקו, סיאה, דירק, לילבס? איך הצלחת ליצור טרילוגיה בשלוש שנים מהרגע שיצא הסרט הראשון לאקרנים?
"כן, זה באמת קסם, הדבר הזה. לשמחתי, כידוע איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? (1) היה הצלחה, כך שהחזרתי את ההשקעה בו תוך שנה וכך יכולתי, ככל טייקון, לגלגל את חסכונותיי שחזרו אלי ולהשקיע אותם בסרטים הבאים, אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו (2) ואיפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? (3) ויחד עם מימון ההמון הצלחתי לשרוד את יצירתם, ולהגיע פחותויותר לאפס מבחינת משאביי הכלכליים, לא גרעונות ולא יתרונות, אם לסכם את כל השנים האחרונות".

-למה טרילוגיה? הסרט הראשון לא הספיק?
"כי נכנסתי לנעליה של אנה ריבקין-בריק, רציתי לדעת עליה יותר, כמו גם על הגיבורות האחרות. וגם חשבתי שאם ספילברג יכול לעשות את זה עם 'בחזרה לעתיד' גם אני יכולה".

-אפשר לצפות בסרטים עדיין? בכל זאת, אאקוקל"ס כבר בן ארבע וחצי וגם אחיו הצעירים בני כשלוש ושנה וחצי. לא פרק זמן שסרטים מחזיקים מעמד בסיבוב ברחבי הארץ
"עם דוקו זה קצת אחרת. מאחר שממילא הסרטים האלו אף פעם לא היו סרטי קומפלקסים, הסיבוב איתם הוא יותר ארוך. סינמטקים, מתנ"סים, קיבוצים, ספריות.
"כלומר, אפשר להזמין את הסרטים יחד איתי לצפייה בכל רחבי הארץ. אני תמיד שמחה להגיע איתם לכל מקום.
"ההקרנה הבאה של אאקוקל"ס תהיה ב-29 במאי 2019 בפרויקט 'דוקומנטרי בשפירא'.
"בנוסף, יש גם דיוידי של הסרטים ואפשר לרוכשם לשימוש פרטי. תומכי מימון ההמון של הצוללת כבר קיבלו אותם הביתה מזמן מזמן".

-את יכולה להסביר לי למה הטרילוגיה לא משודרת למשל בתאגיד השידור הציבורי, כאן? זה הכי מתבקש. האין המנדט שלהם להציג תרבות ישראלית?
"לא, אני לא יכולה להסביר, אבל את יכולה לפנות אליהם ולשאול אותם".

-אה, עשיתי זאת אבל יצאתי מתוסכלת מאוד. 
"טוב נו, כמוני כמוך. את הרי האלטר אגו שלי".

-את כותבת בלי הפסק בפייסבוק. אבל למה אף פעם לא על חייך האישיים? את יודעת למה אני מתכוונת.
"אני כן כותבת, צריך רק לדעת לקרוא".

איפה אפשר לצפות באלה קרי ולילבס, נוריקו-סאן וסיאה בנובמבר 2018?

לוח הקרנות טרילוגיית ילדי העולם לנובמבר 2018

"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?"
-15.11, 20:00, ספרייה ציבורית גני תקווה, דרך הים 9
כרטיסים בקישור
-28.11, 17:30, בית הגפן, חיפה, הקרנה חגיגית ומיוחדת עם תרגום לעברית ולערבית

"אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו"
21.11, 20:00, הספרייה העירונית נס ציונה

"איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?"
27.11, 19:30, קיבוץ המעפיל, מרקים, פטפוטים וסוסים (בסרט 😉 ).

רוצים גם? dvoritsh@gmail.com

מאירועי אוקטובר 2018 בפייסבוק

היו ימים:

המהדורה המוגבלת של הדיוידיז של "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" ושל "אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו" הולכת ואוזלת.
רוצים? כתבו לי לכתובת שלעיל.

לילבס באוגוסט 2018 ואיך אפשר לצפות בטרילוגיית ילדי העולם?

כשכולם מעולפים ורוצים רק להתחבא מהחום אני יכולה להציע:

"איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?"
27.8, 17:30, סינמטק שדרות
31.8, 10:30, היכל התרבות כרמיאל

איך להזמין אותי ואת שלושת הסרטים (איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?, אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו ולילבס), ואו לרכוש דיוידי ואו ספרים?
dvoritsh@gmail.com | 052-3512025

מה עשיתי ביולי?

החודש עמד בסימן הביקור של לילבס ילדת הקרקס בישראל ובשתי הקרנות חגיגיות.
על כך כתבתי בפייסבוק רבות.

 

שלום לשרה Miri Regev מירי רגב!
חזרתי מערב ראשון ומרגש בישראל עם גיבורת אחד הסרטים שלי, העוסקים בחיפוש אחר גיבורי ילדותנו. סרט שגם הוא, כמו שאר הטרילוגיה שלי, לא שודר בערוצים הייעודיים בטלוויזיה הישראלית. אבל איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? יוקרן בנוכחות הגיבורה שלו רק בזכות מאמצים על-אנושיים של הפסטיבל הבינלאומי לסרטי ילדים ונוער שלסינמטק תל אביב שהביא אותה לישראל, כי לא רק ביקורי נסיכים בריטים חשובים להעלאת קרננו בעולם.
ומששבתי הביתה לשעות ספורות לפני המשך מסע התגלית הפרטי שאעשה לאורחת שלי, שתהיה הפרזנטורית הכי טובה שרק חלמת עליה, שמחתי לקרוא על הרפורמה העתידית בקרנות הקולנוע, ועל שיתוסף "רכיב של 'חוכמת ההמונים' לשקלול המימון". הידד!
רציתי לספר לך שהסרט הראשון שלי, איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?, שנדחה מכל ערוץ וקרן בעת הליך הפקתו, אך זכה להכרה בזכות חוכמת ההמונים, סורב לשידור בשנה החולפת בתאגיד הציבורי של מדינת ישראל בנימוק המופתי ש'ראו אותו כבר מספיק אנשים בספריות, קיבוצים, מתנ"סים, סינמטקים ובתי אבות'". מצחיק, אה? זהו התאגיד שמחובתו לפנות לכל העם. ולו רק בזכות תקציב העתק שלו מקופת המדינה. 

ומה עוד?

וממש מחוץ לתחום

הפוסט הזה הוא אולי הכי טוב שכתבתי בשנים האחרונות. פרסמתי אותו בחודשעבר ואני מזכירה אותו שוב.

 

לילבס מגיעה לישראל | יולי 2018

חגיגת הקיץ של הסרט "איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?" תשתרע ע"פ כמה ימים.
גיבורת הסרט, לילבס, מגיעה לישראל לראשונה בחייה. האם ייתכן שלילבס נשארה בת שבע וחצי, כמו בספר?
לילבס תהיה אורחת פסטיבל סרטי הילדים בסינמטק ת"א ולפיכך יהיו גם שתי הקרנות חגיגיות בהשתתפותה כמובן:
ב-11.7, 12:00, רביעי, סינמטק ת"א (כרטיסים)
ב-12.7, 20:00, חמישי, גני יהושע (תחת כיפת השמים)
בין לבין אעשה עם לילבס כל מיני דברים. עוד נראה.
כל הכתבות לקראת הביקור:
הנה מה שכתבתי על הטרילוגיה במאקו.
והנה מבצע לכרטיסי מתנה.
וכתבה במהדורה הצעירה, דקה 9:40.

כמו כן, גאה להכריז שגם איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? התקבל לפרויקט "תרבות לפריפריה", פרויקט הממומן ע"י משרד התרבות ומטרתו לסבסד פעילויות תרבות ביישובים שונים בפריסה ארצית. בתחום הקולנוע הפרויקט כולל הקרנה של סרטים ישראלים * מפגשי אמן * הרצאות וסדנאות. כמובן שגם הספריות נמצאות בהסדר הספריות המנוהל אף הוא ע"י פמי פרימיום.
מזל שיש תחליף תרבותי לטלוויזיה הישראלית, שמנגיש יצירות ליישובים השונים בכל רחבי המדינה שלא במסגרת לחיצה על השלט.

רוצים לצפות בסרטי הטרילוגיה:
"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?"
"אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו"
"איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?"
כתבו לי או התקשרו או גם וגם 052-3512025, dvoritsh@gmail.com

היילייטס פייסבוק ביוני 2018

לטובת מי שלא מתלהב לעקוב בפייסבוק אחר מסעותיי המפותלים ואחר הקרנות הסרטים כי הפיד של פייסבוק עושה מה שבא לו ואי אפשר לסמוך על כך שתראו כל מה שאתם רוצים לראות פתחתי קבוצת ווטסאפ שמתייחסת לאירועי הטרילוגיה. הנה קישור ההצטרפות אליה. הכי קלי קלות.

הגיגי פייסבוק שאינם קשורים לסרטים שלי

הקמתי עמוד הנקרא הנטפליקס שלי ובו אני מספרת במה צפיתי וגם במה לא. מוזמנים לתרום ידע ולקרוא ולהצטרף.

רוצים להיות פטרונים שלי?

פטרונות היא חסות, עידוד או סיוע כספי שארגון או אדם מעניק לאחר. בתולדות האמנות הפטרונות הייתה שמורה למלכים, אפיפיורים ועשירים שתמכו במוזיקאים, ציירים ופסלים. מקור המילה "פטרון" מלטינית (patronus), מי שנותן הטבות ללקוחות שלו.
פטרונות (clientela) היא היחס המיוחד בחברה הרומית העתיקה בין הפטרון לבין הקליינטים שלו. היחסים היו היררכיים, אבל החובות היו הדדיות. הפטרון היה בעל עושר רב יותר, כוח או יוקרה שאפשרו לו להיטיב עם הלקוח.

מהעולם העתיק ואילך לפטרונות הייתה חשיבות עצומה בתולדות האמנות. רבות ידוע על פטרוני האמנות בימי הביניים והרנסנס באירופה, אבל פטרונים היו גם ביפן הפיאודלית, בממלכות הדרום-מזרחיות ועוד. הפטרונוּת האמנותית נטתה לפרוח בכל מקום שבו מערכת מלכותית/אימפריאלית/אריסטוקרטית שלטה בחלק ניכר מהמשאבים.

חסות על אמנים והזמנת יצירות אמנות היא ההיבט הידוע ביותר של הפטרונאז', אבל גם דיסציפלינות אחרות נהנו מכך, כולל פילוסופים, אלכימאים, אסטרולוגים וחוקרים אחרים. ליאונרדו דה וינצ'י, מיכלאנג'לו, וויליאם שייקספיר, כולם חיפשו את תמיכתם של פטרונים. וגם מוצרט ובטהובן במידה מסוימת; רק עם התהוות המבנים החברתיים, הבורגניים והקפיטליסטיים באמצע המאה ה -19 התרחקה התרבות האירופית ממערכת פטרונית למערכת תומכת יותר של מוזיאונים, תיאטראות, קהלים וצריכה המונית המוכרת בעולם המודרני.

היום הפטרונות היא גם תמיכה ישירה באמן על ידי מענקים מגופי התרבות השונים במדינה. אלא מה, יש המתנגדים לתמיכה זו של המדינה באמנות וגורסים שהתמיכה צריכה לעבור (או לחזור) לידיים פרטיות, לאנשי עסקים שיבחרו למי להעניק תמיכה, כלומר פטרונות, ולמי לא, כשמערכת השיקולים שלהם תהיה כלכלית בלבד. כמובן שאפשר לחלוק על ראייה זו את האמנות דרך פריזמה מסחרית בלבד: מצליחה כלכלית, טוב, לא מצליחה, לא טוב.

והנה אני מגיעה אלי: מעכשיו, כל אחד יכולהיות פטרון שלי! מאחר שאני עובדת כל הזמן, הן בהפצת ושיווק סרטי טרילוגיית "ילדי העולם" שלי (וגם "כדור בגב") והן על הסרטים הבאים. מאחר שאני לא מהיוצרים שיש סיכויים רבים שיקבלו תמיכה ממסדית ומאחר שאני עובדת במקביל על שני  סרטים שיעלו הרבה מאות אלפי שקלים האחד (וכרגע מממנת אותם מהכנסתי החודשית המשתנה לפי מספר ההזמנות/ הצופים בסרטים), מזמינה אתכם לפטרן בכל דרך שתמצאו לנכון.

איך אפשר לצפות בסרטיי?

אלו די.וי.דיז של שני הסרטים הראשונים בטרילוגיית ילדי העולם שלי. שי לחג (כל חג, כל יומולדת וכל מסיבה) שלא מלכלך, לא גורם לפשיטת רגל ודל קלוריות. ובקיצור המתנה המושלמת:

אפשר ורצוי להזמין אותי לכל פורום ומקום שהוא, בישראל ובעולם, עם כל אחד מסרטי הטרילוגיה:

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?
אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו
איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?

וגם כמובן כדור בגב לרגל יום הזיכרון לחללי צה"ל

dvoritsh@gmail.com | 052-3512025

ובנוהל: עוד כל מיני דברים שכתבתי בחודש החולף

או הסיפור על בת הים הקטנה

 

וגם אירוע ארוחת הבוקר של פרלוב, המפורסם:)

איפה אלה קרי, נוריקו-סאן, לילבס וסיאה במרץ 2018?

פברואר היה חודש קצרצר ובכ"ז קרו בו המון דברים. חלק מהם אביא פה מיד, באמצעות הפוסטים שכתבתי בפייסבוק, שהוא מעין יומן חיים (מצונזר) ולוח שנה שלי, על פי האירועים.

במרץ צפויים כמה אירועים נחמדים לשלושת הסרטים:

הטרילוגיה ברצף, פעמיים!

נתחיל בשבוע הקולנוע הנשי בסינמטק ת"א, בו תוקרן הטרילוגיה ברצף.

9 במרץ:

11:00 איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

12:15 אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו

13:30 איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?

בשבוע שלאחר מכן תוקרן הטרילוגיה ברצף בפסטיבל אפוס במוזיאון ת"א.

14 במרץ:

19:30 איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

20:45 אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו

22:00 איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?

מיהו קהל היעד של הטרילוגיה?

כשיצרתי את הסרט הראשון, "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" לא חשבתי כלל על קהל יעד. רציתי ליצור את הסרט שלי והנחתי שיש המוני ישראלים שמכירים את סדרת ספרי ילדי העולם מילדותם ושהם בטוח יתעניינו בסרט. זהו. לא עמדה שום אסטרטגיה שיווקית מאחורי הסרט אלא רק התשוקה הפרועה ליצור אותו. אני חושבת שיוצרים לא חושבים על "קהל יעד", אלא יוצרים משהו כי הוא בוער בעצמותיהם. זה הסיפור כולו.
אבל לפני הפרמיירה כמה אנשים שאלו אותי אם הסרט מיועד גם לילדים ואו מאיזה גיל אפשר להביא ילדים לסרט. הייתי מאוד מופתעת. מה פתאום ילדים? לא יצרתי סרט ילדים, זה סרט לאנשים מבוגרים שקצת מתגעגעים לילדות שלהם, לעצמם דאז, לספרים, למה ילדים?
אבל טעותי התבררה מיד לאחר הפרמיירה. הגיעו כמה ילדים עם הוריהם והילדים נהנו מאוד. לאט לאט הבנתי שהסרט מיועד גם לילדים (מהרגע שהם קוראים כתוביות לפחות). הילדים שמגיעים להקרנות הם ילדים שמכירים את הספרים מהבית, מהגן, מהספרייה. לרוב עברו תיווך בינם לבין הספרים בגיל צעיר מאוד, או לאחר מכן בבית הספר.
עניין קהל היעד הסתבך כשיצא לאקרנים אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו שעוסק רק בדמות אחת ומספר את הסיפור המורכב שלה. זה סרט שלדעתי פחות ילדים התחברו אליו, ואם כן, אז ממש גדולים.
בסרט השלישי, שאני ממש קרועה עליו, איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?הסיפור הולך ומשתרג כי מועלים בו נושאים כואבים מאוד לצד שפעת החיים והחן והאופטימיות ששזורים בו.
כמו סיאה, אני חושבת שהוא מומלץ למבוגרים, למעריצי לילבס וגם ובהחלט למי שלא שמעו אפילו על הספרים הללו. ובנוסף, בקצוות, לילדים מגיל תשע ומעלה, אבל ממש בוגרים:).
אבל שוב, אין 100%. בגלל שלא מדובר בסרטי ילדים בשום צורה, אף שהצד הילדי שלי מאוד מתבלט בהם, הוא באמת מיועד לילדים שיכולים להשתבץ כיהלומים יקרים במיוחד בין הרוב המוחלט של הצופים הבוגרים. 

הקרנת איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? הערב במרכז קהילתי דב הוז הייתה גראנד פיינלה לכל השבוע הטעון והמרגש הזה, שהיו בו עליות ומורדות. אחת ההקרנות היותר לוהטות, כולל צופים שהגיעו בפעם השנייה והשלישית והרביעית לסרט, כולל צופים מצטיינים של כל הטרילוגיה, כולל צופים בפעם הראשונה, כולל חברי פייסבוק שנכנעו סופסופ, כולל תומכי הסרט, כולל טריליוני ילדים. חזרתי מועצמת ומוצפת אהבה (צילום: עינה גורדון).

מלחמת הפסטיבלים קשה מנשוא. יש בעולם אלפים רבים של פסטיבלי קולנוע. נכון, מעטים נמצאים ב-A List וב-B List, שאלו הפסטיבלים הגדולים והמוערכים, אבל בגלל העלייה המטורפת ביצירת סרטים (כי עלות ההפקה צנחה באופן יחסי בגלל זמינות גדולה יותר של אמצעים טכנולוגיים וטכניים לכל פועלי הקולנוע) פסטיבלי הקולנוע הפכו לתעשייה משגשגת ולכל פסטיבל, ולו החדש והנידח ביותר נרשמים אלפי סרטים. אחד הפסטיבלים הממש לא מפורסמים שאליו שיגרתי את איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? שלח לנו הודעה שהגיעו אליו 19,000 (!) סרטים. מה ששמעתם. אני יכולה לייבב עד מחר, אבל אין שום סיכוי שאפילו 10% מהסרטים שהגיעו יזכו לצפייה מהדקה הראשונה לאחרונה.
אבל הכי חשוב: מקורות יודעי דבר שהוזמנו לפסטיבל גדול סיפרו לי שרק כשהגיעו לשם סוף סוף הבינו: הסרטים שייבחרו לפסטיבלים הגיעו לשם בדילים שנסגרים מראש. לפחות רובם המכריע (כן, תמיד יהיו את היוצאים מהכלל). איך זה עובד? מנהלי פסטיבלים נפגשים עם המפיצים בפסטיבלים ברחבי העולם וסוגרים עסקאות. קח את מוישה וחנצ'וק ותקבל גם את בוב וספוגית. ויש גם את הנראות ואת היח"צ ואת העיתונים בהם נכתב עליו. נניח סרט השתתף בקאן וקיבל ביקורת/התייחסות בVariety יתקבל לכל פסטיבל עלי אדמות. וכנהלאה.
אחרי שהשקעתי עשרות אלפי שקלים במשלוח איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?לפסטיבלים (כשהייתי קטנה וטיפשה, נו), השקעתי אפס שקלים במשלוח אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו לפסטיבלים ועכשיו כ-200$ במשלוח איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? (בגלל התמיכה שהסרט קיבל, יכולתי להשקיע קצת). שזה סכום פעוט, בהינתן שמשלוח לפסטיבל עולה בממוצע $50-40.
יש כמה אתרי רישום לפסטיבלים. הוותיק שבהם הוא כנראה Withoutabox, אחד האתרים הפחות ידידותיים בעולם (לא ניגשתי אליו לפחות שנתיים ומשהו), ששייך ל-(IMDb (Amazon.com. כל טיפוס במעלה השניים האלו (הבוקס וימד"ב) קשה יותר מלעלות על הקילימנג'רו.
האתר החביב עלי, שבנוי לבני אדם, מתוקתק ומתוחזק, ידידותי ועונה לכל שאלה במיידי, גם של גדולת הקרציות (אני) הוא FilmFreeway. יש בו מיליון פילטרים שעוזרים לך לתעל את הסרט שלך למקום הנכון ובאמת, הוא אחד האתרים החביבים והנוחים בעולם. וניסיתי לא מעט.
ואם לא מספיקות כל המחמאות האלו, הלילה קיבלתי מהאתר הודעה (אני ועוד מיליון קולנוענים, כן?) שמעתה אפשר להפוך את הפרופיל שלנו לציבורי, לא רק לאנשי הפסטיבלים שאליהם נרשמנו. זו תהיה כנראה מכה קשה במיוחד לימד"ב המסורבל והאטי ומוציא הנשמה.
אז הנה, בהופעת בכורה, הפרופיל שלי בFilmFreeway. עוד יש מה לעשות בו וחסרים לא מעט פרטים אבל זו ההתחלה. אוקיי?
ואחרי שאמרתי כל זאת, מוזמנים אתם להזמין את הסרטים אליכם למושב ולקיבוץ, לחוג בית ולמרכז הקהילתי, לספרייה ולהיכל התרבות העירוני.

ההערה הכי-הכי מילדה אחרי צפייה באיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? בבית הספר הדו-לשוני דגניה בב"ש: "אמרת לנו שיצאת לחפש את הילדים מהספרים אז למה צילמת את ההורים שלהם?".
כן כן, גם לי קשה להבין את חלוף הזמן. בטח שלילדים. זו בכלל הסיבה שיצאתי למסע הזה וזה צילום מהכניסה לכיתה בביה"ס שבו הילדים עברו הכנה מרשימה לקראת בואי בקריאת הספרים ובעבודה על נושא "ילדי העולם". סחתיין למורות אביגייל ואסלאם.

בקשות ושאיפות

  1. אני רוצה להקרין את "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" לקהילה היהודית/ישראלית בטוקיו (או בערים אחרות ביפן). מי יכולים לסייע להפיק זאת?
  2. סדנת קולנוע תיעודי עצמאי: איך יוצרים סרט במו ידיך כשכולם אומרים לך לא? מי בא? כתבו לי.
  3. הקרנות של כל אחד מהסרטים בכל מקום ובכל פורמט בכל רחבי הארץ (והעולם).
  4. פרטיי: dvoritsh@gmail.com * 052-3512025 מחכה לקריאותיכם הנרגשות 🙂

 

 

אלה קרי ונוריקו-סאן, לילבס ומוקיהנה בפברואר 2018

והנה הדו"ח החודשי. מה כתבתי בינואר 2018 בפייסבוק ואיפה יוצגו הסרטים בפברואר 2018.

איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?

8 בפברואר, 20:30, המועדון לחבר בעין ורד (אירוע חנוכת הספרייה החדשה של לב השרון).

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

קולנוע חן, רחובות

חמישי, 1.2, 8.2, 14.2 17:00
ראשון, 4.2, 11.2, 19:00 (בנוכחותי)
רביעי, 7.2, 14.2 17:00 (הקרנה אחרונה)

12 בפברואר, 10:00, הדו לשוני בב"ש

13 בפברואר, 08:00, בי"ס אביבים ראשל"צ

15 בפברואר, 19:30, מרכז קהילתי דב הוז, ת"א (דב הוז 16), אירועי יום המשפחה. למרכז יש סיפור יפה: עד המחאה החברתית ב-2011 היה זה בניין נטוש (אך יפה תואר), שהיה פעם "בית צעירות מזרחי" והשתלטו עליו הומלסים, נרקומנים וכו'. במחאה התבצרו בו המוחים והודיעו לעירייה שהם לא מפנים את המקום עד שיובטח להם שהמקום הזה יועבר לרשות ולתועלת הציבור. וכך הוקם בו המרכז המקומי, מרכז דב הוז. אז תושבי השכונה (שלא לומר תושבי המדינה) ואף מארגני המחאה והיזמים מוזמנים בסבבה. כרטיסים.

אפשר ורצוי, שלא לומר כדאי להזמין אותי לכל מקום ולכל סוג של אירוע: 052-3512025, dvoritsh@gmail.com

סדנת קולנוע עצמאי

המחזור השני של סדנת הקולנוע התיעודי העצמאי בדרך: איך ליצור סרט דוקומנטרי כשכולם אומרים לך "לא". הסדנה תעסוק בכל מה שאפשר לעשות לבד לבד כדי להגיע בסוף למוצר המוגמר. הסדנה מבוססת על עבודה פרטנית עם המשתתפים: אנשים שמגיעים עם רעיון לדוקו משלהם, אותו נפצח ונקדם במהלך הסדנה, עם הנחיות עבודה מפורטות. לאחריה יוכלו המעוניינים להמשיך ביצירת הסרט העצמאי שלהם.

והיילייטס מהגיגי פייסבוק של ינואר 2018

לכל יוצר יש נקודה בה הוא מתעורר. אולי יש מי שנולדים יוצרים, אבל אני חושבת שהתעוררתי בסוף 2005, כשהבנתי שאם לא אקח את חיי המקצועיים בידיי ואחליט מה אני רוצה, אמשיך לדשדש באותו מקום בעשרים שנות העבודה הבאות בחיי.
נקודת המפנה הייתה תקרת הזכוכית או האסבסט, לא משנה איך תקראו לה. לא קיבלתי את התפקיד שרציתי ושברתי את הכלים: יצרתי את בלוג ביקורת התקשורת, ולווט אנדרגראונד (והכל נכתב בתולדות הימים, לא אחזור). אחרי כמה שנים של עבודת פרך הבנתי שאני רוצה עוד, רוצה להתקדם בעולם שיצרתי לעצמי, שכתיבה מסוג זה גם כבר לא מספקת אותי ושמגרש המשחקים שאני רוצה להגיע אליו הוא קולנוע.
למרות שתי שנות לימוד, עשרות שנות צפייה בסרטים, עשרים שנות עריכה בעיתונות וכשמונה שנות ביקורת קולנוע הגעתי לתחום הזה לוח חלק. לא ידעתי כלום. שום דבר על מנגנוני "התעשייה". לא הייתה לי שום דרך ללמוד את הדברים חוץ מאשר להתנסות לבד. וזה לא היה קל. הו לא.
וכך, בספטמבר 2010, אחרי כמה ניסיונות התנעת-סרק בהם גיששתי דרכי באפלה הבנתי שזהו, אני יודעת מה יהיה הסרט הראשון שלי, ולא רק זה, אלא שהסרט הזה ייעשה ויהי מה. הבנתי שאני חייבת להתקדם, להתחיל להשקיע את כל מרצי ומשאביי, לנתב את חלוקת האנרגיות בין הבלוג, שהיה אז כל עיסוקי, לבין הקולנוע. למדתי לבד לבד, בדרך הקשה.
ארבע שנים אחרי, בנובמבר 2014, הייתה הקרנת הבכורה של איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? וגם על תולדותיו לא אחזור כאן.
אבל מה שמעניין זה מה שקרה בשלוש השנים הבאות. התברר לי שלא גמרתי את העבודה שלי על הנושא, על גיבורי ספרי הילדים, על אנה ריבקין-בריק, על הפענוח שלי עצמי בתוך כל זה. בעצם, תהליך העבודה נמשך, מסרט לסרט, גב אל גב, הייתי בתוך התחקיר, בתוך ההפקה, בתוך העניין.
וזו הסיבה שיצרתי טרילוגיה. צמא אדיר שלי לדעת עוד על אנה ריבקין-בריק, לפצח את דמותה, ובעיקר את דרך עבודתה על ספרי הילדים המצולמים שלה. החיבורים והקשרים בינה לביני התרבו והלכו.
ביולי 2016 נולד אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו ובאוקטובר 2017 איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?.
בהקרנת "לילבס" השבוע, בקיבוץ גלעד, עזרה לי אישה ואם לנסח את תשובתי לשאלה "איזה סרט מהשלושה אני הכי אוהבת". עניתי שזה כמו לשאול הורים איזה מילדיהם הכי אהוב עליהם, ושזו שאלה מאוד קשה, אז אותה אישה אמרה לי "כל אחד מהם מיוחד במינו וכל אחד אוהבים אחרת". ומיד אימצתי: כל אחד מהסרטים שלי מיוחד במינו, כמו הילדים שלכם וכל אחד מהם אני אוהבת אחרת.
אבל בגלל ש"לילבס" הכי קטן, הוא זקוק לי עכשיו הכי הרבה. ולכן אני מזמינה את כל העולם לצפות בו.  מה יש בו? כל מה שיש בשני הסרטים הקודמים, פלוס פלוס פלוס. בן זקונים, הרי.

בשבת, אחרי איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? אמרה לי אחת הצופות "אני זוכרת ששמעתי אותך בתוכנית של רינו צרור", אמרתי לה: "או, זה היה ממש מזמן, כמעט שנתיים", ענתה לי: "יש דברים שנחרטים בזיכרון". חייכתי בשמחה.
אין לכם מושג כמה המילים האלו ממלאות אותי באושר. מבחינתי אושר זה כל תהליך העבודה על הסרט, כל נקודה ונקודה שמתקדמים בה. ואח"כ לצפות בו בפעם הראשונה כמכלול. ולתקן. ולשנות, ולכוונן. ולהראות לעוד מישהו מ"צוות צפיות מבחן" שיצרתי, ולעוד מישהו, ולחשוב. ואז זהו, להחליט שגמרנו, הסרט יכול להמשיך לשלב הבא, לתפור לו חליפה על פי מידתו, לקשט אותו בכל מיני נצנצים במובן הכי חיובי של המילה, שמעמיקים את הסיפור ומחדדים אותו ומבהירים.
מכירים את הסרט "בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים"? אז זה. לסרטים שלי יש צוות קטן מאוד, שלא לומר קטנטן, הרולר נגמר תוך שנייה וחצי. בדידותו של הרץ משמשת כמטאפורה כבר עשרות שנים. דמיינו כמה זה טעון כשמדובר בקולנוע, הכי עבודת צוות שרק אפשר לחשוב עליה, כשהיוצרת הכי מזדהה עם בדידותו של הרץ.
אז בשבת, הפעם האחרונה של לילבס בסינ' ת"א. 5,000 חברים יש לי פה? מחכה לאחוז מהם. וגם למי שפספסו את הפרמיירה ואת שלושת החודשים האחרונים. מחכה גם לכם.
בצילומים מהסרט: 1. הרץ יוצא לדרך לבד, בעוד כל השאר עומדים בשורות במגרש המסדרים. 2. הרץ בסוף מסלול, שוכב על העלים ביער ועל פניו אושר עילאי: I did it.

אסף ברטוב: ובכן, לאחר שעקבתי במשך שנים מן הגולה הלא-כל-כך דווייה אחר יצירת סרטיה התיעודיים של Dvorit Shargal, והצטערתי על שאינני יכול לצפות בהם, הואילו המזלות להסתדר בשלשות והתאפשר לי (הודות לטיפ חם מ-Hila Bartov Levy) הערב לצפות בסרט השלישי בטרילוגיה, "איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?", כאן בק"ק רעננה המעטירה. לא נותר לי אלא להצטרף באיחור אופנתי (?) למקהלה ולומר בפשטות: רוצו לראות.

הסרט שראיתי (השלישי בטרילוגיה, כאמור) היה מעניין, מרגש, שנון, אותנטי, אישי ומהודק. הן בסרט והן בדברי המבוא ובאחרית הדבר והתשובות לשאלות הקהל, ניכרה אותה תכונה של שרגל שאני כה מעריך: כבוד למלים ולדיבור בעל משמעות. בשום שלב, בסרט או בעל-פה, לא היה פטפוט, או התחנחנות וגם לא ארכנות, טרחנות, או הליכה סחור-סחור.

פשוט תענוג. היה שווה להתאמץ ולהגיע ישר מנמל התעופה (הערב נחתתי מסן פרנסיסקו).

ראיתי את איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?.
ממליצה עד מאד ללכת ולבלות שעה עם Dvorit Shargal ברחבי העולם והזמן.
מה שהכי מקסים ומרגש בעיניי בסרט (וגם בקודמיו) זה שהבמאית יוצאת למסע בעקבות תהיות וסקרנות אישיות אבל מפגישה בעזרתן (ועם הרבה נחישות) בעצם את הילדות-ים מהספרים עם עצמן, עם משפחתן, עם העבר וההווה שלהן. ככה, צצה פתאום בחייהן ומציעה להם משהו שאף אחד אחר לא הציע להן לאורך כל השנים שחלפו מאז הצטלמו לספר ילדים.

כל אחד משלושת סרטי טרילוגיית ילדי העולם עומד בפני עצמו וכל סרט הוא אחר. בסרט הראשון, איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? התרוצצתי בחיפוש אחר הגביע הקדוש, היא נוריקו-סאן, השקעתי בכך את כל מה שרק יכול אדם להשקיע במשהו: לב ומוח, כסף וזמן. ה-כל. בשני, אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו, התמקדתי בשאלה מה קורה אחרי שמוצאים. איזה סיפור חיים מתגלה באפריקה ועד כמה הוא דומה למציאות המוכרת לכאורה מהיבשת השחורה. בשלישי, איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? חברו להם יחדיו חיפושים אינטנסיביים ומציאוֹת שלא חלמתי עליהן. הרבה-הרבה זכרונות, שמחות ועצבונות ופרידה אחת גדולה מכל החברים החמודים אותם מצאתי בדרך ובעיקר, היכרות מחודשת ובילוי ופרידה עם ומהילדה שהייתי.

בית יד לבנים רמת השרון הוא אחד המקומות היותר מלטפים את הטרילוגיה שלי ואותי. הייתי בו לפני כשלושנים עם איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?, הייתי בו לפני כשנה וקצת עם אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו והערב הראיתי בו את איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?.
זו תחושה די מקסימה, שלא לומר מקסימה לגמרי, כשמי שמנהלת את המקום מאמינה בך ואוהבת את מה שאת עושה ומציעה לקהל שלה את שלוש המנות שלי, ראשונה, עיקרית ואחרונה, כארוחה מזינה.
-לפגוש את אותם אנשים שבאים שוב ושוב, כי הם רוצים לראות מה קרה אחר כך ומה עוד, להכיר אנשים חדשים שלא צפו בסרטים הקודמים ובאו לסרט הנוכחי, לשמוע את מי שצפו בשניים הקודמים אומרים שלילבס הוא הסרט הבשל מבין כולם, זו תחושה שממלאת את כל חדרי הלב והמוח בצמר גפן מתוק אורגני, כלומר מתוק ומזין ולא עששתי.
-אחת מהצופות אמרה לי שהסרטים שלי הם בעצם כמו השיר של אהוד מנור "מה קרה לילד" ("ימי בנימינה": "מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים/ שהמתיק סודות עם סביונים ושחפים/ שספר כל נמש חרש ובחול נרדם/ מה קרה לו יום אחד שקם ונעלם?"), וזה כשעניתי לשאלה אחרת: אם אני נוסטלגית לשנים בהן גדלתי ומתרפקת על העולם ההוא. עניתי שלא, אני מתרפקת על עצמי, על הילדה שהייתי (כאמור ב"לילבס"). כלומר, גם ההשוואה לשיר, וגם השאלה הקודמת יצרו דיאלוג שהפך לשיחה מורכבת ביני לבין הצופים, וזה כל מה שאני צריכה בחיים. דיאלוג ועוד דיאלוג ועוד אחד.
-צופה אחרת שאלה אותי איך זה לחזור לשגרה אחרי כל המסעות האלו, ועניתי שזו השגרה, זו ולא אחרת, חיי מלאים בעבודה על הסרטים, בטיפוחם ובשיווקם ובהבאת הבשורה לכל מקום בארץ, זו פרנסתי, זו אהבתי, זו עבודתי וזו השליחות שלי, כמו גם המחשבה על הדבר הבא. אבל שלא תחשבו שאני לא מתמודדת עם שגרות שגרוניות כמו נזילה אימתנית בבית או עם המצבר של הקטנוע, אבל זה בשוליים;)
-אחרי האירוע המהמם (תודה רבה לאסנת!) חיכה לי חבר באחוות הטרילוגיה. מהי אחוות הטרילוגיה? כמה וכמה חברים שהפכו לחברים שלי בזכות הסרטים, שיוצרים עכשיו סרט משלהם, כי מעלליי שימשו להם תמריץ. מתברר שהוא ומשפחתו מתגוררים יריקה מיד לבנים, וכך כובדתי בתה ובעוגה (!) לפני המסע חזרה לסביוני יפו. 

ללאה גולדברג, שב-15.1 חל יום השנה הלועזי למותה, חלק גדול בפופולריות של סדרת ספרי ילדי העולם. היא תרגמה ועיבדה אותם לעברית. גולדברג הייתה מיודדת עם אנה ריבקין-בריק וערכה באותן שנים בספריית פועלים. בזכותה זכינו להתנאות בספרים המצולמים והשאר היסטוריה. ישראל, כזכור וכמו שאני אומרת בכל הזדמנות, היא המדינה היחידה בעולם שהספרים עדיין מודפסים בה ואהובים עד מאוד.
אז מה הבאתי? 1. מתוך מאמר שכתבה גולדברג ל"דבר הפועלת" ב-1954, כש"אלה קרי הילדה מלפלנד" היה פה להיט היסטרי (הספר יצא בעברית ב-1953 ובשבדית ב-1951). לא שהיום הוא לא.

מעדכנת שידידתנו, הפצועה היחידה בקרב על שחרור איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? השתחררה זה מכבר לביתה אחרי חודשיים במחלקה האורתופדית כתוצאה מנפילה במדרגות הסינמטק בפרמיירה (כל הפרטים).

ותזכורת מלפני שלושנים:

Baruch Coral:
שלום דבורית, היום ראיתי את סרטך על אלה קרי ונוריקו סאן ויצאתי מהסרט עם חיוך רחב, נפעם ונרגש, סרט מקסים וחמוד שעושה טוב על הלב וגורם לשכוח את כל האקטואליה. חבל שאת מבזבזת את זמנך על התקשורת ועל האקטואליה. תעשי טוב לעולם ולאנושות אם תעשי סרטים כאלו וכך תרבי אושר לבני האדם, ובכלל כדאי שתתמקדי בקולנוע, הרי היית מבקרת קולנוע, זה יותר מעניין מכל נכלולי הפוליטיקה. הסרט שלך נפלא וראוי לקבלת פרסים בישראל ובעולם. כל הכבוד דבורית

מההודעות שגורמות לי לקום עם עוד יותר עזוז מאשר ביום רגיל, מה שאומר שהיום אני מרימה את כדור הארץ ביד אחת ומגיעה לפסגת האוורסט:
"דבורית שלום! ראיתי את נוריקו ואותך בבית הכרם לפני כשבועיים ומאוד התרגשתי מהסרט. אני זאת ששאלה מה נתן לך כוחות מול כולם, כל מי שאמרו שזה לא ילך, ואמרת שבדיוק זה" (ש').

אם מאחרים את הרכבת של 23:26 מבית יהושע נשארים לישון בתחנה הפתוחה. אבל מזל, הגעתי בזמן ואני כבר בדרחזרה אחרי הבילוי בכפר הס שם הראיתי את איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?.
המצאתי שיטה חדשה לשיחה. אני מספרת את הסיפור הידוע (לחלקכם) על הסרט ואז גם שואלת את עצמי את השאלות ששואלים אותי לרוב ועונה עליהן, ואז, והנה הטוויסט, אנשים חושבים עוד קצת ומעלים שאלות חדשות ואחרות וזה הכיף הגדול. כל הזכויות על הפטנט רשומות.
למשל מישהי אמרה שהפאן הפיטר פני שלי בסרט מאוד בולט ושאלה איך זה שגם הילדים מהספרים נשארו ילדיים בסרט? ומישהי שאלה אם הילדים קיבלו כסף על הצילומים ומישהי אחרת התעניינה איך מוצאים מוזיקה לסרט, באיזה שלב, ומישהו שאל אם אני לא רוצה להיות אנה ריבקין-בריק ולחקור ולצלם תרבויות אחרות. אמרתי, מה, אני כבר אנה ריבקין-בריק! ובסוף אימא של המארגנת נישקה אותי.

כל אחד משלושת סרטי טרילוגיית ילדי העולם עומד בפני עצמו וכל סרט הוא אחר. בסרט הראשון, איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? התרוצצתי בחיפוש אחר הגביע הקדוש, היא נוריקו-סאן, השקעתי בכך את כל מה שרק יכול אדם להשקיע במשהו: לב ומוח, כסף וזמן. ה-כל. בשני, אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו, התמקדתי בשאלה מה קורה אחרי שמוצאים. איזה סיפור חיים מתגלה באפריקה ועד כמה הוא דומה למציאות המוכרת לכאורה מהיבשת השחורה. בשלישי, איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? חברו להם יחדיו חיפושים אינטנסיביים ומציאוֹת שלא חלמתי עליהן. הרבה-הרבה זכרונות, שמחות ועצבונות ופרידה אחת גדולה מכל החברים החמודים אותם מצאתי בדרך ובעיקר, היכרות מחודשת ובילוי ופרידה עם ומהילדה שהייתי.

ב-9 במאי 2015 הייתי עם איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? בקיבוץ גלעד. על הרפתקאותיי שם אפשר לקרוא פה, בשיתוף. ואילו היום אחר הצהריים אני חוזרת לקיבוץ גַּלְעֵד (בראשית ל"א, מ"ז) עם איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?. אין לתאר כמה משמח אותי להגיע למקומות שכבר הייתי בהם עם הסרטים הקודמים, זה הכיף הכי גדול שלי. תחושת ההמשכיות מפכה בי ברון. אבל מה שהכי הסעיר אותי במבט עכשיווי בוויטרינה היפה שהכינו שם ב-2015: בחלון הימני אפשר לראות צילום ענק של מוקיהנה, ממהדורה מאוד ישנה, באנגלית, של הספר "מוקיהנה מהוואי", ובצד שמאל למטה, לילבס, רמז מטרים, שכלל לא ידעתי שיהפוך למציאות תוך שנתיים וקצת. מסעיר, לא פחות. אז חברים מיישובי מגידו/ רמות מנשה קצה כביש 672, היום, 3 בינואר שנה חדשה, בחמש וחצי, אחרי השקיעה, אני שם. עושה את כל הדרך ממעיינות ג'אפה.

….בחזרה מקיבוץ גלעד אליו שמחתי מאוד לשוב היום, שנתיים וחצי (!) אחרי שביקרתי בו עם איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?. אני מרגישה שהתבגרתי ודווקא באופן החיובי ביותר שאפשר ואני מגלה עוד ועוד תובנות, כמו בכל צפייה נוספת בכל סרט שלי, והיום באיפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?. חד משמעית לספרים של אנה ריבקין-בריק יש דרך לתקן זיכרון שנעלם, שמתקלקל, שמשתבש עם השנים והאירועים השונים. יש להם, ולפיכך גם לסרטים, כוח מרפא. גם לדמויות בסרט וגם עבורי.
הזיכרון זה הנכס הכי חשוב שיש לנו, אמרתי, יותר מדירה, יותר ממכונית. אבל אתם חברים בקיבוץ שיתופי (מהבודדים שנותרו!), זה בטח לא אומר לכם כלום>>
החברים התקוממו:). אומר גם אומר.
שיתופי-שיתופי ועדיין אין כל רע בדירה ומכונית:)!
ופגשתי גם תלמידת כיתה א' בשם הדי, שיודעת מה פירוש שמה וגם מי זו הדי למאר וגם מארי קירי ויש לה בבית מלא ספרים על מדענים. כן כן. זו הדרך. אז אני מתחב"צת לי בסבבה למרות הבילוי הארוך מדי בצומת. רצ"ב אלבום תמונות מגלעד, שאני מקווה לחזור אליו בשלישית.

הנה הרשימה העונתית של ספרי ילדי העולם ע"פ נתוני המכירה בחנויות הספרים ובחנותי שעל גלגלים:). מקור: הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים. אין הפתעות:
1. נוריקו-סאן הילדה מיפן
2. אלה קרי הילדה מלפלנד
3. סיאה הילדה מאפריקה
4. לילבס ילדת הקרקס
5. דירק הילד מהולנד
6. נואי הילדה מתאילנד
7. גנט הילדה מאתיופיה
8. הרפתקה במדבר (אף שיש מחלוקת אם ספר זה שייך לסדרה, להגדרתי הוא שייך גם שייך גם שייך ואין על מה להתווכח).
בניגוד למחשבה הלכאורה רווחת, שמה פתאום ילדים יקראו את הספרים היום, כשהם טסים לחו"ל כל חנוכה ופסח וגם ראש השנה והחופשה הגדולה, ולא צריכים ללמוד על העולם מספרי ילדים בני שישים, מספרים לי מנהלי הספריות שספרי הסדרה כל הזמן, כל הזמן מושאלים. כמו כן סיפרה מנהלת ספריית הילדים בבית אריאלה בת"א ש"נוריקו" הוא הספר הכי נגנב. לא מגניב? 

בלי דעת, או מתוך ראייה נבואית, באמצעות כמוסות הזיכרון שלה בסדרת ספרי ילדי העולם, אנה ריבקין-בריק יצרה אסופה ביבליותרפית מושלמת. ב-2015 התארחתי ביום עיון במגמה לביבליותרפיה באוניברסיטת חיפה, שעסק במקורות השראה ובגיבורי ילדות.
שום קפיצה במכונת זמן באותו אירוע לא יכלה להכין אותי לדברים שיתבררו לי בעת צילומי הסרט השלישי בטרילוגיה (שלא היה אז אפילו בגדר רעיון), איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?. עוצמת הנגיעה בעבר באמצעות הזיכרונות מהספרים, שהפכו למטה קסם מרפא עבור הדמויות, כמו גם עבורי, מטלטלת ממש.
הסרט הראשון עסק בחיפוש. הסרט השני במציאה. והשלישי בזיכרון ובפרידה. הסצינות פשוט צנחו מהשמיים, קובייה אחר קובייה והסתדרו בשורה. מזמינה אתכם לשמוע ולראות הכל-הכל…….

אלה קרי, נוריקו-סאן, סיאה ולילבס בינואר 2018

המקומות והזמנים בהם אפשר לצפות בסרטים התיעודיים שלי בינואר 2018:

איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?

סינמטק ת"א (כרטיסים) חודש אחרון

6.1.2018, 11:30

13.1, 11:30

20.1, 11:30

27.1, 11:30

קיבוץ גלעד, 3.1, 17:30

בית יד לבנים רמת השרון, 15.1, 19:30 (כרטיסים) טל' 03-5483851

כפר תבור, 26.1, 21:30 (חוג סגור, פרטים אצלי אם תרצו להצטרף)

בית יד לבנים רעננה, 28.1, 19:30

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

כפר הס, 1

1.1.2018, 20:30

קולנוע חן, רחובות

חמישי, 25.1, 17:00
ראשון, 28.1, 19:00
רביעי, 31.1, 17:00 (בנוכחותי)

והיילייטס דצמבר 2017 מהפוסטים שלי בפייסבוק

פוסט של הספרייה הלאומית המספר על הספרים ועל הסרטים. זכה למאות לייקים ולעשרות שיתופים.

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? בהקרנה פנומנלית בבית הוועד שבבית כרם שבירושלים. קהל מדוגם שחבל. מגיל שש עד 86. צחקו במקומות המדויקים על המילימטר, בכו, מדהים מדהים מדהים. שאלות, הערות, תובנות של האיי ליסט. שכונה יפהפייה, קהילה מגובשת. וואוו.
צילום: פנינה שלוי. תודה!!

איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? בסינמטק חיפה היה כיף אמיתי. שמחתי מאוד מאוד על התגובות המתרגשות, מהאישה שזוכרת את מופעי הקרקס שראתה בילדותה ברומניה דרך חור שקרעה באוהל הקרקס, כי לא היה לה כסף לכרטיס ועד לרון בן השמונה, מעריץ נלהב של הספרים ושל איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? שממשיך לצפות בטרילוגיה ושאל אם יהיה עוד סרט. השבתי לו, כמו לקודמיו המבוגרים, שאם יגייס לי 300 א' ש' אני בהחלט אמשיך ליעד הבא:) ועוד ועודים. לא זוכרת מרוב התרגשות.
אבל השיא: ילדה שלמדה איתי בתיכון, לא היינו בקשר מעולם, יצרה איתי קשר דרך FB וקבענו שתגיע לסרט, וכך היה! 

על אף השלווה הסטואית שפיתחתי בנושא, זה קשה לעיכול. תקציב התאגיד לשנה הבאה: 747 מיליון ש'. תקציבו בשנה החולפת: 600 מ' ש'.
מאיפה התקציב הגיע? רובו ממשרד התחבורה. מהאגרות שלכם.
40 מ' ש' הוקצו לדוקו בשנה שעברה. 40 מ' ש' יוקצו גם השנה.
110 מ' ש' יושקעו בתרבות, בידור וספורט.
אדם אחד (!) בתאגיד החליט שאף אחד מסרטי הטרילוגיה שלי לא ישודר שם, בערוץ הממומן ע"י המדינה, וזהו. כך ולא אחרת. 
כן, זהו תאגיד השידור החדש שהחליף את רשות השידור הישנה.

19.12.17. יום השנה הלועזי (ה-47) למותה של אנה ריבקין-בריק. לכבודו אני מביאה שוב את הפתק המדהים הזה.
נתנה לי אותו במתנה הספרנית איריס כנען כשבאה לצפות באיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?. הפתק היה שייך לאמא שלה, שושנה, שהייתה אחות וטיפלה באנה בימיה האחרונים בביה"ח אסותא בת"א.
את הפתק כתבה יוג'יני, אחות של אנה והוא מוכיח ללא צל של ספק שהיא הייתה פה בישראל, עם אנה, בימיה האחרונים. האחיות היו קרובות מאוד ואני מספרת עליהן גם באיפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?
—–
תרגום:
שושנה האהובה!
תודה אינסופית על הכל!
ולאחר שהכרתי אותך – ודווקא את זו שעזרת לאנה באחרית ימיה – זוהי נחמה עבורנו בצערנו העמוק.
שלך, יוג'יני

*תודה רבה לולדי דבויריס ולכרמלה רים על העזרה בתרגום*

צופה בבית גבריאל: באיפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?. אַשְׁרַי שיש לי קהל כזה:
"…הסרט נגע וריגש אותי מאוד, אהבתי את האינטלקט שהוצג בסרט, כזה שנהנה להיות תרבותי, סקרן, מעניין, חושב וחוקר ויחד עם זאת, גם רגיש ועדין. העדינות הזו חסרה לנו מאוד בתרבות היום יומית. וכמעט לא נוכחת בתקשורת, בקולנוע ובטלוויזיה…"

כ"א בכסלו הוא יום השנה למותה של אנה ריבקין-בריק (19.12.1970). ע"פ הלוח העברי הוא חל אתמול, שבת. אז הבוקר נסעתי לנקות את המצבה ולהביא פרחים לאישה ששימחה דורות של ילדים, לאישה שמשמשת לי מודל, לאישה ששינתה חיים. כל השאר כתוב על המצבה שלה. לא ידוע לי מי ניסח:
"פ"נ אנה ריבקין-בריק שבאומנות הצילום ובכוח נפשה קירבה לבבות של בוגרים וילדים מעבר לגבולות הלאומים".
עוד על אנה ריבקין-בריק ועל הילדים שצילמה ועלי באיפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?.

צילום: איתמר וכסלר

כיוצרת עצמאית של קולנוע תיעודי אני תוהה אם עלי לבחור בעלי מקצוע לסרט לפי מינם. כלומר, האם לתעדף נשים. אז לא. בפועל יצא במקרה שרוב מי שעסקו בעריכת הסרטים הן נשים, ורוב מי שצילמו הם גברים (כל השאר עשיתי לבד, כולל צילום), אך את אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו צילמה תמר בן חיים.
בזמן ההפקות פניתי גם לצלמות שונות. חלקן לא ענו לי, צלמת אחת הסבירה שהיא לא יכולה להשאיר את הילדים לבד לשבוע (אני מצלמת בחו"ל) וצלמת מחו"ל הבריזה בשלב מתקדם. האם הסקתי מכך מסקנה גורפת? חלילה וחס, ממש לא.
אבל יש לי חישובים אחרים מתוך ניסיוני המצטבר והולך: למשל, אם אני מצלמת בעולם, כדאי לי לקחת צלם מקומי כדי לחסוך טיסה ומלון, ובעיקר-בעיקר, עלי להשתמש בצלמים עם ציוד משלהם, כי שכירת ציוד עולה הון. אבל אין שום מצב בעולם שאחשוב שגבר יכול לעשות עבודה כלשהי יותר טוב מאישה, או להפך (בשום מקצוע, עם או בלי קשר לקולנוע).
ועל כל זאת, פלוס המון נושאים אחרים, אני רוצה לספר בימי אישה בינלאומיים או מקומיים, באירועי נשות התעשייה, כל תעשייה אגב. אני פשוט רוצה להסביר ולספר לנשים: כן, את יכולה. אם רק תרצי. נו, וזה מתאים גם לגברים? ברור, מה. 

"כשיצאנו מאיפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? בנותיי, שצפו מרותקות בסרט, אמרו: 'זה סרט ממש יפה וממש עצוב'. הסכמתי איתן. אני חושבת שיופי ועצב הוא שילוב שכדאי וגם די חשוב להכיר לילדים. ושהוא גם מותח, מרגש, מלא קסם, ובעיקר מפגיש מבוגרים עם ילדותם בדרך מיוחדת ומפתיעה. דווקא הפייבוריטית שלי, נואי הילדה מתאילנד, לא נכנסה לטרילוגיית מסעי הבלשות של Dvorit Shargal בעקבות גיבורי סדרת הספרים של השלישייה האולטימטיבית (אנה ריבקין-בריק שצילמה, אסטריד לינדגרן שכתבה ולאה גולדברג שתרגמה), אבל אולי עדיף לדמיין? לכו לצפות! (דיקלה קידר)"

נשים וגברים נרתעים מהמילה פמיניזם, שאני אמונה עליה מגיל 13 בערך. לא משנה מה הסיבות לרתיעה כרגע. עזבו. אז מה זה פמיניזם עבורי? ליצור, ליצור וליצור. הכל במו ידי, עם גב חזק מהקהילה שסביבי. וכך יצרתי בזמן קצר טרילוגיה, שלושה סרטי מסע בעקבות גיבורי ספרי ילדותי/ילדותנו: נוריקו-סאן, אלה קרי, סיאה, דירק, לילבס. את כ ל הספרים צילמה אנה ריבקין-בריק. זהו פרויקט שלה, יוזמה שלה. את כ ל הספרים כתבו נשים. רק נשים. חברות ומכרות שלה. זהו פרויקט עצמאי, חזק, של נשים בלבד, שלקחו כולן את חייהן בידיהן והחליטו שהן עושות מה שבא להן. יוצרות. ואני? אני פשוט הולכת בדרך שהתוו לי ועושה אותו דבר בדיוק. 

כשאומרים לי, נניח, אבל אנחנו לא מכירים את הספרים שבהם את עוסקת בסרטים שלך, אני אומרת שזה ממש לא משנה. הספרים הם קרס, עילה לעסוק בנושאים הדרמטיים המעסיקים אותי, את כולנו: חלוף הזמן, זיכרון, ילדוּת, זכרונות ילדות, אנחנו כילדים ומה נותר מאיתנו הקטנים. עד כמה אנחנו אותם אנשים קטנים שהיינו. אם הצופים מכירים את הספרים, יופי, אם לא, גם יופי. אין שום צורך בהיכרות מוקדמת כדי ליהנות.
הבינג סיי ד'ת, תגובה שקיבלתי לסקירה של איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?ב"מגפון".
"5 בדצמבר 2017 בשעה 15:48
דבורית שלום,
אני איתי, הנכד של Michal Binheim, בן 8 וחצי.
אני רוצה לספר לך שראיתי את הסרטים שלך והם מצאו חן מאוד בעיני.
מצאתי את הספרים במחסן של סבתא-רבא שלי, אמא של סבא,
ונהנתי לקרוא בהם ולראות את הסרטים.
תודה רבה!
איתי"

Dvorothy and her magic shoes on train, on the way to Haifa.

את הנעליים ציירה ועיצבה ויצרה בלעדית וייחודית מיכל תשובה-פרנקל.


קטע מדהיםHaaretz הארץ פרסם סיפור של טשרניחובסקי, על הכלב הימער, כלבם של בני משפחת ריבקין, הרי הם חבריו של טשרניחובסקי. אותם ריבקינים הם הוריה ואחיה של אנה ריבקין-בריק, צלמת ספרי ילדי העולם, שבספריה אני עוסקת בטרילוגיה שלי. טשרניחובסקי הגדול מסביר את פשר שמו של הכלב, ר"ת של ילדי המשפחה. אבל ככל שגדול היה טשרניחובסקי, כך שיבש את שמות הילדים ואבי המשפחה, חברו (!) הוא אבא של אנה. http://bit.ly/2kmyaBW (הכתבה+הסיפור מופיעה במהדורת הפרימיום. לא פתוחה לקהל).
כתב היד נמצא במכון גנזים (הנה קטע מהעמוד) ובספרו החדש של עידו בסוק על טשרניחובסקי.
את כל אחיה של אנה ריבקין-בריק על שמותיהם האמיתיים (שגם בנספח לסיפור בהארץ מופיעים בשגיאות מרובות) אפשר לראות בסרט השלישי שלי, איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?

"…הסרט נפלא ומופלא. אפילו יותר מהראשון ומהשני. מאוד מאוד נהניתי. במיוחד בגלל שזה מפעל יוצא דופן בתחום היצירה הקולנועית הישראלית, שאינו עוסק בשום קונפליקט בלתי פתור בחברה המצוינת שלנו אלא בעניינים שברומו של עולם. התעלית מעל לשטויות של האקטואליה האוכלת בנו בכל פה. כל הכבוד לך ולShlomit Carmeli העורכת. ממש יצירה נפלאה ומרגשת… בהצלחה ענקית. מישהי כמוך צריכה לטבוע בכסף עד תום העשור" (רונה שחר)

1. לכל הטרילוגיה שלי יש עותקים עם תרגום בערבית. זה לא שת"פ עם איזו עמותת דו קיום. לאאא. שם עוסקים בדברים גדולים ולאומיים כפי שהסבירו לי כל פעילי השלום פה. זו תרומה של אדם פרטי לדו קיום, אחד מל"ו הצדיקים המקיפים אותי במפעלותיי העצמאיים.
2. במסגרת הדיון האם להעלות את הסרטים ליו טיוב בחינם כי זה יכניס לי כסף (הו לא, חבובים), פצחתי בתחקירון על העצה המעולה הבאה: "תעלי את הסרטים שלך לNetflix, תרוויחי הון". ובכן לא, חמודים. זה קשה הרבה יותר. צריך: 1. הופעה מוחצת בפסטיבל גדול ונחשב 2. מפיץ ואו אגרגטור. ונניח שאכן (אין לי אף אחד מהפרמטרים, אבל נניח), מוכנים לשקול את נוכחותך בנטפליקס, צריך לשכנע אותם שבסרט שלך יש: א. שמות גדולים ב. נושא בוער ג. צבא עצום ברשתות החברתיות שיפיץ אותו. כלומר, הכל זה שיווק שיווק שיווק. בעוד אני יכולה לעשות את הדברים בקטנה פה, בשכונה המצומצמת שלי, זה לא אפשרי באוקיינוס התוכן האינסופי.
בקיצור: בעוד נראה היה שעולם הסטרימינג נותן תקווה ליוצרי הדוקו העצמאיים, למשל, אז לא, הוא מתנהל בדיוק כמו הכלכלה הישנה.

טיפסתי על כיסא כדי לצלם את כל קיבוץ כרמים, שהגיע להקרנת איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?. אחרי הסרט התכנסנו באוהל הבדווי. חברת הילדים צריכה לגייס כסף ולכן מכרו היום מרקים שהכינו, כמו גם פופקורן לסרט. אני קיבלתי מרק ירקות מתנה ממארחיי. יתרונו של הקיבוץ המתחדש: ילדים יודעים מה זה כסף ומבינים את משמעותו. זהו קיבוץ אקולוגי אז כל משפחה הביאה קעריות וכפות מהבית. אין כלים חד"פ. ועכשיו אני מחכה לרכבת בלהבים-רהט. הרכבת מתעכבת בעשר דקות. עוד יום במכרות הפחם.


ובכן, להשיג אותי ואת הדיוידיז של שני הסרטים הראשונים ולהזמין אותי עם הסרטים לכל רחבי הארץ:

דבורית שרגל, סל': 052-3512025, dvoritsh@gmail.com