איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? ואפריקה! סיאה מהקילימנג'רו בינואר 2017

אומנם יש כבר אתרצ'יק המיועד לסרטים, הסרטים של דבורית שרגל, אבל אני כמובן לא אוותר על הבלוג הזה ואמשיך לעדכן גם כאן.
לתמיכה בסרט השלישי שיעסוק בסדרת ילדי העולם?
פנו אלי. או בפייפל.

ראשית אזכיר את שתי ההקרנות האחרונות של "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" ב-2016:

30.12, שישי, 11:00, חנוכה!, קולנוע לב דניאל. מבחינת התזמון, באמת, הקרנה זו מיועדת לכל-כולם.
ממש חבל להפסיד, ההקרנות במרכז הארץ מאוד נדירות אחרי שנתיים תמימות, כן? זה הזמן לעשות מאמץ קל, לוותר על הקפה ועל המכונכושר, על מירוק הפאנלים והשנדליירים ולהתמקד במירוק הנפש וציפויה בשעווה ממגנת המורכבת מנוסטלגיה, עונג, סחרור, חלומות שמתגשמים ובכלל, מרציפן טהור.
%d7%9c%d7%91%d7%93%d7%a0%d7%99%d7%90%d7%9c

יום למחרת, מוצ"ש, 31.12, 20:30, כשתתכוננו למסיבות הסילבסטר אני אגיע לקרני שומרון.
אז מי שבאזור, סבבה. ומי שרוצה להתאמץ, בכיף.

ינואר 2017
7.1.2017, שבת, 14:00, מוזיאון תל אביב, "אפריקה!"
11.1, רביעי, 13:20, בית ספר שורשים בנטור, רמת הגולן, "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?"
15.1, יום ראשון, 20:00, ספרייה אזורית מנשה, "אפריקה!"
22.1, יום ראשון, 20:00, מועדון לחבר, עין ורד, "אפריקה!"
28.1, יום שבת, 14:00, מוזיאון תל אביב, "אפריקה!"

וסיכום המחצית השנייה של דצמבר 2016

  • האירוע במשואות יצחק התחיל ב-18:30 כדי ששלושה דורות יוכלו להגיע וליהנות וכך היה. מסירה את כובע הקוטב שלי עם האוזניות, איתו הפלגתי לדרום הקררר בפני הספרנית שלומית לבבי שעשתה שבועות של הכנה לילדים ולמבוגרים, שבנו בובות (בצילום, פינה אחת), יצרו עריסת אלה קרי, הכינו את מפת העולם, למדו על הספרים וצפו בכתבה על הסרט. והאנשים שהגיעו לאיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?! גם כאלו שמכירים את הספרים מילדותם וגם בעלי מבטא אנגלוסקסי שלא גדלו כאן.
    -סיפרה לי אחת הנשים שלמדה במכון אדלר לפני עשרות שנים שהספר "אלה קרי הילדה מלפלנד" שימש כדי להמחיש שיש לסמוך על ילדים ולהאמין בהם: הנה אלה קרי מוזגת מים רותחים מקומקום ועושה זאת היטב.
    -אחרת סיפרה לי שהיא גננת "אנתרופודוסית" (בחיי!) ושהיא מחפשת תמיד ספרים מתאימים לתורתה וספרי ילדי העולם מתאימים בגלל שהילדים נוכחים בהם ופעילים.
    -ילדה אחת באה לומר לי כמה נהנתה.
    -ילדה שנייה באה אלי בעצב, אחרי שסיפרתי שמחר, כ"א כסלו הוא יום השנה העברי למותה של אנה ריבקין-בריק, וזה יוצא לפני יומולדתה שחל בכ"ב כסלו. איחלתי לה מזל טוב וניחמתי אותה.
    -אבא אחד סיפר לי שלא הכיר את הספרים, אבל מאוד נהנה ועכשיו קנה אותם לבתו שהייתה איתו באירוע.
    %d7%91%d7%9e%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7
  • ב-19.12.70 הלכה לעולמה אנה ריבקין-בריק בביה"ח אסותא בת"א. את הפתק הזה נתנה לי במתנה הספרנית איריס כנען אותה פגשתי באחד מאירועי איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?. הוא היה שייך לאמא שלה, שושנה, שהייתה האחות שטיפלה באנה בימיה האחרונים שם. זהו פתק תודה מאחותה של אנה על הטיפול המסור. עוד על אנה בסרט השלישי שלי העוסק בילדי העולם.
  • %d7%a4%d7%aa%d7%a7%d7%9e%d7%90%d7%a0%d7%94%d7%a8%d7%99%d7%91%d7%a7%d7%99%d7%9f-%d7%9c%d7%90%d7%97%d7%95%d7%aa%d7%a9%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%9c%d7%94%d7%91%d7%94
  • 45 דקות עם מחונני כל המדינה מטייבה ועד עפרה, עבור בשלומי ובאילת, היו קסם כיפי במיוחד. סיפרתי להם במהירות הבזק על מסעותיי בשש השנים האחרונות, על הסרטים, הראיתי להם 4 דקות מתוך איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?, את ההארד קור של התחקיר, ושמחתי לשמוע את אנחת האכזבה כשהפסקתי את ההקרנה. כנ"ל גם כשהראיתי להם את הדקות הראשונות של אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו. פרץ השאלות הלא מתוכנן הראה לי שנשבו בסיפורים. הם התעניינו איפה אפשר לצפות בסרטים ועכשיו הכל תלוי במורים שלהם.

  • פילת, המרכז למידע ומחקרי תרבות מוציא דו"ח שנתי על כל אירועי התרבות בישראל, מפולחים לקטגוריות ולסעיפים ובעיקר כספים. כמה קיבלו ההפקות, כמה הכניסו. קראתי את כל דוח הקולנוע ואני רוצה לספר למשל שאף סרט ישראלי שיצא ב-2015 לא הצליח להביא רווחים. אף לא אחד! אלו הם סרטים שקיבלו מיליונים (מיליונים) מהמדינה, מגופי שידור ומקרנות הקולנוע, כן? אף אחד מהסרטים ברשימה הוא לא סרט עצמאי.
    עצמאי=לא קיבל כסף מהמדינה בשלב זה או אחר להפקתו.
    איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? הגיע למצב בו הכנסותיו עלו על הוצאותיו (עלה חצי מיליון ש') כבר בתחילת השנה השנייה למסעותיי איתו ברחבי ישראל. מסעות באוטובוסים, רכבות, מוניות, קטנוע, בחום ובקור, ברוח ובגשם, בעמידה של שעה וחצי בצומת מגידו בלילה מחכה לאוטובוס המבושש ועוד ועוד. על כל הרפתקאותיי אני מספרת פה ביומיום. זה לא המצב של הסרטים האחרים, שאורך חייהם לרוב כזמן המסכים הגדולים שיש להם. אבל למה שלבמאים שלהם יהיה אכפת? אם במאי קיבל שישה מיליון ש' על הסרט שלו, שהכניס רק מחצית, מה זה משנה לו? זה הכסף שלו? הוא לא ישן בלילות? לא! מי שלא ישנה בלילות זו אני…..> להמשך


    שנה טובה ואתם יודעים איפה למצוא אותי כדי לצפות בסרטים יחד איתי:
    dvoritsh@gmail.com
    052-3512025

אלה קרי, נוריקו-סאן וסיאה בדצמבר 2016 וטיסה ארוכה

"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" ו"אפריקה!" בחודש דצמבר 2016

5.12,  20:00, בני יהודה (שלוחה של ספריה אזורית גולן) "איפה אלה קרי…"
7.12, 19:30, ספריית נהריה, "אפריקה!"
8.12, 20:30, מתנ"ס חבצלת, רחובות, "איפה אלה קרי…."
11.12, 20:00, סינמהדר, חיפה, "איפה אלה קרי…"
15.12, 16:00, שיחה והקרנה לתלמידים מחוננים, סינמטק ת"א (אירוע סגור)
20.12, 18:30, משואות יצחק, "איפה אלה קרי…."
30.12, 11:00, קולנוע לב דניאל, הרצליה
31.12, 20:30, קרני שומרון
ייתכנו שינויים בלוח ע"פ צו השעה
מקווה לראות כל אחד ואחת מכם לפחות באחד האירועים הללו על פי פרישתכם הגיאוגרפית.
%d7%9c%d7%91%d7%93%d7%a0%d7%99%d7%90%d7%9c

* כשתקראו את הפוסט הזה אהיה קרוב לוודאי באוויר (ואם תתמהמהו מרגע בקיעתו לעולם, יום או יומיים או שנתיים לאחר מכן, לא אחראית על מה שאעשה באותו רגע), בדרכי להמשך הצילומים לסרט החדש שלי, שיהיה גם חלק ג' בטרילוגיית ספרי הילדים המצולמים של אנה ריבקין-בריק אך כמו שני אחיו הגדולים יעמוד בפני עצמו. אני אדווח מזירת הפשע.
אפשר להמשיך ולתמוך בסרט באמצעות פייפל, פה.
התמיכה לא מוגבלת בזמן או בסכום. 
מתנות ומגדים וכן לו"זים יפורטו בהמשך.

כל מה שקרה החודש לסרטים ולי. שזה אותו דבר

* ב-21.11 חגגתי שנתיים לפרמיירת "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?". זה היה יום שישי חצי קיצי חצי גשום וביום זה השתנו חיי. שמעו של הסרט החל לשעוט כאש בשדה קוצים. הוא נגע בדיוק בנקודה שסרטים צריכים לגעת. מאז הסרט מוקרן ברחבי ישראל.  זה העמוד שלו בפייסבוק.

* שתי חוו"ד מהנכר שם יש הזכות לרכוש את הסרטים:

I first watched that film about Elle Kari and Noriko San. It was MAGICAL🌟it brought back so many memories, scents, emotions and even tears. I watched with my boyfriend who has not read the books and it was wonderful to see how the film touched him.
The film Africa is beautiful! Although I did not read that book as a child, it carries a similar theme and it was simply a pleasure to follow the kids in the books.
N.
(ישראלית)

לפני כמה חודשים קיבלתי הודעה מ-ט' מגרמניה. היא סיפרה לי שגיגלה את ספר הילדות האהוב עליה "נוריקו סאן הילדה מיפן" ונתקלה בשמי ובWhere Is Elle Kari and what happened to Noriko-san?. נרגשת ונלהבת שאלה אותי איך תוכל לצפות בו. הסברתי לה שבעתיד תוכל לרכוש די.וי.די וכך היה. מילאתי את הבטחתי ולפני כמה ימים הגיע הדי.וי.די אליה והערב, אחרי שצפתה בו, כתבה לי וצירפה צילום של נוריקו שלה (בצילום). זה למקרה שחשבתם שרק בישראל אוהבים את הספרים (ואת הסרט 🙂 ).
Dear Dvorit,
I just watched your movie and it was like a childhood-dream come true!! Thank you so much for making this movie and bringing the stories of the books to a happy ending!
xx
T
(לא ישראלית)

* חרך לתעשיית חלוקת הכספים בתעשיית הקולנוע:
בימים אלו יצא קול קורא לקבלת מענק ל"שיווק הפצה ופוסטפרודקשן של קולנוע דוקומנטרי ישראלי" של מפעל הפיס, פיס בתרבות. אלא מה, יש לו תנאי סף. למשל:

במועד הגשת הבקשה אושר עבור הסרט/הסדרה מענק הפקה מקרנות קולנוע המוכרות ע"י 'מינהל תרבות' ו/או מקרנות בינלאומיות מקצועיות ו/או אושר תקציב מגופי שידור (יובהר כי מענקי פיתוח לא ייחשבו כמענק הפקה, לצורכי תנאי זה).
בנוסף על המענק המבוקש ממפעל הפיס, יש למבקש מקורות מימון נוספים מובטחים בשיעור של לפחות 50 אחוז מהסכום הכולל הנדרש להפקת הסרט.

הסבר: מי שקיבל, יקבל עוד. מי שלא, ימשיך לקבל כלום. מי שיש לו, יקבל עוד. מי שאין לו, יקבל כלום.
לכן כה חשובה תמיכת המחבבים בחלק ג' של טרילוגיית ילדי העולם: אחרי אלה קרי, נוריקו סאן, דירק, הילדים מישראל וסיאה יבואו… .

* אנה ריבקין-בריק מצלמת את מרלן דיטריך בישראל.

* כך נולדה בילבי.

* לא אכחיש. עצב גדול אופף אותי על סיום הקרנות אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו בסינמטק תל אביב. אומנם אמשיך לדהור עם הסרט ברחבי הארץ, אבל עדיין, סינמטק ת"א הוא נמל בית לסרטים שלי.
הפיצוי היה במפגש עם הצופים החביבים, רובם צופי איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?אבל היו גם כמה שלא.
אחת מהן שאלה אותי מה ההבדל בתחושה שלי בעשיית שני הסרטים. אז מעבר לכך שזו שאלה מצוינת ושאני צריכה לברר אותה עד תום עם עצמי, היו לי רק כמה שניות לענות ויכולתי לומר שבאתי לסרט השני ממקום אחר, יותר בטוח, יותר מיומן, יותר סקרן, יותר רגוע (קצת!) מהסרט הראשון, בו הייתי על הקצה בכל שנייה של עשייה, כשדרמה רודפת דרמה.
הבדל גדול נוסף הוא שב"אפריקה!" הייתה לי שליטה מקסימלית על כל התהליך מאחר שאני גם המפיקה היחידה של הסרט, שזו מצד אחד אחריות מאוד גדולה ומצד שני זה בדיוק מה שמתאים לי, מה שאני רוצה לעשות ככל שזה נוגע ליצירות שלי. הטוטאליות המוחלטת.
היו היום גם כמה ילדות מתוקות, ביניהן נינה ועלמה (משומה לא היו בנים היום, אאל"ט), נינה כותבת ספר על נינה הילדה מת"א ועלמה חזרה ואמרה לי כמה נהנתה מהסרט.
והיו גם שוקולדים והפתעה, שמי שלא הגיע לא ידע מה היא.
מחר, באופן סמלי או לא סמלי, אני מתחילה לערוך את הסרט השלישי למנייננו, או למניינה של אנה ריבקין-בריק ואני נרגשת עד מאוד.
אז איך אומרים אצלנו במדינה? עצב ושמחה משמשים בערבובייה.
בסוואהילי אני מרגישה קצת אחרת: האקונה מטטה. או, צוללים קדימה.

* שניים מצופי אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו בטבעון שלחו רשמים:
– "היי דבורית, לפני שבועיים חזרתי עם שלושה מילדיי מטיפוס על הקילימנג׳רו, והיום ראיתי בטבעון את סרטך על סיאה מהקילימנג׳רו והיה יופי!
זה סרט מרגש שמחזיר אותנו אחורה ומזכיר לנו איך נראה העולם הגדול בעיני הילדים ומה זה אומר ללכת אחרי חלום שיש לך (כמו הטיפוס על ההר עבורי), ופתאום הכל מתחבר יחד ודווקא שם, בקילימנג׳רו.
אז תודה לך על סרט יפה ומרגש, סרט שמצליח לשים במרכז אהבה, תמימות וחלומות!" (איציק "אסקלנטה" גונן)

– "ראיתי אתמול את 'אפריקה!' בטבעון עם עלמה (5), גל (8).
את גל מאוד עניין מה זה איידס ומה זו מלריה ויכלה לראות את הפער בגיל של הזמן שעבר. היה מעניין גם החזרה שלי לנופי צפון טנזניה. תודה" (בלהה זנדרמן-גולן)

* הייתי בהקרנה פרטית של אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו לזוג מהמם שתמך בסרט, שמחציתו חגגה יומולדת.
היינו בחוץ על הדשא הנרחב, והיה כיף גדול. אחרי ההקרנה סיפר לי אחד הצופים, שמוכר טכנולוגיות חקלאיות לעשירי אפריקה: א. שהבננות הן מקור הפחמימות המרכזי במזרח אפריקה ושזו למעשה הסיבה לכך שהמדינות שם לא מתפתחות: יש להם טריליוני בננות בחצר, אז למה שיתאמצו? ב. שהכאת נשים רווחת באפריקה במימדים שאין לשער ושהיא חוצה מעמדות, השכלה, כסף, הכל. הוא סיפר לי על ישראלי שהתחתן עם אפריקאית. אחרי כשנה וחצי היא פנתה אליו בחיל ורעדה ושאלה מתי בכוונתו להכות אותה. אמר לה הישראלי, למה שאכה אותך? זה לא מקובל עלינו. האישה התקשתה להבין. נורא? נורא.
כ"כ היו בהקרנה שני סודנים ששמחו על שאני מראה פיסה מאפריקה לישראלים, שלדעתם עדיין מפחדים מאפריקה. אמרתי להם שהישראלים מגיעים בהמוניהם לעשות ספארי ולראות את השמורות ושלכן בחרתי להראות משהו אחר מאפריקה.

אפריקה! – סיאה מהקילימנג'רו, איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? | אוקטובר 2016

אפריקה!

סינמטק תל אביב
שבת, 1.10, 13:00
שני, 3.10, 15:00 (ראש השנה)
שבת, 8.10, 11:30
שני, 17.10, 13:30 (סוכות)
רביעי, 19.10, 13:00 (סוכות)
שישי, 28.10, 12:30
אגיע לכל ההקרנות בת"א

24.10, שפיים, הקרנה פרטית

מרכז הנצחה טבעון
סינמה שבת, 29.10, 11:30

ספריית קריית אונו
27.10, 20:30 (בנוכחותי)

%d7%90%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%a7%d7%94%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%aa%d7%90%d7%95%d7%a0%d7%95

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

14.10, בי"ס נחשונים בת ים (סל תרבות)

ומה היה החודש בפייסבוק?

לפני שנה איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? היה מועמד לפרס אופיר בקטגוריית הסרט התיעודי הקצר. לא הייתה לי תחושה ניצחון לפני האירוע. נסעתי להיכל התרבות של אשדוד עם Yael Leshem, המפיקה הראשית של קסטינה, חב' ההפקות של הסרט. השארתי את הקטנוע בעזריאלי וחיכיתי לה שתאסוף אותי למונית בדרך לטקס. יעל (שצילמה את התמונה) והייתה מעורבת כמובן בכל תלאות הפקת הסרט התרגשה וקיוותה יותר ממני אפילו.
%d7%93%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%aa%d7%91%d7%a4%d7%a8%d7%a1%d7%90%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%a8
לפני הטקס יצאנו החוצה. חשתי מועקה. אני לא יכולה להכחיש. העדפתי לא להיכנס ולהתמנגל. פה ושם אמרתי היי. בשירותים פגשתי במאית מאחד הערוצים, שבתוכניתה השתתפתי עם הסרט כמה חודשים קודם. "נו, דיברת עם X מהערוץ?" שאלתי אותה. "כן, הוא הודה שטעה כשסירב לקנות את הסרט". "נו ו?" המשכתי. היא אמרה שתזכיר לו. כלום לא קרה עם זה. יום יבוא ואספר את סיפור הזוועות עם הערוץ האמור. יש לי כמה סיפורים על כמה ערוצים, אבל כל כלבלב יבוא יומו. לאט אבל בטוח.
כשנכנסנו לאולם וראיתי היכן הושיבו אותנו הבנתי שלא זכיתי. את הזוכים הושיבו לרוב בקצה השורות, קרוב ככל האפשר לבמה. כך שההפתעה כשהוכרז על הזוכה בקטגוריה שלי לא הייתה גדולה. וכל זאת, למרות כל ההימורים קודם לאירוע, של בלוגרי הקולנוע, שחשבו שאזכה. ולא, ההפסד שלי הוא לא כמו של המועמדים האחרים. איש מהמועמדים האחרים לא השקיע את כספו בסרט שלו. לכולם היו גופי שידור וקרנות שתמכו בהם. כך שאין בכלל מה להשוות. זאת ועוד: אף אחד מהסרטים המועמדים לא זכה לאהבת הקהל כמו הסרט שלי. כך שסטירת הלחי הייתה קשה.
אני חושבת לעתים מה היה קורה אם הסרט היה זוכה, אם מהלך הדברים היה שונה, אם ערוץ כלשהו היה מתעורר מהקומה ורוכש אותו לשידור. זה לא קרה. העבודה הקשה יום יום נמשכה, עד שכמה חודשים לאחר מכן הצלחתי לגמור ולהחזיר את ההשקעה בסרט. מה שהכשיר את הקרקע הכלכלית להולדת אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו.
את העלבון הצורב לא שכחתי. את הסרט השני כבר לא שלחתי לשומקום. כל המשלוחים האלו, כפי שכבר סיפרתי, עולים ממון רב, ואין לי שום שקל כדי להשקיע בשיווקו. אשר על כן עזרת הקהל חשובה מאוד.
*פוסט הבאסה אחרי הטקס*

כשצוחקים מסיפור המלריה שלי באפריקה – סיאה מהקילימנג'רו אני יודעת שההקרנה מהממת. וגם כשמחמיאים לנטוש (AKA "נטע המפורסמת") על קריינות הספר. בנוסף הגיעו היום מלא אנשים שאני מכירה, רובם בוגרי אקדמיית איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?. אזרח נלהב ששומר על פרטיותו וביקש להצטלם איתי ולהראות לנכדה וכאן עם מאיה פריש, סוחרת מדופלמת שמכרה לי ארנק בשוקחתן שהיה בקיץ בשכונתנו והצטלמה איתי גם אחרי הסרט הראשון וכתבה גם ספר המשך ל"אלה קרי הילדה מלפלנד", במסגרת תחרות ארצית של "מצעד הספרים". משפחת בריל-פריש הגיעה בהרכב מלא: אמא, אבא (תודה על הצילומים, Ady Barill, Felix Frisch), שני ילדים וסבתא. ככה צריך!

%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%a9

אחת הסצינות היפות והמרגשות ב"אפריקה!" היא סצינת הקברים במטע הבננות.
כל מי ששמע את דבריי אחרי "איפה אלה קרי…" מכיר את סיפור הקבר של אנה ריבקין בריק, שלידו יש חלקה ריקה שיועדה לבעלה, דניאל בריק, אבל נותרה ריקה וגם על רעיון העיוועים שלי להעלות את עצמותיו לישראל.
במסגרת סיורי הנוכחי, אירופה בארבעה ימים, הגעתי אחרי חיפושים ממושכים גם לקבר של דניאל בזכות אחייניתו אווה בריק. להפתעתי עומד קברו בדד, ללא שום מכר, לא ליד רעייתו השנייה, כלום. כך שלבי נצבט מאחר ששתי הנפשות הללו לא חברו בסופו של דבר, גם לא סמלית. בצילום השני: דניאל (משמאל) ליד קברה של אנה, למעשה עומד על חלקת הקבר שלו, עם קרובי משפחה ישראלים.

בצילום: בהפסקה בין הקרנת "איפה אלה קרי…" ל"אפריקה!" בבית גבריאל. יום ארוך שהחל ב-12 ועוד לא נגמר, אבל אני יכולה לבשר שכבר עליתי על 840 בטבריה לכיוון ת"א. כלומר, אין מה לדאוג בינתיים. מתי אגיע לעירי? נו, לא חשוב. צופה אחת שאלה אותי למה לא לקחתי אותה איתי במסעותיי. עלמה בת ה-11 שאלה אותי איך לא התייאשתי? מיכל שאלה אותי מתי אכתוב דוקטורט על נושא כלשהו מהסרטים ואני בדיוק חשבתי היום במהלך ההקרנות שממש בא לי לכתוב עבודת ניתוח לשני הסרטים, אבל זה לא ממש הגיוני שיוצר ינתח את יצירותיו, נכון? מישהי הציעה לי לרכוש את חלקת הקבר הפנויה לצד אנה ריבקין בריק לעצמי 🙂
חתמתי על ספרים ישנים וחדשים ובסוף אכלתי ארוחת ערב עם 3 בנות אלפא במסעדת צל התמר. לא זוכרת את כל האמירות המופלאות שאפפו אותי, אבל אני רוצה להודות לכל מי שגרמו לאירוע הזה לקרות: לילך שמיר, עידן גרינבאום, מיכל רום וגם לנועם ובארי מבית גבריאל, שיש בו מקרן מעולה במיוחד ושהקרנה איכותית כזו לא חוויתי מזמן.

שוב אני מחזיקה שמונה מיליון איש ערים באמצע הלילה, אבל מה לעשות, התפקיד מחייב. נכון תמיד אני מספרת שבכל מקום אליו אני מגיעה עם איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? (או "אפריקה!") אני מקבלת עוד תובנה, עוד פיסת מידע שאני יכולה להתקדם איתה הלאה? אז כנראה שהיום נמצאה תשובה סופית ונחרצת לשאלת חצי מיליון השקלים: איך זה שישראל היא המדינה היחידה בעולם בה ספרי ילדי העולם עדיין נקראים, כבר שלושה דורות. יבנאית אחת אמרה: זה בגלל המסורת. למסורת יש משמעות גדולה בעם ישראל. בגלל זה סבתות קונות לנכדים, והורים קונים לילדים. קניתי. אותה גברת גם נתנה לי רעיון ממש יפה לסרט חדש וחוץ מזה שמחתי לשמח ולרגש את הצופים הקשובים. בנוסף, צצו כמה צילומים ממש יפים מהקיבוץ שנייה לפני שהחשיכה השתררה וגם נס אירע לי והצלחתי להגיע לרכבת ביבנה מערב, אף שאתר הרכבת כשל בענק במידע שגוי (הרבה הרפתקאות תחב"ציות פוקדות אותי באחרונה). אה, ועוד משהו יש בקבוצת יבנה שלא שמעתי עליו בשום קיבוץ: "תורנות נהג קטר", בה אחד החברים הוא זה שאחראי להביא את האורחים, החברים ומי לא מהרכבת.

%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a6%d7%aa%d7%99%d7%91%d7%a0%d7%94

בצילום: אלה קרי מקבוצת יבנה יצאה מהמסך ואני נכנסתי לתוכו

אז אני עומדת
בסינמטק לפני ההקרנה של אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו עם סמי מ-Cinepost והוא שואל אותי איך הולך ואני עונה, פתאום עובר בחור ושואל אותי, "את מההפקה של אלה קרי?" התבלבלתי עד שהבנתי שזו אני מההפקה של אלה קרי ועניתי בחיוב ואז הוא לחץ את ידי ואמר "כל הכבוד!". אמרתי לסמי, "נשבעת'ך זה לא מתוכנן" וסמי צוחק. חולפות 2 דקות, אנחנו ממשיכים לדבר ועוברת אישה ואומרת לי "אפריקה! סרט מעולה!" ואני לסמי, "נשבעת'ך, גם היא לא שתולה" וסמי צוחק. סוף סוף התחלנו בהקרנה כמעט בזמן למרות מיליוני הפקקים והיה מאוד נחמד והצופים שבילו יום לימודים ארוך באיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?+"אפריקה!" ברצף קיבלו לבבות שוקולד להעלאת רמת הסוכר בדם. בקיצור, היה כיף. ומי שלא בא הפסיד, כי לא תהיה עוד הקרנה כפולה בינתיים. ההמשך בשבת, 3.9, 13:00 בסינמטק ת"א עם "אפריקה!" בלבד. במקום להיצלות בשמש בואו להתאוורר במזגן הלא מקפיא. ועל שבוע הבא הפרוע אדווח מחר.

לקבל מכתבים מצופי הסרטים זה משהו שאני אוהבת מאוד ולעולם לא שבעה מכך, אבל לקבל מכתב ממישהי שכתבה לי לראשונה באוגוסט 2013, אחרי שחזרתי מיפן, ולפני שאיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? היה מוכן וגם השבוע, אחרי שכבר צפתה באפריקה – סיאה מהקילימנג'רו!, זה משהו שלא קורה כל יום. אז הנה סיון קלין שהקפיצה את לבי ברון:

22/08/2013 22:49
"שלום דבורית,
שמי סיון ואני גננת בגן ילדים בשכונת בבלי בתל אביב.
הנושא השנתי בו עסקנו ובו נעסוק גם במהלך השנה הקרובה הוא ספרים וסופרים.
בתור מי שגדלה על סדרת ספרי "ילדי העולם" החלטתי לערוך לילדים היכרות עם הספרים. במהלך השנה בכל שבוע קראנו ספר אחר מתוך הסדרה. מדהים היה לראות כמה עניין גילו ילדים בני חמש בנושא ובגיבורים מאמצע המאה שעברה. כששמעתי על הסרט שעשית ובו חזרת אל גיבורי הספרים התרגשתי מאוד. ראיתי את הכתבה בתוכנית 'קצת גבוה' ורציתי לשאול האם ניתן יהיה לרכוש את הסרט? הייתי מאוד רוצה להקרין לפחות חלקים ממנו לילדים בגן שלי. שתי שאלות שהם כל הזמן שאלו אותי היו: "האם זה קרה באמת"? ו"האם הגיבורים עדיין חיים"? סיפרתי להם שלפחות חלק מהגיבורים עדיין חיים וניסיתי למצוא תמונות עדכניות, מה שלא כל כך צלח. היחידה שמצאתי הייתה אלה קרי.
תודה שעשית את הסרט, אעשה מאמצים לצפות בו.
סיון"
23/08/2013 04:45
*חלפו שלוש שנים וחמישה ימים שתיעדתי כל דקה מהם וסיון כתבה לי שוב:*
יום א' 23:59
"הי דבורית,
צפיתי היום בסרט 'אפריקה!' בסינמטק תל אביב יחד עם אחותי.
התרגשנו ונהנינו מאוד, ממש כפי שהיה כשצפינו ב'איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו סאן?'
היו באולם אנשים בטווח גילאים רחב שנע לדעתי לפחות בין שש לשישים ונראה שכולם התרגשו לפחות כמונו.
רציתי להודות לך על הסרטים המצוינים ועל היכולת שלך בתור יוצרת לגעת ולרגש, זה ממש לא מובן מאליו, ישר כוח".

"אפריקה!" ו"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" בספטמבר 2016

הקרנות "אפריקה!" ו"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" בספטמבר 2016

אפריקה!:

סינמטק תל אביב
שבת, 3.9, 13:00 בנוכחותי
שני, 5.9, 20:00
שבת, 10.9, 11:30
שבת, 17.9, 13:00 בנוכחותי
שלישי, 20.9, 11:00 בנוכחותי
שבת, 24.9, 13:00 בנוכחותי
שבת, 1.10, 13:00 בנוכחותי

סינמטק ירושלים
5.9, 19:00 בנוכחותי
10.9, 19:00
13.9, 18:00
24.9, 19:00 בנוכחותי

טיקוטין, חיפה
15.9, 20:00

ספריה אזורית לב השרון
21.9, 20:00

הקרנה משולבת: איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?+אפריקה!

שישי, 2.9, 14:00, סינמטק תל אביב, בנוכחותי
חמישי, 8.9, 17:30, בית גבריאל (בצילום, על שפת ים כנרת)
ביתגבריאלבכנרת
להמשיך לקרוא

מאה הסרטים הטובים של המאה ה-21

אני לא מבקרת קולנוע כבר שמונה שנים וקצת ובזמן שהייתי מבקרת ממש לא חלמתי ליצור קולנוע, בניגוד למחשבה המקובלת שמי שלא יכול ליצור מבקר.
רק אחרי שעזבתי לחלוטין את המקצוע, למעשה רק שנה לאחר מכן החל החיידק מנקר בי.
הסרטון הראשון שעשיתי עם איילת דקל ב-2009 היה המקום הכי נמוך בתל אביב ובאותה שנה התחילו להתעופף במוחי כל מיני רעיונות לסרטים דוקומנטריים וגם לסדרה עלילתית המבוססת על הבלוג שאותו כתבתי אז, ולווט אנדרגראונד, בשם סיכות. כל הרעיונות שלי מאז ועד היום נדחו ע"י קרנות הקולנוע וגופי השידור, אבל תודה לאלה ולעצמי, יש לי עכשיו כבר שלושה סרטים מוכנים ומחשבות על העתיד. קולנוע עצמאי זה אני.
אין ברירה, כידוע. הכל לבד לבד לבד. כי אני רוצה לעשות קולנוע דוקומנטרי וגם עשרות סירובים לא ריפו את ידיי. תודה גם לכל המאות שהשתתפו במימון-ההמונים לשני הסרטים שלי (אפריקה!) ולקסטינה תקשורת שהפיקה את איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?. את השלישי (כדור בגב), ילד הסנדוויץ' עשיתי לבד לבד. רק בכספי.

מתוך סקרנות הסתכלתי ברשימה של BBC, שעלתה היום, רשימה שהרכיבו מבקרי קולנוע מכל העולם, של 100 הסרטים הטובים של המאה ה-21. למה עכשיו הם יצרו רשימה כזו, הרי אנחנו לא בשום שנה עגולה לא ממש הבנתי, גם אחרי שקראתי את ההקדמה לפרויקט.

אז הנה הרשימה.
שמחתי למצוא בה כמה סרטים שמאוד אהבתי, ביניהם שמש נצחית בראש צלול שהגיע למקום השישי, עליו כתבתי כמה ביקורות בשל כמה צפיות שעשיתי בו.
תמהתי מכך שמלהולנד דרייב זכה במקום הראשון.
מצב רוח לאהבה של וונג קר וואי במקום השני. מקובל עלי שהוא באחד המקומות הראשונים, אבל מבחינתי שמש נצחית צריך להיות במקום הראשון, אם מתייחסים לשמונה השנים הראשונות של המאה ה-21.
המסע המופלא של הייאו מיאזקי במקום הרביעי. אוקיי, אהבתי גם אני.
אבודים בטוקיו, גם הוא מהאהובים עלי מאכלס את המקום ה-22 ומחבואים של מיכאל הנקה ב-23.
דבר אליה של אלמודובר במקום ה-28 ושבעה צעדים של פארק צ'אן-ווק במקום ה-30.
אביב, קיץ, סתיו, חורף….ואביב במקום ה-66.
גם את דוגוויל של לארס פון טרייר אהבתי והוא נמצא במקום ה-76.
אינטליגנציה מלאכותית של ספילברג נמצא במקום ה-83 ומוצאים את נמו במקום ה-96.
את הרשימה חותם עוד סרט שאהבתי, רקוויאם לחלום.

במקום שמות הסרטים בבולד צריכה הייתי להביא קישורים לכל הביקורות שלי. אלא מה, לרייטינג, השבועון המנוח בו כתבתי לא היה אתר אינטרנט. כלומר היה אתר עוברי מאוד ראשוני ובסיסי ומתישהו הוא התאדה ונעלם. אין יותר. כך שהביקורות שלי לא מופיעות ברשת.
כן, יש לי את כולן על דפי העיתון. שמרתי אותן אחת אחת, אבל לא סביר לסרוק אותן ולהעלות לרשת. אני לא חושבת שיש לכך קהל רב, עם כל הכבוד לי.

אני מנסה למצוא קשר בין התקופה בה הייתי מבקרת קולנוע לבין התקופה שלאחריה, בה הפכתי ליוצרת ואני די מתקשה. מה שכן, מהרגע שהפסקתי לבקר הפסקתי כמעט לצפות בסרטים ובעיקר מהרגע שהתחלתי ליצור. היום אני צופה בסרטים דוקומנטריים ספורים שנקרים על דרכי בדרך זו או אחרת. מכשיר הטלוויזיה הענק והעתיק שלי לא מחובר לשום גוף משדר (גם מטעמים כלכליים וגם כמחאה על ההתנכרות לסרטיי), כך שהחשיפה שלי ליצירות קולנועיות בשמונה השנים האחרונות שואפת כמעט לאפס המוחלט.
בנוסף אני לא יכולה לצפות בסרטים שקיבלו תמיכה מקרנות ומגופי שידור ומגופי חו"ל ומקופרודוקציות. כואב לי הלב ואני גם אחוזת קנאה על שחיי היוצרים האלו קלים הרבה יותר משלי. זה לא עניין קל ערך. היום, עם שיווק אפריקה! וסרט נוסף בתכנון עלי לחשב בזהירות גדולה את ההמשך.

ופאן משעשע לסיכום, אפרופו מבקרי קולנוע: אף מבקר קולנוע ממסדי לא כתב ביקורת על אף אחד מהסרטים שלי. מי שכתבו עליהם הם צופים רבים ושלושה בלוגרי קולנוע חביבים. אז יופי שיש לי קהילה וקהל תומכים ואוהבים. בלעדיהם לא יודעת מה היה עולה בגורל יצירתי.

אחתום בשורה ממכתב שקיבלתי מצופה היום:

…הסרטים כל כך אישיים, כל כך סוחפים, כל כך מעוררי מחשבה, הם כלים שחייבים להיות בארגז הכלים של כל חובב תרבות באשר הוא…

תודה ואמן.

האם כדאי לחפש גיבורי ילדות?

יודע.ת כל מרואיינ.ת שלא הכל תלוי בה. דברים מוצאים מהקשרם, מקוצרים, נערכים ועוד.
בשידור חי בטלוויזיה או ברדיו השליטה כולה של המרואיינים, לפחות לכאורה. כל אמירה מונצחת לעד, כל שאלה נענית. אי אפשר למחוק כלום. אפשר להדגיש מה שרוצים, לחמוק משאלות שלא רוצים לענות עליהן. רחבת הריקודים גדולה ואוורירית. לפעמים עלולים המרואיינים להתבאס: למה אמרתי ככה ולא ככה, אבל ריאיון בשידור חי הוא הדבר הכי קרוב לדיאלוג אותנטי.

המרואיינ.ת לא יושבת לבד באולפן, אלא עם מראיינ.ת.ים. זאת אומרת, מתנהל דיאלוג, פינג-פונג כלשהו. לא תמיד הוא עולה יפה, לפעמים המראיינים מגיעים לא מוכנים, לפעמים התחקירנים הטעו אותם, הרבה דברים עלולים לקרות.

שמעתי על קורס לתקשורת שבו המרצה ביקש/ה מהסטודנטים להכין ריאיון עם דמות כלשהי לבחירתם. מאחר שנתבקשתי לעזור לסטודנטית חביבה להכין את הריאיון, מיד הסברתי לה כמה צריך להיות קשוב למרואיינ.ת, לזרום עם התשובות ולהתקדם איתן ולא לדבוק רק בשאלות שהכינה מהבית. הייתי בטוחה שמה-זה עזרתי לה. אבל הסטודנטית הסבירה לי: אה, לא, אנחנו רק צריכים להכין רשימת שאלות. הכל תיאורטי. לא הבנתי. מה הרעיון שמאחורי הריאיון?
אבל נזכרתי שאני לא עוסקת יותר בביקורת תקשורת וגם לא בביקורת לימודי תקשורת.
מאחלת אושר ושמחה לסטודנטים ולמרציהם.

אך לא לצורך זה התכנסתי, אלא לריאיון שהיה לי בתוכנית הבוקר של קשת היום. ריאיינו אותי יואב לימור, גלית גוטמן ולירון שמם: אחרי שהגישה את פינתה הצטרפה לחגיגה.
מה אגיד, היה כיף. אני נהניתי, נראה לי שגם המראיינים והנה התוצאה. אחד הטובים שהיו לי.
כנראה לקימה הכה מוקדמת ולריאיון בשש וחצי בבוקר יש גם תוצאות חיוביות: רעננות וחדות מחשבה.
ותשובה לשאלה שבכותרת, בריאיון.

 

אפריקה! | הקרנות אוגוסט 2016

אפריקה! שלי, סרטי היקר והחדש, ההפקה העצמאית הראשונה והגדולה שלי לא רק כבימאית, תסריטאית, קריינית ושליחה, משווקת ומפיצה, אלא גם כמפיקה ראשית ומשנית, בכורח ובפועל, לבד לבד לבד, יוצא לסיבוב הופעות. מחכה לכם, אוהבי איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? וגם מי שעוד לא הספיק לצפות בסרט הראשון.
לטובתכם, הקרנה משולבת פעמיים בחודש זה. שתי ציפורות במכה.

המסע בעקבות גיבורי ספרי הילדים המצולמים של אנה ריבקין-בריק נמשך. אחרי "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" ממריאה דבורית שרגל לאפריקה כדי להתחקות אחר גיבורת הספר "סיאה הילדה מאפריקה" ומשפחתה ולמצוא מה השתנה בטנזניה בעשורים האחרונים. מסע מופלא במנהרת הזמן.

כמובטח, לוח הקרנות אפריקה! בסינמטק ת"א, לפני כולם.
לרכישה:
ראשון, 7.8, 18:30
שלישי, 9.8, 20:00
שבת, 13.8, 16:00 בנוכחותי
ראשון, 14.8, 20:00
שבת, 20.8, 17:00 בנוכחותי
ראשון, 21.8, 20:00 בנוכחותי
שבת, 27.8, 17:00 בנוכחותי
ראשון, 28.8, 18:00

הקרנה משולבת, איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?+אפריקה!
שישי, 5.8, 14:00 בנוכחותי
שישי, 12.8, 12:00 בנוכחותי

ספרייה ומרכז הנצחה טבעון, 7.8, אני אטה אוהל קטן על הדשא בספרייה מ-16:30, לסדנת תחקיר לילדים על איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? לאחר מכן הקרנת הסרט, ב-18:00, ואז, ב-20:00, אפריקה! כל הפרטים, כרטיסים וזה. בנוכחותי בשתי ההקרנות

סינמטק חיפה
8.8. 17:00
9.8, 19:00 (למנויים, בנוכחותי), 21:00
10.8, 17:00
11.8, 17:00
שישי, 26.8, 11:00
ראשון, 28.8, 19:00
שני, 29.8, 21:00
שלישי, 30.8, 21:00
רביעי, 31.8, 21:00

סינמטק הרצליה
10.8, 20:30 בנוכחותי
16.8, 18:00 בנוכחותי

 

הפרמיירה של אפריקה!

אז ביום שישי, 8.7.16, 13:00 הייתה הפרמיירה של אפריקה!.
אף שאני כבר שועלת צפיות ותיקה אחרי 20 חודשים במחיצת איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?, לבי חישב להתפוצץ מהתרגשות, חרדה והיסטריה. תודה על כל האהבה שהרעפתם עלי ועל סיאה, תודה תודה, בלעדיכם, צופים מהממים ותומכים מופלאים, כל זה לא היה קורה.
עדכון: הקרנה נוספת במסגרת פסטיבל סרטי הילדים והנוער בסינמטק ת"א, לפני הקרנות אוגוסט:
חמישי, 14.7, 17:30, אולם 2

דבוריתסיאה
צילום: בן סויסה

והנה דברים שנשאתי באירוע (זה הטקסט שכתבתי לי, בע"פ הוא היה קצת יותר מאולתר):

שלום לכולם
אני דבורית שרגל יוצרת הסרט הדוקומנטרי איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? אבל לא לשם כך התכנסנו היום, אלא לפרמיירה של אפריקה!.
אם מישהו היה אומר לי, בפרמיירה לאלה קרי, שהייתה בנובמבר 2014, שניפגש פה בעוד שנה ושבעה חודשים עם סרט חדש, סרט המשך, הייתי מתייחסת אליו כהוזה. אבל כבר ראיתי כמה נסים וצירופי מקרים מופלאים הקשורים לסרט הזה, כך שבדיעבד אין לי על מה להתפלא, בטח לא כשהנסים מעורבים בעבודה קשה.
זוהי הפקה פרטית, שלי בלבד, כשמאחוריי עומדים אתם ואתם בלבד. הסרט הזה לא היה נוצר ללא הקהל, הקהילה, ללא חוכמת ההמונים. הקהל שצפה ב"איפה אלה קרי…" ותמך בו בכל דרך וכך עזר לי להחזיר את כל החסכונות שלי, שאותם השקעתי מחדש פה, ב"אפריקה!", ככל טייקון מקומי ובעיקר הקהל שתמך בפרויקט באתר הדסטארט.
אבל לא רק כסף מעורב פה, אלא גם פריצת דרך בתחקיר על "סיאה הילדה מאפריקה" שהגיעה בעזרת איילת עומר, צופה בסרט. בלעדיה כלום לא היה קורה.
תודה רבה למיקרו, סליחה לננו-צוות שיצר את "אפריקה!", הצלמת תמר בן חיים, העורכים שמעון ספקטור וקטי דיאקובה, המלחין רב הפעלים עודד זהבי והעורכים שהביאו את הסרט לגמר: אביב פרס, אורי גלאון וערן מושקטל ולנטע לנדא-סגל, הקריינית הקטנה שלנו.
וכמובן למיכל מטוס, מנהלת פסטיבל תל אביב הבינלאומי לסרטי ילדים ונוער שמארחת אותנו פה היום ומאמינה בי כבר ארבע שנים תמימות.
ועוד תודה קטנה לבחור מצוין שעשה לי הפתעה והתנדב ממש השבוע ליחצ"ן את הסרט בחינם, טוב, לא ממש בחינם, המדינה משלמת, קוראים לו בנימין נתניהו והוא מצא טריק שיווקי מדהים עבורי: לחדש את היחסים עם אפריקה בטיימינג מעולה. כשתצפו בסרט נראה לי שלסתותיכם יישמטו, ממש כמו שלי, בעודי עוקבת אחר אירועי הימים האחרונים. איך היינו אומרים במקומונים בניינטיז? הקדמתי את זמני.
אורך הסרט 46:21 לאו.סי.דיז המעטים שבאולם.
לאחר מכן יש לנו תוכנית ארוכה.
תיהנו ותודה שבאתם.

MAL_7063

ואז החלה ההקרנה. הכל היה בסדר, הסאונד, הכתוביות באנגלית שהיו מתואמות עם העברית, בלי שהספקתי לעשות בדיקה באותו יום (ברור שיומיים קודם עשיתי צפייה מלאה של הסרט באולם זה), אבל טוב שהמקרין עשה זאת בלעדיי, בעת שהתרוצצתי בין הקומות כאחוזת אמוק. עמדתי במשך כל ההקרנה. לא יכולתי לשבת. עקבתי אחר ראשי הקהל ותנודותיו, התעצבנתי כרגיל מהמצלמות ומהסלולרים שריצדו באולם – שכחתי לומר לאנשים לכבות אותם, כמו שאני עושה תמיד, אבל סמכתי על הקהל האיכותני שלי – כמעט על כולם יכולתי לסמוך.

ואחרי ההקרנה, ראיון מורכב עם כלת השמחה ע"י ילדי כיתות המחוננים בבי"ס גרץ, חתימה על ספרים, וקבלת פנים בקפה הסינמטק. למרבה הבושה לא יכולתי להגיע לשם כי הייתי עסוקה עם סיאה על הבמה. אז כל אורחיי אכלו מהמגדנות בעצמם. אני לא אכלתי, ויתרתי על אוכל לפני כמה שנים. זה ממש לא נורא!

הנה כמה חוות דעת של הקהל:

-כל סרט שלך שונה מהקודם ומעניין מאוד. יש בסרטים שלך רגישות ותמימות שמאוד קשה למצוא היום. ראיתי קודם את הסרט ואחר כך קראתי את הספר והבנתי שעשית הפעם סרט המשך על חייה של סיאה. אנה ריבקין-בריק צפתה מראש את דרך חייה של סיאה ואת הרצון העז שלה ללכת בדרכה ואת הראית לנו את זה בסרט. תודה ענקית! (מירי בן מלכה)

-הסרט מקסים בעיני. מאד אהבתי את הטון המאופק, המתבונן שלו, וכמובן את הרוח החברתית-פוליטית במובנה האישי ובמובנה הרחב. היה אירוע מדויק לסרט מדויק. מקווה להתראות בסרט על לילבס ועל אנשי הקרקס
(תמי ניר-גוטליב)

-הייתי עם בתי בת התשע וחצי ומאוד נהנינו. נטלת על עצמך שליחות יוצאת דופן ואת עושה זאת בהצלחה רבה. מרגש להתוודע לסיפורים ולמה שהתרחש שנים רבות לאחר מכן. את מביאה ארצה את העולם וזו גאוותנו. אפריקה בשבילי תמיד תהיה משהו מיוחד:) הסרט עורר בי געגועים עזים למקום ולאנשים. יאללה… התחילי עם הסרט הבא (חביבה רוטשילד)

-סרט רגיש ועמוק, אותנטי, פשוט ולא יומרני. מדווח בעדינות אותנטית ללא מניפולציות מסחריות ונשאר נאמן לספרים המפליאים בפשטותם. מצדיעה לך דבורית שלא נתת להצלחה של נוריקו-סאן לפגוע בקו הצנוע והאנושי (צופית שפאן)

-סרט חכם ורגיש. עשוי מצוין ואנושי ביותר. סצינת היער עם סריקו ג׳וניור היא מהחזקות בסרט. תמצית האמירה השרגלית (עודד  זהבי, מלחין הסרט)

-אהבתי מאוד את הסרט וגם את הבנייה שלו. באמת אפשר להגשים חלומות אם רוצים ואת עושה את זה בגדול. ויפה שאת מצליחה למצוא את "הילדים מהספרים" שתמיד רצית להיפגש איתם (טל אלוני-דגן, 9 וחצי).

-יש משהו מתעתע באפריקה! זה אינו החיפוש המפותל אחר גיבורת הספר, וההתחקות אחריה ברחבי טוקיו ואי הידיעה, כמו הפליאה העצומה למול קריסת הסטריאוטיפ על אפריקה ונשים אפריקאיות וגורלן מול דמותה הססגונית של סיאה ובני משפחתה. והטלת ספק בשאר הסטריאוטופים בהם אנו מחזיקים ושהחברה מסייעת לנו לתחזק אותם.
השיעור הגדול מסרטיה של דבורית שרגל הוא הומניות. מבט אוהב, חומל ומרפא על האחר. היא סוחפת אותנו בניסיון להבין את ילדותנו, להתחקות אחרי גיבורינו ולרגע נוסף לגמוא בצמא עצום את התמימות והאמפטיה שאנו, כבוגרים כה חסרים.
עשו חסד עמכם ומצאו לכם זמן לצפות באפריקה! ואיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?
תודה דבורית.
אני כבר מחכה לסרט הבא, ולזה שאחריו. ויש לי כמה רעיונות (שלומית נעים-נאור).

-כל הכבוד על יופי של סרט! (ולדי דבוייריס)

-בכישרונה הרב מצליחה לרגש אותנו בכל פעם מחדש!
גיבורות הילדות שלנו שטרם נמצאו, ראו הוזהרתן 🙂 (נעמה אקסלרוד)

-אצל דבורית הענקית
הכל תמיד מיוחד: הקרנת בכורה לסרט אפריקה. ילדים (ג׳) מבית ספר גרץ בתל אביב מראיינים את סיאה הילדה מאפריקה, היא אריקה, רופאה מטנזניה שכל חייה עסקה במניעת התפשטות מחלת האיידס.
אה, והסרט נהדר. לזה כבר התרגלנו (טל שניידר)

-אולם שלם וצפוף מוחה כפיים לדבורית שרגל. איתות לכל הקרנות והערוצים, שמתפרנסים פרקטיקלי מהקהל שכאן, אבל בגלל פוליטיקה לא ברורה, משקיעים בסרטים שברובם הרבה פחות מעניינים אותנו מהסרט הזה ודומיו.
אנחנו כאן! (חנה בית הלחמי)

הטריילר של "אפריקה!" וגם של "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?"

אחד הלקחים שהפקתי מהפקת איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? היא שראוי שיהיה לסרט טריילר.
נכון שאאקוקל"ס הסתדר יפה מאוד שנה ושבעה חודשים בלי טריילר, אבל זה לא אומר שכדאי לסרט להסתובב כך עירום, בלי טריילר, על פני כדור הארץ.
ולכן, כמה שבועות לפני השקת אפריקה! כבר יש לו טריילר חמוד, שמזכיר מאין הוא בא ולאן הוא הולך. מלכתחילה ידעתי שלא אותיר את אחיו הגדול, "איפה אלה קרי…" מיותם וברור שיצרתי גם לו טריילר.

אז הנה אפריקה!

ועם כתוביות באנגלית

וגם איפה אלה קרי…

ועם כתוביות באנגלית.
את שניהם ערך שמעון ספקטור, שערך את הסרט (עם בת הזוג שלו, קטי דיאקובה).
את העריכה הגרפית של "איפה אלה קרי…", עם המסכים המקסימים המוקדשים לביקורות הצופים על הסרט עשה ערן מושקטל.

אחד הנושאים הכי קשים ומדוינים בחדר העריכה בעת העבודה על אפריקה! היה עד כמה להזכיר את הסרט הקודם, עד כמה הסרט הזה צריך להתייחס אליו, כמה יהיה דומה או שונה, האם באמת הצופים מחכים לראות עוד מאותו דבר? האם זה משהו שאני כיוצרת הסרט צריכה להתחשב בו?

בסופו של דבר ואחרי חצי שנה כל השאלות הללו מצאו את פתרונן לשביעות רצוני ורצון העורכים.
אני מאוד מאוד סקרנית לדעת איך יתקבל אפריקה! בציבור, אבל רק אגלה שיש לו ד.נ.א שונה משל אאקוקל"ס, אני חושבת שהוא נותן יותר זמן לגיבורים שלו להתבטא ולהציג את עצמם.
– מועד וכרטיסים לפרמיירה של אפריקה! (8.7, 13:00)
– והקרנה נוספת לאיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? בסינמטק ת"א (16.7, 16:00).

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? | יולי 2016

נכון שיש הקרנות משמחות של איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? ביולי, אבל החודש עומד בסימן הפרמיירה של אפריקה!, אחיו הקטן של אאקוקל"ס.
כמו שחדי המחשבה יכולים ודאי להבין, שמו הקצרצר של הסרט החדש הוא אנטי-דוט לשמו הארוך של הראשון, שאין כמעט איש בעולם שמסוגל לומר אותו בלי להתבלבל.
אז כזו אני, אישה של קצוות, מסרט ששמו בן שבע מילים, לסרט עם שם בן מילה אחת.

אם להתחיל בפרמיירה האמורה, הרי שהיא תתרחש ב-8 ביולי, הוא יום שישי, בשעה אחת בצהריים.
תומכי הדסטארט ומקורבים למלכות קיבלו הזמנות ואף אישרו את בואם. ומי שלא אישר את בואו: עוד לא מאוחר!.

Africainvitation

ומה באשר להקרנות איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? ביולי 2016?
הנה:
ראשון, 3.7, 18:00, נהלל
שני, 4.7, 10:30 מזכרת בתיה
רביעי, 6.7, 20:00, שכניה
שבת, 16.7, 16:00, סינמטק תל אביב
ראשון, 17.7, 20:00, מסע נשי, רעננה
רביעי, 20.7, עין גדי

ובמלאת שנה ושמונה חודשים להקרנות הסרט, הנה גם הטריילר שלו:

והנה כמה דברים שקרו עם הסרט ביוני:
פגשתי, בטווח זמן של שבוע, הן את המורה שלי בכיתה א'-ב' והן את הגננת שלי.

מה עוד צפוי לי במסעותיי עם איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? מה? חזרתי מדיור מוגן עד 120 ברמת החיל. בראשית הערב באה יפהפייה אחת ושאלה אם אני זוכרת אותה. אמרתי שלא כל כך, והיא ניסתה לעזור לי: "כיתה א' ב', בי"ס גורדון?", אה! המורה בלהה! וויי, איך נשנקתי. דליה תלמי, רעייתו של מנחם, גם הם מדיירי המקום, שאלה אותה אם הייתי תלמידה טובה, והמורה בלהה אמרה: "הכי טובה! איזה מחברות היו לה!" למרבה הצער תוך כמה שנים נמוגה חריצותי 😦. המורה בלהה, שגרה באותו רחוב בו גרתי, זכרה אותי גם כשהייתי תינוקת, ואפילו מה הכי אהבתי במכולת של הניה: בננה מצופה בשוקולד. מי היה מאמין. ואז הצטלמנו. אחר כך סיפרה לי אישה אחת שהייתה ביפן עם בעלה שהיה בצי הסוחר ושהשיקה שלוש אוניות! ובסוף אמא של אילנה דיין באה לומר לי שהיא מעריכה את העבודה הקשה שלי וכולם נורא נהנו ומחכים לאפריקה! 🙂 בסוף לבי לא יעמוד בכל הדרמות האלו

bilhaa

ושבוע לאחר מכן הגננת חביבה:
זה הזוי ועוד יחקרו אותי בחשד לחטיפת נשים מדיור מוגן עד 120, אבל נשבעת שהכל אמת. צירוף המקרים די מדהים. בשבוע שעבר פגשתי את המורה בלההhttp://tinyurl.com/znfewef בהקרנת איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? בסניף רמת החי"ל ואילו היום, בסיום סבב הרשת של "עד 120" הגעתי להוד השרון ושוב ניגשה אלי אישה ושאלה אם אני זוכרת אותה. הפעם ניצחתי וזיהיתי במיידי את הגננת חביבה מטרום חובה. אין לתאר את ההתרגשות. היא אמרה שלא השתניתי;) אבל מי שבאמת לא השתנתה זו היא, שפניה נשארו חמודים כשהיו. הנה! בשבוע הבא אפגוש כנראה את המיילדת שלי ולאחר מכן……..
haviva

כך אטפל באפריקה!
נכון אחרי שמגדלים ילד ראשון חושבים שיודעים כבר הכל? אז ככה אני אחרי איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? עם אפריקה! (כדור בגב נמצא בקטגוריה אחרת, מכל מיני סיבות). למדתי כל כל הרבה ביותר משנה וחצי שעברו מאז יצא "אלה קרי…" לאקרנים, וכמעט שנתיים מאז שסיימתי את העבודה הרשמית עליו, שבאמת, שום בי"ס לקולנוע ושום קולנוען-על לא היה יכול ללמד אותי. וזה למה? כי אין אף אחד שעושה כל כך הרבה דברים לבד בתהליך יצירת הסרט וממלא כל כך הרבה פונקציות, כמוני. אבל יש כמה לקחים מאוד דרמטיים שהפקתי, כמה דברים שלא אחזור עליהם לעולם, שהקלו על חיי משמעותית:
1. לא שולחת את אפריקה! לפסטיבלים. לא בישראל ולא בעולם. בישראל מסיבות ידועות ובעולם מאחר שזו עבודה שגוזלת הרבה מאוד אנרגיה, זמן וכסף ושכרה לא בצדה. על משלוח "אלה קרי…" לפסטיבלים הפסדתי לפחות 20 א' ש' ואני חוששת שיותר. למדתי לא מעט דברים תוך כדי: למשל, שהלקטורים בפסטיבלי חו"ל (באשר לארץ אין לי ראיות) לא צופים בכל הסרטים שמגיעים אליהם ומשתמשים בגוגל, בסינופסיס או במידע על החברה/ המפיצים מהם הגיע הסרט, על נוכחותו בפסטיבלים אחרים, בעיקר מה-A, B ליסט. וכמובן, אם הסרט השתתף בעת יצירתו בחממה זו או אחרת, וכמובן כמובן שם הבמאי ועד כמה הם מכירים אותו. לא רק זה, לעתים גם אין קשר בין חוו"ד המצוינת שהגיעה מהפסטיבל (חלקם מציעים זאת) לבין העובדה שהסרט לא התקבל אליו. ברגע שהבנתי את זה (לאט-לאט), החלטתי שזהו, חלאס. נו מור פסטיבלים. כך שסלע נגול מעל לבי.
2. לא מציעה את הסרט למפיצים. יש בישראל מעט מאוד מפיצים ולפחות שניים מהם, כדי שלא להכליל, לא צפו ב"אלה קרי" כששלחתי להם אותו. תיק-תק, חיסלתי את סאגת המפיצים. הכירו את עצמי, המפיצה לעצמה בלבד. אז זה לא שאני האחים היימן שיש להקים מקדש על שמם, אבל אני עושה כמיטב יכולתי.
3. צמצום מוחלט עד ויתור על משלוח הסרט לגופי שידור ולקרנות קולנוע. את אפריקה! שלחתי לקרן אחת ולגוף שידור אחד. פעם אחת. אל תעצרו את נשימתכם בבקשה. זהו ניסיון אחרון בהחלט (וראשון לאפריקה!). ברגע שלא הייתי עסוקה בשכתוב ומשלוח אין סופי של הגשות מנג'סות לכל הקרנות והגופים בישראל קיבלתי עוד כמה חודשי חיים במתנה, שלא לומר שלווה ויכולתי להתמסר ליצירת הסרט ברוגע. וזה אושר גדול אחרי שבעים מדורי הגיהנום שעברתי עם "אלה קרי…" יבדל"א.
4. וגם לא שולחת את מחמלי לטקסים ולתחרויות: לא פרס אופיר (אופס, חסכתי 850 ש') ולא פורום היוצרים הדוקומנטריים. עוד אמצעי להפחתת עוגמת נפש ותימהון אין קץ. בהחלט, יש מחיר לחופש ולאי השתייכות למעגל זה או אחר.

מהנעשה בתאגיד השידור החדש.